כאן נפרסם בקיצור חדשות, מאמרים עדכניים ותקצירי מאמרים ופוסטים

______________________________________________________

ראיות הגנה – אסור בפקודה! – דיווח נוסף ממשפט עוזרי –

אמש (18.1.11) התקיים דיון בבית המשפט בירושלים, שנועד לשמיעת עדי ההגנה.. הגענו לבית המשפט פרקליטיה, מכל רחבי הארץ. כשהגענו לקירבת ירושלים השיגה אותנו הודעתה של גברת עוזרי על מחלת חום של התינוקת שלה בת 5 חדשים שמונעת ממנה להגיע לבית המשפט. הצטערנו מאד, שהרי היא הייתה אמורה להעיד. אנחנו היינו היחידים שהצטערנו. כבוד השופט ריבלין בפנים כעוסות אמר "זה הבעיה שלה", והוליך בקול רם וצלול ובנימוקים שלא ארצה לפרט כאן החלטה של המותב שבראשותו שלא לדחות את הדיון כדי לאפשר את שמיעת הנאשמת. … לפני החלטתו ניסינו לגרום להגעתה אבל היא הסבירה שהיא לבד בבית ושבעלה – קצין משטרה – נמצא בתפקיד ולא יכול לשמור על הילדה..

לפני שבוע, הופעתי בבית המשפט לתעבורה בחדרה, וכל עדי התביעה לא הגיע כדי להעיד. איש לא הזמין אותם לבוא ואיש לא התעניין כלל בשאלה אם יבואו. ואל יקל הדבר בעיניכם – גם בדיון שקדם לכך אירע בדיוק אותו הדבר…. ביקשתי מבית המשפט שלא לחזור על  על הדחייה ולקיים את הוראות החוק. בית המשפט הסביר לי שאני צודק, אבל אם הוא יעשה כן, התביעה תערער ובית המשפט יחזיר את התיק לדיון… לכן נאות לבקשת הדחייה החוזרת של התביעה…

עובדות!.

עורכי דין לתעבורה, העוסקים המלאכה יום יום, מתבקשים להגיב על החלטה זו, כדי שהציבור יוכל לקבוע עמדה בעניין.

לי אישית אין התלבטות. לדעתי נחצה כאן עוד קו אדום. אני כבר ביקשתי מהשופט הנכבד שיפסול עצמו מלדון ויש לי שפע של נימוקים. משלא עשה כן העברתי את ניהול החקירות לעורכי דין אחרים גם כדי שאיש לא יחשוב שהתבטאות כזו היא תוצאה של יחסים עכורים מקריים שבין פרקליט לשופט.שביני לכבוד השופט שגרמו לו לומר דברים אלה. אומר על כך רק כי לא זכיתי מעולם לשמוע את כבוד השופט ריבלין מסרב לדחות דיון לבקשת התבועה כאשר עד מעדיה איננו מגיע. לאחרונה, לפני כחודשיים לערך, הוא עשה כן כאשר העד, מר ערן דקל, לא הגיע לדיון ותשובתו הטלפונית הייתה שבנו הקטן קיבל חום. ממש אותה הסיבה. לעומת זאת אני יכול להראות שפע מקרים בהם סירב לבקשות הדחייה שהגשתי אני.

אל יקל עליכם הדבר שאני מפרסם דברים אלה כאן. אני עושה זאת למענכם – אני חייב לכם- הציבור – יותר ממה שאני חייב לכל אחד אחר.  זהו צו המצפון ואסור לי להימנע מהפרסום הזה.

ישפוט הציבור!

ומה עוד קרה בעוזרי? שום דבר – מומחים מטעם ההגנה שביקשו להעיד על הממצאים והמוצגים שהגישה התביעה בישיבה האחרונה לא הורשו להעיד להעיד… מדוע? לא הבנתי באמת מדוע. השופטים לא חדלו מלומר שלא יתירו עדויות מומחים וכי הם כבולים בהחלטת בית המשפט המחוזי. האם בית המשפט המחוזי כבל אותך שלא להתיר להגנה להתייחס לראיות התביעה החדשות?

עד כאן החדשות. התיק קבוע לסיכומים.

טחנות הצדק ונטחני הצדק

פרשייה שהייתה צריכה להיפתר בחודשים ספורים נמשכת כבר חמש שנים בקרוב. זו עובדה. מערכת המשפט יכולה להאשים אותי – כמה שהיא רוצה. זה הרי לא הגיוני שאני בכוחי הדל אשים מקלות בגלגלי הישות המשומנת כל כך ורבת העוצמה הזו הנקראת מערכת המשפט. יותר משהדבר מעיד על כוחי כמשפטן, שהרי יש מאות כמותי במערכת הזו לפני שהגחתי, מעיד הדבר על חולשתה המוסרית של המערכת והיותה נשלטת פחות מדי על ערכי משפט טהורים.

אי אפשר להתעלם ממצוקתו האישית של כל שופט כשבאים ומניחים לפניו טענה קשה כל כך האומרת לו בעצם שהוא התרשל בעבודתו והרשיע חפים מפשע לרוב, ובאלפים. כבר עמדנו על כך לא אחת שתהליך כזה של הודאה בשגיאה הוא תהליך נפשי קשה. אבל, מן העבר השני עומדים כללים משפטיים מאד ברורים, אשר אילו נשמרו כראוי השופט היה צריך לשים את עצמו בצד ולפסוק מתוקף היותו שופט מקצוען : טעיתי. זו הרי המעלה הגבוהה ביותר ששופט יכול להגיע אליה – לחזור בו ולומר בגלוי טעיתי.

לצד הגורם הנפשי עמדה כמובן התחושה הבלתי נסבלת שאסור לתת לאף אחד להימלט מעונש. זו תחושה פרימיטיבית במהותה והיא ניזונה מיצרים ראשוניים למדי. חוכמת המשפט מצפה מהמשפטן שידע להתנער מיצרים כאלה.

התהליך אם כן הוא ארוך, ןיש בו תחנות ונקודות מפנה ומשבר (לכל הצדדים – שופט סנגור ותובע), אבל הכיוון הוא ברור ומובהק: כל יום מתגבש שינוי מהותי במצב השיפוט בענייני השכרות. שופטים זזים מעמדותיהם הקודמות. כל אחד בזמנו וכפי יכולתו. כל אחד לפי התובנות המגיחות אל תודעתו מעבר למנגנוני ההגנה הכמעט בלתי עבירים שהונחו בפנינו. יש שינוי.

בשבועת האחרונים יש תובנה הולכת וגוברת לעובדה שמדידה כפופה לתהליכי כיוול ותחזוקה – וכמעט לא עובר יום שלא מצטרף שופט נוסף לתובנה הזו, ונוגס עוד נגיסה בעמדת התביעה אצלו באולם, ובפסקי הדין שהוא נותן.

