חזקה שבעובדה, חזקה שבדין – הלכת "לוי עטיה"

ע"פ 4682/01 (עליון) גבריאל לוי ומשה עטייה נ' מ"י (להלן: "הלכת עטיה")

1. בעת שיצאתי למערכה זו, התגובה השכיחה ביותר לטענות שהשמעתי הייתה הנדת ראש בצירוף המילים: "נו, מה זה יעזור, יעשו בדיוק מה שעשו בעניין הממל"ז". כששאלתי מה עשו בעניין הממל"ז קיבלתי תשובה: "מורידים 5 קמ"ש מהמהירות הנמדדת וזהו". התשובה התמיהה אותי, שהרי הדוברים היו משפטנים ואני הראיתי להם שהינשוף מופעל בלי שאושר בחוק, שטרם נקבעה רמת אלכוהול בדם הנחשבת לשכרות, שבכלל אין בחוק מקום לקבוע שכרות לפי אוויר נשוף ושטרם הוגדר משקה משכר, והכיצד זה מאשימים ומרשיעים בעבירה לפי תקנה 26(2) כאילו לא חוקק סעיף 64ב המפורש לפקודת התעבורה [נוסח חדש].
2. תמרור אדום של ממש, הייתה בעיני חוויית הערעור על פסק הדין של כבוד השופט טננבוים בעניין עופר שלם. כתבתי ערעור מנומק וכבוד השופט קמא הסכים עימי בעל פה ואף הפליג להסביר לי דברים נוספים כהנה וכהנה שלא ידעתי בגנות החקיקה, וכעבור כמה חודשים הוציא מתחת ידו פסק דין שאין בו מילת התייחסות אחת לנימוקי הערעור. התעלמות מוחלטת – כאילו לא הייתי  שם. שופט מחוזי כותב פסק דין בערעור ופוסח על טענות המערער?
3. אני מוכרח להודות שמצאתי תמיכה רק אצל אלו שאינם עורכי דין. עורכי הדין "הסבירו" לי שאני לא יודע מה אני שח אם אני חושב שאיזה שהוא שופט יטה לי אוזן קשבת באמת. אחד מבכירי עורכי הדין בענף, המבקר תדיר בחברותא בלשכותיהם של שופטי תעבורה אמר לי: אתה צודק במאה האחוזים, אבל…. נדמה לי שלא צריך לפרט מה האבל. הלא הכל כתוב ומפורסם בפורומים העוסקים ב"דיני תעבורה".
4. יתרה מכך, גם כשהתייצבתי בפני שופטים נכבדים, ואתן דוגמא אחת ונקייה מכל חשש למשקע זר אפשרי- כבוד השופטת אורית אפעל- גבאי, שאצלה נשמעה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, אמרה כבודה בגלוי ובפירוש כי אין סיכוי שגם בפרשה זו יעשו משהו אחר ממה שעשו בפרשת עטיה ולכן אין מקום לעכב שום ביצוע של פסק דין. היא הוסיפה ואמרה בפשטות, כי אסור לגרום לכך שאלפי פסקי דין יחשבו כחסרי תוקף ויבטלו אישומים בסיטונות. כך אמרה ואני כבר לא השתוממתי כלל. גם רבים מחברי שלא טרחו אפילו לבדוק מה הטענות "הסבירו" לי שזה מה שיהיה. כבודכם מבין את מארי-פראנס היריגוין כשהיא מסבירה מדוע המושפל והמנוצל לא יכול להרים ראש? האם במשפט, כמו במשפחה המגנה על אב אנס, כי כך הפסיכולוגיה מכתיבה –  כך גם בעולם המשפט? האם לא תיתן שיהרסו לה את המשפחה, והשופט לא ייתן שיחריבו פסיקה שגויה רק בגלל היקף הנפגעים! מה ההבדל?
5. משטרת ישראל והתביעה התנהגו בדיוק כפי שהסטריאוטיפ המשפטי הרחב התנהג. נדמה לי שאיש לא טרח לקרוא את פסק הדין בעניין לוי עטיה לעומקו וכולם הסתפקו בהילולת האושר על הכרעת הסנגוריה שם: "אף פעם לא ביטלו מכשיר של המשטרה בבית המשפט". שימו לב, כמה פעמים מתענג ב"כ התביעה על הטענה, שאינה מדויקת בעליל, שאף פעם לא פסלו מכשיר של המשטרה, ואיך הוא משדר לכם את המסר: "היזהרו לכם שלא תעזו לפסול את המכשיר. אנחנו המשטרה ואיש לא יעז לעשות לנו כדבר הזה". ואם לא לזה התכוון, אז אולי תסבירו לי מה הרלבנטיות לזה, ששום מכשיר לא נפסל עד היום? תמיד יש פעם ראשונה, עו"ד סמו:

"ש . יחיאל כמה שנים אתה משרת במשטרה, שירתת במשטרה?

ת .      כשלושים שנה.

ש .     וכמה שנים היית ראש מדור מכשור וטכנולוגיה?

ת .      בזמן שפרשתי כעשר שנים.

ש .     סדר גודל של  כמה מכשירים בדקת, עברו דרך המדור בשביל לבחון האם לקנות, לרכוש?

ת .      סוגים או כמויות?

ש .     סך הכל, כמויות . סוגים, כמויות, מה שאתה רוצה?

ת .      כמויות זה היה מאות לדעתי. סוגים היו לפחות חמישה או שישה סוגים.

ש .     מהמכשירים שבסופו של דבר נקלטו ואומצו לעבודה במשטרה, איזה מהם נפסלו לשימוש?

ת .      אף לא אחד.

ש .     זאת אומרת שלא, אין בינתיים מכשירים שמשטרת ישראל קנתה והם לא תקינים, הוכיחו שהם לא תקינים או לא אמינים?

ת .      אף פעם לא היה דבר כזה.

ש .     לגבי העניין של הבלון,

כ.ה. ריבלין :אני חושב… שאיך שהם נכנסו הפסיקו להשתמש בהם.

ת .      הפסיקו כן, אבל לא מסיבת פסילה.

ש .     מישהו קבע שהוא לא אמין או לא תקין או דברים כאלה?

ת .      לא מסיבת פסילה. יש מכשירים,

כ.ה. ריבלין :המרום נפסל

ת .      המרום לא נפסל.

ש .     המרום לא נפסל, במחוזי אישרו את זה, פסלו את ההחלטה של כב' השופט הדר ואף נזפו בו במה שהוא עשה. רק בגלל שהחברה פשטה רגל, פשטה רגל ואי אפשר היה להשתמש בו."

כך בעמודים 18-19 לפרוטוקול ישיבת 3.3.2009 התרברב רפ"ק סמו – ואני לא האמנתי למשמע אוזני –עד כמה הכוחנות הזו איננה מקסם שווא – היא מציאות המכתיבה את דרכי הפעולה של המשטרה.

1. במסדרונות בתי המשפט אומרים שהתובע בני סמו, שהיה מתמחה של השופט הדר בזמנו, הוא הוא האיש שהביא להדחתו מן השיפוט בגלל התעוזה שלו לשפוט נגד המשטרה. הנה עוד מעגל נסגר. אני שאינני עוסק בדיני תעבורה לא יכולתי לדעת אלמלא הסבירו לי חברים טובים שאף שופט לא יעז לעשות דבר לטובתי בגלל התקדים של השופט הדר….
2. האם מה שאמר עו"ד סמו לשופט ריבלין היה איום? נדמה לי שזה לא מופרך כלל ועיקר.
3. את המסקנה הזו שאין סיכוי שמישהו יבטל מכשיר שמפעילה המשטרה למד עמיתי עו"ד סמו מפסק הדין ההוא וכדי שגם ישפיע בכיוון הזה, בחר בתרועת ניצחון להגישו כראיה במשפט – ת/122 ואני ראיתי איך בית המשפט מקבל כראיה הלכה של בית המשפט העליון, ושוב שפשפתי את עיני – האם דיני הראיות השתנו והלכות הן מעתה ראיה שמגישים לתיק המוצגים? דרך רשמית לאיים על השופט? לכבול את מחשבתו?
4. דבר אחת ברור לחלוטין: אילו התעמקה משטרת ישראל בתוכנו של פסק הדין, ולא רק מונעת מלבחון את העובדות ואת המסמכים, הייתה צריכה להציב בפני בית המשפט סוללת ראיות שונה לחלוטין מן הקומץ המבוטל וחסר הערך שהגישה, ואולי עכשיו יקראו שם טוב יותר מה היה לעשות. על כל פנים כדאי תחילה לעיין ולהעמיק בהלכה זו.
5. כאמור הטרחתי עצמי לקרוא היטב את פסק הדין בעניין ע"פ 4682/01 גבריאל לוי ומשה עטייה נ' מ"י בבחינת דע את האויב, שכן מבחינתי הוסבר לי ש"האויב" הוא דווקא בית המשפט שמוצא דרכים עקלקלות להתמודד עם המציאות החוקית, אבל משקראתיו מצאתיו הגיוני רהוט ומדויק להפליא. אין לי מילת ביקורת אחת על פסק הדין הזה. זהו פסק דין שאיננו חוסם אף אחד הסבור גם היום שהממל"ז איננו עושה מלאכתו נאמנה מלהתמודד בבית המשפט ביושר. בכלים המשפטיים החוקיים שהחוק נתן בידי עורכי הדין ובידי בית המשפט כאחד, ודורש משניהם כאחד לציית להם. פסק הדין מנחה קווים ברורים איך להתמודד עם מצב של עולם מדע מתחדש ומודרני, הפוסע בצעדים רחבים בהרבה מעולם החקיקה. נחה דעתי וגם הפנמתי היטב את כל שנאמר שם, ושמתי לי את משנתו של בית המשפט העליון כמדריך מעשי לתכנון פועלי כאן.
6. אם יש לי בקורת על פסק הדין זה אולי משום שהוא הקדים את זמנו, ובית המשפט לא הוסיף ואמר שגם נקודות ההשקפה של ההגנה צריכות להיות מגובות בכללי המדע המתקדם ביותר, שהסניגור לא יעמוד מול תובע כלשהו הטוען בצרות מוחין "לא נדרש".
7. בדין צוטט שם כבוד השופט הנשיא אהרון ברק (בדימוס) שקבע כבר בעבר בע"פ 656,639/79 דוד אפללו נ' מ"י, פד"י לד(3), 561, 571–572:

"אכן, שהרי בתי המשפט אסור להם שיהיו נעולים בפני חידושי המדע, ובלבד שהוכחה אמינותם"!!! (ההדגשה אינה במקור- ד.ק.)

1. כבר בתחילת פסק הדין בעניין עטיה קובע בית המשפט העליון הנכבד, ששימוש במכשיר טכנולוגי מדעי – ובמקרה ההוא מכשיר אופטי אלקטרוני – עלול להיות חשוף לטעויות שחלקן נגרמות בגין פגמים ומגבלות של המכשיר עצמו ואחרות הנגרמות כתוצאה מהפעלתו באופן שגוי.
2. בית המשפט העליון אמר עוד, כי מאחר ומדובר במכשיר שמשמש כראיה שדי בה לצורך ביסוס הרשעת נהג בפלילים, יש להקפיד על בחינה מדוקדקת של מהימנות המכשיר ותוצאות המדידה.
3. עוד הוסיף בית המשפט העליון ואמר, שגם אם נקבע שהמכשיר אמין אין להסתפק בכך והוראות היצרן מחייבות לבדוק אותו בכל פעם מחדש.
4. בית המשפט העליון מוצא לנכון לאמץ את גישתה של כבוד השופטת ר. אור מבית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 2453/00 מ"י נ' גד פלר, ולציינה בסעיף 5 לפסק הדין, כדלקמן:

"אף שבמקרה זה לא נתבקשה הכרעתו של בית המשפט המחוזי בשאלת אמינותו של הממל"ז, לא ראתה השופטת המלומדת את עצמה פטורה מלדון בכך. היא שללה את הטענה בדבר קיומה של "חזקת התקינות" ביחס למכשיר, בין היתר, משום שעובר לשימוש בו לא נערך מחקר מדעי אובייקטיבי של גוף אקדמי, ולעניין זה היא סברה כי אסור היה להסתפק בחוות דעת מטעם היצרן או המשטרה."

איך מוכיחים את אמינותו של מכשיר?

1. בית המשפט העליון קבע בהלכת עטיה מספר תנאים לצורך היווצרותה ולצורך ביסוסה של "חזקה שבעובדה" על מנת לקבוע את אמינותו של מכשיר הממל"ז כראיה לצורך הרשעה בפלילים, כדלקמן:

א.      "מסה קריטית"– ביקש בית המשפט כי בפניו תונח מסה קריטית של פסקי דין אשר קבעו כי המכשיר אמין ועל סמך קביעה זו הכריעו. בעניין זה ביקש בית המשפט לסייג תנאי זה וטען, כי פסקי דין רבים בעבירת נהיגה במהירות אינם ערובה ליצירת "מסה קריטית", מאחר ולא מעטים המשפטים שהוכרעו בהתבסס על ההשקפה שרווחה והקדימה את זמנה בדבר קיומה של חזקה שבעובדה.

ב.      "כמות ואיכות"– עוד טען בית המשפט, כי לא די בכמות רבה של פסקי דין, הואיל ומדובר בעניינים שבעובדה המצויים בתחום שבדרך כלל אינו נחלתו של כל שופט, ולכן על ההכרעה להתבסס על עדים המומחים לדבר.

"אמינותו של מכשיר היא עניין שבעובדה והדרך להוכיחה היא בעזרת חוות דעת של מומחים באותו תחום"

(ציטוט מהלכת עטיה בהתייחס לרע"פ 2703/97 אנגל שומרון נ' מ"י, פד"י נ"ה(4), 241).

ג.        מומחה מטעם התביעה– על מומחה התביעה לחשוף את דרך פעולתו של מעבד הנתונים, על מנת שיהא ניתן לקיים ביקורת שיפוטית מושכלת על יכולתו של המכשיר ליישם במדויק את העקרונות הפיסיקליים.

ד.       מומחה מטעם ההגנה– בית המשפט בהלכת עטיה אף ביקש לציין, כי קיים ספק באם ניתן לקבוע ממצאים וחזקות רק על סמך עדותם של מומחי תביעה (כנקבע בע"פ 747/96 רחמני נ' מ"י, דינים מחוזי, כרך לב (1), 792), וכי יש להניח בפתחו של בית המשפט גם חוות דעת של מומחים מטעם ההגנה על מנת שיהא ביכולתו לבחון בחינה מושכלת וממצה של אמינות מכשיר שלעיתים קרובות משמש ראייה יחידה להרשעת נאשם בפלילים.

