בתי המשפט

בית משפט לתעבורה באר שבע		ת  005729/08
בפני:	שופט: אופיר אלון	תאריך:	13/09/2009

בעניין:	מדינת ישראל לשכת תביעות תנועה מרחב נגב – באר שבע
			תובע
	נ  ג  ד
	ציטרון צבי
	ע"י ב"כ עו"ד	זילברשלג דני	נאשם

הכרעת דין

בפתח החלטתי הנני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם בתיק זה וזאת מחמת הספק.

מבוא –

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בהתאם לו נהג הנאשם ביום 19.3.08 ברכב מסוג מאזדה במהירות של 137 קמ"ש כאשר המהירות המירבית המותרת במקום (כביש 40) היא 90 קמ"ש.

המהירות המיוחסת לנאשם נמדדה באמצעות מכשיר מסוג BEE III  IL  מתוצרת חברת MPH

(להלן – "דבורה").

ביום 30.12.08 כפר הנאשם במהירות שיוחסה לו וטען כי נסע בין 90 ל- 100 קמ"ש לכל היותר.

הנאשם הודה בעצם הנהיגה, במקום ובזמן שהופיעו בכתב האישום.

לאחר שפעמיים לא הצליחה התביעה להביא את עדיה לבית המשפט (ואף נפסקו לנאשם הוצאות בשל כך), החלה ביום 12.5.09 להישמע פרשת התביעה.

מאחר ולגבי מכשיר ה"דבורה" לא ניתנה עדיין החלטה עקרונית של בית המשפט המבססת את אמינות המדידה והתוצאה שמספק מכשיר ה"דבורה", החליטה המדינה לבקש את תיקון את כתב האישום ע"י הוספת שני עדים מומחים מטעמה. לאחר שבקשתה אושרה,  העידו מטעמה בסה"כ שלושה עדים:

ע.ת 1 – רס"ר אייל מכלוף – השוטר אשר ערך את הדוח (ת-1) וכן את זיכרון הדברים להפעלת                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                           מכשיר ה"דבורה" הספציפי של דוח זה (ת-2).

ע.ת 2 – המהנדס יצחק בן הרואה  (חיבר את חוות דעת המומחה – ת-3 וערך את נספחיה – ת-4)

ע.ת 3 – רפ"ק ארז כהן – (חיבר את המסמך המשלים לת-3 מטעם משטרת ישראל – ת-5)

עם סיום פרשת התביעה העיד הנאשם עצמו, ולאחר שנוצר קושי בהבאת עד מטעמו (נוסע ברכבו) סיכמו הצדדים את טענותיהם והתיק נלקח על ידי לכתיבת הכרעת הדין.

כפי שהסברתי לעיל, ואף שהנאשם לא כפר מפורשות באמינות מכשיר ה"דבורה" , העלתה המדינה מטעמה (ובעיני בצדק רב) את שאלת אמינותו של מכשיר ה"דבורה", לצורך מדידת מהירותו של כלי רכב באופן מדויק, וכחלק מיסודות העבירה שעליה להוכיח מעבר לכל ספק סביר במהלך פרשת התביעה.

להבדיל ממכשירי מדידה אלקטרוניים אחרים (ממא"לים) בהם עושה שימוש משטרת ישראל ולגבי רובם ניתן "הכשר" משפטי {דוגמת הממל"ז – LTI 20-20   לגביו ביסס בית המשפט העליון את שאלת אמינותו בע"פ 4682/01 גבריאל לוי נגד מדינת ישראל, נח (1) 304}

טרם ניתנה החלטה עקרונית דומה ביחס למכשיר ה"דבורה".

במצב המשפטי שנוצר, חשה המדינה צורך משפטי להוכיח כי המכשיר אשר מדד את הנאשם הוא אכן מכשיר טוב ומדויק לביצוע המשימה לשמה רכשה אותו משטרת ישראל.

במהלך פרשת התביעה הגישה המדינה באמצעות ע.ת 2 חוות דעת מקצועית עבת כרס ובאמצעותה (יחד עם עדותו בבית המשפט) ביקשה לבסס מעבר לכל ספק סביר את עמדתה לעיל.

מאחר ובתיק זה העיד מומחה מטעם המדינה ומאחר ועד מומחה זה נתמך בעדותו של רפ"ק ארז כהן – ראש מעבדת מכשור אכיפה של אגף התנועה במשטרת ישראל, הגיע בעיני השעה כי בית המשפט יקבע את עמדתו באשר לאמינותו של מכשיר ה"דבורה" לצורך הכרעת הדין בתיק זה.

ודוק – בשל ההשפעה הרחבה הצפויה של החלטה זו אשר עשויה להשפיע על מדיניות האכיפה עם מכשיר ה"דבורה" הנני מבהיר (לכל קורא שאינו משפטן) כי בהתאם לחוק אין המדובר בפסיקה מחייבת או מנחה כלפי בתי משפט אחרים, ועד שלא תבוסס קביעה ביחס למכשיר ה"דבורה" ע"י בית המשפט מחוזי ולאחר מכן בהחלטה של בית המשפט העליון, יתכנו פרשנויות אחרות ומקבילות של בתי משפט שלום לתעבורה ביחס למכשיר זה.

בכל הקשור לבית משפט זה, הרי שהחלטתי תשפיע על תיקי "דבורה" אחרים המתנהלים ושיתנהלו בפני וזאת עד לקבלת עמדה אחרת ומבוססת של ערכאה גבוהה יותר או לחליפין עד שיובאו בפני ראיות אחרות ע"י הצדדים אשר יצביעו על הצורך לשנות את המסקנות שהתקבלו בתיק זה.

רקע משפטי והיסטורי ביחס לאמינות המכשירים למדידת מהירות בישראל –

אחת למספר שנים מכניסה משטרת ישראל למערך האכיפה מכשיר חדש באמצעותו מבקשת היא לאכוף עבירת תנועה מסוג כזה או אחר.

ברשות המשטרה מכשור אלקטרוני מגוון הכולל מצלמות רמזור, מצלמות לאכיפת מהירות (6FA) , מד מהירות המודד באמצעות קרן לייזר (LTI 20-20), מכשיר למדידת מהירות באמצעות רדאר ו"אפקט דופלר" מסוג KR 11   (אשר לאחרונה הוצא בהדרגה מהשרות) וכן מכשירים שבעקבות החלטה שיפוטית חדלה המשטרה להפעילם {כמו מכשיר ה"מרום" למדידת אי שמירת מרחק לגביו חדלה הפעילות בעקבות פסק הדין  בתיק ת 816139/94 (תעבורה רמלה)  בעניין מדינת ישראל נגד אולגה רז}.

לכל מכשיר שהוכנס לשירות במשטרת ישראל, בחרה המשטרה בדרך ייחודית לצורך תהליך בדיקתו, רכישתו והתאמתו לצורכי האכיפה הייחודיים של מדינת ישראל.

לכל מכשיר (ובכלל זה מכשירים למדידת רמת אלכוהול או מכשירים אלקטרוניים המסייעים בחקר זירת תאונה) גוף מקצועי מלווה במשטרת ישראל (מטעמו אף העיד ע.ת 3 בתיק זה) הכולל מעבדת מכשור ואכיפה של אגף התנועה במשטרת ישראל.

ביחס למכשור אלקטרוני המודד את מהירות נסיעתם של כלי רכב בישראל, עלתה כבר בעבר (לא פעם ולא פעמיים) שאלת אמינות התוצאה שמספק המכשיר אותו מפעילה המשטרה.

נאשמים טענו בעבר טענות הקשורות לאמינות המכשיר שמדד אותם, אמינות שנפגמה לטעמם מאיכותו של המכשיר עצמו, וכן נטענו טענות הקשורות לדרך הפעלתו ע"י השוטר (זאת גם אם אמינות המכשיר הוכחה).

במקביל נטענו טענות (ביחס למכשירי 6FA וממל"ז) כי מכשירים אלו אינם מדוייקים מאחר ולא עברו כיול באופן מסודר. טענות אלו נתקבלו בינתיים ע"י בית משפט השלום לתעבורה בבאר-שבע בשתי פרשות שונות (ת 16915/07 מדינת ישראל נגד עמיקם לוין וכן ת 7323/03 מדינת ישראל נגד דומב בילה – החלטות של כבוד השופט לנדסמן דיויד) .

פרשות אלו נמצאות בהליכי ערעור בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע וטרם נתקבלה הכרעה סופית בהן.

בית המשפט העליון החליט לראשונה הלכה מרכזית ביחס למכשיר ה- KR-11 בע"פ 5345/90בראונשטיין נגד מדינת ישראל, פד"י מו (5) 40. (להלן – פרשת בראונשטיין)

בהחלטה זו נקבעה אמינותו של המכשיר למדידת מהירות ובמקביל נקבעו לראשונה כללים ברורים הקשורים לאופן הפעלת המכשיר בדרך שתבסס את הקביעה כי ביצוע מדידה בהתאם לכללים אלו תאפשר את קבלת תוצאת המהירות שסיפק כאמינה.

