אין זה סוד שבמשפט התעבורה מתקיימת תופעה מדהימה: שוטרים, קצינים מאגפי התביעות, מגישים מועמדות לתפקיד שופט תעבורה ומתמנים. לפי השיטה הזו אני נאלץ להופיע באופן סדיר בפני שופטים שעז זה לא מכבר ניהלו נגדי מלחמת חורמה בענייני הינשוף. כאלה שהסתירו ממני מידע ואני חושב עליהם דברים לא מלבבים באופן אישי. והנה הם השופטים הצריכים לחרוץ משפט בעניינים שאני והם חלוקים עליהם מן היסוד    ואני אנוס להאמין ביכולתם להיות נקיים מדעה קדומה.

יש מהם נעימי סבר יותר, ויש  כאלה שלא מנסים אפילו להסתיר את שמחתם על מעמדם החדש מולי. בלכסיקון ההתבטאויות של עורכי הדין אין מקום שאביע אפילו חשש למראית עין כלפי אף אחד מהם.  זה כואב. זה יכאב. וזה לא ייפסק. משהו קלוקל בשיטה. וכי יכול שאדם שאישיותו עוצבה במירב שנות עבודתו כבוגר במקום מסויים המטפח את גאוות היחידה, והנה יום אחד יוכל לראות לנגד עינו נהג ושוטר ולהעניק להם יחס ערכי שווה ובלתי מוטה. זה לא אנושי להאמין בזה. ראו איך טובים וחשובים נלחמים על הרכב בית המשפט העליון? מדוע? כי הרקע ממנו בא השופט לא חשוב?

אלא שלמטבע הזו פנים רבות יותר. יחסי הגומלין בין השופט לתובע המשטרתי השוהים זה במחיצתו של זה שעות ארוכות הוא בעייתי על פי טיבו, וכאשר לתביעה יש ציפיות מסויימות מהשופט הדבר מגיע למקומות שהם סכנה מובהקת לטוהר המשפט. וכך גם להפך. לפני חודשים אחדים הגיעה קצינת התביעות של המשטרה לשיחה אישית עם שופטת המוכרת בין עורכי הדין שמי שזיכויי נאשם אצלה הוא עניין נדיר ביותר. אני אישית במשך שבע שנים אינני זוכר שזיכתה איש מאלו שיוצגו אצלה, ואני מסביר זאת היטב ללקוחות.

משהגיעה הקצינה ביקשה השופטת ממני ומאחרים שנצא מן האולם כדי שישוחחו בהיעדרנו. דומה שבקשה זו לבדה יש בה כדי עיוורון של ממש בתובנה מה מותר ומה אסור, והיא מפגינה קשר לא בריא בין השופטת למשטרה. חד וחלק.

מקץ דקות ארוכות פתחתי את דלת האולם כדי לקחת את חפצי, ובמו אוזני שמעתי את השופטת מאיימת על הקצינה: "אני אתחיל לזכות, את מבינה, אז אני אתחיל לזכות!"!!! זה נשמע כמו ריב משפחתי שבו אחד מבני המשפחה מאיים לעזוב את הבית בלי שאף אחד מהנוכחים יחשוב שזה ברצינות. על כל פנים גל הזיכויים מבושש לבוא. גם אי אפשר לומר שהאירוע חיזק את האמון שלי בבית המשפט.

אלא שמדי פעם נוהגת התביעה גם לקרא לסדר שופטים על שאינם הולכים בתלם שלה. הדרכים לעשות זאת רבות ומגוונות ויש ביניהן גם דרכים לגיטימיות בהחלט. לנהל הליכים "עד הסוף" ולא להישמע לרחשי ליבו של השופט המציע להגיע להסדר הגיוני בלי הכרעה בפסק דין, היא בהחלט לגיטימית. יש שופטים שרואים בזה הכרזת מלחמה – אבל זו מלחמה לגיטימית. אלא שלעיתי ם זה נעשה באופן פסול.