ה.      ניסויים– אין לסמוך רק על עדויות המומחים השונים, מאחר וקיים סיכוי כי נתונים בסיסיים וחשובים נותרו בגדר סוד והם עדיין עלומים. להשלמת החסר יש לערוך ניסויים במכשיר על ידי מומחים לדבר. אמינות הניסויים ותוצאותיהם יקבעו יבחנו על פי פרמטרים שונים, לדוגמא: האם הניסוי בוצע על ידי בעלי מקצוע שמומחיותם מוכחת ואינה מוטלת בספק, האם הניסויים כללו מדידות בתנאי אקלים מגוונים, בתנאים משתנים של תנועה, ברכבי מטרה בגדלים שונים ובצורות שונות, האם המדידות נבחנו במקביל על ידי מכשיר אמין אחר וכדומה. יפים לכך דברי כבוד השופט חשין (בדימוס) בבש"פ 2343/00 אביבה כהנא נ' מ"י,  פד"י נ"ד(2), 65, 67:

"דרך העולם היא – דרך העולם ודרך המשפט – שמקום שבו מבקש בעל דין לסמוך על מכשיר חדיש להוכחת טיעוניו, מבקשים בתי- המשפט לעמוד על טיבו של אותו מכשיר, ושלא לקבל את ביצועיו כמהימנים וכאמינים עד שיוכח להם כי אכן מכשיר מהימן ונאמן הוא. כך הוא לאורך זמן מסויים עד היווצרה של מעין 'מסה קריטית'. לאחר היווצרה של 'מסה קריטית' שוב אין מוטל עליו, על בעל דין, להוכיח הכל מבראשית, ונוצרה חזקה שבעובדה כי המכשיר החדיש מכשיר אמין ומהימן הוא עד אם יוכח אחרת. מאותה עת ואילך רואים את כל הניסויים שנעשו בעבר כמו נבלעו ונטמעו בחזקה שבעובדה, והמבקש להפריך אותה חזקה עליו הנטל (הטקטי) להוכיח את טענתו".

תוצאת חסרונם של ניסויים ומחקרים משמעותה כי ספק אם הוכחה אמינותו של מכשיר, ויפים לכך דברי כבוד השופט פולוק בתיק ת' 5022/00 (תעבורה אשקלון) מ"י נ' שלמון, תק-של 2001(3) 85, 95:

"בהעדר ניסויים ומחקרים, אין בראיות שהוגשו בעבר לבתי המשפט השונים בארץ כדי להוכיח את אמינות מכשיר הממל"ז"

לנגד עיני בית המשפט העליון בהלכת עטייה עמדו דו"ח מכון התקנים הישראלי, אשר התבסס על ניסויים שנערכו בחו"ל וכן על ניסיונות שערך מכון התקנים עצמו (כ- 2000 מדידות) כמו גם עשרות מדידות ניסיונות שנערכו על ידי עד התביעה המומחה, וכן למעלה מ- 1000 מדידות שבוצעו בפיקוח כבוד השופט חן, תוך שכל אחד מהמומחים- הן של ההגנה והן של התביעה מבצע כמספר זהה של מדידות מטעמו.

עוד קבע בית המשפט בהלכת עטייה, כי ראוי היה ששאלת האמינות תתברר על ידי בעלי מקצוע ומומחים לדבר עוד בטרם החליטה המשטרה להכניס מכשיר זה לשרות ואף נכון היה לצרף לצוות הבדיקה מומחים מטעם ציבור הלקוחות הפוטנציאלי במטרה להבטיח את שקיפות הבדיקה ולהפריך את אחרון הספקות ביחס לאמינות המכשיר.

ו.        דרך ההפעלה– אמינותו של מכשיר אינה טמונה רק בכשלים מובנים המצויים בו, אלא תלויה גם בגורם האנושי ובתנאים בהם מופעל המכשיר. לפיכך, נקבעו בהלכת עטייה רשימת פעולות שיש לבצע על מנת להימנע מקבלת תוצאה שאינה מדוייקת ואינה אמינה, לדוגמא: הפעלת חצובה בטווחים שמעל 300 מטרים, שימוש בעדשה מגדילה ומקרבת בטווחים שמעל 300 מטרים ועוד.

רשימת פעולות אלו נקבעה גם כאשר הניסויים לא אימתו את הטענה שלכשלים אפשריים יש השלכות מעשיות על תוצאות המדידה, וזאת לצורך משנה זהירות, מאחר ומדובר בראייה העלולה להרשיע אזרח חף מפשע.

1. אני מאמין שכמו כבוד השופט סלאמה (תת"ע 3213-07 מ"י נ' יוסף כהן) וכמו כבוד השופט נחשון, וכמו כבוד השופט אלון אופיר בפסק הדין החדש בעניין מכשיר המדידה "הדבורה" ב- ת 5729/08 (תעבורה ב"ש) מ"י נ' צבי ציטרון – בית המשפט יסייג בסוף פסק הדין את הפסיקה הבלתי מתפשרת הזו כשיקבע שהפסיקה הזו היא לתיק זה בלבד, וכי בתיקים אחרים פתוחה הדרך בפני התביעה להוכיח את מה שהחסירה כאן – אבל אני סמוך ובטוח שהתביעה לא החסירה כאן דבר – פשוט אין לה מה להביא.

ולענייננו:

1. מחוקק נאור צריך למעט בקביעת חזקות בעניינים שהקביעה הזו איננה דרושה. עובדות מטיבן אינן מצייתות לחזקה. החוק יכול לקבוע כחזקה שכל הגברים הם בגובה 180 ס"מ אבל העובדה היא שאני, לפחות, מתנשא – אם אפשר להשתמש בביטוי הזה – לפחות מזה. חוק כזה הוא הבל והמציית לו משים עצמו לצחוק. אפילו קבע המחוקק חזקה כזו – השופט, הצלע החשובה ממשולש הפרדת הרשויות מצווה לפקח כדי למנוע עוול מהאזרח. זה המקום לאקטיביזם שיפוטי במיטבו.
2. אמינות אוטומטית באמצעות החוק של מכשיר טכנולוגי כלשהו – גם היא בבחינת חזקה שבעובדה – שעל פי העקרונות המקודשים של המשפט מחייבת הוכחה ולא יכולה היות מושתת על חזקה. במיוחד כשהמכשיר חדש והחזקה איננה מבוססת כל צרכה, או בכלל.
3. טבעי שבעל השררה, בעל הכח, והשולט, מעדיף "חיים קלים", שיסירו מדרכו מכשלות בעבודת האכיפה. הנה הניחו בידיו את היכולת לפסול פסילה מנהלית לאחר שנערך שימוע, ואני יכול להעיד שאף אחד, ולו אחד מהקצינים שעורכים מה שהם מכנים "שימוע", בכלל לא מבין שההליך מחייב אותו לשקול, וכולם כאחד סבורים שזה כלי הנותן להם כוח לשלול, ולכן הם שוללים. במקרים שהם נמנעים מלשלול הדבר נובע בדרך כלל מרגש רחמים המתעורר אצל השוטר – לעולם לא מביקורת עצמית על הראיות. האם לידי זה פיללנו? כמובן שלא – אבל בינתיים כך זה מתנהל, ובתי המשפט עדיין לא התעוררו לבחון את הסוגיה הזו. כי כך דרכו של עולם. נתת כוח למישהו – מדוע שיוותר עליו? מדוע שיגביל עצמו? אם לא תגביל אותו ותפקח עליו – סופו שיעבור על החוק ויאמין שזה בסדר. ואם תצא חוצץ- יביט עליך הציבור בתימהון וישאל – אז תסביר את זה שככה נוהגים כבר שנים ארוכות – כרמז לזה שאתה חשוד באי הבנה במקרה הטוב.
4. כך קורה עם אותם שימועים, וכך קורה עם הינשוף. אף שוטר לא מאמין שיכול להיות שהוא פועל שלא כדין. לכן אנו כאן. Recognition ! עולם המשפט זקוק להכרה הזו שתינתן שאכן לא כל מה שנעשה כבדרך השגרה הוא בסדר. אפשר לקום ולהטיל ספק. צריך לעודד זאת. לא לדכא.
5. לכן כאשר המחוקק, על אחת כמה וכמה מחוקק המשנה,  קובע  חזקה שבעובדה, ומישהו מביא טענות קשות עם יותר מאשר סתם ראשית ראיה – על בית המשפט ליטול יוזמה, לא להיגרר כמי שכפאו שד, ולבחון אותה היטב, וחובה עליו לפתוח את הדלת בפני כל מי שקורא עליה תגר. כך עומדים על משמר החוק. זה מחיר הדמוקרטיה. להחליף את החוק בסיסמה אם שותים לא נוהגים, זו וולגריזציה של החוק. אני מתבייש כששופט עושה שימוש בסיסמא הזו. הרי זה לא החוק. מי שמך לשנות את החוק. אתה שופט או מחוקק? אבל הציבור שבאולמו בדרך כלל שותק – מה לו לעורר את כעסו של השופט שעומד לדון בעניינו וגורלו נתון בידיו.
6. יש כמובן חזקות שהן תוצאה של מסד משפטי מצטבר. אין זה הגיוני שבכל משפט תחול על התביעה החובה להוכיח בעדים מומחים ולפרוטרוט את כל המסד העובדתי על פרטיו. לכן הכלל הוא שאם מתגבשת בפסיקה תשתית ראויה ומבוססת היטב של קביעות עוקבות על בסיס של בחינה מעמיקה של החומר – קביעות אלו יוצרות חזקה שבעובדה – עד אשר יבוא מישהו ויבקש לערער אותה. ואם יבוא – לעולם תהא הדרך פתוחה בפניו.
7. וכדי שבית משפט יוכל לומר את דברו בצורה שתייצר חזקה יש מאין או שתחזק את ידיה של חזקה שבדין – צריך שהעובדה תוכח באמצעות חוות דעת מומחה מאותו התחום מטעם התביעה, כאשר בפני ההגנה פרושים כלל הנתונים הבסיסיים והחישובים של המכשיר נשוא המחלוקת, על מנת שיהא בכוחה לבחון חוות הדעת, ועל מנת שיהא בידי בית המשפט היכולת להעביר אמינות זו בכור ההיתוך של הביקורת השיפוטית. חשיבות עדות המומחים וחשיפת הנתונים עליהם הם מתבססים הינה גדולה אף יותר, כאשר מדובר למעשה בעניינים שאינם נחלתו של כל שופט ושופט, גם אם הוא שופט תעבורה הדן בתיקים מסוג זה על בסיס יומיומי.
8. אני רוצה לתקן את דברי, ובעצם גם את אלו שאני מצטט כאן מבית המשפט העליון. חזקה שבעובדה יכולה להיקבע גם לטובת ההגנה. ואז התביעה היא שצריכה וזכאית ללא הסתייגויות לנסות לשנות אותה. כך קרה כבר בבית המשפט בפתח תקווה כמה פעמים ובבית המשפט בחיפה. שם העידו מומחים מטעם ההגנה וגברו על אנשי המעבדה ומפעילי הינשוף. החזקה שבעובדה קמה ונוצרה. מי שלא רוצה להכיר בה איננו מנוע מלהביא ראיות ראויות ולבחון אותה מחדש. אלא שהעובדה היא – למרות שההתייחסות של כל הגורמים היא שונה – שכיום יש חזקה הפוסלת את הינשוף מכל וכל.
9. אני יודע שכבודכם אינו כפוף להלכות של השופטים סלאמה ונחשון. אבל מדוע ששופטי שלום אחרים יהיו כפופים להכרעה של כבודכם? ביושר לב – יש לזה תימוכין בחוק? אם מישהו מכם חושב כך, הרי הוא חוטא בחטא היוהרה, ושופט שלום אחר שחושב שהוא כפוף להכרעת כבודכם הרי הוא מועל בתפקידו. אסור לו להיות כפוף לכם. אם כבוד השופט כדורי או כבוד השופטת בבלי חושבת שפסק הדין שלכם מונע איזה שהוא נאשם מלהראות באותות ובמופתים ששגיתם, טעות בידה. רק פסק דין של ערכאת ערעור בשלושה (לא באחד) הם בבחינת תקדים מחייב. זה החוק. ואני דווקא שומע מהם שהם יצייתו ויאמצו את הכרעתכם והם דורשים ממני הצהרות ברוח זו. זה לא חוקי. זה עיוורון משפטי.
10. ונחזור להלכת "לוי עטיה". מהם סימני ההיכר המובהקים של חזקה שבעובדה שקנתה לה מעמד שאין חולקים עליו סתם כך? איך זה מקיש על המקרה של גברת מלכה עינת עוזרי וה"ינשוף" שכפו עליה לפי כתב האישום בלילה אפל? הנה:
11. "מסה קריטית"– אין חולק שהתביעה לא הגישה לבית המשפט- ולו פסיקה נאותה אחת, ולא אזכרה כל תיק קודם שבו נקבעה אמינות מכשיר הינשוף ותוצאותיו (בהתאם לגרסה שנרכשה ומיושמת על ידי משטרת ישראל) המהווים את 'המסה הקריטית' הנדרשת ליצירת חזקה שבעובדה. (אני אגיש את הקומץ שיש לי ולהם אין).
12. "כמות ואיכות"- יש שיטענו, כי "חזקה שבעובדה" זו כבר נוצרה בשל המסה הקריטית של פסקי הדין, אולם זו מעולם לא הוכרעה ונבחנה כראוי על ידי בתי המשפט. אף אלו המפנים לפסק דינו של בית המשפט העליון הנכבד בעניינם של אהוד גורן ונועם גד (רע"פ 8135/07, רע"פ 1766/08) שוגים בקריאת פסק הדין והם מופנים לעיין בפסקה מ"ה לפסק הדין- שם מסייג בית המשפט את אמינות המכשיר וטוען כי אם המכשיר אמין עד ל"תקופת הביניים" הרי שאין להעריך שאמינותו פחתה ב"תקופת הביניים", אולם אין בית המשפט קובע במסמרות כי אכן אמין הוא! עוד מופנים הם לעיין בפסקה ס' לפסק הדין- שם מבקש בית המשפט להבהיר "כי מכתבי הטענות עולה תמונה שאינה בהירה דיה באשר לאופן השימוש בינשוף- הן מבחינת דיוקו וטווח הביטחון שיש לנקוט בו, והן מבחינת שיטות ההפעלה", אולם הליך זה עניינו תחום לשאלות ההסדרה החוקית בלבד!
13. גם קריאותיו של בא כח התביעה לאורך כל הדרך, כי יש לפנות לפסק דין "ניו ג'רזי", הינן קריאות שווא. גם אילו היה זה פסק דין רלבנטי ועוסק באותו מכשיר ממש, לפי אותה מערכת חוקים, ואותם כללי הפעלה ותחזוקה – מה שבעליל איננו דומה אפילו – גם אז פסק דין זה הינו פסק דין בודד אשר אינו יכול להוות מסה קריטית מבחינה כמותית  כמו גם מבחינה איכותית.
14. מומחה מטעם התביעה– בכל פסקי הדין הקודמים להליך זה, בהם נקבעה לכאורה חזקת אמינות מכשיר הינשוף, לא הובאה בפני בית המשפט ולו עדות מומחה אחד.

בתיק זה לא יכול להיות חולק שהתביעה לא הגישה לבית המשפט אפילו בדל חוות דעת של מומחה בלתי תלוי!