גזרתי על עצמי לא לציין שמות אך אומר שבשבוע הנוכחי שופט חיפאי, שופט תל אביבי ושופטת במחוז המרכז עשו צעדים גדולים מאד, שלא היה אפשר להאמין שיעשו לאור עמדותיהם הקודמות.

בשבועיים האחרונים הביעו ארבעה שופטים שונים בפני את הפליאה על כך, שעד היום לא ידעו שאת ערכי הגז בבלון הכיול יש להזין למכשיר הינשוף מראש כחלק מהתהליך. הם היו שבויים המחשבה שהינשוף הוא כל יכול – לא צריך עזרה או טיפול והכי חשוב זה שלא יפריעו לו לעבוד. ארבעה שופטים אלו שמעו עשרות רבות של פעמים את העובדה הזו – אבל היא לא חדרה את סף תודעתם! הכיצד? זו טיבה של מערכת הגנה שמטייחת את יכולתו של המתגונן מלראות נכוחה. זה טבעי. זה עובר על כל אחד מאיתנו. לא שמעתם שהבעל או האישה הנבגדים הם האחרונים לדעת? אין הבדל – זה אותו מנגנון.

אבל לא די להסתפק בלהבין את מה שקרה להם לשופטים ולסלוח. לא בזה בהחלט לא די .

האכזבה הגדולה ביותר היא בית המשפט העליון שלנו. בית המשפט הזה משך ידיו מכל אפשרות לבדוק מה קורה. הוא ראה את האסון המתרגש, יכול היה להבין שאולי עשרות אלפים מורשעים לשוא – אבל עמד מנגד. הוא לא סתם לא התערב – בכל פעם שהביאו לו את הבעייה לפתחו – הוא דחה אותה מעליו. לטעמי היה בזה חוסר אחריות במידה גדולה מאד, ואם אני מבין תהליכים נפשיים – הרי שעתה אנו בפני הסכנה ששם – במקום ההוא שאנו מייחלים לעזרה – לא ניתן למצוא אותה באמת. שם נמצא מן הסתם מנגנוני הגנה מחושלים שבעתיים.

ההתדיינות בפני ההרכב של שדן בעניין עוזרי היא מאלפת ומרתקת דווקא מן הפן הנפשי. נדמה לי שאין אחד שחולק על כך שההרכב קם עם מטרה ברורה להכריע את ההתנגדות לינשוף ולקבוע רף אכיפה כזה שיאפשר את המשך האכיפה בינשוף. לא צריך לחשוב שהייתה פה כוונת זדון. אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות כמו שהיא. ההרכב הזה עבר תהליך ארוך של לימוד ששינה את דעתו והביא אותו לידי קביעת הרף ההוא של – 400 מיקרוגרם אשר הוגדר על ידי משפטנים לרוב כקפיצתה נחשונית רבת תעוזה. אי אפשר להתעלם מהאכזבה שהביעו שופטים לרוב מן התוצאה. הם קיוו לזבנג וגמרנו.

מה אם כן קרה? כפי שצפיתי מראש אירעו שני דברים:

א. בית המשפט אסף מידע, למד, שינן, אבל לא יכול היה להשתחרר מן המטרה.

ב. בית המשפט הלך וצבר אכזבה מרה ממערכת האכיפה המשטרתית, אשר אלמלא הייתה זו המשטרה – או אילו היה זה הנאשם שהיה נתפס בנורמות התנהגות שכאלה היו נאמרים דברים קשים מאד.

אבל בעיני החמור מכל שאירע היה דבר אחר לחלוטין: בית המשפט הוכיח בצורה נחרצת שאין הוא פנוי לשמוע את הצדדים. בית המשפט הוכיח חוסר סבלנות וחוסר הקשבה קשים בכל הנדרש להטות אוזן למתדיין שבפניו. אילו היה מדובר בסתם יחסי אנוש אפשר היה לומר שבית המשפט נהג באגוצנטריות שמיסכה עבורו חלק ניכר מן המציאות המשפטית.

בית המשפט לא קיבל על עצמו את העובדה שהסנגור מנהל את הגנתו, וכי ההגנה תלויה בראיות, והיא דינאמית. בית המשפט לא התייחס אפילו להרף עין לטענה המרכזית של י ששני המומחים כביכול שהציבה המדינה – נציג היצרן, ונציד המשטרה – הם לא עדים מומחים אלא בעלי העניין הנושאים באשמה! אני כסנגור – לא נהלתי חקירת מומחה למי שאיננו מומחה בעיני החוק. אבל השופטים קשרו לו מבלי לתת דעתם לחוק וכלליו – כתר של מומחה.

זאת ועוד – הנה למשל לא טרחה התביעה להוכיח במשפט עוזרי כי המכשיר הופעל ביד מהימנה וכי המכשיר עבר כיול כלשהו. סנגור ממוצע לא טורח להוכיח שכיול שלא הוכח הוא חסר תוקף! אבל בית המשפט עסק בעצמו – באופן מנותק מן המשפט בכיול הזה. מה קרה בסופו של דבר? בית המשפט נקלע לכלל טעות שהוא גזר על עצמו, והכריע בנושאים שטרם עמדו על הפרק…. החרה החזיק אחריו בשגיאה משפטית חמורה גם בית המשפט המחוזי, שראה עצמו מומחה ומבין באופן תמוה אם להתבטא בדלת אמות המותר בפרהסיה.

אם אתה צריך עוד משהו כדי להבין מה מסתתר מאחרי פסיקת בית המפט המחוזי – אילו דחפים נפשיים הנה לך שנים מובהקים:

האחד: בסיום פסק הדין הציע בית המשפט המחוזי למלט את גברת עוזרי מעונש…..

השני: הפסק דינו קבע שהתיק יוחזק לשמיעת ראיות בקצרה…..

מדוע הציע שגברת עוזרי תימלט מעונש ובלבד שתודה? נראה לי שהוא היה להוט מאד לעשות את פסק דינו אבן פינה במשפט הארץ הזאת. לצערי ולהערכתי הוא דווקא ייזכר ככישלון משפטי מובהק. ומדוע קבע שההמשך יהיה קצר? ממתי קוצב בית המשפט את אורך ההתדיינות בסוגייה שאף פעם לא שמע ואין לו עליה שמץ של ידע? כל פסיכולוג מתחיל יזהה בקלות את השאיפה הכמוסה הפורצת מבעת לפליטות קולמוס שכאלה.

עכשו ניצב לו בית משפט השלום במבוכה. מצד אחד, יש עליו את מורא בית המשפט המחוזי, שגם עלב בו וגם הכתיב לו מן סוג של סוף פסוק. מצד שני, כבר בישיבה הראשונה התבררו נסיבות כאלה שבית משפט הגון, שופט הנאמן למצפונו – לא יכול שלא להתייחס אליהם.