שני שופטים פרשו זה לא מכבר מכס השיפט בתל אביב – השופטים מאיר דרורי ויצחק איזקסון. שניהם נחשבו מקלים יחסית עם הנאשמים, עד כדי כך שבחוגי התביעה קראו לשופט דרורי "הצדיק". זכור לי מקרה שבו החליט השופט איזקסון בניגוד לדעת המשטרה לבטל פסילת רשיון של נהג שנאשם בנהיגה בשכרות. הוא הציע לתביעה להסכים לזה, ומכיוון שלא ניתן היה להשיג טלפונית איש בר סמכא, הוא סיכם עם התובע כי התיק ישאר בלשכתו, ועד למחרת יאמר לו התובע אם התביעה מסכימה – כי אז לא ינתנו נימוקים להכרעה, או שמא מתנגדת, ואז יוסיף השופט נימוקים….

למחרת היום בבקר הגישה התצביעה ערעור לבית המשפט המחוזי בלי לתת לשופט מענה וביקשה לפסול את החלטתו בשל כך שאיננה מנומקת…..

אותו תובע מונה בינתיים לשופט בעצמו. באותו עניין הוא קיבל ככל הנראה פקודה מהממונים עליו. שניהם מונו לשופטים עוד לפניו. מה אני צריך להרגיש כשאני מופיע בפני כל אחד מהם? הרי הם הונו אותי ואת השופט איזקסון בעבר – הונאה של ממש! חוסר יושר מזוקק! הפרת אמון מכוערת!

אני בטוח שהם עשו זאת כדי ללמד את הופט לקח. כדי שיחשוש מנחת זרועם המשפטית ולא יעלה על דעתו להמרות את רצונותיהם. וכאמור היום הם משדירת השיפוט שלנו.

ויש גם צורה אחרת. פשוט קוראים את השופט הסורר לסדר בפני השופט הממונה עליו. יש דבר כזה? מסתבר שיש. ומעשה שהיה כך היה. ביום א' 12.2.12, במקום אחר, נתקלתי בגילוי חמור ביותר של תופעה זו. תובע משטרתי שלא נחה דעתו מפסיקה של שופט/ת התקשר למפקדו ויחד החליטו לקחת את השופט /ת לברורו אצל נשיאת בית המשפט באותו מקום – הידועה בגישתה הקשוחה כלפי נאשמים, ובאמות מידה משפטיות שהן לטעמנו בלתי מקבלות על הדעת.   הדבר נעשה בשיחת טלפון קולנית בשרותים. "ניקח אותה לברור לנשיאה" צעקו שם בקולי קולות. איתרע מזלו של התובע המשטרתי וארובות האוורור הוליכו את הקולות ללשכת השופט/ת אשר שמע/ה איך מחרפים ומגדפים את שמו/ה ואיך מתכננים לערוך לו "זובור" אצל השופטת הממונה עליו כביכול, כדי שילמד הלקח  ישוב לדרך הישר – תמיכה בלתי מסויגת במשטרה.  קרא/ה השופטת לתובע/ת והסביר/ה לו/ה כי שמע/ה הכל ואיננו/ה חושש…. אוי לאותה בושה.  לי עצמי נחסכה אי נעימות גדולה – וכי כיצד הייתי יכול לומר לשופט/ת מה אומרים ומה מתכננים לעשות לו/ה? מזלנו שיש ארובות אוורור עם אקוסטיקה מצויינת…. מי שרוצה בכל זאת לנחש: תמונת השופט/ת המדובר/ת נמנית על המצולמים בעמוד השופטים המזכים באתר זה.

כדאי שתשאלו את עצמכם – איך גדל דור של שוטרים שחושב שהשופט הוא חלק מהמנגנון שלו שצריך לסור למרותו ולחשוש מפניו? איך יכול היות שנקמה בשופט היא נורמה? ואם כך כלפי שופטים, מה לגבינו – האזרחים?

ההמלצה שלי לגורמי המשטרה – גלו איפוק. אל תעודדו את קציניכם להעמיד מועמדות לשיפוט התעבורה. כמה שנים של צינון דרושים מאד. ובכלל, רצוי מאד ששופט יהיה בעל ניסיון אמיתי בייצוג נאשמים. בעיני זה תנאי שבלעדיו חסר לשופט כלי מהותי בהערכת המתחולל בפניו.

שייך לנושאים: מאמרים, עורך דין תעבורה נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר
תגובה אחת »

ערכה זולה תעמיד במבחן את ה"ינשוף"

חברות שונות החלו לשווק בישראל ערכות לבדיקה של ריכוז האלכוהול בדם באמצעות נטילת דגימת רוק. הבדיקה פשוטה וזולה – כ-15 ש"ח בלבד! אני כבר רואה את המשטרה במסע השמצה של הבדיקה העצמית, ולא משום שהיא יכולה למנוע שיכורים מלנהוג, אלא בגלל שהיא עלולה להביך את הינשוף מבוכה רבה.