1. עד התביעה המרכזי- מר יורגן זוהיש הינו נציג היצרן, המבקש לטעון בפני בית המשפט הנכבד לאמינות המכשיר המכונה "ינשוף". מומחה זה הוא למעשה בעל עניין ישיר בתוצאות המשפט, כמו גם עדים נוספים (כמפורט בגוף הסיכומים). עובדות אלו אולי אינן מובילות לפסלות אוטומטית של מכשיר "הינשוף" כראייה, אולם על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בחוות דעתו של עד תביעה זה, כל שכן כאשר מדובר בחוות דעת תיאורטית בלבד! כל עדי התביעה העידו ונתנו חוות דעתם ללא התבססות על תוצאות ניסויים מדעיים- אקדמיים במגוון רחב של תנאי תפעול.
2. מומחה מטעם ההגנה– בפסקי הדין שניתנו עד כה בעניין מכשיר הינשוף בבתי המשפט לתעבורה ברחבי הארץ לא עמדה לנגד עיניהם של שופטי התעבורה כל חוות דעת מומחה מטעם התביעה לעניין אמינות המכשיר, אולם גם כאשר נתבקשו לשמוע חוות דעת מומחים מטעם ההגנה, ברוב המקרים סירבו לכך, כך שנוצר מצב לא רצוי אשר לא אפשר בחינה אמיתית וכנה של חזקת האמינות שלכאורה קיימת.
3. בתיק זה העידו מומחי הגנה רבים בסוגיות שונות, בכללן גם סוגיית אמינותו של מכשיר הינשוף. אומנם חומר רב נסתר מעיניהם וזאת למרות פניות חוזרות ונשנות של ההגנה לחשוף מידעים ונתונים, אולם המסקנה היחידה המתקבלת מעדותם של כלל מומחי הגנה אלו היא שכל עוד המכשיר המופעל בשרות משטרת ישראל בגרסתו הנוכחית ובדרך תפעולו על ידי גורמי המשטרה הרלוונטיים, לא נבדק בצורה מבוקרת ועל כלל רכיביו והציוד הנלווה לו, לא ניתן לקבוע את אמינותו!!!
4. ניסויים– לא יכול להיות ספק שהתביעה לא הגישה לבית המשפט אפילו צל צילו של ניסוי או בדיקה שנעשתה על ידי מכון או גוף אקדמי אחר בדגם שמפעילה משטרת ישראל. ניסוי כזה לא הופיע ברשימת העדים, חומר של ניסוי כזה לא הונח בפני ההגנה על מנת שתבחן, חוות דעת מומחה כחוק של עורך הניסוי לא הוגשה מעולם לפי פקודת הראיות, ועוד כהנה וכהנה
5. במקרה המיוחד הזה עריכת ניסוי בחסות בית המשפט או אינטרסנט אחר – כמו הרשות לבטיחות בדרכים, יש בה משום פגיעה חמורה בהוראות המחוקק ובעיקרון הפרדת הרשויות. עריכת ניסויים קפדניים והכשרתו של מכשיר ראוי שישמור גם על זכויותיו של הפרט מוטלת על פי חוק הכנסת – סעיף 64ב(א1) לפקודת התעבורה – על שר התחבורה שגם הוטל עליו להתייעץ עם שר הבריאות. הוא הוא זה שצריך לעשות שימוש בסמכות ובחובת האמונים שיש לו למלא תפקידו באמונה ולא לאשר מכשיר בהינף חתימה שלוחת רסן אלא לאחר ביצוע הפעולות הדרושות ואחרי שקילה ודרישה ראויים. כל מה שנעשה בדרך אחרת הוא בבחינת הפרת החוק.
6. בניגוד למקרה שנדון בפרשת לוי-עטיה שם דובר על 1,000 ניסויים, הרי שכאן לא נערך אף ניסוי אחד. נהפוך הוא: איש לא מצא לנכון לבחון את ההתאמה להוראות ה-OIML126R ופניות הרשות הלאומית להסמכת מעבדות כדי לשמור על כללים בסיסיים מתורת המדידה נדחו על ידי המשטרה בנימוק המזעזע שביקורת כזו יכולה רק להפריע! הרבה יותר "פשוט" לנווט את מי שאוחז בעט התקנות ולקבוע למכשיר חזקת דבר מה שיבטל את הצורך לנהוג בדייקנות. הנה המילים המפורשות של סגן ניצב בן יאיר, שהיה מפקד המדור שקלט והפעיל את הינשוף, בעמ' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 3.3.2009:

"כ.ה. ריבלין: לא נכנסתם לרשות להסמכה כמו … וכל התקנים האלה?

ת .לא, רשות להסמכת מעבדות, א. אני יודע שהרשות להסמכת מעבדות פנתה כמה פעמים בעניין הזה. הרשות להסמכת מעבדות לא חובה להיות מוסמכים אני יודע, עד כמה שזכור לי. זה בעצם הסמכה וולונטרית, אם אתה רוצה תצטרף, אם אתה לא רוצה לא תצטרף. אני יכול רק להזכיר שאצלנו במכשור ואכיפה בכלל הלכו לכיוון אחר. אנחנו בנושא של הרשות להסמכת מעבדות הלכנו לכיוון אחר לגמרי, לנושא של תקינה וחקיקה עוד בתקופה שלי עלתה הצעת חוק חזקת אמינות, שזה הלך ודעתי הוא כבר עבר קריאה ראשונה, לא יודע איפה זה עומד היום. בחוק חזקת אמינות גם הוכנסה מעדה מוסמכת וכל מה שאדוני מדבר עליו."

1. כאן דרוש בית משפט העומד על משמר זכויות האזרח כיוון שאלו נרמסות שם ברשות האוכפת בשיטתיות והיא מגייסת בקלות את פקידות מחוקק המשנה לעשות הכל כרצונה.
2. בניגוד למה שנקבע בהלכת לוי עטיה, משטרת ישראל לא ביצעה ניסויים- הן בדרך של הדמיה בתנאי מעבדה והן בתנאי שטח שונים לחות טמפרטורה, או בנבדקים מגילים שונים מינים שונים משקל שונה הסובלים ממחלות כל שהן, על ידי מכונים מקובלים וניטרליים המבטיחים את שקיפות הבדיקות כלפי הציבור (לדוגמא: מכון התקנים הישראלי) ו/ או על ידי בעלי מקצוע ומומחים, וזאת בטרם קליטת המכשיר לשורותיה והשימוש הנעשה בו כראייה מדעית לצורך הרשעת נהגים בפלילים, מהווה ללא עוררין מחדל חמור!

נהפוך הוא – דרישת הסנגור בזמנו, בעשרות הליכים ברחבי הארץ להעמיד את המכשיר לבדיקת מכון בלתי תלוי כמו מכון התקנים הישראלי נתקלה בסירוב מוחלט בכתובים, וכל השופטים שדנו בזה נמנעו מלכפות עליה את הבדיקה הזו. (למשל כבוד השופט דרורי, כבוד השופטת שלזינגר שמאי, וכבוד השופט אביטל חן שבקשה כזו מונחת בפניהם מזה שנתיים – אם אינני טועה כאבן שאין לה הופכין ועוד רבים. אני מזכיר לכבוד השופטת שמאי- שלזינגר את הבקשה והיא משיבה לי בחיוך והכל מבינים ללא אומר. ובינתיים – מרשיעים ומרשיעים ומרשיעים, וסבורים שחזקת הממל"ז…. וחוזר חלילה).

המחדלים והשגיאות הבולטות שבניסוי הועלו על הכתב על ידי הסנגור ששלח אותו למי שהופקד על הניסוי פרופסור שנער. המכתב ת/119– ראוי שייקרא בזהירות רבה כיוון שהוא מקפל בתוכו בבהירות ובדיוק רב מה שהתברר בבית המשפט בצורה כל כך ברורה אחרי שד"ר שנער וד"ר פלג – עדי בית המשפט – שלא היה זה אלא בזבוז זמן וממון מקסם שווא להתפכח ממנו, ולא רק חוסר מקצועיות משווע שראוי לכנותו בזוי המדע ולא פחות מזה.

גם בעניין הזה – הוגש המסמך כמוצג תביעה- כשתפיסת שכרון הכוח גורסת שיש לסתום את פיו של האזרח, ואם פצה אותו זוהי חרפה שצריך להיענש עליה. הם שם במחלקה המשפטית של את"ן גם שלחו דרישה ליועץ המשפטי של הממשלה להעמיד אותי לדין על המעשה הזה!!! הדחת עדים הם קוראים לזה. (המכתב יצורף לסיכומים ותוגש בקשה לצרפו כראיה).

צר לי על שבית המשפט העליון לא מצא לנכון להיעתר לעתירה שהגשתי בבג"צ 6521/08 ושדחה אותה בנימוק כאילו יש בה התערבות בהליך שבו אין מקום לערער על הליכי ביניים. היה ראוי לטעמי גם היום שבית המשפט העליון יאסור את השימוש בנתיב בו יורד בית המשפט לזירת הניסויים מיוזמתו – זירה המסורה לשר הממונה על פי חוק. (אילו בדק בית המשפט בניסוי משלו את תוצאות הניסויים שערך השר – ניחא – אבל שבית המשפט יחליף את השר?)

מחדל זה של היעדר ניסויים שנועדו להבטיח את דיוק המכשיר, אינו ניתן לתיקון באמצעות הניסוי שהוכנס לתיק באמצעות בית המשפט מסיבות רבות ומגוונות. לצד חוסר החוקיות ניצבות גם תוצאות הניסוי שמשמעותיו הרשעת חפים מפשע, והודאת שני עדי בית המשפט בחוסר מיומנות וכישורים, כמו גם בחוסר רצינות והתכוונות לשאלה שמחלוקת.

שניהם הודו שלא קראו אף אחת מחוות הדעת של ההגנה ואין להם לומר דבר נגדן. שניהם אמרו שאין להם תואר או מומחיות לא בהנדסה ולא בכימיה, לא בפיסיקה ולא במטאורולוגיה, לא בטוקסיקולוגיה ולא בתפקודי הריאות… חשבנו שמא מומחים אלו התעמקו בבעיות שהעלנו כאן לגבי המכשיר אבל למרבה הפלא (ואולי לא) שניהם הודו שלא בדקו את המכשיר ולא יודעים מה יש בו כלל וכלל. שניהם הודו שאינם מבינים דבר וחצי דבר בכיול מכשירים וכי לא פיקחו או התוו כללים לכיול המכשירים לפני הניסוי.

אני סמוך ובטוח שאף כתב עת מדעי לא יסכים לפרסם את הניסוי הזה ואת המסקנות של מי מהנסיינים. זה לא פורסם עד היום בשום מקום ואי אפשר להראות שיש לזה סיכוי, ואפילו קלוש להיות מפורסם.

רשימת המחדלים מסמרי השיער בנושא ארוכה וגם יש את הקביעה מפורשת של ד"ר פלג שהניסוי כלל לא נועד לקבוע את מהימנות המכשיר…. ואין זו אלא טעות רווחת שצריך לתקן… היה יותר מכובד אם היו מודים שהתבקשו על ידי כבוד השופט טננבוים לערוך ניסוי ש"יקבע אחת ולתמיד את אמינות הינשוף" וכי פשוט כשלו במשימה. ההימנעות מהודעה בכישלון רק מחזקת את דעתי שהיו אלה מומחים מטעם ולא מומחים אובייקטיביים, והקורא ב- ת/119 צפוי להשתכנע.

האם איזה שהוא שופט יכול לקבוע מהימנות מכשיר על סמך ניסוי שלא התכוון בכלל לבדוק את מהימנותו ודיוקו? ניסוי שנערך וממצאיו נותחו שלא על ידי מומחים למכשיר הינשוף ו/או על ידי מומחים בטכנולוגיות המדעיות לפיהן פועל המכשיר, ניסוי שתוצאותיו זכו לביקורת הנוקבת שהושמעה ונכתבה ע"י המטאורולוג והפיסיקאי ד"ר לפק והסטטיסטיקאי ד"ר בר אילן?

התוצאות מעידות בפירוש על ודאות הרשעות השווא שבשיטה זו, והויכוח שנותר הוא על מה שיעורם ועד כמה מותר למערכת המשפט לשאת זאת.

פרופסור שנער סבור שהרשעת שווא של אחד לחמישים לערך מוצדקת, ואם יורשעו לשווא ארבעה או חמישה – זה לא נורא… זו בסך הכל סטטיסטיקה בעיניו.

ניסוי אשר היקפו אינו מתקרב ולו במקצת לזה שנערך בעניין הממל"ז (שם בית המשפט לא הסתפק באלפי המדידות הניסיוניות שבוצעו בעולם וערך בישראל עוד למעלה מ- 1000 מדידות ניסיוניות שכללו מצבים משתנים והוכיחו באופן חד משמעי את דיוקו של המכשיר).

1. דרך ההפעלה– מי שהולך בתוואי הזה ביושר בלי לחפש לו דרכי עקלתון צריך לעצור כאן ולומר ללא כל היסוס, אפילו אם זה בצער רב, הראייה הזו שנוצותיה מרוטות כשל ינשוף חולה, לא מצוידת כלל ובאופן גמור ומוחלט בהכשר משפטי כדי שיסתמכו עליה בבית משפט של צדק בישראל. לא צריך לשם כך לשמוע את ד"ר פוליצ'וק, לא צריך להיעזר לא בד"ר דרייזין ולא בד"ר פזע, אפילו אין צורך לקרוא את הכתוב ב-OIML126R .
2. בית המשפט איננו מכון טכנולוגי ולא המחלקה המשפטית של משרד התחבורה. בית המשפט איננו סניף מודאג של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים וגם לא פוסק במחלוקות שבין הרשות הלאומית להסמכת מעבדות ומכון התקנים הישראלי. בית המשפט הוא המקום שבו מבררים את הדין. הדין הוא שהמכשיר הזה המכונה ינשוף איננו עונה על כללי הדין להכשרת ראייה מדעית קבילה. אין מדובר כלל בבדיקת משקלה של הראייה. זו ראייה טרפה. וצריך לומר זאת בברור.
3. נכון – יכול להיות שמחר הראייה הזו תוכשר – ואולי לא. לעתיד הפתרונים. מבחינת הדין התוצאה ברורה והייתה כתובה על הקיר באותיות קידוש לבנה זה מכבר. ביום שהמשפט הזה החל וברשימת העדים לא מצאנו חוות דעת אובייקטיבית מדעית בלתי תלויה על כשרותו של המכשיר המכונה ינשוף – נקבע ונחתם פסק הדין הפוסל אותו. מקצה השיפורים שבית המשפט אפשר לתביעה להביא ראיות אחרי שהמשפט החל לא נוצל כדי לתקן את החוסר – והאמת היא שאי אפשר לתקן דבר, משום שהמכשיר כמו שהוא היום וכפי שהוא מתוחזק ומופעל אינו ראוי להיות ראייה קבילה. נקודה.

על שלושה דברים הינשוף עומד

1. שמעון הצדיק היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה, ועל גמילות חסדים. הרשו נא לי את הפרפראזה המתבקשת:  על שלושה דברים הינשוף עומד:

א.      על התורה – זו תורת המדע שעל פיה יבנה יבחן ויקבל תעודת כשרות.

ב.      על העבודה – זו השמירה הקפדנית היום יומית במעבדות, בכיול ובתחזוקה השוטפת.

ג.        וגמילות החסדים- אלו הם רגעי החסד שבו מתנהל לו מפעיל הינשוף בעבודת ההפעלה.

1. התובעת- המדינה, בעיוורונה כי רב לזכויות האזרח, למשמעות הכח הרב (מדי) שמופקד בידיה, הוכיחה במשפט זה באותות ובמופתים שאיננה ראויה לו. כי על בית המשפט להפקיע מידיה את חופש הפעולה המופרז לאין שיעור שהיא נהנית ממנו, ואת האשראי המוגזם עד כדי אבסורד שהיא מסתמכת עליו בבתי המשפט. תשאלו את עו"ד שנאור שהתפקחותו עולה לו בייסורי נפש.
2. בית המשפט הנכבד הפגין בתיק זה, למרות רצונו העז להגיע לחקר האמת, עיוורון דומה הנובע מאותו הרגל לתת אמון בכנות ובנאמנות המשטרה למשימותיה שבטעות מכסים על כל השאר.

