העובדות המוצקות שהניח משרדנו בפני בתי המשפט, הן בצד המשפטי והן בצד המדעי, אף שרבים מגורמי האכיפה ובככלם שופטים התכחשו וממשיכים להתכחש להם, במובן הפסיכולוגי הראשוני ביותר, החלו אחרים להבין שלא ניתן עד אין קץ להדוף אותנו בקש. הראשון שנטל יוזמה בעניין זה היה כבוד השופט ד"ר טננבוים מבית משפט השלום בירושלים שצלל לעובי הקורה במשפטם של מר אבישר וגברת עוזרי, בגלגולו הראשון. אותה עת הינו מצויידים בחוות הדעת של ד"ר דריו ורטניק – טוקסיקולוג, מגיסטר לוזנסקי – איש גהות ומכשירים, וד"ר פולישוק – מומחה לתרמודינמיקה. שלושתם כאחד, פסלו מכל וכל את תהליכי כיול המכשיר ותחזוקתו בהיותם סותרים כללי מדע בסיסיים, וגם הצביעו על כך שהמכשיר והפעלתו סותרים בנקודות בסיסיות את הכללים של הארגון הבינלאומי לתורת המדידה שפרסם תקן למכשירים למדידת אלכוהול בנשיפה המשמשים לצרכי הוכחה בבית המשפט.

כבוד השופט טננבוים קבע אכן בפסק דינו ומנה מכשלות לא מעטות בבסיס הכנסת המכשיר לשרות, אי התאמתו להוראות החוק, ומצוייד בכלל "הבטלות היחסית" – קבע כי יהיה בטוח  להשתמש במכשיר גם להבא אם יאכפו את החוק עם מקדם בטחון של כ- 20% דהייינו 300 מיקרוגרם במקום 240.  (על הקביעה הזו – שרבים היו מתפארים בה – אנחנו הגשנו ערעור שהתקבל, והמשפט הוחזר לתחילה, והוא נדון בפני הרכב שלושה שופטים ומכונה בפי כל "משפט הינשוף".

אלא שכבר במהלך אותו משפט, סבר כבוד השופט כי הדרך הטובה להגיע להכרעה היא לקיים ניסויי בפיקוח בית המשפט, ניסוי שהשופט התווה, אחרי שנועץ עם פרופסור שנער – איש הרשות לבטיחות בדרכים, שזה אך מונה ל"מדען הראשי" שלה.

אנו סירבנו להשתתף בניסוי כזה מטעמים עקרוניים – שהרי זה תפקידו של שר התחבורה ו"מחוץ לתחום" ככל שמדובר בשופט – כיוון שזה הופך אותו משופט למחוקק משנה. צריך לומר שגם המשטרה התנגדה בתחילה ולהערכתנו היה זה משום שחששה (ובדיעבד גם בצדק) מתוצאות הניסוי. הייתה לזה גם סיבה מדעית – היה ברור לנו, וד"ר פולישוק הביע את דעתו גם בפני בית המשפט – שהניסוי בצורה שבה התווה אותו בית המשפט לא יוכיח דבר, והוא רק ישמש פלטפורמה לכל מי שירצה לטעון שהוכח כך או אחרת.

כעבור חודש לערך, במסגרת משפט אחר שבו משרדנו לא היה מעורב, הכריז בית המשפט על הניסוי, ומינה את פרופסור שנער לערוך אותו. התרענו בפני פרופסור שינער במכתב מפורט מדוע מוטב לו שיסרב לערוך את הניסוי, ואף הגשנו עתירה לבג"ץ שנדחתה בנימוק שאנו מתערבים בהליך פלילי לא לנו, שאיננו מחייב איש זולת הצדדים המעורבים. (האומנם כך היו אומרים אם הניסוי היה "מצליח" ומכשיר את הינשוף?).