אם הבדיקה קובעת שאין אלכוהול – הדבר הוא בעל אמינות מוחלטת. קביעה נוגדת של הינשוף תהיה בעייתית מאד.

וכך מפרסמת חברת ביומדיק המשווקת גם באמצעות רשת סופרפארם:

Alcohol Test בדיקה מהירה לזיהוי אלכוהול

ערכה לבדיקת ריכוזיות אלכוהול בדם, דרך הרוק. הבדיקה הינה רגישה ביותר,מזהה נוכחות אלכוהול ברוק ומספקת תוצאה מוערכת שלריכוזיות האלכוהול בדם.ידוע ובדוק שריכוזיות האלכוהול ברוק קרובה מאד לריכוזיות האלכוהול בדם.בדיקת אלכוהול ברוק עדיפה,רגישה ומדויקת יותר מבדיקות האלכוהול הנשימתיות. בדיקה קלה מהירה ומדויקת. תשובה החל מ- 2 דקות. אין צורך בבדיקות מעבדה,כל ערכה ארוזה באופן אישי וסטרילי, הבדיקה עצמה הינה פשוטה וחסכונית ואינה דורשת שום הכנה מוקדמת אימון או הדרכה,יש להרטיב את קצה הפד של הבדיקה במעט רוק להמתין 2 דקות ולקרוא את התוצאות.

כמה זמן אחרי ששותים ניתן לגלות שרידי אלכוהול בבדיקה? עד 8-10 שעות אחרי,אך נתון זה משתנה מאדם לאדם(משקל, רמות שומן,כמות אוכל לאחר השתייה ועוד גורמים נוספים) בדיקות האלכוהול שלנו הן מהמדויקות והאמינות שקיימות היום בשוק,ניתן ע"י פעולה פשוטה לזהות באופן וודאי ומדוייק ברמת מעבדה, תוך 2 דקות בלבד,ניתן לזהות את רמות האלכוהול השונות בדם ברמות רגישות מאד של 0.02% עד 0.30%,או לשלול הימצאות אלכוהול בדם באופן מושלם,הבדיקה רגישה אמינה זולה ונוחה מאד למשתמש. Biomedic הינה הנציגה הבלעדית של היצרן בישראל.

ועוד פרסום של חברה אחרת:

שייך לנושאים: עורך דין תעבורה נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר
2 תגובות »

הפסילה המינהלית היא מנקודת ראותי כעורך דין רעה חולה ופגיעה חמורה בעקרון החפות.

רוב אלו שעברו את ההליך המשפיל הזה שבו מעניקים כח בלתי מוגבל לקצין משטרה שברוב המכריע של

כבוד השופט אביהו גופמן

המקרים אין לו בכלל תובנה שזה הליך מעין שיפוטי והוא איננו שוקל כלל את המקרה באמת, יודעים זאת היטב בלי שיהיה צורך להסביר להם במה מדובר.

אחת מלקוחותי התבשרה כי עומדים לשלול את רשיונה, שאלה את הקצין, מדוע בכלל אתה מקיים כאן הצגה כאילו אתה נותן לי הזדמנות למנוע את השלילה. אותו קצין השיב לה שהוא מצטער אבל אלו הפקודות ובעצם בכלל לא נעים לו שהוא יפסול אותה כאשר הוא עצמי איננו מאמין שהיא שיכורה..

אלו דברים חמורים אבל שגרתיים.

נשאלת השאלה מה יעשה עורך דין שהלקוח החדש שלו מגיע ומבקש להחזיר לו מיד את הרשיון וכולו מלא בטחון שהצדק איתו.

התשובה המצערת היא שברוב המכריע של המקרים אודיע לו כי אין סיכוי לכל בקשה כזו וכי,לטובתו יהיה זה שלא להגישה כלל. דברים אלו מחייבים הסבר ואני אסביר.