בפרשה זו גם קבע בית המשפט העליון (בהרכב של 3 שופטים) את ההלכה הבאה –

"על התביעה להוכיח, כי המכשיר הופעל כיאות על ידי המפעיל ובתנאי שטח המבטיחים כי המכשיר מדווח את המהירות הנכונה וללא שיבושים" (שם בעמ' 51)

בפרשת בראונשטיין חוייבה המדינה להוכיח את תקינות המכשיר המודד באמצעות הצגת רישום בדיקתו בתחילת המשמרת וסיומה. אף שבית המשפט העליון קבע כי בדיקה תקופתית חצי שנתית חיונית, לא כלל הוא את הוכחת הבדיקה ב"סל הראיות" אותו חייבת התביעה להוכיח כדי לשכנע באמינות המדידה מעבר לכל ספק סביר.

לאחר שנים, נדרש שוב בית המשפט העליון להכרעה בשאלת  אמינותו של מכשיר אחר – מכשיר הממל"ז.

בע"פ 4682/01 גבריאל לוי נגד מדינת ישראל, נח (1) 304, החליט בית המשפט העליון בהרכב של שלושה שופטים כי מכשיר הממל"ז אמין לצורך מדידת מהירותו של "רכב מטרה" אולם, אמינות המדידה שתתקבל תלויה בהקפדה על מספר כללים אותם פרט בהחלטה.

ביחס לממל"ז נקבע טווח מדידה מכסימאלי של 300 מטר. (זאת בהפעלה ללא חצובה)

במדידת לילה הרכב הנמדד חייב להיות בודד.

מהמהירות הנמדדת חויב השוטר לקזז 5 קמ"ש כדי לתת ביטוי לסטייה אפשרית בדיוק המכשיר

וכן (כפי שנדרש בפרשת בראונשטיין) חויבה המשטרה להוכיח כי המכשיר עבר בדיקות תקינות (לפי הוראות היצרן) בתחילת המשמרת ובסופה וכי השוטר המפעיל עבר הסמכה מסודרת להפעלת המכשיר במשטרה טרם הפעלתו.

קיימות מדינות אשר בחרו להסדיר את סוגיית הקבילות והאמינות של מכשירים הפועלים בשיטת הלייזר בדרך של חקיקה (כמו מדינות ג'ורג'יה, קונטיקט וורג'יניה בארצות-הברית (Ga. Code Ann. §40-14-17; Conn. Gen. Stat. §14-219c; Va. Code Ann. §46.2-882)), ויש אחרות שהתנו את קבילותן של תוצאות המדידה של אותם מכשירים בתנאים המבטיחים רמה בסיסית של אמינות (כמו מדינת צפון קרוליינה ופלורידה ( N.C. Gen. Stat. §8-50.2; Fla. Stat. §316.1906)).

בפרשת גבריאל לוי בית המשפט העליון הסביר את הבעייתיות הקיימת במצב הנוהג בישראל לפיו אין ,תמיד התאמה מלאה בין החוק הקיים למכשור המוכנס לעבודה לא פעם לפני שנשלמה התקנת התקנות הרלוונטיות לאותו המכשור –

"השאלה העומדת לדיון אינה סוגיית קבילותה של הראיה, אלא משקלם של הנתונים שמפיק הממל"ז, ולעניין זה נבחנים אמינות המכשיר, רמת דיוקו, תקינותו, נוהלי העבודה המשמשים בעת הפעלתו ומיומנות המפעיל (ע"פ 5345/90 בראונשטיין נ' מדינת ישראל [10])……. באשר לישראל, עד כה לא נדרש המחוקק לסוגיה זו, אף שהוא עיגן בפקודת התעבורה [נוסח חדש] ובתקנות את סוגיית הפעלתם של מכשירים אחרים, כמו מצלמות המופעלות באופן אוטומטי או בידי שוטר (סעיף 27א לפקודה ותקנה 166 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961), וכן את הפעלתו של טכוגרף (מכשיר המותקן ברכב ושנועד לפקח על שעות העבודה והמנוחה של הנהג, על מהירות נסיעתו של הרכב והמרחק שעבר – ראו סעיף 27ג לפקודה). במצב זה, בהיעדר הוראות דומות ביחס להפעלת הממל"ז ולקבילותן של תוצאות המדידה המתקבלות באמצעותו לא נותר אלא לבדוק אם פסיקתם של בתי-המשפט מילאה את החסר, ובכך אעסוק להלן."

כמוסבר לעיל, בית המשפט העליון בחן את הפסיקה, וקבע את אמינותו של הממל"ז בכפוף לתנאי הפעלה ספציפיים וזאת בהעדר חקיקה ברורה ומסודרת ובהישען על החלטות קודמות של בתי משפט שלום ומחוזיים אשר יצרו כלשונו "מסה קריטית" אשר הביאה להלכה הסופית.

בעניינו של מכשיר ה"דבורה" כמות הפסיקה הקיימת (הכוללת ניתוח חוות דעת מומחה) דלה עד לא קיימת ולכן, בהעדר חקיקה המבססת את אמינות המכשיר ובהעדר פסיקה קיימת של בית המשפט העליון או של בית המשפט המחוזי (להוציא החלטות אגביות להליכי פסילה מנהלית) אין מנוס מהתמודדות ישירה עם חוות הדעת שהוגשה מטעם המדינה ועם עדותו של המומחה בפני בבית המשפט.

עדי התביעה וחוות הדעת –

כאמור, מטעם המדינה העידו שלושה עדים כאשר ע.ת 1 היה העד היחיד שהעיד כמי שבדק והפעיל את מכשיר ה"דבורה", לטענתו,  כלפי הנאשם.

בהתאם להגיון הדברים, ראוי לנתח בתחילה את שאלת אמינותו של מכשיר ה"דבורה" טרם ייבדק תפקודו הספציפי של ע.ת 1 במקרה זה.

במידה ויתברר כי המדובר במכשיר בלתי אמין לקריאת מהירותו של "רכב מטרה", הרי שלא יהיה צורך לדון כלל בשאלת תפקודו הספציפי של ע.ת 1.

אשר על כן תבחן להלן שאלת אמינותו של מכשיר הדבורה על רקע עדותו של המהנדס יצחק בן הרואה (להלן – ע.ת 2) וכן על רקע עדותו של רפ"ק כהן (להלן – ע.ת 3).

עדותו של ע.ת 2 –

עם תחילת עדותו הגיש העד חוות דעת כתובה הכוללת 27 עמודים (ת-3) יחד עם חוברת נספחים המהווה חלק בלתי נפרד ממנה (ת-4) הכוללת 245 עמודים.

חוות הדעת שהוגשה נושאת "לוגו" של מוסד הטכניון למחקר ולפתוח בע"מ (מכון המתכות הישראלי) והיא נחתמה בעיר חיפה ביום 17.12.07 ע"י ע.ת 2 ודר' זמיר קורן (מנהל המכון).

בהתאם לעמוד 1 בחוות הדעת, הזמינה משטרת ישראל את הבדיקות המפורטות בה ביחס לבדיקת תנאי סביבה, תאימות אלקטרו מגנטית (EMC) ובדיקות תפקוד מעשיות למד מהירות BEE III IL.

המבדקים המפורטים בחוות הדעת נערכו ממאי 2006 ועד מרץ 2007.

השלמה לבדיקות דיוק שעון העצר במכשיר ובדיקת טמפרטורת אחסון נערכו במהלך חודשים אוקטובר ונובמבר 2007.

מחבר חוות הדעת (המהנדס יצחק בן-הרואה)  עובד במכון המתכות הישראלי בקרית הטכניון בחיפה ובהתאם להקדמה בחוות הדעת מחזיק המחבר בתואר מהנדס  להנדסת מכונות וכן בתואר מהנדס להנדסת חומרים (שניהם תארים שנתקבלו בטכניון).

החל מאפריל 1988 עובד המחבר במעבדות הטכניון (מעבדה להנדסת רכב ומכונות) ומחודש נובמבר 1999 משמש כאחראי על מעבדה זו.

חוות הדעת מפרטת באריכות את תחומי ההתמחות של מר בן הרואה אשר בין היתר כוללים התמחות במערכות בלימה, תכנון וביצוע מערך ניסויים לכלי רכב, בדיקות אב טיפוס לרכבים שונים, ביצוע חקירות עומק של תאונות דרכים ועוד, כפי שמפורט בת-3.

חוות הדעת גם כוללת רשימת קורסים משלימים שעבר המחבר בנוסף להשכלתו האקדמית, ובין היתר – קורס להפעלת מערכת "גלגל חמישי אופטי" (יפורט בהמשך), השתלמות בחברת דופלמייר (אוסטריה) , השתלמות הפעלה בחברת DATRON גרמניה, ועוד כמפורט בעמ' 3 בת-3.

עוד כולל הפתיח לחוות הדעת רשימת פרסומים (18 בסה"כ) אשר פרסם העד ולרובם זיקה ישירה לחקר תאונות דרכים והתנהגות כלי רכב במהלך חקירת מנגנוני תאונה.

על פניו, ולאחר שבחנתי והתרשמתי מעדותו של ע.ת 2 בפני בבית המשפט, המדובר באדם רציני, בעל ידע והשכלה רחבים מאד בתחום אשר רלוונטי לבדיקת מכשיר ה"דבורה".

תשובותיו הראו על שליטה מלאה בחומר בו עוסקת חוות הדעת שכתב גם כאשר השאלות חרגו מגבולותיה.

אף שאיש מטעם ההגנה לא חלק על כושרו המקצועי של ע.ת 2 לחוות דעה בעניין בו עוסקת חוות דעתו, הרי שמצאתי לנכון להדגיש ולקבוע כי על פי הנתונים שבפני המדובר בעד מקצועי ורציני שיש לו פוטנציאל ידע ראוי לצורך הכנת חוות דעת בנושא שנתבקש להכין מטעם משטרת ישראל.

