הינשוף – אגדות ומציאות

הינשוף מדויק? הינשוף אינו מדויק? הכל תלוי בשאלה למי אתה מאמין או רוצה להאמין. כולנו רוצים להאמין שהמכשיר מדויק ותקין. אבל מי שמאשימים אותו והוא בטוח שזו אשמת שווא רוצה גם לקבל עובדות שישכנעו אותו שהמדידה איננה מדויקת.

כמו כל מכשיר מדידה, יש לינשוף מצבים מובנים בהם הוא מועד לטעויות. כדי להתמודד עם הבעיה הזו, ציידו את המכשיר בעצם בשני מכשירי מדידה שונים, העושים כל אחד את מלאכתו בנפרד ובשיטה שונה זו מזו. אומרים לנו, וזה נשמע הגיוני בהחלט, שאם הינשוף יזהה פער העולה על 10% בין המדידה בשיטה א' באמצעות גלאי מודד א' לבין התוצאות בשיטה וגלאי מדידה ב', או אז מערכת הבקרה העצמית, תפסיק את התהליך ותודיע על הבעיה כדי שהמשכיר יתוקן, או שאפשר יהיה לחזור על המדידה באופן קפדני ונטול הפרעות.

ומי ישמור על השומרים? זו שאלה שלכאורה נשמעת מתגרה במפעילי הינשוף, אבל אם אומר לכם שמנגנון הבקרה שאמור לפקח באותם מקרים קריטיים כלל וכלל לא נבדק או מתוחזק על ידי המשטרה – האם תבחרו להאמין לי, או אולי תיצמדו לאמונה ערטילאית במשטרה?

עובדה: אף שוטר במשטרת ישראל אינו מכיר את רכיבי מערכת הבקרה הזו, ובדיקתה איננה נכללת בבדיקה התקופתית שעובר הינשוף… האם בכל זאת תבחרו להמשיך ולחלוק את אמונתכם עם מי שמאמין במפעילי הינשוף?

הנה לכם דוגמה ויזואלית שנתקלתי בה לאחרונה בטיפול בלקוח.  בפלט המדידה מופיעות שתי תוצאות. תוצאה אחת בשיטה א' היא השיטה הידועה בכינויה IR. בשיטה זו המדידה הראתה 540 מיקרוגרם אלכוהול. מיד בתכוף תוצאות המדידה בשיטה ב' הידועה בכינוי EC והתוצאה 450 מיקרוגרם אלכוהול. ….

לא צריך להיות מתמטיקאי מדופלם כדי לראות שהפער בין התוצאות עולה על 10 אחוזים כנקוב בתקנות. בעצם זה פשוט מגיע כדי 20% פער. אבל הפלא ופלא, המכשיר לא הכריז על כל תקלה, הבדיקה לא הופסקה, ומפעיל הינשוף המשיך להפעיל אותו להפליל אזרחים באמצעות מכשיר שמדידותיו על פי המדע והחוק בלתי קבילות!!! רשיון הנהיגה נשלל במקום, ומבקשים עכשיו ליטול מהנהג את הרשיון לשנתיים לפחות.

עכשיו צריך למצוא שופט שיסכים לפקוח את עיניו ולומר את האמת במשפט. מה הסיכויים? אני לא אופטימי.

כך נראית מערכת המשפט בעיני, כיום.

זיכוי משכרות והוצאות המשפט.

כבוד השופט בן יוסף: הוצאות לנאשם שזוכה!

אינני סבור שיש מישהו הדורש את הוצאות המשפט שלו אחרי שזוכה מנהיגה בשכרות. תחושתו של המזוכה היא כשל מי שיצא בנס מגיא הריגה, ואם יבקש יותר- יחזירוהו שמה ויבולע לו.

במדינה מתוקנת זיכוי צריך להביא את התביעה להכות על חטא ואת בית המשפט ליזום הוצאות משפט ופיצוי למי שגרמו לו עינויי דין וגם נזק ממשי בפועל.

בעוד שבית המשפט לתעבורה מכביד ידו על הנאשמים ומטיל עליהם קנסות והוצאות משפט – גם בטרם הורשעו –  בית המשפט מסרב בתוקף לפצות נאשמים שביקשו פיצויי. אני מכיר מקרה יוצא דופן של השופטת שרית קריספין שזיכתה נאשם וחייבה אותו בהוצאות בסך 2500 ש"ח במסגרת פסק הדין המזכה….

בתי המשפט לתעבורה מרבים גם לציין כי הנאשם זוכה מחמת הספק – ציון המלמד שהם בעצם מצטערים על כך שנמלט מן הדין מחמת ספק – וכי  יש זכאי ויש זכאי?

הפעם הלקוח דרש הוצאות משפט, והשופט לא יכול היה לקבוע את מילות הקסם "מחמת הספק" ועל כן דרשנו פיצויים. כבוד השופט צימרמן  כאב את כאב המדינה,  כאבה הכספי וכאב הימלטות הנאשם מעונש, ומנע מהנאשם החזר הוצאותיו.

העובדה שהנאשם נאלץ לשכור סנגור וגם נפסל פסילה מינהלית לנהוג חודש – ללא משפט, ואפילו רכבו אוחסן – בתשלום ובכפייה ל-30 יום לא ריככה את לב בית המשפט.