ראשית, פנייה כזו אל בית המשפט מחייבת כמובן לחשוף מרכיבים ממרכיבי ההגנה בשלב מוקדם מאד.  ככלל אני לא ממליץ לגלות שום מהלכי הגנה צפויים לתביעה. "כשלים ראייתיים" למיניהם המתגלים לתובע, מסכלים אחרכך חקירה נגדית יעילה. שוטר שמן המסמכים עולה שנהג שלא כשורה ויודע שמעשיו או טעויותיו נחשפו, יתקן אותם בחקירה ראשית אם התובע ידע על כך ויעמיד אותו על התקלה. לכן יהיה זה מעשה לא נבון לחשוף את הנקודות הללו מבעוד מועד.

בנוסף לכך, מדובר בשלב מוקדם מאד וטרי מאד. עצם הדיון עלול לעורר את התובע לבחון את התיק ולעבות את הראיות ככל שהדבר יראה לו דרוש. זה חוקי בהחלט מצידו לקרא אליו את השוטר לשאול אותו שאלות ולכוון אותו להשלים את כל שחסר או לקוי במזכר חדש ומתקן. עורך דין הפונה בבקשות כאלה בשלב הזה מסכן את הלקוח בכל אלו.

וקיימת גם הבעייה המשפטית. בית המשפט מסתגר די בקלות מאחרי ההלכה האומרת כי בשלב הזה די בראיות לכאורה, ואין בודקים את משקלן. זאת לא תמיד דרך נכונה לבחון את הנושא, אבל מי מבטיח שהתיק יפול על שופט שבאמת יערוך איזון לכאורה של כלל הנסיבות וידע תת משקל ראוי למכשלה גדולה המטילה צל כבד על ראיות התביעה? הנסיון מלמד, וחוויתי זאת על בשרי, במיוחד בשנים הראשונות, שגם "מקרים בטוחים" מתנפצים על קיר אשליות אטום באולם בית המשפט.

לעולם לא אשכח את המקרה ההוא שהשימוע נערך ארבעה ימים אחרי המועד הקבוע בחוק, והשופטים, כולל שופטת מחוזית שלשמחתי פרשה בסמוך מהשיפוט אמרו שלא נורא אם הדברים לא נעשים בדיוק על פי החוק. יותר חשוב להעניש שיכורים. חודשים ארוכים התהלכתי כמעט חולה מהטראומה הזו.לכן אני ממעט לעשות זאת, ואם אני עושה זאת אזי זה בדרך כלל מנימוקים טקטיים הפוכים, כלומר במקום שאני מעוניין להעמיד בפוקוס נקודה חשובה בעיני, אשר לטעמי בית המשפט צריך לראות שהיא איננה מקרית וכי עמדתי עליה מתחילה. במקרה כזה, הבקשה תוגש למרות שאני יודע שאין לה סיכוי כלל וכלל.

ולבסוף צריך לומר מילה טובה על כמה שופטים שהם גם "בני אדם" ויודעים היטב מתי צריך לשים בצד את הכללים האיומים הללו.  והפעם ראוי לזה כבוד סגן הנשיא מחדרה כבוד השופט אביהו גופמן. פעם אחר פעם אני פוגש בשופט המעניק לקהל הנשפטים הרגשה שהם בידיים נאמנות. תקיף קפדן כמו גם נעים הליכות וקולע אל המטרה. בעוד שיש שופטים שאיש אינו יוצא מרוצה מאולמם, הרי אצלו גם אלו שהוא מנחית עליהם מהלומות עונשיות ניכרות יוצאים עם הכבוד הראוי לבית המשפט.

דווקא אצלו היה לי הכבוד לפני כשבועיים להביא לקיצור תקופת הפסילה, בבקשה שהגשתי מטעמים טקטיים בלבד, אבל הניבה גם קיצור הפסילה המנהלית לכדי 15 יום בלבד.

רשימה זו נכתבה בעקבות דברים שהעלה כאן אחד המגיבים אשר אמר: הבה נראה אפילו קיצור פסילה מינהלית אחת שהשגת. אז הנה לך אדוני הספקן.

שייך לנושאים: נהיגה בשכרות, עורך דין תעבורה נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר
תגובה אחת »

מדוע מפגין בית המשפט יחס שונה להגנה מול התביעה?

לא אחת אני נתקל בהחלטות של שופטים נכבדים אשר מסרבים לדחות את מועד הדיון בטענה שהדיון נקבע זה מכבר. לא שזה נימוק מספיק, אבל החלטה כזו מעוררת כבוד לשופט העומד על מניעת סחבת. בדרך כלל אם כבר ניתנה החלטה כזו, מוטב לו לסנגור שיגיע מוכן, כל עדיו וראיותיו זמינים, שכן בית המשפט לא יהסס להכריע בדין בלי לאפשר כל דחייה נוספת.