עיקרי חוות הדעת בתמצית –

בהתאם לחוות הדעת, נתבקש ע.ת 2 לבדוק את תפקודו של מכשיר ה"דבורה" מדגם BEE III IL AUTOMATIC SAME DIRECTION TRAFFIC RADAR   המיוצר בחברת M.P.H  INDUSTRIES בארה"ב.

מכשיר זה נבנה למדידת מהירות של כלי רכב כאשר הוא מותקן על גבי רכב והוא עובד על פי "עקרון דופלר". (יוסבר בהמשך)

מכשיר ה"דבורה" מאפשר מדידת מהירות של כלי רכב בכיוון הרכב המודד או בכיוון הנגדי לו, בין אם הרכב המודד במצב סטאטי (ללא תנועה) ובין אם הרכב המודד במצב דינאמי (בתנועה).

חוות הדעת מפרטת בדיקות מעבדה שבוצעו לדבורה ביחס לתנאי סביבה אשר עלולים להשפיע על המדידה (תאימות אלקטרו מגנטית – E.M.C ) וכן בדיקות מעשיות שבוצעו למכשיר ותפקודו בתנאי שטח שונים כולל השוואת תוצאות המדידה שהפיק ל"מכשיר אב" אחר (מסוג "גלגל חמישי" מתוצרת Corrsys-datron  גרמניה , דגם  L 300) אשר הותקן על רכב המטרה שנמדד ונתן במקביל למכשיר הדבורה את מהירותו של הרכב הנמדד.

פרק מיוחד (4) הוקדש לריכוז וסיכום תוצאות בדיקות שבוצעו למכשיר מדגם זה במכוני בדיקה שונים בעולם.

כל הבדיקות המעשיות בוצעו עם מכשיר "דבורה" אחד וספציפי שמספרו מופיע בחוות הדעת.

לאחר כל בדיקה נלקח המכשיר למעבדת מכשור בבית דגן לבדיקה כי הוא נותר תקין וללא תקלות כתוצאה מהניסוי שעבר. (כך על פי עדותו של ע.ת 3 והמסמך שהגיש)

לצורך הבנת הנתונים בהמשך, יוגדר הרכב בו הותקן מכשיר ה"דבורה" (אשר מדמה ניידת) כ- "רכב המודד".

הרכב הנמדד יוגדר לצורך הדיון כ- "רכב המטרה".

מכשיר ה"גלגל חמישי" שהורכב ברכב המטרה לצורך בדיקת מהירותו העצמית כהשוואה לתוצאות ה"דבורה" יוגדר כ- "מכשיר האב".

אופן הפעלת המכשיר –

מכשיר ה"דבורה" משדר תדר קבוע של גלי רדיו וקולט תדר חוזר ממטרה הנעה בסביבתו.

הפרש התדרים בין התדר המשודר מהמכשיר לתדר המוחזר מהמטרה מתורגם ע"י המכשיר למהירות (בכך פועל המכשיר לפי "אפקט דופלר").

כאמור, המכשיר מאפשר מדידת רכב מטרה הנוסע בכביש בכיוון הנגדי לרכב המודד או לחליפין מדידת רכב מטרה הנוסע באותו כיוון נסיעה בו נוסע הרכב המודד, בין אם רכב המטרה מאיץ או מאט ביחס לרכב המודד.

לדבורה שתי אנטנות המורכבות על גג הניידת (עמ' 8 בחוות הדעת) כאשר אחת מהן מוגדרת אנטנה קדמית והשנייה אחורית למדידה בכיוונים מנוגדים.

בתוך הרכב המודד מותקנת יחידת עיבוד נתונים לה יחידת תצוגה המחוברות כיחידה אחת המותקנת מעל לוח המכוונים ומקובעת לרכב.

ליחידה זו מחובר שלט רחוק חוטי (המחובר בכבל ליחידה המרכזית) המאפשר שליטה על המכשיר ממרחק. (תמונות בעמוד 8 ו-9 בחוות הדעת ת-3)

באמצעות השלט יכול המפעיל לבחור את כיוון מדידת כלי הרכב הנעים בכביש בכיוון נגדי אליו

(OPP) או בכיוון הרכב המודד (SAME).

כמו כן צריך המפעיל לבחור בין מצב בו הרכב המודד בתנועה (MOV) או למצב בו הרכב המודד נייח (STA).

עליו לבחור שימוש באנטנה קדמית (FRONT) או אנטנה אחורית (REAR).

עוד יכול השוטר המפעיל להחליט האם הוא מבצע מדידה באמצעות שעון עצר (אופציית הפעלה נוספת של מכשיר ה"דבורה" לגביה אין עיסוק בתיק זה) וכן יכול וצריך השוטר להגדיר את המכשיר למצב מדידה CI  אם המדובר במדידת עיר שם מהירות הרכב המודד לא תעלה על 70 קמ"ש, או למצב מדידה HI   שם מותאמת מדידה לכביש מהיר והרכב המודד יחוייב לנסוע במהירות העולה על 65 קמ"ש.

השוטר יכול לכוון את עוצמת השמע של המכשיר (המכשיר משמיע צליל בעת המדידה) וכן יכול הוא להפעיל מצב POP  המשמש למניעת גילוי המכשיר ע"י מגלי רדאר.

במצב זה, לפי עדות המומחה בבית המשפט יפעל המכשיר באופן זהה אך עוצמת האות שישדר תהיה חלשה יותר.

בפאנל התצוגה של ה"דבורה" יכול השוטר המפעיל לקבל נתונים ויזואליים ביחס למהירות הרכב שלו (הרכב המודד), מהירות רכב המטרה וכן צג המראה את מצבו של רכב המטרה ביחס לרכב המודד (נסיעה באותו כיוון או בכיוון מנוגד לו).

בנוסף, כאשר "נועל" השוטר את מהירות הרכב שמדד במכשיר, נותרת המהירות מקובעת ללא שינוי בצג המטרה, כאשר בצג סמוך ממשיך השוטר לצפות במהירותו של רכב המטרה על אף נעילתו במכשיר.

(עמוד 10 בחוות הדעת).

כאשר הרכב המודד נייח, יציג צג המהירות שלו את הסימן — ואילו מהירות רכב המטרה (חלון TARGET  ) יציג את מהירותו המשתנה של רכב המטרה עד לנעילתו.

כאשר הרכב המודד מצוי בתנועה, וכאשר נמדד רכב הנע באותו כיוון של הרכב המודד, יבחר המפעיל את האנטנה המודדת (קדמית לרכב שלפניו ואחורית לרכב המגיע מאחוריו) ולאחר שילחץ על LOCK תנעל מהירות הרכב הנמדד בצג.

במצב זה חייב להיות הפרש של יותר מ- 8 קמ"ש במהירויות שבין הרכב המודד לרכב הנמדד אחרת המכשיר לא יבצע כלל מדידה ולא תופיע בצג כל אינדיקציה למהירות נמדדת.

כאמור, ניתן למדוד עם ה"דבורה" כשעון עצר, אולם פונקצית עבודה זו אינה מבוצעת הלכה למעשה (לפחות לפי הנתונים שבפני) ואינה רלוונטית לדיון בתיק זה.

יחד עם מכשיר ה"דבורה" מקבל השוטר שני "קולנים" שהם פיסות מתכת המפיקות תדר קבוע לאחר נקישתן, אשר מאפשר בדיקת תדר מוחזר מדומה למכשיר וזאת כחלק מבדיקות התקינות שאמור לבצע השוטר עם תחילת המשמרת ועם סיומה. (קולן המדמה תדר של 30 קמ"ש וקולן המדמה 75 קמ"ש).

בהתאם לת-2 מבצע שוטר המקבל מכשיר "דבורה" עוד 4 בדיקות תקינות למעט בדיקת הקולנים לעיל.

1. בדיקה עצמית בהפעלה.
2. בדיקת משקט ועוצמת שמע.
3. בדיקת שעון עצר.
4. בדיקת HI/LOW

חוות הדעת מתארת בדיקות אלו באופן כללי בסעיף 5.1.9 , אך הן מפורטות גם בת-2 שהוגש כחלק מראיות התביעה בתיק וכן נספח 8 בחוות הדעת שם הן מופיעות בפרוט מלא.

בעמוד 13 בחוות הדעת, הפנה מר בן הרואה (ע.ת 2) לבדיקות נוספות שבוצעו ל"דבורה" טרם החל בסידרת בדיקותיו שלו למכשיר.

בהתאם לפרק זה הפנה המומחה לבדיקות שבוצעו באנגליה ע"י מעבדת ITS (INTERTEK TESTING SERVICES). תוצאות הבדיקות פורסמו ביום 1.7.2002 בדוח המופיע בנספח לחוות הדעת. בדיקות אלו הראו כי המכשיר עמד בדרישות התקן EN61326 :1997 +A1 :1998 המופיע גם במכון התקנים הישראלי ואשר רלוונטי למכשיר.

בנוסף, נבדק המכשיר בארה"ב ע"י פרופסור David Fisher מאוניברסיטת מישיגן , המחלקה לאלקטרוניקה ומחשבים ובמאמר שפורסם ביום 25.8.01 נמצא המכשיר על ידו כי הוא עמד בהצלחה בהצהרות היצרן באשר ליכולותיו. המאמר צורף כנספח 3 לחוות הדעת.