על העבודה

1. עובדה היא, שהתביעה התעלמה כליל מחובתה הבלתי מתפשרת- הן לעבודה והן לגמילות החסדים. אף מומחה מתחום המעבדות והתחזוקה לא התייצב מטעם המדינה לעדות. אפילו מפקד המעבדה שהוא איש זוטר, שלא לומר מישהו מאגף האלקטרוניקה או התחזוקה במטה הארצי – איש לא הואיל להגיע לאולם של כבודכם ולספר בשבחי העבודה.
2. בדקתי בסיכומי התביעה כמה פעמים מופיעה בהם המילה "מעבדה". התשובה היא חמש פעמים. בשלוש מהן היא מהווה חלק מהתואר המלא של ד"ר אלמוג אשר לשמו מחבר תמיד עמיתי חובב התארים את קבוצת המלים: "מנהל המעבדה לטוקסיקולוגיה ופרמקולוגיה במרכז הרפואי "שיבא" שבתל השומר". (אפשר בקיצור (מהלובשיש"א) ושבפעמיים נוספות מופיעות במשפט אחד בו הוא משמיץ את מהנדס אביחי שהונה את בית המשפט בטענתו על ערך הכיול שהוזן במעבדה.  כלום יש קשר בין המעבדה המתחזקת את הינשוף לערך הראייתי שלו – עושה רושם שבמשטרה סבורים שלא. אם כן היכן ההתייחסות? אולי התביעה תבקש עוד ראיות הזמה?  בכל הרצינות – לא אתפלא!
3. האם יש דבר ברור יותר מזה שלתביעה יש רצון להעלים את המעבדה מן הציבור ומתודעת בית המשפט. אף מילה אחת בסיכומים הרואים כאלה אחרי 1500 עמודי פרוטוקול? לא דיברנו על המעבדה? לא טענו נגד המעבדה? לא חקרנו כמה וכמה עדים אודותיה? כן, האזרח נחות בעינכם מכדי שתבזבזו עליו התייחסות בעניין כזה – וזה גם משקף את ההפתעה שהופתע עו"ד סמו מכך שהמעבדה והנעשה בה עולה לסדר היום ובית המשפט לא מתייצב לימינו למנוע זאת. למי שלא ברור – בי נשבעתי לי ברור כשמש.
4. לא מפתיע כלל וכלל שכבר נשמעים שליחיה התובעים במקומות שונים מכריזים מעל כל גבעה רמה שפסק הדין של כבודם לא יתקבל והמשטרה תמשיך להפעיל את הינשוף אם יבוטל. אני מקווה שכך יהיה. כך יוכחו לכם ולמערכת המשפט טוב מכל טיעוניי ותיאוריי לגבי מצבו העגום של המשפט. כך שמעתי גם בישיבה האחרונה של ועדת התעבורה של לשכת עורכי הדין, ומפאת כבודכם אמנע מכם את השאר.
5. מה שעושה משטרת ישראל במעבדה הוא בבחינת מחדל, שלא לומר מעשה פשע של ממש, שהמשטרה מסתירה בכל כוחה ובכל מאודה.
6. מה שעושה המשטרה במעבדה מאיין ועושה לאפס כל מכשיר, ואפילו היה מכשיר ראייתי למופת.
7. אילו סברה ההגנה שהתובנה הזו שעל התביעה היה להגיש ראיות מוצקות על התנהלות המעבדה היא גם נחלתו של בית המשפט, ואלמלא חששה ההגנה שבית המשפט ינהג כפי שנהגו כל קודמיו, הייתה יכולה אפילו להכריז אין להשיב לאשמה. כאשר התביעה אינה עומדת על כל הרגלים ההכרחיות זו צריכה להיות התוצאה המשפטית. לצערי פרקליט סביר במדינתנו לא יכול אפילו לחלום שזו תהיה התוצאה.
8. לכן טרחה ההגנה, ושלפה ממחבואם כמעט בכוח, (לא היה אחד שהגיע בלי ששם מכשולים מכוערים), את כל שרשרת האחראים על המעבדה, והראתה לבית המשפט באותו ובמופתים כי:

א.      נושא המעבדה לא זכה אפילו לתשומת לב מינימאלית מד"ר אלמוג.

ב.      שנושא המעבדה לא טופל על ידי סנ"צ בן יאיר.

ג.        שלא הוקדשה כל מחשבה או תשומת לב מסודרת ומתועדת לבחינת הסטנדרטים הרצויים במעבדה.

ד.       שהצעות של הרשות הלאומית להסמכת מעבדות להביא לרמה נאותה לפי התקן הישראלי והעולמי נדחו בתקיפות ובעקביות.

ה.      שמפקד המעבדה איננו בעל ידע שיכול להרגיע אף אזרח במדינה, ואפילו איננו מכיר את המכשיר ברמה ראויה.

ו.        שטכנאי המעבדה  אינם מבינים מה הם עושים באמת והם בסך הכל מצייתים לרשימת פעולות שעורכה לא ידוע באמת.

ז.        שאף אחד מעובדי המעבדה לרבות מפקדה אינו מוסמך להפעיל את המכשיר ועל כל פנים אינו מוסמך להעיד על תוכן הפלטים שלו.

ח.      שכל התהליך המעבדתי כביכול מגלם בסופו של דבר הסתמכות על "הודאת" המכשיר עצמו על כשירותו ללא כל בקרה נוספת אחרת.

ט.      שמושגים כמו "שיעור אי הודאות" של המעבדה, של השיטה, של כל מכשיר ומכשיר – זרים להם לחלוטין.

י.        שהם אפילו לא מצייתים ממש להוראות התחזוקה הכתובות של היצרן ויש להם תורה שבעל פה…

יא.    שמפקד המדור ומפקד המעבדה בעצמם שוגים ניזונים ממידע שקרי) , בקשר עם תרשים הזרימה של עבודת החיישנים במכשיר. ועוד ועוד……

1. לא הייתם יודעים דבר וחצי דבר מכל אלו אלמלא טרחה ההגנה לקעקע את הילת הזוהר מדושנת העונג של "המעבדה", והמפקדים הכושלים של המשטרה שמשתמשים במילה מעבדה כאילו הייתה זו מכבסה המעלימה כל כתם.
2. גם בית המשפט לא רווה נחת מהזמנתם של כל העדים הללו, ועל רבים חשובים וחיוניים ויתרתי בעל כורחי (בעליו של החברה הסוכנת של מכשיר ליון שהודח בקנוניה ואת מר אזי צדוק מן המז"פ. אילו היו עיתותי בידי הייתם שומעים את מר כסיף החתום על טיוטת האפיון – והייתי דורש ללא שום סייג את עדותם של שר הבריאות ושר התחבורה החתומים על צווי רמייה שקריים בעליל).
3. מה מצפה עו"ד סמו? שתלכו לפשפש ולדלות מה שחובה היה לתת לנו בצורה מובנית ומתוקנת? האם תבררו אתם עדשים נבחרות מקערת ההגנה או ממה שמכונה לגבי דידי בחוסר טעם מסוים לפחות "ראיות הזמה" כדי לברור לכם מה שהייתה חובה למי שמבקש מעמד של חזקת נאמנות? ככה יעשה משפט? אני משוכנע שלא. ולכן אני משוכנע שאחת דינו של הינשוף – הכחדה. ואחד דינם של מפעיליו – עונש פלילי ופיצויים כספיים. אין בזה רחם. לפחות לפחות –הפרת אמונים יש כאן? הם הזיקו הרבה יותר ממי שמסדר למכריו משרה בשרות הציבור.
4. אני קורא את סיכומיו של חברי המלומד ודווקא מאמין למראה עיני. אני את האמת העגומה הזו חווה כבר שלוש שנים. זו תרבות השקר והרמייה. זו הכוחנות והשררה. אלו הם בני האדם שמאמינים שהם הם המדינה, והזולת הוא באדיבותם כי רבה בן חסותם. די לי בזה שהוא חוזר ואומר בסיכומיו שהינשוף הוא אותו מכשיר המופעל במדינות אחרות. לא צריך יותר. שבעתי. אם אני ממשיך לכתוב הרי זו השליחות שנטלתי על עצמי ומחייבת אותי.
5. ואני מאמין בכל ליבי גם, שהעובדה שד"ר אלמוג מעכב את הגשת הדו"ח שלו לשר התחבורה  היא בתאום עם המטרה כדי למנוע השפעה על בית המשפט הזה וכדי למנוע מהציבור לראות שהדו"ח מאמץ את כל הטענות העיקריות של ההגנה במשפט הזה, טענות אותן אנו זועקים כבר שלוש שנים וקוצרים מאבק מר, המלצות ותלונות בכל פורום מלשכת עורכי הדין ועד היועץ המשפטי לממשלה שיבחן העמדה לדין! איך לא יבושו! הדו"ח היה מוכן בחודש יולי!! רציתי להגישו כראיה בתיק זה מבלי שראיתיו כלל. ד"ר אלמוג מסרב. הוא אומר שחובתו למסור לשר תחילה. אדרבא – ומה איתנו? מי מעכב אותך ד"ר אלמוג? מי שולט בדו"ח מלבדך?

ועל גמילות החסדים

1. לא בראיות ולא בסיכומים לא מצאה התביעה לייחד מקום להפעלת המכשיר. זה באמת לא מפתיע. אילו עשתה כן הייתה נאלצת לגלות לציבור את אחת הבושות הגדולות בתולדותיה שהביא להרשעת חפים מפשע באלפיהם. הכל עשתה המשטרה כדי להסתיר את העובדה שבמשך שנים ארוכות מאד כמעט 10 שנים, כיבדה אותנו בשלומיאליות מרושעת וכיילה את הינשוף במיכלים שהדיוק המוצהר שלהם הוא פלוס מינוס חמישה אחוזים.
2. במשפט הזה ניסתה להסוות את האמת המרה הזו – וכבר כיניתי את התנהגותה כחלק מתרבות שקר ורמייה ואני מאמין שבסופו של יום תאלצו להצטרף אלי ולהסכים איתי שמדובר אכן בתרבות קלוקלת.
3. אני מניח שבעניין הזה מדובר בשלומיאליות, המבקיעה כל שריון הגנה, והמחשבה שמדובר בזדון ולא בטיפשות מעוררת חלחלה חמורה לא פחות.
4. אגב – כאן יש עניין לוגי מתמטי פשוט, ואף משפטן אלוף פרשנויות ככל שיהיה לא יוכל לו.
5. הסבר מלא בפרק דבר המלך במועצתו, כפי שפורט לעיל.
6. לאינדקס —- לדף הקודם—- לדף הבא

שייך לנושאים: עורך דין תעבורה נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר
אין תגובות »

הסנגור ובית המשפט

1. לא יכול להיות שמץ של ספק שאני, עורך-דין דוד קולקר, בפועלי האישי, באישיותי ובתוכן שיצקתי לעבודת הסנגור לפי מיטב אמונתי וכוחי הדל, יצרתי תזזית והתנגשויות חמורות, ואפילו חמורות ביותר ביני ובין בית המשפט. אני אומר שאני יצרתי, אני אשם, ומוכן להסכים בהחלט עם זה שאני נושא על גבי הרבה יותר מקמצוץ של התנהגות שיכולה לצערי להתפרש כחוסר כבוד אל בית המשפט, ולא אוכל להיכנס לסיכומים אלו בלי שאסביר את הדברים מנקודת ראותי.
2. אני ליטיגטור. אינני ליטיגטור מפורסם, ולא מהמוכשרים שבהם, אבל מכל הדברים שאני יודע לעשות בעולם המשפט, ככל הנראה שליטיגציה היא השטח שאני עושה במיומנות הרבה ביותר. בענווה אומר שאני מקפיד על החוק, מקפיד להיות קצינו של בית המשפט, ומצפה תמיד שבית המשפט יקפיד על זכויותיי וזכויות הצדדים, גם אם זה נראה לו באותה נקודת זמן מיותר, מלאה, או אפילו מזיק.
3. באתר האינטרנט שלי העליתי לפני כמה שנים מאמר הפונה לקוראים ומסביר להם מהי ליטיגציה. כיניתי אותה, את הליטיגציה "מלכת המשפט". מצאתי, כאן באולמכם מכובדי, מעט מאד הבנה לפועלי, ולדרך שבה אני פועל. כמעט השתוממתם מולי, והבעתם לא אחת דעה שמעשי לא רק לא רצויים, ולא רק מוטעים אלא גם מקוממים ממש. יש  לנו חדשות בשבילך מר קולקר, אמרתם – אתה לא מנהל את ההגנה. כך ממש! אני מוצא לנכון לגייס את "מלכת המשפט" כפי שניסחתי במאמר ההוא, מילה במילה – כדי לנסות ניסיון נוסף ואחרון להסביר כיצד התנהלתי כאן ומדוע. כדי שתוכלו לשחזר את מעשי באור שמאירה עליו "מלכת המשפט", ולפחות לא יעלה על דעתכם שהמסע הזה מכוון נגד מישהו באופן אישי.

ליטיגציה – מלכת המשפט

מה זו ליטיגציה? מדוע אנחנו משתמשים במונח "ליטיגציה" כשהחלופה בשפה העברית – "התדיינות" – זמינה ומוכרת יותר? הסיבה נעוצה ככל הנראה בתוכן העמוק והמורכב שנוצק לתוך המילה הזו ומה שהיא מייצגת.

אם יש לכם עניין משפטי, מסחרי או אחר, מסובך ככל שיהיה, אין הכרח להניח כי אתם זקוקים לעורך דין המוגדר כליטיגטור. עורכי דין מעולים ינהלו עבורכם ענייני חוזים, יטפלו בבעיות המס שלכם ויתכננו עבורכם את עסקות המקרקעין המסובכות ביותר – ללא צורך בליטיגציה או בליטיגטור. עורכי דין אלה מצטיינים בהכרת החוק וניחנו ביכולת משא ומתן איכותית, ולכן המומחיות שלהם תסייע לכם להשיג את המיטב.

אם העניין שלכם עלול להגיע לבית משפט, אזרחי או פלילי, ולפניכם מאבק בין שני צדדים או יותר לנוכח עינו הפקוחות ואוזניו הכרויות של בית המשפט, מומלץ להעביר את הייצוג לידי ליטיגטור מיומן.

ייתכן שעורך הדין שלכם יאמר לכם בצורה גלויה כי אינו מופיע בבית המשפט או ימליץ לכם לשכור את שירותיו של ליטיגטור. אין פירוש הדבר שעליכם להיפטר מן היועצים והמומחים

השונים. יחד עם זאת, מומלץ שלא להתפשר על פחות מליטיגטור מעולה לצורך ייצוג בבית המשפט.

הכתרתי את הליטיגציה להיות "מלכת המשפט" – ולא בכדי. ספרים, סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע רבים מציגים את הצד המבריק, המרתק ומלא האדרנלין שבעבודת הליטיגטור: ה"הופעה", התחכום, זריזות הלשון והמחשבה, ועוד צדדים וירטואוזיים הדרושים למי שמנהל עניין מורכב, המחייב התמודדות אינטליגנטית עם בעיה של ממש, לצד התמודדות עם יריב העושה הכל כדי ליצור מראית עין ולשכנע בצדקתו.