יש כאלה הסבורים שיש לאפשר לשופטים לזכות את גברת עוזרי בתואנה כלשהי, ולהמשיך במאבק בתיק אחר שבו לא יהיו ידיו של בית המשפט קשורות.

דעתי שונה – ניהול ההגנה אינו בידי בית המשפט, לא של ערכאה ראשונה ולא של ערכאה שנייה. לא יעלה על הדעת שבית משפט לא יתיר הבאת ראיות רק בגלל שהן עלולות להציג את פסק דינו של בית המשפט המחוזי באור עגום. אם בית המשפט עשה את רוב הדרך הנפשית הנדרשת, נקווה שיעשה עוד את כיברת הדרך הקצרה שנותרה, ולא יחמיץ את שעתו החשובה של המשפט – לומר את האמת במערומיה המצערים בקול צלול.

הבה נקווה שבפסח הזה נקיים מצוות עליה לרגל לבית המשפט בירושלים מתוך הכרת תודה למי שפתח לנו שערי שמים, והנשכר האמיתי יהיה עם ישראל  שיקבל עידן משפטי חדש.

(מוצ"ש 15.1.11)

____________________________________________

סילבסטר – שותים ונוהגים – מבצעי האכיפה של מסיבות סוף השנה האזרחית

לקראת מסיבות סוף השנה האזרחית ניכרה פעילות רבה מצד כל גורמי האכיפה כדי להיערך לצייד השיכורים הגדול על הכבישים. למרבה הצער שוב מעדיפים כל אלו שהבטיחות בדרכים ברוממות פיהם, להעניש, כמה שיותר קשה וכמה שיותר נהגים בטווח המיידי,  במקום למנוע ולחנך כמה שיותר נהגים לטווח הרחוק.

משטרת ישראל נערכה בכוחות גדולים בכל אתרי הבילוי האפשריים, ופרסה חוליות ציידים רבות ככל שרק היה בידיה לעשות. מתנדבי המשמר האזרחי לבושים במדי שוטרים כחולים, נושאי תווי זיהוי של משטרת התנועה, נערכו ללכוד כל מי שיוצא מאתר בילוי , בשניות הראשונות לנהיגתו.

המארבים ליד מגרשי החניה בוצעו על ידי "גששים" ו"סיירים" רגליים, אשר דיווחו לחוליות הלוכדים. חוליות הלוכדים, ערכו תחקיר ראשוני, ומשעלה סיכוי סביר ללכידת שיכור, הורו לנהג להתנתק ממכוניתו ומנוסעיה, לעלות לניידת והסיעוהו למקום שבו בוצעו בדיקות באמצעות הינשוף. בדרך זו נוצלו שנים שלושה ינשופים לבדיקת מאות רבות שהובאו  לאתרי הבדיקה על ידי ניידות. באתרי הבדיקות נוצר לחץ רב, ומטבע הדברים לחץ מביא לטעויות ושגיאות.

ברור כשמש שהמשטרה לא רואה לעצמה מניעת שיכורים מלנהוג כמטרה מרכזית. הצבת שוטר בפתח המועדונים עם מכשירי איתור והתראה, כולל חומר אזהרה והדרכה ראוי הייתה ללא ספק מביאה למניעת נהיגת שיכורים בכבישים למאות. אבל המשטרה מעדיפה מאה שיכורים נוהגים ובלבד שעשרה מתוכם יילכדו יורשעו, יענשו, וירפדו את דפי הסטטיסטיקה של "ההצלחות".

לא צריך להיות ספק לאיש – מול כל שיכור שנלכד – לפחות עשרה שאפשר היה למנוע מלנהוג – נהגו ובנס לא גרמו לאסון הבא.

תוצאותיו של המבצע כבר ניכרות בפניות המבקשים עזרה. כבר ציינתי פעמים אין ספור שהדיוק מהמכשיר והלאה, ומכשיר "טיפש" "משחרר" שיכורים לנהוג בדיוק בשיעור הסטטיסטי שהוא לוכד בכף חפים מפשע!

התקשר אלי אחד ממכרי מלא התפעלות ממבצע השכרות. הוא סיפר לי כיצד נלכד בצפון תל אביב, על ידי חוליית מתנדבים, איך הובל אחר כבוד לינשוף ברחוב אלנבי ואיך בסופו של דבר נמצאו אצלו 265 מיקרוגרם בלבד והוא שוחרר לחופשי.  שאלתי אותו מה שתית והוא השיב כך: "היינו שתי זוגות ואכלנו ארוחת ערב. חיסלנו שתי בקבוקי יין, ואני שתיתי הרבה יותר מאשתי. בסוף הערב ניגש אלינו בעל המקום, והצטרף לשיחה, ואף כיבד אותנו במשקה – אני שתיתי עוד שני צ'ייסרים." – עד כאן נאום הגבר. חשבון קל מלמד שהוא היה שיכור למהדרין, ובגופו לפחות 500 מיקרוגרם. אבל הישנוף מדד רק 265 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף.

השוטר החביב הסביר לו: אני לא בא ללכוד סתם אנשים. אם אתה לא שיכור אז אין לי עניין להכשיל אותך. עכשו שנינו יודעים שמה ששתית היום – זה מה שמותר לך לשתות….

אוי לו ואבוי לו למכרי המלומד אם אכן ישתה שוב מה ששתה וינהג. מי יבטיח לו ששוב הינשוף יטעה במדידה בכיוון הזה בדיוק?

אז אם כבר נלכדתם בינשוף לא נותר לכם אלא לנסות למזער את הנזקים. ואפשר. התקשרו מיד עוד לפני השימוע כדי להציל את מה שאפשר.

אני מקווה שגם אנשי המשטרה קוראים כאן – אולי בכל זאת מישהו יבין שהנזק מהמבצע הזה גדול פי כמה מהתועלת? – יותר שיכורים נהגו אתמול בגלל היעדר פעילות מונעת, והרבה מאד שיכורים (קרוב ל- 20% ) קיבלו הכשר של נהגים כשרים למהדרין… ותחשבו על זה!

_____________________

____________________________________________________________________________________

ועוד תודה גדולה לגברת עוזרי – או צדק לעשירים ומשוגעים בלבד (16.12.10)

"גברת עוזרי כבר סבלה די, אולי כדאי לגמור את העניין הזה איכשהו? אני פונה לצדדים" – כך פנה כבוד השופט נועם סולברג, נשיא ההרכב בבית המשפט המחוזי בירושלים ו"הציע"  לי, ובעצם מעבר לראשי לגברת עוזרי פיתוי של קח ותן:  את תודי באשמה, פסק הדין של בית המשפט המחוזי יהפוך לעובדה – הינשוף אמין, שאם לא כן מרחפת מעל ראשף סכנת העונש המינימלי של לפחות שני שנות פסילה מלנהוג ועוד ועוד עונשים כהנה וכהנה….