בדיקות שבוצעו ל"דבורה" בארץ –

חוות הדעת מפרטת שורה ארוכה של בדיקות אשר בוצעו ל"דבורה" במעבדה מתוך כוונה לבדוק את עמידות המכשיר בתנאים שונים וקיצוניים.

בדיקת טמפרטורה – תפקוד המכשיר נבדק בטמפרטורה של מינוס 10 מעלות צלסיוס ועד 50 + מעלות צלסיוס. לצורך כך חומם המכשיר בתנור והופעל ולאחר מכן קורר בתא קירור למשך 8 שעות והופעל.

המכשיר נמצא תקין ועמד בהצלחה עת נבדק בתנאים אלו.

בדיקת לחות וקורוזיה – המכשיר הוכנס לתא מלח למשך 12 שעות בלחות 90% , ריכוז מלח 5% ובדוח קורוזיה של מכון המתכות עמד המכשיר בהצלחה בבדיקה והמשיך לתפקד באופן תקין.

על המכשיר הוזלפו מים בקצב של 12.5 ליטר/דקה למשך 3 דקות, הוא הוכנס לתא אבק למשך 8 שעות וכן נבדקה אטימות האנטנות שלו באופן דומה.

הבדיקות בוצעו בהתאם לתקנים של מכון התקנים (ת"י 981, 165, וכן IEC 60529).

לאחר כל הבדיקות לעיל נמצא המכשיר תקין לחלוטין.

כדי לשלול אפשרות של השפעת טמפרטורת אחסון על תפקוד המכשיר (מצב בו מכשיר מושאר בקיץ ברכב סגור ובטמפ' גבוהה) הוכנס המכשיר לתנור בטמפ' של 80 מעלות צלסיוס למשך 24 שעות רצופות ולאחר מכן נבדק ונמצא תקין לחלוטין.

בדיקת הלם מכאני – בהתאם לתקינת בדיקה המפורטת בדוח, הופל המכשיר מגובה 50 מילימטר על משטח עץ ולאחר מכן הופעל ונמצא תקין.

מתח חשמלי – המכשיר נבדק בתנאי מתח ישר משתנה (VDC) ולאחר שחובר לספק כח משתנה במרווח של 10.8 עד 16.5 וולט – נמצא תקין לחלוטין.

מבחינת תאימות אלקטרו מגנטית נבדק האם למכשיר עלולה להיות הפרעה כתוצאה משידור שדה אלקטרו מגנטי מוקרן (RF) בסביבתו כתוצאה מעמודי חשמל, שנאים, אנטנות למיניהן וכו'.

בהתאם לתקן ISO\IEC  61000 וכן תקן IC 55022  המהווה בסיס לתקן ישראלי ת"י 961 נחשף המכשיר לקרינות שונות בעוצמות משתנות (כפי שמפורט בהרחבה בחוות הדעת)

כמו כן, לבקשת המשטרה נחשף המכשיר לקרינה בתחומי תדרים של טלפונים סלולאריים, תדרי תקשורת מחשב ותדרי מכשירי קשר.

תוצאות הבדיקות הראו כי אין הפרעות לפעולה תקינה של המכשיר כתוצאה מהפרעות אלקטרומגנטיות.

יחד עם זאת קבע המומחה כי במקרה של הפרעה אלקטרומגנטית חריגה, מתריע על כך המכשיר עצמו ויציג הודעת “RFI" . במצב כזה לא יאפשר המכשיר עצמו מדידה.

בדיקות תקופתיות למכשיר –

לדברי ע.ת 2 מטרת הבדיקה התקופתית היא לוודא את דיוק המכשיר ותקינות הפעלתו בסיום הביקורת התקופתית.

בהתאם לחוברת תחזוקה שניפק היצרן יחד עם המכשיר, הפיקה משטרת ישראל את נוהל "התקנה תחזוקה וביקורת למד מהירות מדגם BEE III IL" (נספח 8 לחוות הדעת)

על פי דרישת היצרן יש לבצע בדיקות תחזוקה במעבדת המשטרה אחת לשנה.

הבדיקות מבוצעות לפי הוראות היצרן.

משטרת ישראל קבעה כי בדיקותיה יבוצעו אחת לחצי שנה באופן קבוע. (עמ' 18 בת-3)

טופסי הביקורת ודוח הבדיקה של המכשיר איתו בוצעו הניסויים צורפו ופורטו בנספח 9 לחוות הדעת.

המכשיר נמצא תקין לחלוטין.

בהתאם לחוות הדעת, מבוצעות הבדיקות התקופתיות בתא בדיקה יעודי שסופק ע"י היצרן ואשר מסוגל לדמות מצבי הפעלה שונים למכשיר כולל מהירויות שונות הן של רכב המטרה והן של הרכב המודד.

בתום כל בדיקה מופק טופס בדיקה תקופתי המתעד את הבדיקות ותוצאותיהן.

לפי חוות הדעת – ביצוע בדיקות תקופתיות בהתאם להוראות יצרן המכשיר וקבלת תוצאות תקינות, מבטיחים שמירת דיוק המכשיר לאורך זמן.

לסיכום פרק בדיקות המעבדה שבוצעו למכשיר, קבע מומחה התביעה את הדברים הבאים –

מתוך תוצאות בדיקות המעבדה המפורטות בסעיף 5.א לעיל עולה כי המכשיר עמד בהצלחה בכל הבדיקות ומתפקד באמינות רבה.

בדיקות מעשיות –

לאחר שהושלמו בדיקות המעבדה, הוחלט לבדוק את המכשיר בסדרת ניסויים בשטח שמחוץ למעבדה עם כלי רכב אמיתיים.

לצורך הבדיקות נבחר שטח כביש ישר בשדה תעופה ישן בערד וכן בוצעו ניסויים בכביש 90 (כביש הערבה).

לצורך הניסויים הורכב ברכב המטרה מכשיר מסוג "גלגל חמישי" (מכשיר האב) שרמת דיוקו לפי נספח 11 הכולל תעודת כיול לגביו היא 0.05%.  המכשיר הותקן בתוך הרכב הנמדד (רכב המטרה) כאשר תפקידו של המכשיר לספק אינדיקציה מדויקת באשר למהירותו העצמית של רכב המטרה.

לאחר כל ניסוי נבדקה התוצאה שנתן "מכשיר האב" והשוותה לתוצאה שסיפקה ה"דבורה".

התאמה בין שתי התוצאות במצבים שונים ובמהירויות שונות, יחזקו מן הסתם את ההנחה כי ה"דבורה" אכן מודדת באופן מדויק את מהירות רכב המטרה.

בסה"כ נערכו בניסוי כ- 600 מבדקים במצבים ומהירויות משתנות.

בכל הבדיקות ההשוואתיות נמצאה התאמה טובה בין המהירות שנמדדה ע"י מכשיר האב לבין המהירות שנמדדה ע"י המכשיר.

במרבית המקרים הפרש המדידה היה בטווח של 1 קמ"ש  !

במקרים בודדים נמצא הפרש של +- 3 קמ"ש בין קריאת מכשיר האב ל"דבורה" (במצב בו הרכב המודד היה בנסיעה) ובמצב נייח סטייה מכסימאלית של +- 2 קמ"ש.

עוד העיר המומחה כי כל הניסויים בוצעו בסביבה בה השתתפו מכשירי קשר משטרתיים מסוג רב-גל, מכשיר קשר משטרתי נייד וכן טלפונים סלולארים שהופעלו בזמן המדידה.

בכל הניסויים המעשיים לא נצפתה כל הפרעה של מכשירים אלו לתוצאות.

בפרק הסיכום של תוצאות הבדיקות המעשיות קבע המומחה מספר נתונים נוספים שעלו מבדיקות השטח במצבים שונים:

1. ניתוח תוצאות הניסויים הנ"ל מלמד כי בכל אופני הפעלת המכשיר, אי הוודאות בזיהוי הרכב שמהירותו נמדדה במכשיר תתרחש רק כאשר שני כלי רכב או יותר הנמצאים בתנועה באותו כיוון המדידה, והנמצאים בתחום הראייה של המפעיל וממוקמים בסמיכות אחד לשני (במרחק מטרים ספורים).
2. רכב שאינו בתחום הראייה של הרכב המודד קרי שאינו בתחום הראייה של המפעיל אינו משנה את קריאת המהירות המוצגת במכשיר ותוצאת המדידה מתייחסת רק לרכב שבתחום הראייה של המפעיל.
3. דיוק המכשיר – למכשיר סטייה אפשרית של עד 3 + – קמ"ש בין המהירות שהוא מציג ביחס לרכב המטרה ובין המהירות שנסע רכב זה הלכה למעשה.
4. בדיקות תקופתיות למכשיר לפי הוראות היצרן יחד עם בדיקות המפעיל בתחילת ובסיום המשמרת יניבו תוצאות מדויקות של המכשיר לאורך זמן.

עיקרי עדותו של ע.ת 2 בחקירתו הנגדית בבית המשפט –

כבר בפתח הדברים של פרק זה, ברצוני להדגיש כי התרשמתי מעדותו של ע.ת 2 כעדות אמינה ללא כל שמץ של מניפולציה הנובעת ממקור מימונה של חוות הדעת.

העד לא חמק משאלות שנשאל, והשיב בצורה ישרה בעיני לכל שאלה בחקירה נגדית, גם אם חלק מהתשובות לא תאמו את קביעותיו בחוות הדעת הכתובה.