אבל מה קורה אם לאותה ישיבה שבית המשפט סרב לדחות, לא  תגיע  התביעה מוכנה, מי מעדיה לא יתייצב לדיון, או אפילו יהיה זה העד היחיד שבגללו זומנה הישיבה? הסיכוי שהישיבה לא תדחה כדי לאפשר לתביעה להתחזק כנגד הנאשם – אפסי. טיעונים כמו "חומרת העבירה" והצורך ב"חקר האמת" מגוייסים תדיר כדי להקל על התביעה.  לעומת זאת אם נאשם לא יתייצב לדיון, איש לא יתלה בצורך לחקור את האמת, או החשש מפני עוול בשל חומרת העבירה והעונש – כדי לעצור ולחשוב – אולי יש לתת לנאשם הזדמנות נוספת.. הוא יורשע ויוענש במקום בהיעדרו.

הנה כך קרה לי זה לא מכבר גם אצל כבוד השופט אנושי בפתח תקווה. צירוף נסיבות הפך את השתתפותי בשלושה דיונים במקומות שונים בלתי אפשרי. ביקשתי, התחננתי, מה לא עשיתי, אבל השופט קבע: אם התביעה מתנגדת לדחיית הדיון הוא יתקיים ביום ובשעה היעודה!

והנה ביום המיועד מי לא הגיע? העד מטעם התביעה, היחיד שבגללו זומנה הישיבה. מה עשה בית המשפט? האם הכריע על המקום? עמד על דעתו שהמשפט יתנהל? האם בית המשפט נמנע מלהיעתר לבקשת דחייה של התביעה? כמובן שלא. הדיון נדחה למרות מחאותיי.  כן כן, "חקר האמת" ו"חומרת העבירה" גוייסו כרגיל כנימוק לאפשר לתביעה להתארגן מחדש.    כך קורה יום יום. ואין זה הוגן "להאשים" בזה את כבוד השופט אנושי  דווקא.

יש שופטים שהעלו את דרגת השוני ביחס בין תביעה להגנה שלב אחד גבוה יותר. אי התייצבות עד הגנה תגרור הטלת הוצאות על הנאשם. אי התייצבות עד תביעה תחלוף ללא כל סנקציה כספית. "הרי הכסף יוצא מקופת המדינה", נימק רק בימים האלה  שופט שאחסוך את ציון שמו כאן. וכי  אין מדובר בנוהג כללי?

לא הייתי מעלה דברים אלו כאן, אלמלא הלך בית המשפט הנכבד על ידי כבוד השופטת שרית קריספין – אברהם, צעד אחד נוסף רחוק בהרבה.  הנאשם זוכה מאשמה אך הוטלו עליו "הוצאות" – השמעתם כדבר הזה?

מעשה שהיה כך היה. מדובר בתיק "שכרות" אחד מיני רבים, שבו מנהלת התביעה מלחמת חרמה באזרח שעל פי בדיקת המאפיינים נמצא כשיר לחלוטין, והעוול שלו הוא שנאלץ על פי חוק לנשוף במכונת ההרשעות המכונה "ינשוף".  כמו כמעט תמיד טענתי שהמכשיר לא היה תקין בעת האירוע, ובכך העברתי את הנטל על התביעה להוכיח  את תקינותו.  כמו כן הובלתי הכנת חוות דעת של מומחה, שחייבה את הנהג להיפרד מכמה אלפי שקלים שכר מומחיותו וטרחתו של העד.

ליום המיועד הגיע המומחה כדי להעיד, והתביעה כמו תמיד, הציבה סוללת עורכי דין במדי שוטרים, כדי למנוע ממנו להעיד. התקיים דיון של כשעתיים רק בשאלה אם יותר לו להעיד אם לאו, ואחרי כן נדחה הדיון על מנת לאפשר לכבוד בית המשפט להכריע אם יעיד אם לאו. סיפוק רב היה לתביעה אותו יום כשמנעה את עדותו של המומחה שישב והמתין  כל הזמן בבית המשפט – שהרי שכרו ישולם בין כך ובין כך.  נציגי התביעה, ובראשם עו"ד בני סמו מהמחלקה המשפטית של אגף התנועה, כמו גם קהל של פרקליטי תביעה שחבשו את ספסלי בית המשפט כקהל למופע המשפטי המשטרתי – חייך אלי בשביעות רצון, שלא לומר בשמחה לאיד.