בית המשפט המחוזי לא המציא את הפיתויי הזה. כל יום, עשרות שופטים משכנעים נהגים להודות במה שלא עשו אולי, כשהפיתוי הוא עונש קל יותר והאיום הוא עונש כבד. איזה אדם יכול לעמוד מול איום/פיתוי שכזה? וביחוד שהדבר בא מפיו של כבודו או כבודה? ובמקרה הזה כבודם?

כבוד השופט ד"ר טננבוים הרי כבר הציע את הצעתו זו כבר בגלגול הראשון. אלמלא הציע היינו מתפלאים שהרי זו שגרה יומיומית.

השגרה הזו היא זו שהנציחה עוול חמור ביותר- עוול שהשופטים נתנו לו יד, ולצערי עדיין עוןשים אותו קרדום לחפור בו. איזה שופט יכול להסביר את שלוות נפשו מול העובדה שהרשיע בדרך זו מאות אם לא אלפים על פי מדידות ינשוף ברמה שמתחת ל – 290 מיקרוגרם עד זה לא מכבר?

והנה חזרנו למערכה חמישית והרכב השופטים הנכבד בראשות כבוד השופט ריבלין שב וחזר ללחוץ עלינו  "תצא גברת עוזרי מן הדיון ללא עונש נוסף ובלבד שתודה" הציעו. וכבוד הפרקליט בא כח המשטרה אומר כן כן, לא נערער על החלטה שכזו….

כזכור כשבעים עורכי דין הצטרפו להחלטה להילחם את מלחמת הצדק נגד הינשוף במשפט עוזרי. רגע לפני שאלו את עצמם כולם: רגע, מה יהיה אם גברת עוזרי תורשע ויטילו עליה שניים של פסילה ויותר? האם לא נואשם כולנו ברשלנות מקצועית?

משלחות יצאו ובאו לשוחח איתה ומצאו מולם צוק איתן: "לא הייתי שיכורה ואסור לאף אחד להציע לי להכתים את שמי" הצהירה גברת עוזרי. קטני האמונה פנו אליה בשנית ובשלישית והיא באומץ לב אמרה: אני ערה לסיכון, אבל אני רוצה להסתכל לבן שלי אותו אני מחנכת ישר בעיניים עם מצפון נקי – לא הייתי שיכורה ואין להעלות על הדעת שאכתים את עצמי לנגד עינו בשקר!

כשהגענו ביום רביעי האחרון (15.12.10) לבית המשפט, התחילו השופטים בריטואל החוזר הזה, אבל נדהמו לראות קבוצה גדולה של כ- 20 עורכי דין המייצגים את גברת עוזרי קמים כאיש אחד ומשיבים לא להצעת ההסדר הכפוי.  "הנה היא פה תשאלו אותה" חזרו ואמרו כמה מהם , ובית המשפט שהיה כל כך מופתע מעוצמת התשובה, אפילו לא השמיע את האיום המרומז שבאפשרויות הענישה החמורות.

הגדיל לעשות כבוד השופט טננבוים שאמר, שבכל מקרה לא מגיע לגברת עוזרי עונש בתיק הזה בזכות פועלה. הוא מבין היטב שללא פועלה שהושג בעלות גבוהה מאד מכיסי שלי, ובהקרבה אישית שלה, לא היינו מגיעים לחקר האמת בנושא האכיפה של הינשוף לעולם, ועשרות אלפים נוספים, אם לא מאות אלפים היו מוכתמים שלא בדין. ומי היה רוצה מדינה שבה רק עשירים ומשוגעים מביאים את המערכת לבדוק את עצמה?

ענת עוזרי – אני מצדיע לך מזמן. עכשיו קנית לך קבוצה רחבה של מעריצים. זה מה שנקרא  אומץ לב אזרחי. תשואות!

עוזרי – כמה הערות בשולי  המערכה החמישית.

מוצ"ש 11.12.10

שאלתי לא מזמן שופטת אחת תסלח לי גבירתי אבל נכון שגבירתי הופיע נגדי כתובעת בפרשת הינשוף הזו? פתאום מלאו פניה חמורי הסבר אור ובחייוך רחב שחשף את חינה האמיתי אמרה – "מה אתה לא זוכר אני הייתי הראשונה"! והעלתה כמה וכמה חוויות מאותו דיון שנערך לפני כארבע שנים. ואני שואל אתכם ככה סתם – נראה לכם סביר שתובע משטרתי, בדרגת רב פקד, שמייצג בלהט ובאמונה את המשטרה בעניין הינשוף ופסלותו- יכול כלאחר יד למצוא עצמו מול הפרקליט יריבו כשופט שצריך להכריע? מ י אמר שאי אפשר להרים קרן ולרוץ ולהספיק לנגוח לשער? אפשר גם להספיק לזנק כשוער ולתפוס את הכדור! עובדה!-

אני מרשה לעצמי להסתכל קצת על מחזה האבסורד הזה מן הצד. מותר לי – הרי פיניתי את הדרך לחברי עורכי הדין לתעבורה ומסרתי להם את הלפיד.

———————————————————————————————————————————————————————————————————

עוזרי מערכה חמישית

אמש 28.11.10 החלה המערכה החמישית בסגה המשפטית הנקראת פרשת עוזרי.

האירוע החל בריטואל הקבוע: התביעה רומזת לבית המשפט שהיא מבקשת לסיים את ההליך ולהחליט שהעונש של חודשיים פסילה מלנהוג שגברת עוזרי כבר נשאה בו (לפי השיטה הנוהגת שבה קודם מענישים ורק אחר כך מקיימים משפט)  יהיה עונשה האחרון ובזה יסתיים המשפט. והשופטים כמובן עטו על ה"הצעה" שתפטור אותם מלהתמודד עם מה שבית המשפט המחוזי הניח לפתחם. התביעה כמובן מציעה זאת כנסיון להנציח את פסיקת המחוזי כפסיקה מוסכמת כשאין שמץ של ספק שפסיקה זו לא תאריך ימים.

ואני שואל את אבירי הצדק: מדוע מגיע לגברת עוזרי פרוטקציה? אחרים נדונו לשנתיים פסילה רשיון על אותו חטא והיא תידון רק לחדשיים שכבר ריצתה? מה זה צריך להיות – שוחד? נסיון לתקוע תריז בין גברת עוזרי לפרקליטיה? או אולי מדובר בצדק חברתי מסוג חדש? האמת הפשוטה היא שהמשטרה סוחרת בחודשי הפסילה כדי להשיג טענה חסרת שחר שההגנה נכנעה לה במשפט עוזרי?