היום נעשה צדק יוצא דופן ותקדימי: בית המשפט המחוזי (כבוד השופט רענן בן יוסף, ) הפך את הגלגל והורה לשלם לננהג המזוכה 8,000 שקל.

גם הקומץ הזעיר הזה משמח אותנו שמחת עניים.

 

לפסק הדין

בדיקת נשיפה אלכוהול | 535 מיקרוגרם

הינשוף: 535 מיקרוגרם. התוצאה של ההגנה: זכאי

כתב האישום שהוגש נגד איתי נראה חסר סיכוי. 535 מיקרוגרם באוויר נשוף, – כך קבע הינשוף, ואילו השוטר קבע כי איתי מצוי בדרגת שכרות בינונית… זהו בדרך כלל מתכון בטוח לתביעה להוריד כל סנגור על ברכיו, ולגרום להם לסנגורים להתהדר בהסדר טיעון במסגרתו יישלל רשיון הנהיגה של הלקוח לחודשים ארוכים, להישג, אותו הם מפרסמים אחר כך באינטרנט.

בתמונה משמאל תראו את עורכת דין לירז דרזי ממשרדנו אפופה בפרחים וממתקי עילית ששלח לה איתי אחרי שזוכה מכל אשמה בבית המשפט על ידי כבוד השופט יהושע צימרמן.  ותהיו בטוחים שהשיגה את ההישג הזה בזכות דרך משפטית מבוססת ומוצקה עליה פסעה. כך נוהגים אצלנו – להתוות דרך וללכת בה. לא פתרונות של דיג.

ודאי תשאלו איך זה יכול להיות. ובכן, היכולת להכיר את רכיבי הינשוף ומה שמצופה מהם, מביאה אותנו לדעת מהר יותר ובאופן חד יותר היכן נקודות התורפה של המדידה. אם תוסיפו לזה הקפדה על דיני ראיות ופרוצדורה, וניהול משפט בשיטה שבה מבררים תחילה אילךו עובדות דרושות לשם זיכוי וחותרים להוכחתם באופן ענייני, הרי לכם התוצאה: לא חשוב מה הראה הינשוף – 300 או שש מאות מיקרוגרם. חשבו מה היה הערך המדעי של המדידה.

וכשנוהגים כך, הנאשם בכלל לא צריך לעלות על דוכן העדים ולהעיד. גם איתי כלל לא העיד. ההגנה טענה שמה שהוכח אין בו די, ובית המשפט כיבד את דעתה של ההגנה.

חבל רק שלא חייב את המדינה לשלם לאיתי פיצויים. אבל בעניין זה עוד נכון לנו סיבוב שני בבית המשפט המחוזי. (לפסק הדין בסיבוב השני)

ברכות לאיתי וברכות לעורכת דין דרזי.

לנוחיותכם כל הפרוטוקול. הזיכוי בעמוד 10

 

אלכוהול ונהיגה – זו לא עבירה!

ריח אלכוהל – או הדאה בשתיית אלכוהול – אינם הוכחה לשכרות ולא עבירה!

כבוד השופטת קריספין: זוכית משכרות תורשע בנהיגה תחת השפעה – המחוזי: לא עוד!

זוהי פרשת כרמונה. פרשה חשובה לפחות כמו פרשת עוזרי. ומדוע? כיוון שבמקרה הזה הביאו לשיא את כושרה של מערכת המשפט להביא אדם לדין ללא בסיס, לגבב ראיות בלתי חוקיות, ולאחר שנמצא כי אין כלים כדי להרשיע.

למרות שהנאשמת כלל לא התגוננה מכיוון שאפילו לא היה צורך בזה, נמצאה דרך לא דרך להרשיע ויהי מה, וגם להטיל עונש חמור של שמונה חודשי פסילה ומאסר על תנאי על נהגת שמזה חמש עשרה שנה יש בעברה רק עבירה אחת בשנת 2005… כלומר נהגת האויה לגמול ושבח.  והנימוק – היא העזה להתגונן במקום להתוודות, שהרי הודתה ששתתה ונהגה!

מזלנו שבית המשפט המחוזי בתל אביב (ולא בכל מקום זה מובן מאליו) מקפיד על סדרי הדין, דיני הראיות, ועל החוק פשוטו כמשמעו, עד שנאלץ אפילו לומר:

"העבירה ככתוב בתקנה היא נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ולא נהיגה כאשר יש ריח אלכוהול מהפה, או אחרי שתייה. היו ראיות להרשעה בעבירה לו הייתה עבירה כזו בדין, של נהיגה אחרי שתיה, וללא ספק הוכח שהמערערת שתתה אך לא הוכח שנהיגתה הייתה תחת השפעת שתייה מעבר לכל ספק סביר ולכן אזכה אותה בדין."

החלטנו הפעם לשתף אתכם בכל ההליך, ומובאים כאן על פי הסדר הכרונולוגי: הסיכומים בבית משפט השלום, הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו על ידי כבוד השופטת שרית קריספיו- אברהם, הערעור שהגשנו עליהם, ופסק הדין של בית המשפט המחוזי על ידי כבוד השופט רענן בן יוסף.

קראו, שפטו, והגיבו כאן.