הניסוי בוצע לבסוף, בשיתוף פעולה מלא של המשטרה על ידי פרופסור שנער ופרופסור קובי פלג, ובמשך חודשים ארוכים המתינה כל מערכת משפט התעבורה לתוצאותיו כשבמשך התקופה הזו שמענו פעם אחר פעם את נציגי המשטרה מבטיחים לשופטים שהניסוי הוכיח את דיוקו של הינשוף וכי בקרוב תצא חוות דעת שהמשטרה תהיה מחוייבת לה.

אלא שההר הוליד עכבר. בעקבות הניסוי הוציא תחילה פרופסור שינער חוות דעת האומרת שבמכשיר נותן תוצאות חיוביות שגויות אצל 2% מהנבדקים כשהתוצאה מעל 290 מיקרוגרם. מידע כזה היה צריך להרעיד את אמות הסיפים אבל איש ממערכת האכיפה וכמעט אף שופט לא הסיק מסקנות. קומץ השופטים שביטלו אישומים כשהמדידה הייתה מתחת ל- 300 ופעלו לפי מה שקבע ד"ר טננבוים במשולב עם מסקנת פרופסור שנער – זכו להתקפה מכוערת מצד התביעה שגם הגישה ערעורים. בפועל עד עצם היום הזה מנהלת המשטרה מאות משפטים נגד "עבריינים" שנמדדו אצלם פחות – מ-300 מיקרוגרם…..

במשפט הינשוף, בחרה המשטרה לא לזמן מטעמה את עורכי הניסוי לעדות ולא לצרפם לרשימת עדי התביעה בכתב האישום. היא דרשה מבית המשפט, בצורה שאין לה תקדים במשפט, ויש בה משום חוסר כבוד והתנשאות חמורה על מערכת המשפט, שעורכי הניסוי יוזמנו כעדים מטעם בית המשפט!!! משפטן השומע זאת אינו יכול להאמין שכך היה.

חמור מכך, משסיימו הצדדים למשפט את השמעת ראיותיהם – אכן הזמין בית המשפט את פרופסור שינער ופרופסור פלג כעדים מטעמו. חמורה פי כמה העובדה המצערת שדרישת ההגנה לעיין בחומר שעל פיו ערכו המומחים הללו (שמומחיותם עלומה ונתונה בספק רב) למסור להגנה לעיון את החומר עליו התבססו בכתיבת מסקנותיהם – מנע זאת בית המשפט מן ההגנה.

כאמור העידו המומחים הללו מטעם בית המשפט, וכך נחשף לעיני כל, שאיש מהם איננו רופא, לא טוקסיקולוג, לא כימאי, לא פיסיקאי, לא מכשירן, ואפילו לא לבין דבר וחצי דבר בתורת המדידה. שניהם כאחד הודו שלא קראו אף אחת מחוות הדעת שהגישה ההגנה, ולא התעמקו כלל וכלל במרכיבי ורכיבי המכשיר המכונה ינשוף…. צריך לקרא את החקירות שלהם כדי להאמין.

ההגנה, הכינה שתי חוות דעת תאורטיות: האחת של ד"ר אלכס לפק – מומחה למטרולוגיה, ופיסיקאי, שמה באופן תאורטי מכשלות מובהקות בדרכי התווית הניסוי וביצועו ההופכות אותו לחסר ערך מדעי מראש, ובלי קשר לתוצאות, וכן של סטטיסטיקאי מוערך  – מר אורן בר אילן – שניתח את "התוצאות" הגולמיות של הניסוי – מצא כי נעשה בהן מעשה הטיה בלתי ראוי, וכן פירט את הליקויים הבסיסיים בניסוי מבינה סטטיסטית ההופכים אותו לחסר ערך לחלוטין. ממש כפי שהניח מראש ד"ר פולישוק.

עכשו כל שנותר הוא לקרא את החומר עצמו:

ההחלטה על המינוי והניסוי

מכתב ההתראה לפרופסור שנער

חוות דעת שנער

חוות דעת אלמוג

ניסוי קובי פלג

חוות דעת אורן בר אילן

חוות דעת אלכס לפק