ומדוע השופטים מעוניינים בקבלת ההצעה? תחליטו בעצמכם.

למגינת ליבם המוצהרת של השופטים דחינו באדיבות את ההצעה הבלתי ראויה הזו שנודף ממנה ריח רע, (ריח רע שתחילתו עוד ביום ההכרעה בבית המשפט המחוזי כשאחד מנציגי המדינה בגלימה שחורה הרשה לעצמו לפנות לגברת עוזרי ו"לשכנע"אותה" מאחרי גבנו לקבל הסדר כזה ולהטיל בנו פרקליטיה דופי. תשאלו אותה!

מה היה נוסף לזה באמת לא אוכל לדווח. זאת עליכם לדעת: חרב חדה  מונפת די בקלות מעל כל מי שמדווח ומתייחס לאירועים בכנות, וכל רסיס של אמת כואבת עלול להתפרש כפגיע.ה בכבודו של בית המשפט. זכות הציבור לדעת? חופש הביטוי? אלו יכולים כנראה לחכות. הכבוד קודם.

ואני הרי האחרון לרצות לפגוע בכבודו של בית המשפט. אני לוחם לשיקומו של כבוד זה. שבית המשפט יהיה ראוי לכבוד גדול יותר. אני גם לא סתם איזה תובע מפרקליטות המדינה שאכנה ברוב גסות רוח את השופטים חמורים, וזאת למרות שאת אותו פרקליט כידוע כידוע לא העמידו לדין על ביצוע עבירה אתית…. לפי הכלל של שוויון בפני החוק.(כלומר כל אחד שווה מה שהוא שווה)

אז מה קרה בישיבה? ראשית ביקשתי לפסול את כבוד השופט יוסף ריבלין. זאת משני טעמים עיקריים: האחד הצהרותיו החוזרות ונשנות של השופט שדיון משפטי בהשתתפותי גורם לו למבחינה נפשית לבעיה מסוימת. חשבתי שהוא יתנצל על התבטאויותיו או יכחיש אותן אבל הוא דבק בהן. והטעם השני שהוא בחר להכריע בסוגיות שידונו בתיק עוזרי מראש וניצל במה של תיק אחר כדי להודיע מה תהיה דעתו!…מה הטעם שישב בדין אם כבר הכריע? מן הסתם חוסר ההסכמה בינינו לא יקל על המצוקה הנפשית עליה הכריז כבוד השופט ברבים.

טענה נוספת שטענתי היא טענת סיכון כפול. התביעה כבר דרשה את הרשעת גברת עוזרי בתיק זה. בשתי ערכאות דרשה התביעה בכתב להרשיע את גברת עוזרי. איך יתכן שהיא תדרוש זאת בשנית? (בעצם בפעם החמישית) זו הרי אותה עבירה.? כל דרדק של בית רבן יאמר לכם כי זוהי הגדרה קלאסית של ה"סיכון הכפול" – מי שעמד פעם בסכנת הרשעה מוחשית בגין אותו מעשה לא יועמד לדין שוב.

לא הופתעתי כלל וכלל שאב בית הדין לא המתין לדעת חבריו ודחה את הבקשות בזה אחר זה ואפילו ללא שהות של עשר שניות להתייעצות ולו למראית עין. וגם ללא הנמקה כמובן.

כמה ריטואלים כאלה צריך פרקליט לעבור כדי להפנים?

הודעתי לבית הדין שלא אייצג עוד את הגברת עוזרי.  מדוע? הרי נואשתי מלקבל את מבוקשי – איני מאמין בהליך.

אז זהו. למי שחשב שאני מתלוצץ או משתמש במילים לתפארת המליצה- העניין המרכזי הוא צורת ניהול ההליך השיפוטי – לא הינשוף! ואפילו לא העונש, שהרי אפשר למלט את גברת עוזרי ללא עונש.

ההליך השיפוטי איננו מתנהל לפי מה שאני חושב לראוי. משמע איני צריך להסכים להיות שותף לו.

תתחילו לשנן את המילים אוביטר דיקטום.

המושג הזה קרם עור וגידים לנגד עינינו המשתאות כאן בירושלים.

————————————————————————————————————————————————————————————————-

נחיתת האונס של הינשוף – תהליכים מקבילים

(29.10.10)  רק לפני שבועיים נחת הינשוף בבית המשפט המחוזי בירושלים. לכאורה נחיתה מושלמת. רף האכיפה הורד "רק" ל- 290 מיקרוגרם. זהו עלבון צורב למשטרה אבל חלקי כיוון שבעצם כולם כבר התרגלו ל- 400 מיקרוגרם.

פסק הדין הזה עלב בכולם. הוא עלב בבית המשפט שעליו נסוב הערעור. התוצאה הייתה ברוטלית ונעדרת התחשבות בשלושה שופטים שהקריבו כל כך הרבה כדי שלא לומר הינשוף פסול. והנה גם הכשירו אותו וגם ביטלו את החישובים שלהם.

פסק הדין עלב בעורכי הדין לתעבורה. הקביעות שבו כל כך לא מעוררות אמון, ובייחוד מזלזלות בעבודת הסנגוריה עד כדי כך שהן עוררו קבוצה נכבדה של עורכי הדין המובילים בתחום להתאחד ולהשיב מלחמה במתואם ובקול אחד – גם בתקשורת. מי שייחל לאישור אמינותו של המכשיר ציפה לנימוקים הרבה יותר משכנעים.

ועוד, פסק הדין עלב בקבוצה של שופטי תעבורה שנפשם נקעה מכך שהם צריכים לעמוד יום יום מול טענות צודקות שהם דוחים באי נחת רק משום שמערכת המשפט אינה לוקחת אחריות על מחדליה, ומציבה אותם בחזית ללא משענת משפטית ומוסרית. איך מרגיש שופט שהוא צריך להכשיר ראייה פסולה לפי ערכיו הבסיסיים רק בגלל שבית משפט מחוזי אומר סתם כך ובלי בסיס משכנע שהיא כשרה? אז התאחדו להם גם כמה שופטים והחלו להודיע ברבים על כך וגם לפסוק: הראיות לא קבילות – הנאשם זכאי!

במסגרת התהליך הזה הופיעו השבוע עורכי הדין אהוד מלמה ודוד גולן בערוץ 10 במהדורת החדשות ודיווחו בקולם הם ובמילים ברורות שכל מדידות הינשוף פסולות משום שתוכנו של מיכל הכיול מעולם לא נבדק כשיטה!!! איך מדידה כזו יכולה לשמש בסיס להרשעה בבית משפט? האם הכשרת המדידה על ידי בית המשפט המחוזי מתקבלת על דעתו של אדם בר דעת? זה הרי מעליב בסופו של דבר את כולם.