הצדק אינו תעודת ביטוח לאף מתדיין, ומי שמרגיש צודק ומסתפק בכך, נכונה לו על פי רוב אכזבה. הדרך לזכייה במשפט היא מפרכת ארוכה ויסודית – ואתם זקוקים למורה דרך מיומן, שמכיר את כל הפיתולים והמכשולים שבהתדיינות משפטית.

גם אם הסוגיה נדונה ו"נלעסה" על ידי מיטב המומחים, ליטיגטור המכבד את ייעודו לא יחסוך בירור יסודי ומעמיק משל עצמו ויחקור את הסוגיה מחדש. למרבה הפלא, זווית הראיה של הליטיגטור מלמדת כמעט תמיד שלכל בעיה יש עוד צדדים, שהמעורבים בה לא יכולים לראות משום שהם בעין הסערה.

מיהו הליטיגטור?

ליטיגטור לומד בקפידה את כל הדמויות הפועלות, את דרכי התנהלותן והחשיבה שלהן, כדי להיות מסוגל להיכנס לעורן ולהצליח לחזות איך יפעלו בתנאים נתונים חדשים.

ליטיגטור טוב הוגה ומכין אסטרטגיה וטקטיקה מראש, זמן רב לפני שהיא נחשפת על ידי הצד השני. הוא אוסף את העובדות ומתכנן את הראיות והעדויות לפרטי פרטים. הליטיגטור לא מסתמך על נסיונו או על בטחונו במומחיות או בכנות העדים שלו. הוא מכין את עצמו לכל הפתעה אפשרית ו"סוגר" כל פינה שאפשר להעלות על הדעת, זמן רב לפני פתיחת המשפט.

הרבה מעבודת הליטיגטור בשלבי ההכנה נראית כמו עבודת בילוש, הליטיגטור מחפש ראיות, שולח את הלקוח להביא לו ראיות ומידע נוסף, וגם יוזם איסוף בעצמו בעזרת מומחים במידת הצורך. הרשמקול – הטייפ-רקורדר – הוא ידידו הנאמן של הליטיגטור. ככל שהיריב מתוחכם יותר, בעל אמצעים גדולים יותר ועם אינטרס כלכלי גדול יותר, כך יש להגביר את עבודת האיסוף, על דרך ההוכחה הפוזיטיבית או על דרך השלילה.

ליטיגטור טוב מגיע לדיון רגוע ושליו, כשהוא יודע בדיוק איך הדיון יתנהל, מה יטען כל צד ומה יוחלט בו. אין להשאיר דבר ליד המקרה. אם בכל זאת קרה דבר מה לא צפוי, שהרי גם מנגד ניצב ליטיגטור, צריך מידה הגונה של ידע ניסיון וכישרון כדי להתמודד. לפעמים רגע או שניים של גמגום או חוסר בהירות מילולית יכול להרוס מסד נתוני אמת שלם ומוצק.

ליטיגטור טוב צריך להיות בעל קשב רב ומפוצל, הוא צריך להיות מסוגל לעקוב ולנווט אחר תגובות השופט, העד ופרקליט הצד שכנגד בו זמנית, להיות זהיר וגמיש במידת הצורך כדי שלא יוכשל. כך הוא יודע היכן להרחיב, היכן לקצר, על מה להתעקש ואת מה להימנע מלהבליט. ליטיגטור צריך אף לעקוב אחר הקלדנית המקלידה את הפרוטוקול. לפעמים היא עוצרת דווקא כשנאמרות מילים חשובות, או סתם מתעורר החשש שהיא לא הבינה מה שנאמר, והקלידה משהו שאחר כך יהיה הרסני.

ליטיגטור טוב צריך להבין בבני אדם, הוא צריך דעת לקרוא את תגובותיהם ולהגיב במקום הנכון בעוצמה הנכונה. הוא צריך לדעת עם מי להיות אדיב ומנומס, והיכן להפגין כח וקשיחות. היכן ללכת סחור סחור והיכן לנעוץ חץ במרכז המטרה בתנועה תיאטרלית מרהיבה, כמו מטדור, או לירות בליסטראות.

את הליטיגטור אתם רואים בבית המשפט, כשהוא קוצר את פירות עמלו, או כשהוא מתעמר בלשון מושחזת בעדי הצד שכנגד בחקירה נגדית, אבל רק מעטים יודעים שהכישרון האישי הדרוש איננו מצטמצם בהופעה מרשימה. עבודה קפדנית והעמקה בחוק חשובים עד מאוד.

הליטיגטור הוא היחיד מבין כל עורכי הדין, "פועלי המשפט", שמעז לעמוד ולטעון שיש לשנות את ההלכה הנוהגת, שהפירוש לחוק שניתן עד היום הוא שגוי. הוא היחיד העומד מול רשויות השלטון ודורש מבית המשפט לקבוע שהרשות טועה. יכולת העמידה הזו, דורשת מרכיבי אישיות מיוחדים, שאף שיטת לימוד או אימון לא יכולה להחליף.

ואם אומרים שהליטיגטור הוא מומחה למניפולציות, מניפולטור בן מניפולטור, הוא אפילו לא נעלב. זו האמת הפשוטה. חוכמה וידע עומדים נכלמים לא פעם, משום שמניפולטור נאור לא עמד לשרתם בקודש.

ואחרון אחרון חביב: אם מצאתם שאתם זקוקים לליטיגטור – אל תוותרו – מצאו אחד שאתם סומכים עליו, שנוצרה ביניכם כימיה. אתם נדרשים להפקיד הרבה בידיו, לסמוך עליו בעיניים כמעט עצומות. סמכו על האינטואיציה שלכם ועל התרשמותכם האישית – כך תוכלו לבחור לעצמכם את הליטיגטור הטוב ביותר.

1. הדברים הללו נכתבו כאמור לפני שנים, והקריאה בהם יכולה להסביר טוב מכל כיצד אני משתדל לכלכל את מעשי בעבודתי, וכולי תקווה שהיא גם תאיר לכם אירועים שהיה קשה לכם לקבל, ודברים שאני מתעתד לכתוב כאן וצריך להתרחק מהם מרחק רגשי הגון כדי להתייחס אליהם נכון. שום דבר כאן לא אישי, גם אם אישית כולנו הושפענו זה מזה וגם נפגענו.
2. בבואי לאולמות דיני התעבורה הזרים לי לחלוטין, גיליתי שאין שם סובלנות מיוחדת לליטיגטורים. גם כשהתיק נקבע להוכחות מצפה השופט כמעט תמיד שהסדר הטיעון המבושש בא יגיע, כיוון שכך הם פני הדברים בדרך כלל. הסובלנות לניהול משפטים עקרוניים איננה חזון נפרץ.

ועדין ברור לי כמו שתיים ושתיים שניפוץ הינשוף הוא כצנינים לעיניים.

1. לא יכול היה להיות לי ספק שכבוד השופטים היושבים מולי, לא רק שאינם נוטים חיבה יתרה לכיוון שאליו חותרים מאמצי, ולא יכולים להעלות על דעתם עד היכן מתכוון אני לדרוש מהם להעמיק, ולאילו מחוזות משפטיים ועובדתיים הפלגתי בעבודת ההכנה – עבודה שלפי מיטב האמונה והניסיון המשפטיים שלי כליטיגטור- חובה לעשות לפני המשפט, ולהגיש את העובדות במינון ובמידה הנכונים, כמו גם בעיתוי הנכון, לבית המשפט כפי שהמטרה המשפטית העומדת לנגד עיני מחייבת.
2. כבודכם – נעלה מכל ספק הוא שאתם לא יכולתם לדעת דבר וחצי דבר ממה שעמדתי להראות ולכן חוסר הסבלנות שלכם, וגם אם מותר לומר אפילו הניסיון לדחוק את רגלי ולהצר את פעמיי – התקבלו אצלי, למרות אי-הנחת, בהבנה ובתקווה שהקרח יפשיר עם התקדמות ההליך. התאכזבתי מרה והתבטאויות והתננהגוות שחוויתי הביאוני כדי ייאוש עד כדי שהייתי על סף פרישה ממש. נוכחתי  שחלק מגושי הקרח הגדולים נותרו על מכונם, וצינה נעלמה מנעה מהם להפשיר כמעט עד הסוף. אחדים צפים להם עדין על המים ברורים ומאיימים, וכמו קרחון, ידוע אדע שגודלם הנראה הוא רק כחמישית מגודלם האמיתי. פיסיקה.
3. לא נעלם מעיני ההיבט הפסיכולוגי שבו כבודכם נתון, ואת התובנה הזו טרחתי להבהירה בכל צורה – תוך שאני מבין שהצגת העובדה בפני מי שנמצא במצב שבו מנגנוני הנפש שלו מעדיפים את מה שהיה ומבקשים להתרחק מהשינוי איננו מועיל, וידידו הטוב ביותר של הסנגור – שהוא כמי שמבקש לרפא את הנפש, במצב כזה הוא לוח השנה, והזמן שחולף, ובדרכו גם מרפא חסמים מסוג זה.
4. אל לכם לכעוס עלי. ישבתי באולמו של כבוד השופט טננבוים שנה, ראיתיו חותר באופן בלתי משתמע לשני פנים לעבר פתרון אחד ויחיד שעמד לנגד עיניו מלכתחילה – קביעת רף אכיפה משוער, ולא עלה בידי להשפיע עליו לזוז מעמדה זו, לא בכלים של ראיות ולא בכלים של חוק. ראיתיו – ממש כך שהרי הציע לי לפסוע עימו באותו השביל – מנסה להוכיח "אחת ולתמיד" שהינשוף אמין על ידי ניסוי. שמעתי במו אוזני את כבוד השופט אומר שהוא מאמין (ביטוי שאיננו מעולם המשפט כלל) שהמכשיר יימצא אמין, וננזפתי על ידי כבוד השופט ריבלין על שאינני מקבל על עצמי את פסיקת כבוד השופט טננבוים המקובלת עליו, תוך שהוא מציין שהיה שותף לכתיבת ההחלטה בהתייעצויות אל תוך הלילה וכי אין סיבה לחשוב שיחליט אחרת….
5. מי הוא זה שיכול לכעוס על הדרך שבחרתי בנסיבות אלה? אני חושב שמידת האמונה שיש לי בשיטת המשפט ובחוק – כלים בני אלמוות שאי אפשר ואסור לאבד את האמון בהם, גברה על כל שיקול אנושי אחר – שהרי היה זה מתבקש שלא אשתף פעולה עם מותב שופטים ששניים מהם "עוינים" את מאבקי באופן מובהק כל כך מלכתחילה. שגייסו את הכלל של "בטלות יחסית" כדי לגבור על כלל "חזקת החפות". ומי שמסוגל לראות את הדברים במשקפי הסנגור – לא יכול אלא לומר שהסנגור רוחש כבוד רב, כבוד בסיסי לכבוד השופטים, וחבל מאד שהכבוד הזה איננו מובן לכול אחד מכם באופן הבסיסי ביותר.
6. כבוד איננו כניעה. אפשר גם לא להסכים, וחובה לא להסתיר זאת. אי הסכמה צריך במידת הצורך להביא לביטוי הקיצוני ביותר – הכל בשרות המשפט. אני ואתם – אנחנו "פועלי המשפט". לכל אחד תפקיד. איש איננו מכובד יותר בעיני החוק. אתם מכובדים יותר ממני בעיני שלי – לא בעיני החוק! הסמכות בידי להראות כל מה שנראה לי דרוש, הסמכות בידי לומר כל שצריך לומר, הסמכות וכובד משקל ההכרעה על כתפיכם. בידי כבודכם להכריע כחוק! אין כאן מאבק על כבוד. אותי לפחות, ישכחו אחר המשפט הזה. אני בטוח. את הנושא- איש לא ישכח. אתכם לא ישכחו. יכתבו שזה פסק דינם של השופטים – לא יזכרו בכלל מי היה הסנגור.
7. ומכיוון שלא הייתי צפוי, לא יכולה להיות לי טענה אל כבוד בית המשפט, ואת חוסר הנחת של כבודכם מהתנהלותי "הבלתי מובנת" קיבלתי בהכנעה. קראתם לה "ססגונית", אבחנתם אותי כ"פרנואיד" הטחתם בי "עקשן" – ולא פעם הוצגתי כתמהוני ממש, פו הדוב שאוכל ואוכל עד שלא יצליח להכנס בשערי החוק – הכל סממנים של קושי לעקל דבר מה שאינכם מורגלים בו – ומנקודת ראותכם הוא מכביד ומיותר.
8. ארשה לעצמי לומר שגם התנהלותם של עורכי דין אחרים, והמצב הקבוע שבו הם בעצם נזקקים יום- יום לכבוש ולקבל את טוב ליבו ורצונו הטוב של אותו השופט, יוצרים מצב שבו נדיר שמישהו מהם יקום ויתעמת עם בית המשפט עימות חמור, כיוון שבזה הוא כורת את ענף פרנסתו, במו ידיו. אפשר להבין אותו ואפשר להבין גם את כבודכם שאינכם רגילים בכגון דא, או שאפילו אינכם פתוחים להבין שעורך דין המופיע באולמכם יום יום בעצם מצוי אצלכם במצב של תלות. די בכך שהשופט נוטר לו טינה באופן אישי כדי שיחרב עליו עולמו הכלכלי במהרה. לכן אינכם מורגלים באלו שעומדים לעומתכם כסלע איתן, ואילו אני שבע שיחות עם קולגות שתמהים עלי שאני מקשה בפניהם בשאלה – אז למה אתה מוותר? מדוע אינך עומד על שלך?
9. מה שהפתיע אותי הוא שגם כאן וגם במקומות אחרים, חלק נכבד מהשופטים, בשלב זה או אחר, לאורך זמן ועד היום או עד זה לא מכבר, הפגין מולי יחס של כוחנות עוינת ממש, שהביע רצון מובהק לסלקני כשם שמסלקים אבן נגף. גם כאן, בבניין זה, היו רגעים כאלה ממש, והם לא נעלמו מעיני, כמו גם מעיניהם של אחרים העוקבים אחר הפרוטוקול בעניין רב. אפילו בעיצומו של משפט זה נדרשתי למסור כתבי כניעה מראש לגבי משפטים שיערכו בעתיד, ואני רואה ונוכח שהשופט כלל איננו מבין שזה לא חוקי עד לרגע זה.
10. יחד עם זאת, באתי מוכן לגישה אנטגוניסטית, לגישה פטרנליסטית כל- יודעת וצופה פני הבאות, הרבה מעבר לשדה הראיה המוגבל של הפרקליט החצוף שממש איננו מבין הליכות עולם התעבורה, וגם לחברותא הבלתי נמנעת בין שופטים לגורמי אכיפה שונים: מה אפשר לעשות אם בית המשפט מכיר היטב, מכל מיני מגעים קודמים, את ד"ר אלמוג ורוחש לו כבוד שכאן אולי לא מגיע לו, או את "חוה'לה" ראובני – עורכת-דין ראובני, או את סגן ניצב יחיאל בן יאיר וכו' – כולם עדים שזומנו כדי שפועלם יוקע, ולשופטים – מה לעשות – יחס מוקדם של היכרות או חיבה אליהם? לזה באתי מוכן, ולמרות שזה "לא בסדר" קיבלתי על עצמי את המגבלות הללו בהבנה – גם אם לא התאפקתי והעליתי רוגז בעת שהדברים אירעו לנגד עיני.
11. לכל מי שאיננו יודע, ולא יכול להעלות על דעתו, היו במשפט הזה סממנים החורגים מניהול משפט רגיל. כל הצדדים הקדישו לו זמן מיוחד, הנוסף על העבודה הרגילה, ורוב הדיונים החלו בשעה חמש והתמשכו אל תוך הלילה. גם האווירה ודו השיח – אף שהכל הוקלט – גלש בדרך הטבע לאי פורמאליות מסוימת ולא היה אחד מן המשתתפים שלא הרשה לעצמו פה ושם לומר דברים שצריכים להיחשב לא ראויים בנסיבות אחרות. העובדה שהנושא טעון מבחינה רגשית אצל כל הנוכחים איננה ניתנת להכחשה. יחד עם זאת, הפריעה לי העובדה שבית המשפט הנכבד ייחס לי מפעם לפעם מעשים ועמדות לא לי, וכפי שטוענים נגדי כאילו תמכתי בשיכורים או שאני רודף אחרי פרסום וממון, כל מיני גורמים שקצרה בינתם מלהבין במה דברים אמורים, כך ייחס לי בית המשפט חוסר רציונאליות, עיקשות וצייר אותי בעיני רוחו כסרבן הגיון מוחלט.
12. היה זה כבוד השופט אביטל חן, שהולעט בתיאוריה הזו עוד שנה קודם לכן וזימנני לאולמו ביחד עם נציגי המשטרה כשהוא מנסה לכפות עלי פתרון הגיוני מאין כמותו. מה רבה הייתה הפתעתו שאני הסכמתי מיד להצעתו, ואילו התביעה קיבלה רגלים קרות כשהתברר שאני מסכים. החלטתו של כבוד השופט אביטל חן מובאת כאן ככתבה וכלשונה, כדי שאפשר יהיה להיווכח שמי שעומד בעיקשות בלתי ממלכתית בעליל היא התביעה – ואילו העניין שלי איננו במכשיר הנשיפה, אלה בסדרי השלטון והמשפט הדורשים תיקון רציני ביותר.
13. הנה ההחלטה:

"נוכחים : עו"ד קולקר, עו"ד סמו, רפ"ק כתר, עו"ד יוני שניאור, עו"ד בר-שליט, ד"ר פוליצ'וק.