אחרי מספר שבועות הודיע בית המשפט כי תינתן למומחה רשות להעיד.

לקאת הישיבה הזו, בחנתי שוב את מערך הראיות, וחשבתי שחקירת המומחה מיותרת. התביעה לפי מיטב הבנתי לא הוכיחה את מה שהיא צריכה להוכיח.  לפי חומר הראיות על בית המשפט לזכות את הנאשם. אלא שהיה לי חשש שאם אודיע על כך שאני מוותר על עדותו תערוך התביעה בדק בית ותבקש לעבות את ראיותיה, ובית המשפט יעתר לה, שהרי ההגנה טרם הביא ראיות.  לפיכך החלטתי להסתיר את כוונתי עד לרגע הדיון, ונוכח פניהם ההמומים הודעתי ש"אלו עדי" לאמור לא יהיו עדים מטעם ההגנה כלל. עכשו – נחסמה הדרך בפני התביעה להביא עוד ראיות.

לא יהיה אפילו עורך דין אחד שלא יסכים שהיה זה מהלך משפטי לגיטימי, ובכל הצניעות גם אמיץ ומבריק.

אף שפרשת הראיות הסתיימה כמובן שהתביעה ניסתה להשלים ראיותיה אך הדבר לא הותר לה. כבוד השופטת קריספין יודעת חוק.

אתם תמהים מה היה פסק הדין? ובכן הנאשם זוכה, כיוון שהתביעה לא השכילה להוכיח אפילו לכאורה את תקינות המכשיר. אבל, וכאן באה ההפתעה: בית המשפט חייב את הנאשם בתשלום 2,500 ש"ח לאוצר המדינה בגלל תרגיל אי העדת המומחה..

אני יודע שרוב המואשמים בשכרות היו שמחים לפסק דין כזה. אני לא. לא שמחתי בכלל.

הס לי מלבקר את החלטת בית המשפט. כבוד השופטת שרית קריספין- אברהם פסקה לפי מיטב מצפונה.  דבר אחד ארשה לעצמי לומר – מדובר בצעד בעל אופי עונשי, שהרי ההליך הפלילי הוא הליך שלנאשם זכות לנהל חינם! הקנס שהיה מוטל עליו אילו הורשע היה נע בין 1200 ל- 1800 ש"ח. הוא זוכה וישלם 2,500ש"ח! מה זה אם לא עונש?

אפילו לא היה לי פנאי לשמוח על הזיכוי. טעם מריר נותר בפי.  עתה נותר להמתין להדדיות. שגם תרגילים משפטיים של התביעה יזכו לתגובה הולמת בחיוב בהוצאות. שהעלמת מסמכים או סירוב לתת לעין בחומר מקורי של הינשוף יזכו לתגובה עונשית בכסף. שמי שזוכה בלי שנאלץ להביא ולו בדל ראייה יזכה לפיצוי על הליך הסרק שנוהל נגדו. הרי זה בדיוק המקרה. הלא כן?

אשרי המאמין.

ואף על פי כן יש כאן ביטוי להשקפת עולם, שכן מעולם לא נתקלתי במשפט תעבורה שהסתיים בחיוב המדינה בהוצאות הנאשם. האם ניהול התביעה כך, בלי סיכוי מלכתחילה, כאשר ההגנה לא מביאה אפילו בדל ראייה מצידה כיוון שלא צריך – זה לא מצדיק חיוב בהוצאות? האם הנאשם לא הוציא אלפי שקלים על סנגור, על מומחים, ביטל ימי עבודה, סבל עינוי דין? מה איתו?

ייתכן שבמסגרת החוק תמצאו לזה מענה – אבל סעיפי החוק הם לא יותר מסחורה המונחת על המדף, כמצרכים במרכול,  ובית המשפט הוא זה שבוחר לו את המצרכים הדרושים לרקיחת הכרעת הדין. חלק מהמצרכים הללו אינם פשוט בשימוש. חלק אחר – בשימוש מופרז. ועל עוד חלק אולי כדי להכריז כפג תוקף.

שייך לנושאים: מאמרים, נהיגה בשכרות, פסק דין נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר
3 תגובות »