זו הרי טענה שהוכחה ונטענה במשפט עוזרי אבל לא זכתה אפילו להתייחסות!

גם עו"ד אילון אורון התייצב בערוץ השני ואמר בדיוק את אותם הדברים – וצריך אומץ לב לומר אותם אחרי שנים שבהם הוא הולך שולל על ידי מידע שקרי שמסרה המשטרה, והוא כמו כל המערכת האמין לה.

המומנטום מובהק והכיוון ברור. בבית המשפט בירושלים נחת הינשוף נחיתת אונס, והוא עדיין נגרר על גחונו וסופו שיתרסק. מה שמוכח בוודאות הוא שבכוחנו הדל, וכנגד כל הלחצים, הצלחנו להכניע חומה של אטימות שהצליחה להביא הרשעה על עשרות אלפים בניגוד לחוק, ועד לרגע זה לא מצאה את הדרך להתנצל.

יש לי השבוע תחושת של זיכוך הנפש מול ההתפתחויות הללו. אני מברך את חברי עורכי הדין, ומקווה שידם של השופטים שהתחברו אל מצפונם יגבר על אלו שמנגנוני ההגנה שלהם מונעים מהם חשיבה עצמאית ומצפונית מחודשת.בבקשה – אל תבלבלו  – יש חובה למגר את השכרות מהכבישים שהיא חובה חוקית ומוסרית ! היא איננה גוברת על החובה לאכוף במסגרת החוק, לשפוט כחוק, ולמגר כל מי שמרשה לעצמו לעשות אחרת. גם זה חמור כמו השכרות לפחות!

———————————————————————————————————————–

__________________________________________________________________________________

פסק הדין בעניין עוזרי בערעור המדינה

ביום 14.10.10  נתן בית המשפט המחוזי בירושלים את פסיקתו בעניין עוזרי – וקיבל את ערעור המדינה על קביעת רף האכיפה של 400 מיקרוגרם. בית המשפט העמיד את רף האכיפה על 290 מיקרוגרם. בית המשפט הציע לנסות לפטור את גברת עוזרי מהמשך הדיון אך כבאי כוחה דרשנו שיעשה דין ולא הסדרים של מחוץ לדין. עתה יחזור הדיון שוב אל בית משפט השלום על מנת שידון בעניינה בפעם השלישית, וזאת לאחר שהמדינה כשלה בהוכחת אשמתה בשלב הקודם ובית המשפט החליט לתת לה עוד הזדמנות.

העם היושב בציון זקוק בדחיפות לשיקום האמון במערכת המשפט. ספק רב אם פסק הדין הזה הוא דבר בעיתו. ימים יגידו.

לקהל השואלים מה משמעותו של פסק הדין נשיב בקצרה – המשמעות היא המשך חוסר הוודאות והסחבת במשפטי השכרות, ובזבוז משאבים חמור למשק. משרדנו נערך בזמנו עם חוות דעת של המומחים ד"ר איליה פוליצ'וק, ד"ר אורנה דרייזין, מר איתן שרון, ד"ר נעים פזע, מהנדס משה אביחי, ד"ר אלכס לפק מר אורן בר אילן, ד"ר דריו ורטניק ומגיסטר לוזנסקי. המשטרה והתביעות לא הניחן בפני בית המשפט אפילו חוות דעת מומחה אחד!!! בישראל של 2009-10 בית משפט יכול לקבוע מה שהוא רוצה בענייני מומחיות ומדע בניגוד לדעת מומחים – זו עובדה. המתנו בסבלנות עד שבית משפט השלום יכריע. לא התלהמנו ולא ביקרנו למרות שבביקורת רבה. יומיים לפני פסק הדין של בית המשפט המחוזי, גיליתי את דעתי מה שהיה ברור לי כשמש (בפוסט "תודה לך גבר עוזרי") שמה שעומדים לפסוק צריך להכניס משפטן בר דעת לייאוש רב. לא הייתה לנו אשלייה. ומשניתן פסק הדין, והוא כולל בחובו קביעות מדעיות "שגויות" בעליל ברמה בסיסית, עלינו להיערך מחדש. כלומר דרושה לנו שהות לא ארוכה כדי לעדכן את חוות הדעת והתשובות למה שיצא מתחת ידו של בית המשפט. אל דאגה יש לנו תשובות מוחצות.

לשואלים אם יש בכוונתנו להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון – תשובתי החדה והברורה  – לא. ולא משום שאינני מאמין בצדקת הטיעונים שלנו. ודי לחכימא ברמיזא. מי שהגיע עד היום לבית המשפט העליון בענייני ינשוף קיבל פסקי דין המעקמים את החוק. כך קרה למשל עם כל אלו שהועמדו לדין בתקופה שלא היה ינשוף רשמי ברשומות, כך היה עם היעדר חקיקה לגבי רמת האלכוהול המותרת, ועוד. בית המשפט העליון מותח את גבולות המותר כשזה בא להילחם בנהג.

מחרה מחזיקים אחריו כל סגל השיפוט בבית המשפט המחוזי ויש לזה דוגמאות בלי סוף. דוגמא אחרונה: שקצין משטרה ערך לנהג שימוע ביום החמישי לאחר העבירה כשהחוק נותן לו זכות לבצע שימוע בתוף שלושת הימים הראשונים בלבד. השופטת חיותה כוחן קבעה: לא נורא, הרי נתנו לו זכות התגובה….  או במילים אחרות- רק לאזרח חובה להקפיד על גבולות החוק – לשוטר מותר לחרוג בחסות בית המשפט. לא ערערתי לבית המשפט העליון. מדוע? נחשו.

עכשו יש שני סוגי שופטים: אלו שמבינים כי נגזר עליהם או להמשיך לברוח מהכרעה אישית כי מה שנפסק פשוט לא בסדר, או לשמוע בעצמם את כל מערכת הראיות. ויש סוג שני, שקשה לי לקבל את העובדה שהם מכהנים כשופטים, שמבקשים למנוע מהנאשם משפט מלא ורוצים ליבא את מה שאירע בירושלים בין אם זה רלבנטי ובין אם לאו בבחינת סתימת הפה פשוטו כמשמעו. אין חדש תחת השמש.

ובין עורכי הדין יש חדש? ובכן יש גם יש. נדמה לי שיש אפילו הרבה מאד חדש. אבל מוקדם לדבר. צפו להתפתחויות השבוע (24.10.10).

שבוע טוב.

אני מצרף כאן את פסק הדין בערעור (רף אכיפה 290 מיקרוגרם נוסח מלא) ולצידו את פסק הדין של שופטי בית משפט השלום.

פסק דין עוזרי – רף 400 מיקרוגרם נוסח מלא

עוד מהלומה משפטית למצלמות הראדר המשטרתיות

גם ביהמ"ש המחוזי מחוז המרכז פסל את מצלמות הדרכים.