במהלך חקירתו הנגדית נשאל ע.ת 2 סדרה של שאלות ארוכה ביחס לחוות דעתו, ועל פי רוב תאמו תשובותיו את האמור בחוות הדעת שפורטה בהרחבה לעיל למעט קביעתו כי אין לו ידיעה על השפעה אפשרית של מכשיר "דבורה" נוסף העובד בגיזרה שכן הניסוי בוצע עם מכשיר אחד בלבד.

יחד עם זאת הוסיף –

"ש.האם יש חשיבות לעובדה שהמכשיר הזה, אם הוא מופעל על ידי שתי ניידות המצויות באותו תא שטח, האם המכשיר עלול לשבש את קריאתו בסיטואציה כזו?

ת. לא כי כל מכשיר משדר על תדר טיפה אחר מאשר המכשיר השני, בתחום של המכשיר, התדר הוא 29GH ולכל מכשיר יש את התדר האופייני שלו."

על אף האמור לעיל, בנושא מרכזי אחד (וחשוב מאד) שינה למעשה המומחה את עמדתו ונתן בכך מבט שונה באשר לאפשרות השגיאה של מדידת רכב המטרה בהחלפתו עם רכב אחר שנמדד (לעיתים ללא ידיעת השוטר המודד).

לצורך הבהרת נקודה זו אצטט חלקים מחקירתו של ע.ת 2 בבית המשפט –

וכך השיב המומחה לשאלה החל מעמ' 11 לפרוטוקול –

"אם נוסעים לפני הניידת שני רכבים המכשיר יקרא את הרכב הקרוב אליו וזאת עד לרגע שהוא יוצא לעקיפה של הרכב שלפניו.  עד שרכב המטרה הראשון לא יתחיל את העקיפה, המכשיר יישאר נעול על הרכב הראשון.  את הניסוי הזה ביצענו בצורה מבוקרת, גם עם רכב כבד וגם עם רכב פרטי.

ש. האם יש חשיבות להפעלת המכשיר, מאוחר בלילה כשהלילה שקט כשאין הרבה תנועה ובין             שעות סואנות.

ת. כאשר המכשיר מופעל בשטח סואן, עלול להיות מצב בו לא תדע איזה רכב אתה מודד.  אם יש       לך נתיב בו שני כלי רכב נוסעים במקביל לא תדע את מי אתה מודד. אתה לא יודע איזה מהם          קרוב יותר אליך.

ש. נכון לומר, כי שני רכבים הנוסעים במקביל לפני הניידת ואחד מהם לא בנתיב השני, אלא                במרחק כמה מטרים מרכב המטרה, האם גם אז המכשיר לא ידע לזהות?

ת. המכשיר ידע לזהות אך המפעיל לא ידע איזה רכב הוא מדד.

ש. כלומר, המפעיל בניידת לא יוכל לדעת לדעתך איזה רכב למעשה הוא ננעל עליו.

ת. נכון שכאשר יש שני רכבים מקבילים.

ש. אם אומר לך שמפעיל המכשיר לדוגמא במקרה הספציפי של תיק זה, טען שתנועה מצידי                הכביש של מעבר לכמה מטרים בודדים לא משפיעה, זו טענה לא נכונה?

ת. תלוי באיזה מרחק רכב המודד נמצא מרכב המטרה. ככל שאתה מתרחק מרכב המטרה, הזווית של הקרן נפתחת והמרחק יותר גדול.

ש. המכשיר הספציפי הזה דבורה עד איזה מרחק יכול למדוד?

ת. אין לו מגבלת מרחק, הכל תלוי אם הוא מצליח לקלוט את המטרה או שהוא קורא או שהוא          לא קורא.

ש. ביום הספציפי של תיק זה, זה היה באמצע הלילה, בכביש באר-שבע תל-אביב כאשר המרחק למעשה לא תועד על ידי המפעיל, האם יכול להיות שתנועה של רכבת מקבילה או מסוק, מאחר והיה תרגיל צבאי גדול מאוד באותו יום שיבשה את המכשיר,

ת. אני מניח לגבי מסוק, שזה לא רלוונטי כי הוא לא טס בגובה של 50 מטר מעל הכביש, שזה המרחק שיכולה להיות לו השפעה, 400, 500 מטר זה טווח סביר שהוא מדד אותו כי אחרת לא היתה לו מדידה או קריאה.  אם היתה רכבת בטווח של 50 מטר מהכביש, בתנועה לכיוון השוטר אז הוא היה קורא את הרכבת המכשיר.

ש. האם נכון יהיה לומר, שרכבת לדוגמא רכבת מסע, באורך של מאות מטרים אם לא יותר מזה, אשר תנוע במקביל לרכב המטרה או אפילו לא ממש מקביל, אלא לפניו ובגלל גודלה העצום היא תשפיע על המכשיר.

ת. היא יכולה להשפיע על המכשיר, אם היא נעה במהירות בחלק הקדמי גם אם היא עברה אותו  אז המכשיר יקרא אותה בוודאי שהוא יקרא אותה. כוונתי מבחינת המהירות שלה."
"ש. האם נכון יהיה לומר, שלאור שיטת מדידת המכשיר הזה, המתבססת על אפקט דופלר, קיימת חשיבות גדולה מאוד לקיומם או אי קיומם של גופים סטטיים לצד הכביש.

ת. לא, גופים סטטים אינם משפיעים על המדידה. "

"ש.  האם נכון יהיה לומר שבמידה ולא בוצעה בדיקה תקופתית למכשיר דבורה, בהתאם להוראות היצרן, לא ניתן למעשה לבצע בו מדידה שתהיה אמינה.

ת. נכון אני מאשר את עמדתך."

ודוק – העד הסביר בהמשך חקירתו כי לאורך הרכבת (למסת המתכת שלה) אין נפקות ממשית שכן החזר הגל ממנה נובע משטח הפנים (חתך הרכבת) הפונה לאלומת המכשיר. מכך ניתן להסיק כי שטח הפנים יכול להתאים למשאית או לרכב שכן אין נפקות לעובדה כי המדובר בדוגמה של רכבת ארוכה בעלת מסה גדולה במיוחד.

מתשובותיו של ע.ת 2 לשאלות בחקירה הנגדית עולות מספר מסקנות ביניים:  (שיורחבו על ידי בהמשך) –

1. כאשר לצידו של רכב המטרה רכב נוסף הנוסע באותו כיוון, השוטר ברכב המודד אינו יכול לדעת איזה מהרכבים הוא מודד.
2. ה"דבורה" תמדוד ותראה את מהירות הרכב הקרוב אליה מבין הרכבים הנ"ל.
3. ככל שרכב המטרה רחוק מהרכב המודד כך זווית הקרן שמייצר מכשיר הדבורה תהיה גדולה יותר.
   (לצורך ההמחשה ניתן לדמות מעין חרוט שקודקודו במכשיר ה"דבורה" והוא הולך ומתרחב ככל שמתרחקים קדימה מהניידת שמודדת את המטרה לפניה)
4. כאשר כלי רכב אחר (רכבת למשל) נעה במרחק של 50 מטר מרכב המטרה לצד הכביש – יתכן מצב בו מכשיר ה"דבורה" יקרא את הרכבת ולא את רכב המטרה.
5. תשובתו של העד ביחס לתנועה מקבילה של כלי רכב נע, אשר עשויה לשבש את זיהוי המטרה הנמדדת אם היא נעה במקביל למטרה וממרחק של כ- 50 מטר ממנה, עומדת בסתירה ברורה לקביעה בחוות הדעת כי עשויה להיות השפעה לתנועה מקבילה ממרחק של מטרים ספורים בלבד.
6. הסבריו המפורטים של העד בפני לנקודה זו הביאו אותי למסקנה כי כאשר הרכב המודד (ניידת) מצוי בתנועה על כביש, ולפניו רכב מטרה ובמקביל לו בצד הדרך, ובמרחק של עד 50 מטר ממנו, רכב נוסף (שיתכן ויסע קרוב יותר לרכב המודד – קיים סיכוי ממשי וסביר כי הרכב או הרכבת שיסעו בצד הדרך הם שנמדדו.

   מצב זה יתכן גם מבלי שלשוטר תהיה כל ידיעה על כך שכן יתכן ובתנאי חשכה לא הבחין כלל בתנועה המקבילה לכביש, וגם בתנאי יום סביר להניח כי שוטר המרוכז במטרה שלפניו לא יבחין בתנועה מקבילה לכביש בציר עפר צידי או במסילת ברזל הממוקמים עד 50 מטר מהכביש.

   במדידה של רכב מטרה הנוסע במרחק של 400 או 500 מטר מהרכב המודד (וכך גם העלה המומחה כטווח סביר למדידה), בהחלט יתכן כי רכב הנוסע לצד הכביש במרחק 50 מטר מהרכב המודד יהיה קרוב יותר אליו בשעת המדידה.

   כתוצאה ממסקנה זו יש לגזור הנחיות הפעלה אשר ינטרלו ספק זה אשר נוצר בהכרח כתוצאה מעדותו של המומחה בפני, ולצורך כך אפרט בהמשך את הנגזרות מהמסקנות לעיל.

עיקרי עדותו של ע.ת 3 בבית המשפט –

ראש מעבדת מכשור אישר כי הבדיקות המתוארות בת-5 בוצעו מיוזמתו וכדי לוודא שבין ניסוי לניסוי עם ה"דבורה" לא נגרם למכשיר כל נזק ממשי.