החלטה

לאחר שיחה בת כמחצית השעה מחוץ לפרוטוקול בין הצדדים מציע בית המשפט לצדדים לשקול הסדר דיוני אשר יחול על כלל תיקי התעבורה אותם מנהל עו"ד קולקר, לרבות התיקים המצויים כעת בערעור בבתי המשפט השונים, מתוך מגמה למשוך את לשכת עורכי הדין להסכמה לתוך אותו הסדר.

בית המשפט מציע כי מכשיר הינשוף ייבדק על ידי צוות מומחים שזהותו תוסכם בין התביעה לבין ההגנה לבין נציג רשמי של לשכת עורכי הדין ו/או הסנגוריה הציבורית.

המכשיר יועבר לבדיקת אותו צוות באופן שהצוות ילמד את המכשיר ואת תכונותיו, יעיין בכל חומר אשר יוגש לו על ידי הצדדים הנוגעים בדבר ו/או על ידי הציבור הרחב בפרק זמן שיוכתב על ידי בית המשפט וישמע טענות אקדמיות – מדעיות, באשר לאופן הבדיקה של המכשיר ויכולותיו לבצע את אשר היצרן מצהיר כי הוא מבצע.

לאחר שצוות הבדיקה יסיים עבודתו וחיווה דעתו באשר לאמינותו של המכשיר וכללי ההפעלה הנכונים לו בתנאי הארץ, , יחווה דעתו הצוות בנוסף לשאלת הסתברות הטעות באותו מכשיר, באשר ליכולתו לשמש מכשיר עליו ניתן להסתמך בהליך פלילי.

לאחר קבלת חוות הדעת בנושא אמינותו של המכשיר וכללי ההפעלה שלו, אם ימצא אמין, תהא תוצאה זו וחוות דעת זו מקובלת על ההגנה באופן שלמכשיר תקום חזקת אמינות, אם תיקבע כזו ומן הצד השני, תחדל המשטרה מלהשתמש בו אם יקבע כי המכשיר אינו אמין.

ההגנה תוכל להמשיך ולטעון טענות משפטיות מכל מין וסוג, לרבות שאלות הדורשות פרשנות משפטית בדבר רמת האלכוהול הנכונה בארץ או האישורים שניתנו למכשיר אם ניתנו כאלה ואחרים מן הבחינה המשפטית הטכנית ועוד ועוד, אך לא בעניין אמינותו של  המכשיר, אם יקבע המכשיר כאמין, להבדיל כמובן משאלות הנוגעות לאופן הפעלתו בשטח ע"י השוטרים, שאלות אשר לעד תהיינה במחלוקת בין התביעה להגנה.

כל התיקים המנוהלים על ידי עו"ד קולקר וכן על ידי עורכי דין אחרים שיצטרפו להסדר זה, יוקפאו בכל הערכאות עד למתן חוות דעת אותה וועדה מוסמכת.

רשמתי לפני את הצעתו של עורך דין קולקר לפיה תיקים המצויים בערעור ואשר הנאשמים באותם תיקים מתקרבים לפסילה בת 12 חודש, אשר תחייבם במבחן עיוני ומעשי, יינתן בעניינם עיכוב ביצוע גזר דין באופן מוסכם.

רשמתי במקביל את הערתו של עו"ד סמו לפיה עיכוב הביצוע, במיוחד בהליך הערעור, הינו בלתי אפשרי מהבחינה הפרקטית ואגף התנועה לא יכול להסכים לכך.

לא בכדי נרשמה כל ההצעה כהצעתו של בית המשפט ולא כתחילת הסכמה מפי הצדדים ולא בכדי לא נרשמו דברי הצדדים עד להערות האחרונות שנאמרו.

בית המשפט מציע לקיים הליך מעין גישור בין הצדדים כדי לנסות ולהגיע להסכמה דיונית על בסיס הדברים שנכתבו לעיל.

תאריך ה- 15.1.08 בין השעות 10 ועד 1300 פנוי ביומנו של בית המשפט, ואם קיימת ראשית הסכמה לדברים האמורים, למרות שברי לבי המשפט כי קיימים פרטים השנויים במחלוקת, ניתן לקיים את הישיבה האמורה בלשכתו של השופט.

הצדדים יודיעו לבית המשפט בין אם טלפונית ובין אם בעל פה האם ניתן לקיים את הישיבה האמורה כאשר מצידה של את"ן יופיע גם עו"ד דן שני.

ניתן היום ב בטבת, תשס"ח (9 בינואר 2008) במעמד הצדדים.

אביטל חן,שופט"

1. לעומת הדברים הכתובים בהחלטה מובנית וחיונית כמו ההחלטה הזו, שהמשטרה דחתה ברגל גסה ומתוך תחושת שכרון כח, כפי שמתבטא גם בסיכומים שהוגשו על ידה, דו השיח הבא, שהוא רק אחד מיני רבים, מלמד על דמוניזציה של עמדת ההגנה במקום לב פתוח לעומתה.
   הנה, בעמ' 38-39 לפרוטוקול ישיבת 3.12.2008:

"עו"ד קולקר: אני מבקש להזכיר לבית המשפט, שבתחילת הדיון אני התנגדתי לצירוף מסמכים חלקיים, עכשיו יש לכם הוכחה לכאורה, שהמסמך הזה הוא חלקי. כי הוא אומר שיש עוד מסמכים ועוד מסמכים שקשורים לזה, ושם זה מצוין.

כ.ה. ריבלין:        קולקר, אתה לפי דעתי עומד להציף אותנו בכמות אינפורמציה כזאת, שהיחידי שיודע מה כתוב שם, אם בכלל, זה אתה. תשפוך את כל המסמכים –

עו"ד קולקר: לכן אני חושב אדוני, שזה לא צריכה להיות עבודה של בית המשפט, להכשיר מכשיר. זה צריכה להיות עבודה של אנשי מקצוע, נאמנים, השומרים אמונים לעבודתם.

כ.ה. ריבלין:        גם כשמונתה וועדה שלכאורה אמורה להיות אובייקטיבית ואין לי מושג מה קורה שמה, אז אני יכול לומר באופן חופשי, אתה גם כן מתנגד.

עו"ד קולקר: איך? מי  משמיץ אותי?

כ.ה. ריבלין:        אני משמיץ אותי, כי לי אמרת את זה.

עו"ד קולקר: יושב פה לשמאלך, שופט שביקש ממני להשתתף ואני אישרתי בחיוב מיד.

כ.ה. ריבלין:        אין לי מושג, לי אתה אמרת – לי אתה אמרת שיושב ראש הוועדה-

עו"ד קולקר: אדוני יפנה שמאלה –  ויש לי עד מספר אחד. "

1. אמנם יעצתי לכבוד השופט ריבלין לפנות שמאלה, אל השופט אביטל חן, אבל יכולתי להפנותו באותה מידה גם אל כבוד השופט טננבוים שבאחת ההזדמנויות אמר שראוי שאופיע בפני הועדה שישבה על המדוכה, ואני בכלל לא סירבתי. להפך, המתנתי שאכן אוזמן. ומשלא הוזמנתי פניתי בעצמי, ומשלא נעניתי התקשרתי ישירות לד"ר אלמוג, יו"ר הועדה, והזמן נקף עד התברר לי שדעתי כלל איננה מעניינת וכי הוועדה מסכמת כבר את עבודתה. פניתי שוב לד"ר אלמוג וניסיתי לברר מי ייצג בוועדה את זכויות הפרט, את הנהג שעמדתו כלל איננה נתפשת ואיש לא טורח להיכנס לעורו – ולא נמצאה תשובה. "אנחנו שמענו את דעתו של כבוד השופט טננבוים שהוא המומחה מספר אחד להיבטים המשפטיים של עבירת השכרות" השיב לי ד"ר אלמוג.
2. אתם ודאי מנחשים מה דעתי על זה, אבל להגיע למצב שיאשימו אותי בסרבנות מערכתית והתנהגות שנועדה לחבל? מגיע לי יותר טוב מזה!
3. כבוד השופט טננבוים הביע מורת רוח על שאני נובר בקשריו שמחוץ לבית המשפט עם פרופסור שנער שאיתו התייעץ וגם מינה לערוך את הניסוי. האם חקירה כזו באמת מגונה?
4. אני צריך לומר ללא מסווה של צביעות שהבחנתי בשינויים ברורים ביחס של כל אחד מהשופטים אלי באופן אישי, וגם במה שנחווה בעיני כהפנמה של העובדה שיש כאן עניין אמיתי ומורכב שהמערכת המשפטית, כולל השופטים הנכבדים, לא השכילה להבין לפני ההליך הזה את עומקו ורוחבו. מבחינה זו – דברי התודה  "לתובע ולסנגור" של כבוד השופט אביטל חן בסיומו של הליך, התקבלו אצלי בקורת רוח, למרות שנאלצתי לחלוק את פרס הנובל עם מישהו אחר שלא היה שותף למאמצי ועשה הכל לחבל בהם, ואני מודה עליהם ומצטער מאוד על שנאלצנו לעבור כברת דרך כל כך קשה – אך בלתי נמנעת.
5. לא הייתי יוצא לדרך הזו ולא הייתי משקיע בה את הממון הרב שהתחייב אלמלא האמנתי בכל ליבי, טרחתי ובדקתי היטב מראש, שהצדק עימי, ואלמלא המטרה של המשפט הזה – החזרת ההתנהלות במערכת המשפטית כולה למצב נכון וטוב יותר – שינוי כיוון אמיתי וחד – הייתה בעיני מטרה ראויה המצדיקה את האמצעים.
6. סוג של התנצלות יש לי גם כלפי בא כח התביעה רב פקד בנימין סמו, עו"ד. למרבה הצער שלא "באשמתו" גם הוא נלכד במלכודת. גם הוא לא יכול היה לדעת מה באמתחתי, גם הוא לא הכיר את שיטות עבודתי, גם הוא לא הבין מראש את עומקה ורוחבה של היריעה שאני עומד לפרוש, וגם הוא היה שבוי במחשבה שאנשים טובים (ד"ר אלמוג והשוטרים) עושים בדרך כלל רק דברים טובים ולכן לא יכול להיות שמשהו לא בסדר. עד כאן התנצלותי כלפיו.
7. לצערי, עו"ד סמו לא השכיל לפתוח את ליבו ולהקשיב למה שיש לי לומר ולהראות והכריח אותי לנהוג כפי שאומר הפתגם הצרפתי "במלחמה כמו במלחמה", ובעל כורחו נאלץ להיגרר למלחמה ארוכה ומתישה הרבה הרבה יותר ממה ששיער תחילה – שלא לצורך – כיוון שכפי שהבהרתי בישיבה שהתקיימה בסוף דצמבר בפני כבוד השופט אביטל חן, לא רציתי במלחמה הזו. התביעה היא שדרשה אותה ועומדת עליה עד לרגע זה, כשהיא אפילו לא נסוגה מקו 240 המיקרוגרם שלה, כמו קצין פרשים גאה המחזיק בדגל הרג'ימנט למרות שכל חבריו כבר נפלו בקרב, או ברחו, וסוסיהם שעטו ללא רוכב הרחק-הרחק.
8. את מלאכת הליטיגטור לא השלמתי עוד. יהיה עלי לעשותה עד תום, ויש מי שגורס שפירושו של זה הוא להתאזר ולהמתין עד שבית המשפט העליון יפסוק. אלא שאתנחתא לדברים הללו הייתה מחויבת. הרי לא בכל יום מתכנס לו הרכב מכובד שכזה שאין לו תקדים. לא נותר לי אלא לקוות שעבודתי לא תשאיר צלקות שהן מעבר לעבודה המשפטית.
9. אני מודה לכבודכם, אני מודה לתביעה ולעו"ד סמו בראשה, אני מודה לחברי עורכי הדין שגם הם הופתעו ממהלכיי וקיבלו אותם ברגשות מעורבים, אני מודה לקרובים לי שנאלצו לשאת את חיבוטי הנפש, את ימי השפל הנפשי, ימי הייאוש והצער, והימים בהם כפסע היה ביני ובין הפרישה מן המאבק הזה. ואני גם חייב תודה מיוחדת לעורך הדין יוני שניאור שלמדתי לאהוב. איש שהתחיל את המסע הזה כיריב לי, איש שחלק עלי בפומבי ופרסם דברים קשים שבהם התריס לעברי מילים קשות. איש שהראה שהוא יודע ללכת אחר ליבו ואחר היושר הפנימי שלו, למרות שזכה עקב כך לקיטונות של עלבון ופגיעות אחרות מובנות ממי שהדבר לא נשא חן בעיניו – והמבין יבין. עו"ד שניאור, אחראי לא מעט לזה שלא פרשתי כאשר סברתי כי אינני נלחם מלחמה משפטית עוד וכי אין סיכוי שייעשה משפט צדק וחיזק בי את האמונה באדם. על כך ויותר אני מודה לו מאד.
10. לאינדקס —- לדף הקודם—- לדף הבא

שייך לנושאים: סיכומי הגנה במשפט הינשוף נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר
אין תגובות »

סיכומי ההגנה מובאים פרקים פרקים בהמשכים. פרק שלישי:

דבר המלך במועצתו – הנמשל

1. עובדות:  ביום 15.7.07 נפגשנו אנוכי ורפ"ק דוד כתר, לפי צו כבוד השופטת נועה פראג-לבוא אחרי מאמצים רבים שסוכלו על ידי קציני משטרה שונים ככל יכולתם.
2. רפ"ק דוד כתר הוא ראש וראשון למפעילי הינשוף, ופגישתנו נערכה בנוכחות עורכי דין  ומומחים שהזמנתי לבוא עימי,  בקודש הקודשים של אגף התנועה של משטרת ישראל בבית דגן.
3. הפגישה החלה בשעה 10.15 ולאחר שצילמו את כולנו ונדרשנו בתקיפות לעמוד איש בתורו מול מצלמה משטרתית שהציב רפ"ק כתר, והזדהינו בשמנו ובתוארנו ובמספר תעודת הזהות שלנו אל מול המצלמה במסדר הזוי, של נתינים כנועים מול שליט בלתי מתפשר, כדי להוכיח את האירוע, כדי להכשיר כראיה את הסרט לכל שופט ישראל באשר הם, כאחת מן הראיות המרשיעות במשפטי שכרות,  וכדי שאיש מאיתנו לא יוכל להכחיש כי נערכה לכבודו הדגמה מיוחדת וחגיגית של כיול הינשוף היומי, על ידי המומחה מספר אחד שהמשטרה יכולה להעמיד.
4. נערך מזכר בהתאם ואנו אולצנו לחתום עליו, אם כי לא התבקשנו לומר מה תגובתנו.
5. הראיה אכן ניצחת, הוגשה וסומנה נ/188 והסנגור מודיע בזה שהוא לעולם לא יתכחש לאירוע ההיסטורי. לעולם. יחד עם זאת אבקש לא להקרין את הסרט מטעמים אסטטיים. (בעיות דיאטה. לצערי כבוד השופט טננבוים כבר ראה את הסרט בביתו, ומתוך נימוס לא העיר לי דבר).
6. בשעה 10.15 בדיוק כאמור החלה הפגישה, ומר כתר באדיבות ובמילים ברורות, שחס וחלילה לא נתכחש לנאמר החל בסמכותיות ובחן בהדגמה. למען הסדר הטוב ומחשש שהמצלמה המשטרתית תכזיב משום מה, הוצב גם קצין בדרגת פקד, ממפקדיה של המשטרה כלבלר, לרשום פרוטוקול ידני.
7. נטל רב פקד כתר מיכל, (גליל),  שהערך שהיה כתוב על התעודה שהייתה תלויה לו על צווארו, אמרה: 348.7 מיקרוגרם, ונכתב עליו שהוא silver standard +/-5% accuracy כלומר הערך שבו יכול להיות כל ערך שבין חמישה אחוזים פחות וחמישה אחוזים יותר (מ- 331.2 עד 366.1 מיקרוגרם לליטר). המיכל היה מתוצרת חברת ספנטק.
8. מר כתר הדגים בדיקת כיול כפולה. הוא חיבר את המיכל לינשוף וביצע בדיקת כיול כפולה. בבדיקה הראשונה התקבלה תוצאה 355 בחיישן E/C ו-349 בחיישן IR. הוא חזר על הבדיקה והתוצאות לא נרשמו. בסוף התהליך הוציא המכשיר פלט ותוצאותיו 349 בבדיקה הראשונה ו-351 בבדיקה השנייה. מר כתר תעד על הפלט בכתב ידו בעט את ערך הבלון 348.7 ואמר שהבדיקה הצליחה.
9. בהמשך הבהיר מר כתר כי הבדיקה הצליחה כיוון שהמכשיר לא זיהה פער העולה על חמישה אחוזים בין התוצאות שהפיק 349 ו- 351 מערך הגז במיכל שהוא אומנם 348.7.
10. עובדות אלה מתועדות בנ/188 שכאמור גם הוסרט על ידי משטרת ישראל, ואני מניח שהסרט יוחבא בקרוב עמוק עמוק במרתף שבו מחזיקים גם את מסמכי המכרז.
11. עובדה: אם ערך הגז במיכל יכול להיות שהוא 331.2, הרי הערך המירבי בבדיקה המותר הוא 348.7 !  [ 331.2X% 105=348.7]. ערכי המדידה 349 ו-351 עולים על התחום המותר לפי ההסבר של רב פקד דוד כתר! כן עובדה מתמטית פשוטה.
12. הינשוף איננו כל יכול! הוא לא יודע הכל. הוא לא יודע למשל מה לעשות אם ערך מיכל הגז איננו מוחלט, ויש לו טווח. (מי בכלל מבקר את ריכוז הגז במיכל? אף אחד אף פעם!). אבל במשטרת ישראל ובפרוסיה עוד לא עלו על המתמטיקה. עוד אף אחד לא רץ עירום ורטוב וצעק אאוריקה אאוריקה. זה לוקח זמן.
13. רב פקד כתר – לאן נוליך את הבושה. אני ואתה. הבושה שלך היא הבושה שלי. אתה מייצג אותי. אני צריך אותך שתעשה עבודה טובה. שתשמור עלי. איך נראה פנינו ברבים אחרי מחדל כזה. הרי אני ישבתי שם מולך והייתי כה מהופנט מדבריך שנדרשו לי יותר משנה תמימה כדי להבין מה אירע שם. אני מתבייש. אבל עכשיו שפרקתי את בושתי ברבים, בוא נלך יד ביד – בוא נפסיק את העמדת הפנים. בוא נתחיל מהתחלה. לך למפקדיך ואמור להם: די! אל תחכה לפסיקת השופטים. הצל את כבודנו. תראה כמה מסכנים הורשעו עם בלון כיול מרגיז שכזה. ועוד דבר – אל תשכח לומר להם שצריך להחזיר לי את כל הכסף שהוצאתי. שילמתי כל כך הרבה ואני עוד חייב. המדינה הרוויחה מספיק קנסות שלא היו חוקיים. שיחזירו לי. בגלוי.
14. אם מישהו לא חושב שזה מה שצריך לקרות עכשיו אז אולי מישהו שכבודכם מכיר מוכן לתת תשובה לשאלה מה מכשיר את הכיולים הללו? אולי כבוד השופט ריבלין ימצא לנכון למנות מומחה מטעם בית המשפט לעניין הזה. אני אולי אתנגד, אבל אולי לא. איך יכול להיות שהבדיקה הצליחה אם אי הוודאות של תכולת המיכל היא פלוס מינוס חמישה אחוזים ומידת הסטייה המותרת בבדיקה היא גם כן עד חמישה אחוזים? אולי פרופסור שינער – הוא מומחה גדול לניסויים ואולי הוא יעשה כמה ניסויים עם מיכל של חמישה אחוזים ויבדוק סטטיסטית את התוצאות? זה רעיון. זה ייתן למשטרה ולשופטים מרווח של עוד שנה שנתיים להמשיך כמו שזה ממשיך עכשיו. מה רע?
15. אולי ד"ר אלמוג, או ד"ר זוהיש,  או עו"ד סמו, או יחיאל בן יאיר? אולי כתר נזכר בתשובה שאני מחמיץ? מישהו מוכן לומר לנו מה תהיה התוצאה שמושגת בבדיקת כיול יומי, שעל פיה יש לאשר מכשיר נשיפה, אם סטייה של חמישה אחוזים ומעלה נחשבת אי דיוק, וערך הבלון הוא פלוס מינוס חמישה אחוזים?
16. לי נדמה שהמלך צדק וברי מזל אנו שמצאנו מלך חובב חשבון, שהאיר את עיני והכריח אותי להמתין בשקט עד לרגע הזה. מלך אשר יודע שבחורינו המצוינים הם תמיד מצוינים אבל לא תמיד מצוינים בחשבון פשוט דווקא. לא תמיד מצוינים כפי שהם חושבים. לפעמים זה ממש ממש רע.
17. הרי המסקנה היא שכל מי שהורשע על סמך ינשוף חייב היה זיכוי משום שהינשוף לא עמד מעולם במגבלות הכיול!!!!
18. אבל אם לא, אולי כדאי לעצור כאן, ולהקדיש מחשבה עמוקה לעניין הפעוט הזה, לפני שממשיכים בכלל בקריאת הסיכומים. איך לא יבושו רוזנים ונגידים, פרופסורים למחקרים, ראשי ועדות בין משרדיות עטורי הילת מלכים, קצינים ויועצים משפטיים שבעי שררה. אלו שמעלתם הגדולה היא שהם תמיד מכירים מישהו שהוא משהו והוא גם מכיר אותם. אלו שלא מוכנים אפילו לשמוע על אפשרות שמישהו מבקר אותם, ואפילו בחריפות. קצת צניעות לא הייתה מזיקה לאיש.
19. מי המחיש לנו והסביר מצוין כל כך (הציצו בעמוד 15 ו-18 לתמליל) מי הצטייד במכתבים של ספנטק (הכל כתוב בשחור על גבי לבן במוצגים שהגיש ד"ר זוהיש בכבודו ובעצמו. צריך רק לקרא בעיניים של מי שאיננו מהופנט. האיש כתר, המצהיר על עצמו שהוא האוטוריטה מספר אחת של משטרת ישראל בעניין הינשוף. האיש שנעלב עד עמקי נשמתו שאני מעיר שהוא בעל רקע בלתי מספיק, ושבוגר בית ספר מקצועי הולץ זה באמת באמת לא רמת ידע ראויה להפקיד בידיה את אזרחינו התמימים המאמינים שמשטרה היא משטרה, ומעבדה זה מעבדה ושופט זה שופט! ועורך דין זה לא אחד שסתם בא לשים מקלות בגלגלים בשביל בצע כסף.
20. דברים אלו שאני אומר כאן לא יכול הייתי לומר לפני שנתיים או לפני שנה. איש לא רצה לשמוע דברים נחרצים וברורים מאלו. האמת נמחקה בתנועות נמרצות כמתוך דאגה לציבור. את מקומו של המשפט שהוא מילה נרדפת לצדק הגיון ואמת, תפסו טיוח פרשנות, כללי פרשנות, לוליינות ועוד מילים שאם הופכים בהם מגלים שהם סתם היפוכם הגמור של אמת וצדק. זו האמת. את האמת אי אפשר להרוג. אפשר להרוג רק את השליח.
21. כל גילוי אמת שהבאתי – שופטי ישראל ופרקליטים עובדי מדינה, מחקתם במחי יד. חשבתם שאם כוונתכם טובה, מותר לכם להטות משפט. נתתם יד למשטר של הטיית משפט. האמנתם בכל ליבכם שיש להסיר אותי מדרככם, ושבסופו של דבר יימצא פתרון לסלקני. טעיתם.
22. אתם יודעים מדוע לא ניסחתי באוזניכם עד לרגע זה את האבסורד החשבוני? מדוע התאפקתי כשכבוד השופט חן אמר לי "אז תגיד" כיוון שאתה אומר דברים חמורים מאד? שלא פתחתי את פי לתקן את מר כתר כשהצליח להונות את עו"ד יוני שניאור, ואולי גם אתכם, שעובדים עם מיכלים של שני אחוזי סטייה?
23. הסיבה הראשונה היא שהייתם מסרבים להאמין. תשאלו את יוני שניאור – גם כשגיליתי לו לפני ימים אחדים לא רצה להאמין. הוא לא אמר לי אני לא מאמין לך. הוא אמר אני מאמין אבל בטח יש משהו שעושה את זה אחרת, שמתקן את מה שנראה למראית עין, במילים אחרות הוא סרב להאמין. היום דיברתי איתו שוב והוא עדיין לא מאמין. כבודכם עוד ינצל את זה שאיש לא מאמין. אחר כך אוכל לומר מה שאני רוצה ממילא לא יאמינו לי. בדיוק כמו שמתארת פרנס מרי היוגיאן בספרה "התעללות נפשית" שהפצרתי בכם לקרא.
24. כולכם מסרבים להאמין. לתתrecognition  – הכרה, כולכם מסרבים להבין בפשטות שהייתם חלק מהפרשה הזו, נטלתם בה חלק מכריע – הרשעתם אנשים תוך שאתם נותנים יד למעשה עוולה בנחישות מוצהרת ונעדרת תובנה. חיפשתם משענת בכל גיהוק משפטי או עובדתי שהתביעה טענה בלי ראיה – ונמנעתם מלראות מה שעומד נגד העיניים כל כך ברור. כבודכם, אינני מתכוון רק אליכם – אתם רק חלק קטן מהקהל הקדוש הזה שהדברים מתארים אותו. קטן אבל חשוב מאין כמותו.
25. הסיבה השנייה גם היא לקוחה מן התחום הנפשי. אמרתי בגלוי, חזרתי ואמרתי, ואני מעיד שראיתי תהליכים בהתהוותם. התייעצתי עם מומחים לתחום הנפש והדברים שאני אומר כאן הם בעיניהם בבחינת המובן מאליו. זה מעליב אבל זה ממש בנאלי. זה דבר שאינו מצריך הוכחה. מי שהיה מעורב בפרשה זו כמותכם, איננו בן חורין להחליט כרצונו. הנפש האנושית שולטת במעשיו. מנגנוני ההגנה וההדחקה, וכן רגשות האשם הצפויים מההתפכחות מביאים לכך שלא יתכן שינויי אמיתי ללא תהליך ארוך של הפנמה אמיתית. לא יתכן. זה אנושי לגמרי. ואתם אנושיים. כן! חלקכם לבש את אותם מדים כחולים בעצמו, שנים לא מעטות. זה לא קל. זה אנושי. אבל זה מחויב המציאות. אין אדם שמוחק את עברו, את הזדהויותיו.
26. הסיבה הנוספת שהתמהמהתי עם המתמטיקה המוחצת הזו היא שהניסיון לימדני שאין כזה דבר "עובדה רעה" למשטרה שנשארת זמן רב מדי ללא טיוח. גם עכשיו צפויה הכחשה, צפוי טיוח, ואינני בטוח בכלל שכבודכם יעמוד בזה. יתכן בהחלט שהמחיר שאני אאלץ לשלם יהיה גדול מכדי שאוכל להמשיך במשימה ואתם תחליטו לאשר את הינשוף בדרך כזו או אחרת. זה יהיה אנושי. אין כמעט איש אשר צופה אחרת! אני חושב שלמשפחתי מגיע שאפרוש כבר. שאחזור לעיסוקי הרגילים.
27. אבל אני הייתי מודאג מפני זה ששורת שקרים חדשה תפצע ותתארך – "הסברים" שהאוזן מסרבת לשמוע היו מובאים בחסות המדים הכחולים ומגרמניה הדוויה, טענות היו מתחלפות באחרות, כפי שהורגלנו בשלוש השנים האחרונות בלי כחל וסרק, וכבודכם היה מן הסתם מטה להם אוזן קשבת, והמשפט היה מתארך , הוצאות ניהולו הכבדות היו גדלות, והיה מוטל עלי להפריך עוד דברי הבל, ולפתור חידות חדשות אשר מי ישורן. לא יכול יותר.
28. כבודכם, יוסטיציה ניצבת וחרבה שלופה ועיניה רעולות. הן רעולות כדי שלא תטה משפט, כדי שלא תראה מי בפניה. כדי שתפסוק רק לפי העובדות. אל נא נזלזל בתרבות זו שהיא מנכסי צאן ברזל של תרבות העולם. כך הטיפו גם נביאנו שנים רבות מוקדם יותר.
29. עיניכם אינן רעולות כלל וכלל לא. אתם מכירים את עדיו של צד אחד, כמעט את כולם הרבה יותר ממה שעיניה הרעולות של יוסטיציה מסמלות. החרב שביכם מונחת בנדן , וכשאתם שולפים אותה לעולם לא נדע מה השפעת מראה העיניים על ההחלטה. שלפו את חרבה של יוסטיציה מנדנה. החזיקוה מונפת אל על מול שני הצדדים. כסו לרגע את העיניים. אתם מאמינים בזה שיש בכם הכח לא להטות משפט גם כשהעיניים חשופות. ניחא.  גם כך בעל כורחכם אתם רואים ברור – הגיעה העת להכרית את הנגע. זה המכונה בפי "שכרון הכוח והזלזול בחוק ובאזרח", ובעיני רבים מצומצם למגינת ליבי ל"פרשת הינשוף". החזירו לאזרח את ההגנה שבית המשפט צריך להגן עליו, לה הוא זכאי בזכות – לא בחסד.  הראו לציבור שיש שופטים בירושלים. הכרתת הינשוף תהיה רק ביטוי אחד והולם לזה. צעד גדול לתקווה חדשה.
30. אבל משהגענו לרגע הזה, שבו אני יכול מעט להתרווח כי כתיבת הסיכומים מאחרי, (ששה שבועות רצופים יום וליל), וכשאני מרגיש שאני יכול מעט להסיר את רגלי מדוושת השיכנוע, ברצוני לומר בפשטות: גם לכם, מכובדי, שופטי מגיעה הכרה. הכרה ממני.
31. לרגע לא חשבתי שאתם טועים בזה שאתם מאמינים שהמכשיר מודד אלכוהול אצל אנשים ששתו אלכוהול. מספרם של אלו שהורשעו או שעדיין עומדים לדין ולא שתו כלל, הוא זעום. (יש כאלה כבוד השופט ריבלין – מותר לך להאמין לי ). התרשמותי שלי היא שמכשיר הינשוף הוא כן מכשיר היודע למדוד ריכוז אלכוהול בנשיפה לגמרי לא רע. ושצריך את אלו שחורגים ממה שהחוק מרשה ותהיה הגדרת המחוקק כאשר תהיה – כדין. מי ברחמים ומי בחרב. אף פעם לא אמרנו אחרת.
32. ד"ר פוליצ'וק הסביר את זה במילים ברורות כבר בתחילת הדרך ואמר לכם:המכשיר יכול לטעות והבעיה היא שאיש לא יכול לדעת מתי הוא טועה בפרוצדורה והתצורה הקיימת! זה הכל. משה אביחי אמר לכם: העבירו את המכשיר פרוצדורת קליטה ובקרה – כלשהם, תקרו לזה 17025 או מה שתרצו – ואז אפשר יהיה למדוד רק נכון. גם ד"ר פזע אמר לשוטרת:תני לי לעשות בדיקת בקורת. הוא סמך הל המכשיר בעצמו שיוכיח את חפותו. הוא לא אמר אני אביא מכשיר טוב יותר. הוא לא העלה על דעתו שהפרוצדורות כל כך מופרכות. כאזרחים נסיתם לעמוד בפרץ מתוך תחושה שכך ראוי. אני מעריך את זה. אני לא כועס על זה. אני לא מוקיע את זה. אני אסביר את זה מעל כל במה אם רק יהסו לרגע את קולם של המתלהמים ורודפי הכותרות.
33. אני מאמין לכם, וגם את זה ראיתי בהתהוות, שלא יכולתם להעלות בדעתכם את עומק השלומיאליות. את חוסר הרצינות. את שיטות אחיזת העיניים. מי יכול להאמין שהרשומות של מדינת ישראל זה מגרש פרוץ שאפשר לפלוש אליו ולהקים אפילו בית מידות וכל העולם יחשוב שהבית נבנה ברישיון. זו לא הייתה בטלות יחסית. זו הייתה התבטלות טוטאלית מפני הנשגב מאיתנו ומפני השררה. וכך הסתבכתם אט אט בפרשנויות מאולצות ובאמירות שגויות, וגם במעורבות רגשית המביאה להקשחה ואיבוד חופש הפעולה. ראיתי אתכם אנשים טובים!
34. לטובת אלו שלא הבינו את פתרון החידה שחד המלך, ויהיו כאלה רבים – התגלגלה לידינו טיוטא של צו המלך שהדליף לנו אחד מסריסיו