כבוד השפטת נגה אוהד, שופטת בית המשפט המחוזי במחוז המרכז, הצטרפה אל כבוד השופטת רחל ברקאי מבית המשפט המחוזי בבאר שבע וגם היא פסלה (8.8.2010) את מצלמות הראדר מסוג מולטינובה שמפעילה משטרת ישראל. ד"ר אורנה דרייזין, מי שהייתה במשך שמונה שנים ראש הרשות להסמכת מעבדות בישראל, וקיבלה דו"ח על מהירות בסך 250 שקל, ניהלה מאבק עקרוני, ואף על פי שהורשעה בבית משפט השלום ברמלה על ידי כבוד השופטת רחל טאובר, המשיכה ונאבקה, עד אשר צדקה יצא לאור. פעמים רבות ניסה בית המשפט להציע לגברת דרייזין להסכים לתשלום הקנס אך היא לחמה את מלחמתו של הציבור. כמי שאמונה על תורת המדידה (מטרולוגיה), דרשה לשים קץ לזלזול במדידות המיועדות להרשעה בדין שאינן מדוייקות כנדרש על ידי מכשירי מדידה לא מכויילים ובלתי מתוחזקים כפי שדורש תורת המדידה. לפסק הדין יש משמעות אופרטיבית חשובה ביותר, אף  כי מן הנסיון משטרת ישראל איננה מצייתת לצווי בית המשפט כשהם פוסקים נגדה, וממשיכה לאכוף בניגוד לפסיקתם. כתבה מלאה תובא בהקדם. חשיבותו של פסק דין זה רבה ביותר, ולא רק בגלל הניתוח הבהיר והנחרץ, הפוסל למעשה באותה מידה גם את מכשירי הממלא"ז – אקדחי הלייזר, וגם את מכשירי הינשוף לגילוי אלכוהול – ששאלות הכיול והויכוח עם המשטרה הם אותן שאלות בדיוק, אלא גם בכך שכבוד השופטת אוהד החליטה להוליך ולהוביל וצייה כי מצאה לנכון לפסוק ולא להמתין לפסיקת בית המשפט העליון בערעור על כבוד השופטת ברקאי. מה יקרה על עשרות אלפי מורשעי השווא? רק בישראל. לנוסח פסק הדין לכתבה

_______________________________________________________________________________________

כמה שאיפות קנאביס ואסור לכם לנהוג חודש!

לפי החוק מי שבגופו שרידי סם נחשב לשיכור. שרידי הסם נשארים בגוף גם חודש. בדיקה שגרתית עלולה להביא לפסילה מלנהוג לשנתיים וגם מאסר, למרות שאוכפי המלחמה בסמים לא מתעסקים עם עישון ספוראדי שלא למטרת סחר. מה קרה לעולם המשפט? על כך בכתבה.

———————————————————————————————————————

מהירות מופרזת – אכיפה מדור חדש

עורכי דין לתעבורה ונהגים -המהפכה הדיגיטלית באכיפה כבר כאן

הדור הישן של מכשירי האכיפה – אקדח הלייזר ומצלמות המהירות עוברים מן העולם. הדורהאנלוגי של הצילום הסתיים. מעתה הולך ונבנה מערך דיגיטלי חדש של מצלמות דרכים, מצלמות צמתים, וגלאים אחרים, אשר כולם יהיו מחוברים למרכז שליטה ארצי שיעקוב אחר העבירות בזמן אמיתי וישגר דוחות לנהג כבר בתוך 24 שעות מביצוע העבירה. על המשמעויות המשפטיות והיכרות ראשונית עם המערכת קרא בכתבה.

———————————————————————————————————————–

ענישה – ונהיגה בשכרות

הרבה מאד שמעתם אולי על הענישה בעניין נהיגה בשכרות. כדאי לכם לקרא. מה ששמעתם קרוב ווגאי איננו נכון. כל אחד נוהג כראות עינו.  לכתבה

————————————————————————————————-

הדמייה ממוחשבת – התשובה האינטלגנטית למלעיזים על הנאשם

בתקופה זו המאובחנת בהכבדת יד קשה ביותר על הנהג, קשה להגן על מי שהיה מעורב בתאונת דרכים. חזקת החפות מנוחתה עדן מתייפחת בקברה מול המסקנה המפוארת שמי שהיה מעורב בתאונה חזקה עליו שהדבר נובע מרשלנותו לך תתווכח עם חזקה שכזו, ועם נטייה זו המחזקת על ידי בית המשפט העליון עם רוח גבית תקשורתית חזקה.

התשובה האינטליגנטית היא להניח בפני בית המשפט גרסה ויזואלית חכמה אחרת לאירוע התאונה. כאן באה ההדמייה הממוחשבת לעזרתו של עורך הדין המיומן ומתוחכם..(לכתבה)

——————————————————————————————————————–

המידע הבסיסי על הערעור 25457-04-10 מדינת ישראל נגד עינת עוזרי, פסק הדין של השופטים ריבלין חן אביטל וד"ר טננבוים בתיק 11893/07

אחר פסק הדין בהרכב המיוחד שבו זוכתה הנאשמת הגישה המדינה ערעור. הנה לכם נוסח הערעור ככתבו וכלשונו. על פי החלטת בית המשפט הגישה ההגנה תגובה. הנה נוסח התגובה גם הוא ככתבו וכלשונו.באתר זה כבר דיווחנו בעבר על הדיון בערעור, ועכשו מוגש בזה הפרוטוקול המלא של הדיון כפי שהוקלט ותומלל.  פרוטוקול חלק ראשון ישיבת 14.6.10פרוטוקול חלק שני ישיבת 18.7.10 הנכם מוזמנים לקרוא ולהגיב כאן וגם בפורום

—————————————————————————————————————–

הזלזול של אגף התנועה של משטרת ישראל בפסקי דין ובשופטים שאינם לרוחו

פסק דין, הוא פסק דין, וכל מי ששומר חוק חייב לציית לו.

גם פסק דין שיש עליו ערעור הוא פסק דין ומוכרחים לציית לו. רק צו מפורש של בית המשפט המעכב את הביצוע יכול לזכות את מי שחוייב בדין להימנע מביצוע מיידי של פסק הדין.

אזרח שלא מקיים את פסק הדין של בית משפט השלום חסום משמיעת ערעורו בבית המשפט המחוזי. למשל, אם בית המשפט פסל נהג מלנהוג וגם הטיל עליו קנס, הוא חייב לשאת בעונש מיד, להפקיד את רשיונו, ולשלם את הקנס. אם יבקש מבית המשפט של ערעור לעכב את ביצוע הפסילה מלנהוג, בדרך כלל יסרבו לו, אבל אם לא ישלם את הקנס – אפילו לא ידונו בבקשה לעיכוב ביצוע!!! אם לא יעשה כן לא ישמע הערעור כלל ויידחה! למה על משטרת ישראל? האם היא מציית לבית המשפט?