העד אישר כי לפני חודש מאי 2006 הגיעו לארץ שנים או שלושה מכשירי דבורה וזאת לצורך עריכת הבדיקות בהם.

למעשה, בדקה המשטרה "מכשיר מדף" (בלשונו של העד) אשר הוכח ונמצא אמין במקומות אחרים בעולם טרם קנייתו.

העד תמך בחוות דעתו של ע.ת 2 ופרט את הבדיקות המקיפות התקופתיות שמבצעת מעבדת המשטרה למכשיר ה"דבורה" ואישר כי כיום לכל מכשיר המצוי בשטח צמודה תעודת תקינות תקופתית המעידה על תקינות הבדיקות התקופתיות שבוצעו לו.

עדותו של ע.ת 3 נמצאה על ידי אמינה ולמעשה תמכה היא ללא כל סתירה בעדותו של ע.ת 2.

מסקנות הנגזרות מהראיות לעיל ביחס לאמינותו  ודיוקו של מכשיר ה"דבורה"-

1. בהתאם לחוות דעתו של ע.ת 2 (המהנדס יצחק בן הרואה) ועדותו בפני בחקירה נגדית אני קובע כי מכשיר ה"דבורה" עבר בדיקה יסודית ומקיפה ע"י מומחה התביעה ובהזמנת משטרת ישראל הן ברמה מעבדתית והן ברמת ניסויי שטח טרם מדידתו של הנאשם בתיק זה.
2. ניסויי המעבדה וניסויי השטח הוכיחו באופן חד משמעי כי מכשיר ה"דבורה" הינו מכשיר אמין ומדויק לצורך מדידת מהירות נסיעתו של כלי רכב בסטייה של עד 3 קמ"ש מהמהירות עליה מצביע המכשיר.
3. כתוצאה מהסטייה לעיל, צריכה המשטרה לקזז 3 קמ"ש מכל מהירות עליה מצביע מכשיר ה"דבורה" כמהירות נמדדת.
4. בזמן הפעלת המכשיר אין כל השפעה המשבשת את קריאת המכשיר כתוצאה מהפרעות אלקטרומגנטיות או שידורים אחרים ובכלל זה, מכשירי קשר, מכשירים סלולאריים, תקשורת מחשבים, ממסרי תקשורת או קווי מתח גבוה. שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר מהבדיקות שהוצגו, כי גם במידה ותהיה קרינה או שידור חריגים בסמוך למכשיר (אירוע שסבירותו נמוכה, שכן המכשיר פעל ללא כל הפרעה גם כאשר הוקרן בעוצמות גל וקרינה גבוהות מאד בניסויים), יפסיק המכשיר את פעולתו אוטומטית ולא יתן כל קריאה.
5. כדי להבטיח את תקינותו ומידת דיוקו של מכשיר ה"דבורה", צריכה המדינה להוכיח כי המכשיר עבר ביקורת תקופתית שנתית (לפחות פעם אחת בשנה).
   לאור דברי המומחה באופן מפורש ביחס לקשר שבין בדיקה זו לתקינות ודיוק המכשיר, צריכה המשטרה (במכשיר זה) לצרף עותק מצולם של הבדיקה התקופתית הכולל את מספר המכשיר, תאריך הבדיקה ותוצאותיה, לכל דוח המוגש לתביעה לצורך פתיחתו ככתב אישום בבית המשפט. (החובה הנ"ל גם עולה בהיקש לדעתי מע"פ 3583/94 גיל לעדן נגד מדינת ישראל, פד"י מח (5) 793)
   לאור עדותו של המומחה (ולהבדיל מפרשת בראונשטין שם הוגדר הנושא כראוי ורצוי, כאן המדובר בראייה אשר מהווה חלק בלתי נפרד וחיוני מחובת התביעה להוכיח את תקינותו ודיוקו של המכשיר).
6. חובה על המדינה להוכיח כי השוטר המפעיל עבר הכשרה בקורס מסודר להפעלת המכשיר.
7. חובה על המדינה להוכיח כי השוטר ביצע בדיקות תקינות למכשיר (5 בדיקות בסה"כ כולל בדיקת קולנים) בתחילת המשמרת ובסיומה. דף הבדיקות חייב להיות חלק מראיות התביעה בתיק לצורך הוכחת תקינות המכשיר.
8. ראיות התביעה צריכות לתאר את המצב בו נמדד רכב המטרה – כלומר נתוני המדידה שבחר המפעיל ביחס לרכב הנמדד. (רכב מודד בתנועה או נייח, רכב המטרה בתנועה נגדית או באותו כיוון תנועה, סוג האנטנה שנבחרה: קדמית או אחורית ותאור החיוויים שקיבל השוטר מצג המכשיר בזמן המדידה. (נתונים אלו כבר מופיעים בדף זיכרון הדברים שהוגש בתיק זה).
9. כדי להבטיח כי רכב אחר (ובכלל זה רכבת, משאית, אופנוע  או כל כלי רכב אחר) אינו נוסע במקביל לרכב הנמדד ובכיוון נסיעתו, חייב לוודא השוטר המפעיל (ולציין זאת מפורשות בכתב) כי בטווח של 50 מטר לפחות משני צידי הכביש בשעת המדידה לא היתה תנועה של כל כלי רכב מכל סוג אשר נע בכיוון הנסיעה של הרכב הנמדד.
10. מאחר והפעלתו של מכשיר זה תלויה בשעת המדידה (בין היתר) בשמירה על קשר עין רציף עם הרכב הנמדד, צריכה המדידה להתקיים בתנאים בהם יכול השוטר להבחין ברכב הנמדד ובשולי הדרך (למרחק של 50 מטר לפחות לצידי הרכב הנמדד) למשך כל זמן המדידה ועד לנעילת הרכב. מרגע זה צריך להיות השוטר במצב בו הוא יכול לשמור על קשר עין רציף עם הרכב הנמדד וזאת עד לעצירתו.
    פועל יוצא מכך הוא כי במצב של גשם כבד, שלג, ערפל או אובך קיצוני עלול להיווצר ספק באשר ליכולתו של המודד לשמור על שדה ראייה תקין עם הרכב הנמדד וסביבתו ולכן ההפעלה בתנאים אלו אינה רצויה.

    לצורך קיום התנאי שבסעיף 9 לעיל, על המשטרה לבצע אכיפה עם מכשיר ה"דבורה" רק באזור המאפשר לשוטר המודד שדה ראייה פתוח וברור למרחק של 50 מטר לפחות מקו השול של הכביש בו נוסע הרכב הנמדד וזאת משני צידי הכביש.
    יחד עם זאת, אין מניעה לאכיפה במקום בו בשולי הכביש לא תיתכן תנועה של רכבים הנעים במקביל לציר התנועה כתוצאה משטח הררי הקרוב לכביש.
    מעדותו של המומחה עולה כי יש נפקות רק לרכב הנע במקביל והמפעיל (והמכשיר) יכולים לראותו.
    אין כל הפרעה למדידה הנובעת מרכב הנע מעבר לרכס או גבעה המצויה לצד הדרך ושלא ניתן לראותו בתנאי תאורה תקינים. רכב הנוסע בצד הדרך כאשר בינו לבין הניידת המודדת מצוי מכשול (רכס קרקע או מבנה נייח) אינו מהווה כל גורם מפריע למדידה.

    כמוסבר לעיל, ומאחר ונקבע בפרשת בראונשטיין שאוזכרה לעיל כי –

"על התביעה להוכיח, כי המכשיר הופעל כיאות על ידי המפעיל ובתנאי שטח המבטיחים כי המכשיר מדווח את המהירות הנכונה וללא שיבושים" (שם בעמ' 51)

אין זה תפקידו של הנאשם להוכיח כי לא היו רכבים, רכבות או משאיות בטווח של 50 מטר ממנו, במקביל לו ובכיוון נסיעתו שעלולים היו להיות קרובים ממנו לרכב המודד . על התביעה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי בטווחים אלו רכבו של הנאשם היה אכן בודד בשעת מדידתו ולא היה רכב שנסע בשולי הדרך (עד 50 מטר) קרוב יותר לרכב המודד מרכבו של הנאשם.

ברור לי לחלוטין כי נטל זה המוטל על המשטרה עת אוכפת היא עם מכשיר ה"דבורה" יוביל בהכרח לקושי באכיפה בשעת לילה ביחס לאזורים שאינם מוארים בצידי הכביש. כמו כן תאלץ המשטרה לבחור אזורי אכיפה בהם שדה הראייה לצדדים פתוח למרחק של 50 מטר לפחות או לבחור אזורים בהם שולי הכביש (למרחק של 50 מטר) אינם מאפשרים תנועה מקבילה לציר האכיפה בשל שטח הררי. בכך עלולה המשטרה לאבד את יכולת האכיפה באזורים מסוימים.

גם כאשר החליט את המשפט העליון (בפרשת גבריאל לוי שאוזכרה לעיל) על מגבלות אכיפה, צומצמה יכולת האכיפה של המשטרה עם הממל"ז, אולם הדבר בוצע כדי להבטיח שנאשמים חפים מעוון לא יורשעו על לא עוול בכפם כתוצאה מטעויות מדידה.