חזרה לאינדקס סיכומים

לדף הקודם

לדף הבא

שייך לנושאים: נהיגה בשכרות, סיכומי הגנה במשפט הינשוף נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר
אין תגובות »

דבר המלך במועצתו – אגדה

כבודכם, משימתי הראשונה היא לשכנע אתכם שאין כלל צורך לסקור את ראיות ההגנה כדי לזכות את הנאשמת ולהכריז קבל עם ועולם שמשטרת ישראל כשלה והכשילה את אזרחיה בהפעלת מכשיר לא חוקי ולא מהימן. הסיכומים ארוכים, אך מרתקים. לא תהיה זו הפעם הראשונה שאבקש מכבודכם: בבקשה – סבלנות.

דוד קולקר

דבר המלך במועצתו

פעם אחת לפני שנים לא רבות היה מלך, וירבו השכורים בממלכתו. והמלך רצה למגר את השכרות קרא המלך לשר הפרשים והכרכרות, ואמר לו: שרי הנאמן, הנה לך שני שקי זהב טהור – שוטט בעולם חפש ומצא פתרון שימגר את השיכורים מנתיביה ומשעוליה של ממלכתי. מינה השר שליחים, שיגרם אל ארבע כנפות תבל, חפשו ולא מצאו. עד שויזתא, שלישו של השר, גילה על אוזנו כי בפלך פרוסיה  נמצא ינשוף פלאים המזהה כל שיכור גם אם לא ניכר עליו כלל וכלל כי שיכור הוא.

נהדר אמר השר, שיגר את וייזתא לפרוסיה, הפקיד בידיו את שני שקי הזהב, וויזתא שב ארצה ובכלוביו להקה קטנה של עשרה ינשופים.

מיהר השר להתקין תקנות, אם שותים לא רוכבים, והמלך מתוך הכרת תודה כינס את מועצתו והכריז – אל לכם בני עמי לרכוב בשכרות דעו לכם עומד עליכם ינשוף זה, העושה דבר המלך בשבע ועשרים ומאה מדינה,  שהוא הוא הפוסק האחרון, ואתם בני העם הקטן וקשה העורף שבתוכנו היזהרו שבעתיים. ומי שילכד בטרפיו של הינשוף המלכותי יוענש קשות. נכון ושתי שאל המלך, וושתי הנהנה בחן ושתקה.

והמלך לא שאל כמה זהב שילמו עבור הינשופים, כי נתן אמון בשר. שני שקי זהב בעבור עשרה ינשופים? נו מילא.

כך נקפו להם חורפים אחדים, ושר הכרכרות עושה חיל, ומתהדר בפועלו במועצת המלך המיוחדת המתכנסת מדי שנה לכבוד יום הולדתו של המלך, בריבוא הרכבים והסייסים שכבר לכד ובשקי הזהב שהצטברו במרתפי אוצר הממלכה שהינשוף קונס ומעשיר בהם את קופת המלך, וכולם שמחים בפלא.

כולם פרט למאות בני משפחות איכרים  שהינשוף הפך את חייהם לסיוט.

ויהי בשנה התשיעית, והמלך מבקר את שריו לביקרת מסורתית לקראת יום הממלכה החל בראשון לחודש אדר, חודש בו לוכד הינשוף יהודים רבים השותים עד לא ידע, אפילו הרבה יותר מארבע הכוסות שהם שותים במילא של חודש ניסן. קרא המלך לשר הפרשים והכרכרות ואמר לו: מחר אני אצלך.

הניחו משרתי המלך את כורסתו האהובה בלשכת השר, הניחו שטיח אדום שהובילו מן האפיריון המלכותי היישר אל הלשכה, אלפיים גומד אורכה ורצפתה וקירותיה ספונים בארז ומשוכים בששר. התרווח המלך, והחל בעבודת הביקורת. אני יודע שפועלך למיגור השיכורים מנתיביה של ממלכתי ראוי להערכה רבה.

כן הוד מעלתו אמר השר כשהוא קד קידה עמוקה, ובענווה הוסיף– הכבוד והיקר מגיע לינשופים, אני רק מצאתי אותם.

הרים המלך כוס משקה קל, תפוזינה או משהו דומה, ואמר: ינשוף הוא עוף חכם מאין כמותו, אבל גם עוף טורף. ואחרי הרהור נוסף אמר: שר יקר שלי, מאז הלך לעולמו אבי המלך זצ"ל, שופט אני את העם, ויודע אני ששגשוגה של ממלכתי ושלוות תושביה תלויים בזהירות הרבה שעלי לנהוג במשפט. מלאכה קשה היא לשופט לשלוט ביצר הכוח והכבוד, להתבטל בפני נתיניו ולהאזין להם כאילו היה אחד מהם. יהודי אחד קרא לזה אמפטיה. איך עושה זאת הינשוף? והוא הרי עוף טורף מטבעו! איך אתה, שר יקר מבטיח שהיצר לטרוף לא מעוור את היכולת לשפוט?

לא חשב הרבה השר והשיב: הינשוף הזה, מעשה פלאים אומן על ידי מאלף ינשופים מדופלם, החכם יורגן, לבחון את עצמו לבד. זהו ינשוף מיוחד מהן כמותו, ולא חלים עליו כללי הטבע המוכרים המפעילים ינשופים אחרים. אחרי שהות קטנה, משהבחין השר שפניו של המלך נחרשו קמטים ואינם כתמול שלשום הוסיף: אני כמובן גם מפקח עליו ובקפדנות הראויה לשליח נאמן של הוד רוממותו הנאור בשליטים.

כמובן, אמר המלך, שגם אהב דברי חנופה פה ושם, מי אם לא אתה שבחרתי מכל בחורים, ודאי שאתה מפקח. איזה בוקר נאה זימן לנו הטבע, לעונג יהיה לי אם תגלה לי את מעשה הפיקוח שודאי עולה על כל חוכמה ששמעתי עד היום. אמר והתרווח בכורסתו האהובה שבה כה אהב לשקוע ולחשוב.

יש לי אבן בוחן מיוחדת ומדויקת. "שיכורינה" שמה.

שיכורינה ? הרים המלך גבה מלכותית.

כן שיכורינה זו שיכורה לעולם. והמיוחד בה ששיכורינה שיכורה לעולם בדיוק באותה רמה. אנחנו מכסים את עיניו של הינשוף ואז מגישה שיכורינה את פיה לינשוף, והינשוף עוצם את עינו ומריח. אחרי ההרחה הינשוף חושב דקה ובדרך כלל קורא –  "שיכורינה תפסתי אותך". וכך אנו יודעים שהינשוף מדויק ונטול יצר רע.

מה לו לינשוף לעצום את עינו הקשה המלך, אם עיניו רעולות?

זה עוזר לו להתרכז, בדה מליבו השר תשובה מהירה, והמלך שקע בהרהור לא ארוך.

מה שיעור הדיוק של שיכורינה זו הקשה המלך?

עד חמש יחידות למאה – אמר השר בידענות. חמש מעלה וחמש מטה. וגם הינשוף לא מסתפק בקריאות הגיל "שיכורינה, תפסתי אותך" אני שואל אותו מה רמת השכרות שלה ואם הוא טועה כדי חמש למאה מטה או מעלה אני בעצמי מורט את נוצותיו ומחזירו לכלוב עד שיצמחו מחדש. אזרחיך בטוחים אדוני המלך. הינשוף מדויק.

המלך, שאביו הכשירו למלוכה דאג שתהיה לו השכלה רחבה, הסיר מעליו את המראה המצועף, חידד את מבטו ושאל – שיכורינה זו, האם היא בלון כיול עם דיוק של פלוס מינוס חמישה אחוזים?…

כן, אמר השר והשפיל את עינו בתקווה שהמלך יבקש לפרוש לנוח, ומכיוון שחש שאין הוא נח על קרקע בטוחה הוסיף מיד:  כן כן, אני מורט את נוצותיו…"

החל השר לחזור על דבריו אך המלך הרים ידו להסותו והוא חדל.

ובלילה ההוא נדדה שנת המלך. בבקר שלמחרת לאחר שהיטיב את ליבו במאכלים שהניח לפניו אשף מטבחו, ושתה שוקו חם שהוא כל כך אוהב, ציווה על משרתיו: הביאו את שר הפרשים והכרכרות, והשליכוהו לבית האסורים. נבהלו אנשי החצר מאד מאד כי אהבו את השר, וביקשו עליו רחמים.

חשב המלך וחשב ואז אמר כך: אחוד לכם חידה – אם תפתרו אותה ינצל השר. אם לא – מות יומת.

וזהו נוסח החידה: מיכל מסוים מולא בתערובת גז, ושיעור האתנול בו 350 מיקרוגרם לליטר. (או כל מידה אחרת). שיעור האתנול בגז איננו מדויק אלא כדי פלוס מינוס חמישה אחוזים. האם אפשר לדגום ולמדוד מתוך המיכל הזה דגימה שמידת אי הוודאות שלה תהיה קטנה מ-חמישה אחוזים?

חככו בדעתם יועציו של המלך ואמרו- השאלה קשה, אולי תקל עלינו לפחות שנצליח להבין? אמר המלך שני רמזים אתן לכם.:

א.         האחד: הנה בפניכם תעודה. שמספק יצרן תערובת הגז, הרוזן ספנטק שבמדינת בריטניה שימו לב למילים +/-5% accuracy !!! ערך הריכוז האתנול במיכל יכול להיות כל ערך בתחום הזה.

ב.         הרמז השני: בבדיקת כיול ימרטו נוצותיו של ינשוף שטעה ביותר מ5% בקריאת ערך האתנול במיכל שהוגש לו להרחה.

אני חוזר על שאלתי: תנו לי ולו ערך מדידה אחד הממלא אחר התנאי שמשאיר את הינשוף עם נוצותיו לתפארת. אם מישהו ימצא פתרון יזוכה השר ויינתן לו כל שיבקש עד חצי המלכות. אם לא – יתלה בכיכר העיר כי ככה יעשה לאיש שהפקיר את שלום נתיני המלך… מלך האוהב את עמו חייב למנוע משליחיו זלזול באזרחים. יראו ויראו. ועוד דבר נתיני היקרים, אל תעזו לסובבני בכחש. אל יעז איש לנסות תת תשובה מתחכמת ולא נכונה, וכל מי שיעשה כן ראשו יותז. הנה לכם שלושים יום.

שלושים הימים חלפו לאט ובשקט. איש לא האמין שלא תימצא תשובה לשאלה, שהרי תמיד יש תשובה לכל שאלה, ובכלל המלך כל כך מוקיר את השר, וגם שאר השרים תומכים בו , בוודאיי ימצא כבר פתרון כלשהו, סברו הכל. והימים נקפו, ומכסת השלושים תמה. כנס המלך את מועצתו לישיבה מיוחדת וויזתא הכריז: וזה דבר המלך במועצתו – למען טוהר המשפט – ושמא אחד למאה יוטה משפטו – שר הפרשים והכרכרות- מות יומת. והשר נתלה בכיכר העיר.

הינה טיוטת הצו שמסר לנו וויזתא. יש  קשרים – לא צריך פרוטקציה.

חזרה לאינדקס סיכומים לדף הקודם לדף הבא

שייך לנושאים: נהיגה בשכרות, סיכומי הגנה במשפט הינשוף נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר
אין תגובות »