גוברת המגמה לעבור לאפס אלכוהול בדם

עכשיו גם רוסיה חוקקה איסור נהיגה עם אלכוהול!

ד"ר איליה פוליצ'וק, מי שעל שמו רשומים כמה וכמה מן הטיעונים המדעיים החשובים ביותר במלחמתנו בינשוף, העמיד אותנו על שינוי בחקיקה ברוסיה שקבעה שלא ינהג אדם אם בגופו כל רמה שהיא של אלכוהול. עכשיו, מוסר ד"ר פוליצ'וק, העמיד עורך דין רוסי את השאלות הקשות על אכיפה זו למבחן משפטי.

קביעת רף של אפס אלכוהול היא קביעת נורמה קשה ביותר. פירושה הוא שאם שתה אדם ברוחת הערב שלו חצי ליטר בירה – מוטב שלא ינהג לעבודה למחרת היום. יש לזה כמובן מחיר כלכלי גבוה ביותר. אלא שלאחרונה הליכת אימים על הציבור והכבדה באכיפה באופן שאין לו השפעה כלשהי על עקומת התאונות נעשית פופולרית, והאלימות השלטונית בסך הכל משקפת את פני החברה.

אם שואלים לדעתי – צפויים בשנים הקרובות החמרות גדלות והולכות בכל תחומי האכיפה, בלי כל השפעה על העבריינות. דברים אלו אני אומר על סמך העובדה שמדובר במגמה כלל עולמית שאת תוצאותיה מודדים בהתמדה והן מובהקות.

לכתבה בעיתון הרוסי.

עתירה לבג"ץ – העדת מומחים

בסוף השבוע, נאלצנו לשגר עתירה לבג"ץ בשם רשימה של  נאשמים העומדים לדין בבית המשפט השלום בירושלים. העתירה הוגשה נגד ארבעה שופטים מכובדים. כל השופטים הללו החליטו בעצה אחת, עוד לפני כשנה למנוע הגשת חוות דעת מומחים בכל משפט שהוא למעט משפטה של גב' עוזרי ורואים את פסק הדין בעניין עוזרי סוף פסוק המונע מכל נאשם אחר להילחם על חפותו.  יאמר כי באותה מידה הם גם מזכים כל מי שנמדדו אצלו פחות מ-400 מיקרוגרם תחת מחאות המשטרה. ניסינו לדחות את הגשתה של עתירה זו, בתקווה שישנו את דעתם ויקבלו בהבנה את עמדתו של כל נאשם ונאשם הרוצה לחלוק עליהם בראיות כשרות, או זה הרוצה להביא דברים חדשים להכרעה. אלא שהם עומדים על סירובם כאיש אחד.

עמדת השופטים הנכבדים היא שאי אפשר ל"סתום" את בית המשפט בדיונים מורכבים ומרובים. אם כל אחד יביא את כל המומחים הללו בכל משפט לא יוכל בית המשפט למלא את עבודתו ותגרם אנדרלמוסיה, תוך שמשפטים מתנהלים שנים ארוכות.  עמדה זו מובנת ונכונה, אלא שההגנה מבקשת להביא ולהציג רק עניינים חדשים או כאלו שכבר נדונו אבל בהכרעה בהן נפלה שגיאה בולטת שניתן להראות בחוות דעת ממוקדות, ואין צורך בכל המסכת כולה. יתר על כן, לאיש מן הנאשמים אין את היכולת הכספית לשאת בהוצאות של שמיעת כל העדים מחדש, עניין הכרוך בהוצאה של מאות אלפי שקלים.

מיד עם רישום העתירה נפרסמה ככתבה וכלשונה. הפרסום נועד לטובת כל מי שעומד חסר אונים מול הסירוב לתת לו את יומו בבית המשפט כחוק. (7.8.10)

תקצירי מאמרים קודמים:

הבטחות, פרסום,יחסי ציבור והנהג המבולבל

אבוי לו לנהג שנקלע להאשמה של נהיגה בשכרות או חס וחלילה האשמה של סירוב לתת דגימת אויר או דם. הוא נסער, מוזמן לשימוע, לא כל כך ברור לו מה קרה, ומה יהיה ההמשך – רק תחושה אחת מובהקת יש לו והיא של חוסר אונים, חוסר שליטה ופגיעה ממשית בתדמית האישית שלו בפני עצמו ובפני החוק. התוצאה מהחמרת החקיקה והענישה, תביע בעתיד הקרוב ליצירת מעמד מצו8צם ומיוחד שלעורכי דין מומחים לתעבורה, שיהיו מבוקשים בשל יכולותיהם המשפטיות ולא בשל כושר המיקוח והקשרים שלהם. (לכתבה)

עורך דין לתעבורה – מי צריך אותך בכלל?

קיומה של מערכת תחבורה מורכבת ומסועפת בכל מדינה מודרנית כוללת בתוכה את הוודאות המוחלטת של שיעור בלתי מבוטל של תאונות דרכים ונפגעים ברכוש בגוף ובנפש.  זה טבעי. מי שטוען אחרת איננו דובר אמת ומוליך שולל.לרוב המכריע והמוחץ של הנהגים יש עבירות תנועה בתיקו האישי. כולנו עבריינים? (לכתבה)

נהיגה תחת השפעת משקה משכר – מה זה בכלל

הביטוי "נהיגה תחת השפעה" הפך להיות בסלנג של בתי המשפט לתעבורה, שופטי התעבורה,עורך דין תעבורה , כביטויי המלמד על דרגה קלה יותר של נהיגה בשכרות.תקנה  26(2) לתקנות התעבורה, האוסרת על נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, היא שריד מתקופה שלפני חקיקת חוקי השכרות החדשים בדצמבר 2005, התקנה שהייתה צריכה להימחק (לכתבה)

שכרון הכח והנהיגה בשכרות

מאמר זה פורסם בשלהי שנת 2006 ולמרבה הצער הוא אקטואלי מאד גם היום- ואפילו יותר.חלמאות ושרירות לב באכיפת החוק. פגמים קונסטיטציוניים לצד עצימת עיניים של בתי המשפט. מלחמה החשובה בשכרות על הכבישים, איננה מתנהלת כראוי. אמצעי האכיפה היעיל והפשוט ביותר הוא המכשיר המכונה "ינשוף" שהוא מכשיר שקולט את האוויר הנשוף וקובע את רמת האלכוהול בריאותיו של הנהג. זו בדיקה מהימנה, המקובלת במעבדות לבדיקת דם, ונקבע שיעור מוחלט של אלכוהול באוויר הנשוף היוצר את ההגדרה החוקית "שיכור". (לכתבה)