במידה ותחליט המשטרה לאמץ את התנאים לעיל, תוביל החלטתה לקבלת ממצאים אמינים ומדויקים מעבר לכל ספק סביר, ללא כל חשש של טעות במדידת נהג או נהגת אשר לא חטאו בדבר ולמעשה הרכב שנמדד היה רכב אחר או רכבת שנסעו במקביל להם בחשכה או באור יום וסיפקו למכשיר תוצאה ששויכה בטעות אליהם.

החלטה זו כמובן שאינה מחייבת את משטרת ישראל והיא סוברנית להחליט כל החלטה באשר לדרך האכיפה עם מכשיר ה"דבורה". אולם, מאחר ובמשפט פלילי עסקינן, כל ספק יפעל לטובת הנאשם, ותפקידה של המדינה עת היא מגישה כתב אישום, להגיש מערך ראיות שהוא נעדר כל ספק סביר. אופן הפעלת ה"דבורה" כפי שבוצע עד היום (ואף שהמדובר במכשיר טוב ואמין) עלול ליצור ספק סביר באשר לשיוך המדידה לנאשם המובא לדין. בעיני, רק תיקון אופן הפעלת המכשיר כפי שפורט בהרחבה לעיל יאפשר את הרשעת המובאים לדין במידת ההוכחה הנדרשת בהליך פלילי.

עד לתיקון דרך הפעלת ה"דבורה" ע"י המשטרה בשטח, יבחן כל תיק לגופו כדי לקבל מענה ספציפי לשאלות שעלו בתיק זה, ובין היתר שאלת יכולתה של המדינה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי בשעת המדידה בצידי הרכב הנמדד ובכיוון תנועתו לא נעו כלי רכב נוספים (בשלב זה, ולפי עדותו של המומחה, המהנדס בן הרואה, בטווח של 50 מטר לצדדים).

ומן הכלל אל הפרט –

לאחר שקבעתי כי מכשיר ה"דבורה" הוא מכשיר טוב ואמין למדידת מהירותו של רכב (בכפוף לתנאי הפעלה שיבטיחו קבלת מדידה ללא טעות), אבחן להלן את אופן מדידתו של הנאשם בתיק זה ואת דרך הפעלת ה"דבורה" בתיק שבפני.

תמצית עדותו של ע.ת 1  (השוטר רס"ר אייל מכלוף)–

לאחר שבחקירה ראשית הגיש ע.ת 1 את הדוח שערך לנאשם (להלן ת-1) יחד עם דף

"זכרון דברים להפעלת מכשיר מדגם BEE III IL" (להלן- ת-2), הציג תעודת מפעיל מוסמך להפעלת "דבורה" ממנה עלה כי הוסמך להפעלת המכשיר ביום 24.2.08 (כחודש וחצי לפני שנרשם הדוח לנאשם).

העד אישר כי כשבועיים וחצי לאחר שסיים את הכשרתו החל לאכוף עם המכשיר בשטח.

עוד טען כי לפני שמדד את הנאשם הספיק להפעיל את המכשיר מספר פעמים, אך לא יכול היה לציין את המספר המדויק של הפעמים.

במענה לשאלה ביחס לביצוע הבדיקות למכשיר, השיב כי ביצע את הבדיקות כאשר הוא צמוד לחוברת ההפעלה, ובהתאם לת-2 (סעיף 1) ניתן לראות כי אכן בוצעו למכשיר 5 בדיקות (כנדרש בחוברת ההפעלה) והן בוצעו גם בתחילת המשמרת ובסיומה.

כל חמשת הבדיקות שבוצעו בתחילת המשמרת וסיומה נמצאו תקינות.

לשאלה האם העד בדק כי המכשיר עבר ביקורת תקופתית כנהוג במשטרת ישראל, השיב העד כי הוא בדק והמכשיר עבר ביקורת תקופתית.

כאשר נשאל העד האם הוא יכול להציג בבית המשפט את טופס הביקורת התקופתית השיב העד בשלילה.

כאשר נשאל העד האם הוא זוכר מה היה כתוב בטופס הבדיקה, מתי המכשיר נבדק ע"י משטרת ישראל, השיב בשלילה.

(עמוד 2 ש' 25,27)

יחד עם זאת הסביר כי כמי שהיה אחראי בעבר על בדיקות מכשור תקופתית, הוא היה יודע מתי מכשיר אמור היה להגיע לבדיקה. לטענתו המכשיר הספציפי של תיק זה עבר בדיקה אך אין לו בבית המשפט את הטופס עצמו.

עוד הוסיף בחקירתו הנגדית את הנתונים הבאים –

1. המהירות של רכב המטרה הוצגה לנאשם עת נעצר על ידו.
2. האירוע התרחש בשעה 01:05 לאחר חצות.
3. לשאלה האם הוא זוכר את הלילה בו מדד את הנאשם השיב – "מה שרשום שם אני זוכר"  (עמ' 3 ,ש' 27)
   "לא זוכר, קיבלתי סידור עבודה מהמפקד שאני עובד משמרת לילה באזור נגב דרומית לבית קמה וזהו, אני לא זוכר אם היה תרגיל בצבא" (עמ' 3 ש' 29)
4. לא הגיע לעדותו עם יומן ההפעלה של מכשיר ה"דבורה" מאחר ולטענתו לא נתבקש ע"י התביעה להביא עימו מסמך זה.
5. המדידה במקרה זה היתה במצב בו הניידת (הרכב המודד היה בתנועה) והאכיפה בוצעה עם אנטנה קידמית כאשר הרכב הנמדד היה לפני הניידת, בודד,  בנסיעה לכיוון צפון. (העד הפנה לחיווים הרלוונטים מפנל המכשיר אשר נרשמו על ידו בת-2 ואשר תומכים בטענתו כי מצב המדידה המתואר אכן התרחש)
6. העד לא יכול היה לתת מידע מדויק באשר למרחק שלו מרכב המטרה עת מדד את הנאשם שכן אין צורך לפרט נתון זה במדידה עם ה"דבורה", אך טען כי היה בקשר עין רציף איתו וכי הוא היה רכב בודד. כאשר נתבקש להעריך את המרחק טען כי יכול להיות קשר עין מחצי קילומטר או מקילומטר וחצי אך שני קילומטר הוא מצב שלא יתכן.
7. רכב המטרה ניצפה על ידו נוסע 170 קמ"ש ולאחר מכן ירד ל- 142 קמ"ש שם ננעל על ידו.
8. לא זכר האם בצד הדרך היו אנטנות או קווי מתח גבוה של חברת חשמל.
9. אישר כי קיזז מהמהירות שננעלה ב"דבורה" 5 קמ"ש כי אלו ההנחיות שקיבל.
10. לא ידע להשיב האם עבדה ניידת נוספת עם דבורה בגזרה אך הדגיש כי אין לכך כל חשיבות בהתאם לנלמד על ידו בקורס בו הוכשר.
11. אישר כי יחד איתו היה מתנדב בניידת שפרטיו לא נרשמו על ידו בשום מסמך למעט דוח עיסור שאינו ברשותו.
12. אישר כי בשעת המדידה, תנאי להפעלה ה"דבורה" הוא כי הרכב הנמדד צריך להיות בודד בכיוון הנסיעה שלך.
    (עמוד 8 שורה 19).

במהלך חקירתו הנגדית ניסה ב"כ הנאשם לטעון כלפי העד כי היו צריכים להופיע חיווים אחרים בזמן מדידת הנאשם, אולם העד לא כשל והוכיח בקיאות בהפעלה כאשר ידע להסביר כי החיווי עליו הצביע ב"כ הנאשם (הופעת האות F ) תהיה בשעת בדיקת קולנים ולא בשעת מדידת רכב.

בשלב זה עבר ב"כ הנאשם לשאלות המתייחסות לתנאי המדידה הספציפיים של רכב הנאשם וכך התנהלה החקירה בחלק זה:

"ש – לאורך אותו כביש קיימת מסילת רכבת, נכון ?

ת- כן יש מסילת רכבת.

ש – האם היית מפעיל את המכשיר הספציפי הזה כשבמקביל אליך נוסעת רכבת ?

ת – לא.

ש – מדוע לא ?

ת – כי בהפעלה צריך שהשטח מסביב יהיה נקי מתנועה.

ש – מה כוונתך נקי, איזה שטח צריך להיות משני צידי הכביש, נקי מתנועה על מנת שהמכשיר יראה לנו מדידה נכונה של רכב המטרה ?

ת – כשבכיוון נסיעתי כמו שציינתי קודם יהיה רכב בודד בכביש, ובשוליים של הכביש לא יסעו רכבים אחרים.

ש- כשאתה מתכוון שוליים, מדובר על עשרות מטרים משני צידי הכביש שיהיו נקיים מתנועה או מאות מטרים ?

ת – אני מדבר על אחדות מטרים.

ש- האם אתה בטוח בתשובה שלך, האם עיינת בחוברת לפני הדיון ?

ת- כן. אני בטוח. גם עיינתי בחוברת לפני הדיון."

(כך בעמוד 8-9 בפרוטוקול מיום 12.5.09 החל משורה 24)

עד זה השיב בצורה החלטית, לא ניכר היה כי הוא מהסס במתן תשובותיו. העד לא ניסה להסתיר פרטים או "לשפץ" חלקים בעדותו לגביהם לא היה בטוח. הנני קובע כי עדותו היתה אמינה בעיני לחלוטין.

באשר למשמעות תוכן הדברים שמסר ביחס לשאלת מידת הוכחת העבירה המיוחסת לנאשם, אתייחס בהמשך.

תמצית עדות הנאשם בתיק –

הנאשם תאר סיטואציה בה סיים בשעת לילה שירות מילואים (כקצין בפיקוד דרום) והחל לשוב לביתו כאשר הוא נוהג ברכב שכור ולצידו קצין נוסף שסיים עימו את השירות.

הנאשם תמך את טענתו כי בזמן האירוע התרחש תרגיל גדול של צהל בתא השטח בו בוצעה לכאורה העבירה על ידו באמצעות נ-1 (צו המילואים שקיבל לצורך התרגיל).

לדבריו המדובר היה בתרגיל גדול גדול מאד לקראת מבצע "עופרת יצוקה" וכלל תנועת רכבי שטח רבים בגזרה.

כמו כן, תיאר הנאשם תנועת מסוקים רבה.

הנאשם טען מפורשות כי נהג במהירות שבין 90 ל-100 קמ"ש ולעיתים אף פחות מ-90 קמ"ש.

במהלך עדותו תאר את המפגש עם המתנדב, ולאחר מכן עם השוטר ולאחר שהוסבר לו כי נצפה נוסע 170 קמ"ש ולאחר מכן ננעל על 142 קמ"ש, הסביר כי היה נסער מאד ואף ניגש לחברו הקצין כדי להסביר לו מה טוענים כלפיו.

הנאשם תאר כיצד חברו ניסה להסביר לשוטר כי הטענה אינה נכונה ולאחר שלדבריו "עלו הטורים" במקום, הוא החליט להפסיק להתווכח עם השוטר.

תגובתו של הנאשם כפי שנרשמה מפיו בזירה ותועדה בת- 1 היתה –

"לא נסעתי במהירות שאתה טוען"

התגובה נחתמה על ידי הנאשם.

לטענתו הוא גם ביקש מהשוטר לראות כי עברו התעבורתי נקי ולכן טענתו אינה הגיונית, אך השוטר סרב.

בחקירתו הנגדית אישר שוב כי נסע "פלוס מינוס 5 על ה-90 קמ"ש" ולאחר מכן העיד את הדברים הבאים –

"השוטר טוען שהוא התחיל למדוד אותי ב-170 ואח"כ המהירות ירדה עד למהירות המיוחסת לי. אני אומר שאין שום סיכוי שהרכב גלש למהירות שאינה מותרת. המכסימום שיתכן זה גלישה של 5 קמ"ש מעל או מתחת ל-90 קמ"ש"

עוד הוסיף הנאשם כי הקצין איתו נפגש לאחר המקרה לצורך שימוע בהחלטה על פסילתו המנהלית, שאל אותו מה קרה פתאום אחרי 26 שנות נהיגה, ולאור עברו הנקי החליט להחזיר לו את רשיון נהיגתו ללא פסילתו המנהלית.

לאחר ששמעתי את עדות הנאשם, הגעתי למסקנה כי המדובר בעדות אמינה.

הנאשם העיד בצורה עניינית, שלווה ולא מצאתי כל סימן ללחץ או חוסר נוחות מצידו עת העיד על האירוע ועל המהירות בה לטענתו נסע.

במהלך חקירתו הנגדית לא סתר הנאשם עצמו בשום שלב ועל פניו לא מצאתי כל סיבה שלא לקבל את עמדתו כאמינה.

האם לאור עדותו של ע.ת 1 ועדות הנאשם בתיק הוכיחה המדינה את האישום מעבר לכל ספק סביר ?

לצורך ביסוס האישום המיוחס לנאשם בתיק זה, צריכה המדינה להראות בראיות כי המכשיר איתו נמדד הנאשם הוא מכשיר אמין למדידת מהירות של כלי רכב, כי המכשיר היה תקין בעת הפעלתו וכי הוא הופעל באופן שלא מותיר כל ספק באשר לזהות הרכב הנמדד.

ביחס לפרמטר הראשון, הוכיחה המדינה בעיני מעבר לכל ספק סביר כי מכשיר ה"דבורה" הוא מכשיר אמין למדידת מהירותו של רכב.   ההסברים לכך ניתנו על ידי בהרחבה לעיל ואין צורך לחזור על כך שוב.

ביחס לפרמטר השני – תקינותו של המכשיר הספציפי שמדד את הנאשם – הוכיחה המדינה מעבר לכל ספק סביר בעדותו של ע.ת 1 כי המכשיר נבדק ונמצא תקין בתחילת המשמרת ובסיומה.

יחד עם זאת, כשלה המדינה ולא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את תקינותו ורמת דיוקו של המכשיר הנבדקת בבדיקה תקופתית.

בהתאם לעדותו של ע.ת 2 המדובר בבדיקה חיונית לקביעת עמדה כי מכשיר הוא תקין ומדוייק.

במהלך בדיקתו התקופתית מוכנס המכשיר לתא בדיקה שסיפק היצרן ובו משודרים למכשיר מהירויות שונות וקבועות הידועות מראש והכל לצורך כיוונו ושמירה על רמת דיוקו במהלך העבודה.

אף שלא נשמעה עדות המסבירה האם המדובר הלכה למעשה בתהליך של כיול המכשיר, הרי שניתן להסיק במלוא הזהירות כי המדובר בתהליך חשוב שיחד עם בדיקת הקולנים השיגרתית ובדיקות התקינות ה"רגילות" עם תחילת משמרת וסיומה, מאפשרים קביעה כי המדובר במכשיר תקין ומדוייק.

מאחר וע.ת 1 לא יכול היה להציג כל תעודה או תאריך המעיד על כך שמכשיר ה"דבורה" הספציפי בתיק זה עבר בדיקה תקופתית בפרק זמן של לא יותר משנה מיום מדידת הנאשם, הרי שעולה ספק ממשי באשר למידת דיוקו ויתכן אף תקינותו של המכשיר המודד בתיק זה.

ודוק – לא די בבדיקות של תחילת משמרת וסיומה כדי לבסס את דיוק ותקינות המכשיר. לפי עדותו על ע.ת 2 המדובר בדרישת היצרן לקיום הבדיקה התקופתית, ואם ניתן היה לוותר על בדיקה זו, מן הסתם יצרנו של המכשיר לא היה מציין זאת.

ביחס לפרמטר השלישי –  הפעלת ה"דבורה" בדרך שאינה מותירה ספק באשר לזהות הרכב הנמדד –

גם כאן נותר התיק כאשר ספק סביר ברחף באויר.

ע.ת 1 אישר כי המדובר במדידת לילה (לאחר 01:00). לא שמעתי כל עדות על כך שצידי הדרך בטווח של 50 מטר היו מוארים וניתן היה להבחין ברכב או רכבת שאולי נעה בצדדים.

ע.ת 1 עצמו לא זכר אם היו בצידי הדרך עמודי חשמל או אנטנות (זאת ללא כל קשר להפרעות קרינה אותן שללתי לחלוטין כגורם מפריע ל"דבורה") ולכן כיצד הוא יכול לזכור רכבים או רכבות.

גם אם היה יכול לזכור כלי רכב, עולה מעדותו כי לא חיפש אותם כלל במרחק העולה על מטרים ספורים בשולי הכביש.

לדבריו עליו היה לוודא כי שולי הכביש (במרחק מטרים ספורים ממנו) פנויים מרכבים אחרים.

לא הוצגה במהלך פרשת התביעה כל עדות פוזיטיבית ברורה כי במרחק של 50 מטר לצד רכבו של הנאשם לא נסע באותו הכיוון רכב נוסף או רכבת שהם היו אלו שאולי קלט מכשיר ה"דבורה".

הנאשם תאר תנועת שטח מוגברת שהיתה באותו זמן כתוצאה מתרגיל צבאי גדול, ובהחלט סביר בעיני כי בשטח שלצד הכביש תהיה תנועה של רכבי שטח אשר נעה בכיוון נסיעת הנאשם והיתה קרובה יותר לרכב המודד מרכבו של הנאשם.

היעדר הוכחה ברורה ביחס להיעדרו של כלי רכב נוסע בצד הדרך ובמרחק של לפחות 50 מטר משולי הכביש מוביל בהכרח לספק סביר ביחס למדידתו של הנאשם בתיק זה.

מכל האמור לעיל הצליח הנאשם לעורר ספק סביר הן ביחס לתקינותו ודיוקו של מכשיר ה"דבורה" הספציפי שמדד אותו, וכן הצליח להעלות ספק סביר באשר לזיהוי וודאי של הרכב שלו כרכב שמדדה ה"דבורה".

5129371

54678313אשר על כן מזוכה הנאשם מחמת הספק בתיק זה.

באשר לבקשת הנאשם לפסיקת הוצאות בתיק זה, הרי שנתוני התיק לפיהם זוכה הנאשם מחמת הספק ואי עמידתו בכללי ההלכות שנקבעו בע"פ 4466/98 ראמי דבש נגד מדינת ישראל וע"פ 960/99 מקמילן נגד מדינת ישראל, אינם מצדיקים פסיקת הוצאות. אף שהנאשם זוכה מחמת הספק, היה יסוד להאשמה בתיק זה ואין כל נסיבות אחרות המצדיקות פסיקת הוצאות. בקשתו בעניין זה נדחית.

ניתנה היום כ"ד באלול, תשס"ט (13 בספטמבר 2009) במעמד הצדדים

_____________

אופיר אלון 54678313-5729/08

אלון אופיר, שופט

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

הודעה למנויים על עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן