בית המשפט המתין לתביעה- והתביעה הכזיבה
ד"ר זוהיש וד"ר אלמוג פסולים כעדים מומחים!
233. שורשיו של תיק זה אינם נעוצים בסקרנות האינטלקטואלית שצצה לפתע לברר האם הכל כשורה באכיפה באמצעות ה"ינשוף". האם במקרה לא נגררנו לפעילות בלתי חוקית בעליל המכלה את יסודות המשפט שלנו. לא רצון משפטי, או כורח משפטי אמיתי לא הוליך לחקירת החוקיות או הפגיעה באזרח. הקמתו של פורום זה למה שנחזה כלפי חוץ כמשפט לדוגמא קם מסיבות אחרות לגמרי! אני בכוחי הדל אילצתי אתכם להקשיב!
234. צריך לומר בפה מלא, כדי שדבר כזה לא יקרה עוד בעתיד: מדובר בצורך, אולי נפשי, אולי של מדיניות, אולי מתוך שליחות שבאמונה מעמיקה שצריך לפסוק "אחת ולתמיד" שהכל כשורה, שמה שנעשה עד היום בדין נעשה, ומה שהיה הוא מה שיהיה. שחס וחלילה לא שיכורים יעלוזו בתל אביב, והלומי אלכוהול בחוצות ירושלים, ושגם אף שופט לא יוקע חס וחלילה בעיתונות כשוחר שיכורים ואדיש לקטל בדרכים,
235. לא ראיתי עד היום אפילו שופט אחד שקם ואמר – עצם החשד שמשהו איננו כשורה מחייב אותי לבדוק את האמת עד תומה. אולי הייתה זו כבוד השופטת נגה אוהד היחידה, שאמרה כך בעניין מלכה קעטבי (ע"פ 70515/07 בבית המשפט המחוזי בת"א) – אמרה ולא יספה. קול ההמון השתיק גם אותה. חס וחלילה יפסק שמערכת המשפט כשלה. חס וחלילה יאמרו שופטים בפה מלא – שגינו ובגדול. חס וחלילה. כולם כאחד מרשיעים באין מפריע – כלומר אם הסנגור איננו מפריע. אני רואה זאת יום יום.
236. לכן יהיה זה מדויק לקבוע שמשפט זה, כפי שרבים וטובים משופטינו התבטאו, וגם מסרבים להאמין שיכול להיות אחרת – ואם תבקשו אתן לכם שמות – נועד לתת למשטרה ולתביעה הזדמנות "לשכנע" את בית המשפט, במה שבית המשפט מאד מאד רוצה להשתכנע בו – והוא שהינשוף מגלם את כל חידושי המדע שאין עליהם עוררין, בעוד שמומחי ההגנה, הקוראים עליהם תגר אינם אלא "שיכורים", "בעלי עניין" אנשים שאין להם מושג על מה הם מדברים – ועוד ביטויים ששזר עו"ד סמו לאורך כל הדיונים והם גם מרפדים את סיכומיו. לכל היותר הציפייה היא שבית המשפט הנכבד יחזור על הפתרון המבריק של כבוד השופט טננבוים, ששלף ממקום אחר את עקרון הבטלות היחסית והפך אותו למכבסה אולטימטיבית הגוברת על השחורים שבדגלי האיסור שבפלילים.
237. שופטים שקדמו לו כמו כבוד השופט עודד מודריק מבית המשפט המחוזי בתל אביב הראו עוד קודם לכן את הדרך, כשלמשל "הכשיר" את בדיקת ה"בלנאנק סמפל" בהבל פיו, קבע שהיא מתועדת בפלט – ללא בסיס עובדתי – ואחר כך הוסיף וקבע שאקרובאטיקה משפטית היא שיטה לגיטימית בפלילים כאשר המטרה היא הרשעת חשוד בשכרות. ספק בינשוף – הס מלהזכיר.
238. שופטים אחרים, ואפילו מבית המשפט העליון הכשירו את ההתנהגות הזו בפועל, תוך דחיקה בלתי ראויה של הקץ: תביא לנו תיק אחד שהתחיל מלמטה – יעצו לי בהזדמנויות שונות כבוד השופטים פרוקצ'יה, ארבל, אדמונד לוי ואחרים. כבוד השופט פוגלמן לא רצה אפילו להקשיב. עד אז אנחנו צופים כבוד שופטי בית המשפט העליון מן הצד וממתינים. שום דבר לא בוער. הרי הפרקליטות אמרה להם שהכל נבדק והכל כשורה וכחוק – ודברה של הפרקליטות במקומותינו מקבל עדיפות של ממש – וכי מדוע להטיל בה ספק? הסנגור לעומתה הוא אינטרסאנט המונע בדלק הכסף. הרי בפי כבוד השופט ריבלין גם העדים המומחים מטעם ההגנה ראויים במצוות חשדהו תחילה.
239. וכבר קבל כבוד השופט טננבוים – ובמידה רבה של צדק – שקמו לנו "מומחים לשכרות" שהקימו ענף משפטי יש מאין…. ומי אשם כבודו? בתי המשפט "אשמים" ללא ספק. השופטים "אשמים". כן גם כבודו אשם. לו שמעו בקולי בזמן, והיו מגיבים מיד על מה שהתגלה ועל היעדר חוות דעת ממוסדת ומחייבת לאלתר – הכל היה מופסק באחת – בתוך זמן קצר היה הריק מתמלא בעשייה חוקית ואפקטיבית, ומי בכלל היה צריך את המשפט המסורבל הזה שבו ההגנה נושאת בעצם את הצורך להוכיח את היעדר האשמה של הנאשמת בניגוד לעקרון החפות? את אלפי הנהגים שחלקם נהג בגילופין ללא כל ספק, אבל יכולים לטעון בדין הראיות לא חוקיות. בית המשפט הזה לא חושש לומר ובצדק שהענישה הבלתי מודרגת פוגעת באושיות המשפט, גורמת אי צדק, הופכת אנשים נורמטיביים לדור בכפיפה אחת עם עבריינים ממש. יש בזה צדק רב. צריך שהכל יהיה חוקי. אין לי תלונה על כבוד השופט רביד שהחמיר בעונשים. יש לי תלונה שנראה כאילו ליטרת הבשר שבעונש המלא גורמת סיפוק שלטעמי אינו מעלה את קרנה של מערכת המשפט. אבל מבחינת החוק הוא פסק כהלכה.
240. כלום לא ברור שהתביעה מייחלת לעוד טיוח ועצימת עיניים מתחסדת?
241. בית המשפט הזה, (אולי ממש כמו כבוד השופט שלמה נחשון וכבוד השופט אינאס סלאמה, למרות שנאלצו לפסוק אחרת) היו מאושרים לראות ולשמוע מטעם התביעה סוללה של מומחים בעלי שם, נטולי עניין אישי, ובמיוחד משכנעים עד למאוד, שיגלו על אוזניהם כי לא דבק שום רבב בגיורו של הינשוף ובהקפדה על מכסת המצוות החלים על הגר ועל מתחזקיו ומפעיליו – הכל כמצוות עולם המדע העדכני והעכשווי. איש מקברניטי המשפט הישראלי, מאחרון המתמחים וכלה ביועץ המשפטי לממשלה עצמו, לא היה מצטער לראות בין עדי התביעה איש אקדמיה מובהק, איש מכון התקנים הישראלי או אחד ממכוני המחקר האקדמיים האחרים בארץ או בחו"ל העוסקים במדידות ובמדעים המדויקים, או מטרולוג המקובל על ה- OIML שהתביעה התנערה ממנו ופתאום "מסתמכת" עליו כביכול – היה מתקבל בכבוד רב על ידי בית המשפט לו חילה את פנינו והניח תשתית מדעית ראויה לשימוש ב"ינשוף" העיוור הזה. הלא כן?
242. כשטענתי שעו"ד סמו ורפ"ק כתר שמו פעמיהם למוסד האוניברסיטאי שבאריאל הם טענו שהדבר לא היה כדי לפגוע ולאיים על ד"ר איליה פוליצ'וק מומחה ההגנה. ניחא – אם כך אפשר להבין שהם חיפשו מומחה מן האקדמיה ולא מצאו…..
243. מה לנו ד"ר אורנה דרייזין שהיא אדם מושחת באופן חמור ביותר אם לשפוט על פי חקירותיו יוצאות הדופן בחריפות התקיפה אישית של העדה -של עו"ד סמו והרפש שהטיל בה בלי בקרה עצמית מינימאלית. היא הרי סתם שכיר חרב של סנגוריה רקובה מיסודה המבקשת להרבות שיכורים והרג בכבישים. (בינתיים גם הבג"ץ וגם בית המשפט המחוזי ניקו אותה מכל רבב והתביעה נגדה נדחתה!!!)
244. כבודכם, לא הייתם מרגישים הרבה יותר טוב אם מר איתן שרון היה עד תביעה ומשבח את הליכי קליטת הינשוף תחזוקתו והפעלתו. הרגשתם נוח כשעו"ד סמו איים על העד שיפגע בעתידו ובקידומו? שכחתם את זה?
245. זו לא הייתה צריכה להיות מחווה של התביעה לכבודם של השופטים, או חס וחלילה לכבודו של הציבור המחכה לשמוע מה האמת – האם אותו עורך דין תימהוני וחבר יועציו השיכורים הם אמנם אלו שמבזבזים את זמנו היקר של בית המשפט, או שמא יש כאן שערורייה חמורה, שרק הניסיון המתמשך לחפות על המחדל ולהסתיר את האשמים – רק הוא חמור ממנה. זו הייתה חובתה של התביעה לכבד את הציבור בתשובות מפי מומחים חשובים הוגנים בעלי ידע רלבנטי, מנוסים מקובלים, ונעדרי כל עניין אישי. תחת זאת במשך שלוש שנים השתלט עלינו משטר של הסתרה, טיוח, והגחכה של עקרון שלטון החוק ושקיפות המינהל הציבורי.
246. כשהסתיימה פרשת התביעה בית המשפט היה צריך לומר לתביעה דברים כדורבנות ולא לייסר את הסנגוריה ולומר לה שבינתיים היא לא שיכנעה שמדובר במכשירי נשיפה שונים בארץ ובעולם. מבחינתי כסניגור הרגע ההוא היה רגע טראומטי. לא אשכחנו כל חיי. הרגשתי כמו מטפס הרים הנאחז בקצות אצבעותיו בצוק האחרון שלפני הפסגה, ומישהו שעומד שם דורך לו ברגל גסה על אצבעותיו. אינני יודע מהיכן שאבתי כח להמשיך מול כבודכם. כן מולכם – לא מול התביעה. התביעה הרי רופסת לפי כל קנה מידה.
247. אם הסנגור היה מונע מבית המשפט ממסמך מרכזי, ובית המשפט היה מפציר בו ודורש ממנו לגלותו, והסנגור היה נוהג כפי שהתביעה נהגה – הייתה לנאשם שלו תוחלת?
248. היכן המכרז לפיו נרכש המכשיר המדובר, מדוע כל בקשה לקבל מידע, לבדוק מכשיר, תהליך, תעודה, תקן, וכו' נתקלים בחומת עוינות ללא מיצרים בלווי תקיפות שכלעומת פוגעניות ומבזות. זה המצב. גם לזה התרגלנו. וזה מדגיש יותר מכל את האין – מה אין למשטרה? למשטרה אין גב מדעי! למשטרה אין גב טכני, למשטרה אין מינימום הכרחי של תשתית הדרושה כדי להיכנס למסגרת החוק בצורה לגיטימית. כל זה בא לידי ביטוי במשפט הזה.
"כאשר מוצגות בפני בית המשפט ראיות שהן תולדה של אמצעי טכנולוגי חדש, שומה על המבקש מבית המשפט לקבלו, להוכיח את אמינותו. הדרך הראויה להוכחת אמינותו של המכשיר הינה באמצעות עד מומחה, אשר יבהיר לבית המשפט מהם עקרונות הפעולה של אותו מכשיר, אילו ממצאים ניתן לקבל באמצעותו, ומהי רמת הדיוק אליה ניתן לצפות בפעולתו. כמובן שעל בית המשפט להשתכנע מאמינותו של המכשיר, בטרם יקבל את ממצאיו כראיה."
ת"פ (ת"א) 40250/99 מדינת ישראל נ' מונדיר בן קאסם בדיר, תק-מח 2001 (3) 1793, 1839.
249. מכאן החשיבות הרבה והחובה הבלתי מתפשרת שהייתה מוטלת על התביעה להביא ראיות שכאלה בעדים מומחים!!!!! מכאן גם החשיבות הגדולה שבקביעה שהעדים ד"ר יורגן זוהיש וד"ר שלמה אלמוג במשפט הזה אינם "עדים מומחים" והחוק איננו מכיר בהם כבעלי מעמד של "עדים מומחים"!!!!
250. מי אם כן המומחים שקראה התביעה לעדות? אף לא מומחה אחד! אף לא מומחה אחד! אף לא מומחה אחד!!!
251. מלכתחילה הגישה התביעה מסמך המתקרא חוות דעת מטעם "מומחה" אחת בלבד – והיא "חוות דעתו של ד"ר יורגן זוהיש – עובדה המסור של החברה המייצרת את הינשוף".
252. כל דרדק משפטים מתחיל, ואפילו אדם מן הישוב שחוש הצדק שלו לא מפותח במיוחד, יאמר לך מיד – איך יכול להיות שנציג היצרן יתייצב בפני בית המשפט כאילו היה מומחה ניטרלי המייצג את המדע? חז"ל היו מכנים אותו הנחתום המעיד על עיסתו, תגרן המכריז כל מרכולתו, או כרוכיה המשבח את סחורתו, שאפילו על פי הדין אין רואים את נטייתו להסתיר את הפגמים של מרכולתו חומרה רבה שהרי הוא מועד להפרזה מסחרית סבירה לפחות – כנקודת פתיחה.
253. האם זה המומחה שעליו מציעה המדינה לכבוד השופטים ריבלין חן וטננבוים לאמץ כתורה מסיני? צור כל מכשירי הנשיפה, צדיק האמת והיושר הראייתי? מדבריו הם אמורים ללקט משענת לצדק, האם הוא להם צוק האמת שעליו ניתן להישען כשחורצים גורלות בפלילים? נדמה לי שמתמחה שהיה מציע כך בבחינות ההתמחות שלו היה צריך להבין מדוע נכשל בבחינה.
254. עקרון חשוב, אפילו מהמשפט המנהלי הוא, שאדם שיש לו אינטרס נוגד מנוע מלהשתתף בקבלת החלטות הנוגעות לאותו אינטרס נוגד, ואפילו מדובר באינטרס ציבורי ולא באינטרס אישי. על אחת כמה וכמה כאשר מישהו נגוע אפילו באבק אינטרס אישי לא יעלה על הדעת שיביע דעתו בעניין הנוגד את אותו אינטרס אישי.
255. בבג"צ 3132/92 מושלב נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, פ"ד מז(3) 741, שם עתר אדם לבטל תכנית מתאר שאושרה על ידי ועדת תכנון ובניה מחוזית, בטענה שיו"ר ראש הועדה המקומית שהגישה את התכנית לאישור ואישרה אותה פה אחד הוא בעל אינטרס נוגד בהיותו חבר קיבוץ שהוא בעל קרקע ואינטרס כלכלי נוגד לעותר. מסתבר שיש הוראה בחוק התכנון והבנייה (סעיף 47), הקובעת עונש מאסר של שנה על חבר ועדה שאינו מזדרז לעדכן את ראש הועדה וחברי על אפשרות, ואפילו עקיפה לניגוד אינטרסים, ואפילו בעקיפין בגלל קרבת משפחה או דומה לזה. על ההשתתפות בקבלת ההחלטה ולו בעקיפין חל איסור חמור!
256. וכך מסביר בג"ץ בעמ' 747:
"הוראת סעיף 47(א) נגזרת מן העיקרון הכללי בדבר האיסור להימצא במצב של ניגוד עניינים. מצב כזה מתקיים כאשר עניין שעליו אדם מופקד עשוי להתנגש עם עניינו האישי של אותו אדם או עם עניין אחר שהוא מופקד עליו. ראה בג"צ 595/89 שמעון נ' הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים, פ"ד מד (1) 409, 413. עקרון זה מושתת על החשש כי החלטה המתקבלת על-ידי מי שנמצא במצב של ניגוד עניינים תושפע משיקולים פסולים שמקורם באינטרסים זרים; ועל כל פנים כי האמון הציבורי במערכת השלטונית ייפגע, אם עובדי הציבור יפעלו במצב של ניגוד עניינים. על כן, לא נדרשת הוכחה כי ההחלטה הושפעה משיקולים זרים, אלא די בעצם קיומו של ניגוד העניינים כדי לפסול את ההחלטה (בג"צ 214/79 עבדלאחי נ' יושב ראש המועצה המקומית טירה, פ"ד לד (1) 431, 433; בג"צ 531/79 סיעת "הליכוד" נ' מועצת עירית פתח-תקווה, פ"ד לד(2) 566, 572; ד"נ 6/86 שולמן נ' ראש עירית רמלה, פ"ד מ(2) 481, 485). "
257. ממשיך ומסביר בית המשפט העליון בעמ' 747:
"עם זאת, לא כל ניגוד עניינים פוסל את ההחלטה המינהלית. פסלותה של ההחלטה היא פועל יוצא מעוצמתו של ניגוד העניינים. על כן, ניגוד רחוק, המקים חשש תיאורטי להשפעה של אינטרסים זרים על ההחלטה, אינו מספיק לפסילת ההחלטה (השופט מלץ בבג"צ 244/86 רביבו נ' ראש המועצה המקומית אופקים, פ"ד מב (3) 183, בעמ' 185). המבחן לניגוד עניינים בין עניין ציבורי לבין עניין פרטי הוא מבחן החשש הסביר. על-פי מבחן זה, עובד הציבור יהיה מנוע מלדון בנושא שבו יש לו עניין פרטי, אם מתקיים חשש סביר כי ההחלטה תושפע מעניינו הפרטי, וזאת אף אם חשש זה אינו עולה כדי אפשרות ממשית (בג"צ 244/86 הנ"ל, בעמ' 186). לגישה שונה, שעל פיה – להבדיל ממקרה של ניגוד בין אינטרס שלטוני לאינטרס פרטי – דרושה אפשרות ממשית של השפעת ניגוד העניינים כאשר ההתנגשות היא בין שני אינטרסים שלטוניים, השווה לדברי המשנה לנשיא, השופט אלון, בבג"צ 244/86 הנ"ל, בעמ' 188."
258. ועוד מחדד בית המשפט העליון את הסוגיה בעמ' 747-748:
"מבחן החשש הסביר מבוסס על אמת מידה אובייקטיבית. השאלה אינה מה הן אישיותו ותכונותיו של עובד ציבור מסוים זה או אחר, אלא מהי עוצמתו של הניגוד בין העניין הציבורי לבין עניינו הפרטי של עובד הציבור הנוגע בדבר. עוצמת ניגוד העניינים נקבעת על-פי הקירבה בין האינטרסים המנוגדים. עמד על כך השופט ברק בבג"צ 202/90 י.ב.מ ישראל בע"מ נ' משרד המשפטים ואח', פ"ד מה (2) 265, עמ' 273:
'ישאל השואל: היכן יוצב הגבול, ומתי תיפסק אותה 'שרשרת' של ניגוד עניינים? תשובתי היא פשוטה: השרשרת תיקטע באותה חוליה, שממנה ואילך שוב לא יעלה החשש האובייקטיבי לניגוד עניינים. המבחן אינו סיבתי עובדתי, אלא נורמאטיבי. הכללים בדבר איסור על ניגוד עניינים משקפים השקפה חברתית אתית באשר להתנהגות הראויה של אדם הפועל למען זולתו. הם נגזרים בכל הנוגע לעובדי ציבור, מרצונה של החברה לשמור על אמון הציבור ברשויות השלטון. בהצבתו של הגבול יש להתחשב כמובן בנסיבות כל עניין ועניין'.
ראה גם: בג"צ 35/82 ישפאר בע"מ נ' שר הביטחון ואח', פ"ד לז (2) 505, בעמ' 530; בג"צ 589/86 שמעון נ' ראש המועצה המקומית קרית מלאכי, פ"ד מא (2) 617, בעמ' 625; בג"צ 529/89 ריעני נ' ראש המועצה המקומית יהוד, פ"ד מג (3) 389, בעמ' 394. עם זאת, בית המשפט אינו נדרש לבדיקה פרטנית כאשר קיימת הוראה סטטוטורית האוסרת ניגוד עניינים. הוראה כזו מכניסה את הנושא המוסדר לתחום ניגוד העניינים האסור, והיא מעידה על השקפת המחוקק כי ניגוד העניינים פוגע בתקינות המינהל ובאמון הציבור בו."
259. הארכתי בציטוט משום ליקוי המאורות החמור גם בעניין הזה. האם אף אחד במערך המשפטי של משטרת ישראל לא מבחין בניגוד האינטרסים בין מי שמוכר את המכשיר ובין מי שרוכש אותו? בין הסוחר ובין הציבור שמוכפף לו? האם צריך רגישות מיוחדת בכדי להבין שבעניין ציבורי, שלא לדבר על עניין פלילי, בעל הדבר – מי שנגוע בכל כך הרבה אינטרס אישי לא יכול לייעץ לנו או להתייצב על תקן המומחה הניטראלי?
260. ועוד, מדבריו של כבוד השופט ברק, כבודכם איננו חופשי לומר שהשתכנעתם שעל אף האינטרס האישי או למרות האינרס האישי האיש ראוי לאמונכם. המבחן הוא אובייקטיבי – מבחן האדם הסביר, וככזה ד"ר זוהיש לא היה צריך להיכנס לאולמכם כמומחה. זה היה פסול.
261. האם לא ברור שד"ר אלמוג, מי שנגוע יותר מאשר באבק אשמה בהכשלת הציבור כולו בהפעלת הינשוף כאוכף דאייתי אינו האיש הראוי להגן על ההחלטה כמומחה ניטארלי. האיש שלא ידע שיש מעבדה לפקח עליה כחלק מקבלת הינשוף – הוא יגן עליו? האיש שבחר לוותר על בדיקות כיול כדי "לפשט את ההליכים" הוא יגן עליו? אילו הייתה זו ועדת חקירה הוא הרי היה מקבל מכתב אזהרה קשה!!!
262. אם הבאתם אנשים אלו כדי שיגנו על עצמם – בבקשה – אבל הם שם במשטרה חושבים במידה רבה של צדק, שכבודכם מחפש בכח דרך להכשיר את הינשוף, כמו גם שהציבור טיפש? אז הכל הולך. האם צריך בית משפט עליון כדי שיסביר זאת?
263. אבל סדר היום של בית המשפט הנכבד היה, ואני מקווה שאיננו עוד, אחר בתכלית. ידיו הפשוטות לרווחה לקבל באהבה כל קמצוץ תמיכה לינשוף יהיה מפיו של מי שלא יהיה עיוורו אותו מלשמש בקודש המשפט ולהקפיד על קלה כחמורה בדיני המשפט הפלילי למנוע עיוות דין, והוא לא אווה אפילו לחשוב לרגע קט שמא משהו רקוב כאן. ואם ראה התעלם.
264. בעת שהעד יורגן זוהיש עלה למסור את עדותו והתבקשה הגשת חוות הדעת התנגד הסנגור להגשתה. לא מפתיע הוא שבית המשפט התעלם מן ההתנגדות ולא טרח לשקול אותה, או להכריע בה. בשלב מסוים בית המשפט הבטיח לשקול ולהחליט. סוד גלוי הוא שלא שקל ולא החליט עד היום כיוון שבפועל החליט מראש! הלזה יקרא משפט?
265. בין היתר נימק הסנגור את ההתנגדות, בעמ' 1 לפרוטוקול ישיבת 2.12.2008, כדלקמן:
"ד"ר זוהש הוא עובד של חברת דרגר. ויכול להיות שיש לו מומחיות. הוא עובד של חברת דרגר וכעובד של חברת דרגר הוא בא להעיד כאן על עובדות. האדם לא יכול לעשות משהו, ולהעיד על עצמו אחר כך לתת מומחיות על פועלו. הוא איננו מעיד על דברים שמישהו אחר עשה. הוא מעיד אך ורק על דברים שהוא עשה. זאת איננה חוות דעת מומחה."
266. שוו בנפשכם שבית המשפט מתכנס לדון במשפטה של חברה המואשמת ברשלנות בבניית גשר שקרס וגבה קורבנות בנפש. עולה על הדוכן המהנדס הראשי של החברה ומגיש חוות דעת מומחה. מישהו היה מתיר את הפרסה הזו? רוצה להעיד להגנתך – בבקשה – אבל חוות דעת מומחה? ניטרליות? ייעוץ לבית המשפט? אומר שוב – ליקוי מאורות משפטי חמור – אין לי ביטוי הולם מזה.
267. מכיוון שכך, הכריז הסנגור כבר בפתח דבריו כי אין מדובר במומחה במובן החוקי של המושג, ועל כן החקירה מטעם ההגנה לא תייחד לו אף שאלה מן הסוג ששואלים מומחה בלתי תלוי. כל החקירה כולה הייתה חקירה עד, בעל עניין על עובדות מעברו, ממעשיו, מפעולות שעשה או לא עשה וחקר מניעיו. וכמובן העמקנו בערעור מעמדו ויושרו כאדם שאינו ראוי בכלל להעיד במי שיש לו הרבה מה לטייח ולהסתיר, ועושה זאת באינטנסיביות רבה.
268. כל שופט ששומע דברים אלו צריך להפעיל רגישות משפטית ולהתייחס אל דברי הסנגור. אין צורך לפסול את העד, שהרי עד רגיל ככל העדים הוא כשיר להיות, אבל גבולות הכבוד שהוא ראוי להם מלכתחילה צריכות להסתיים. כאן. העד- על פני הדברים אינו עונה לכלל של עד מומחה. אלא שבית המשפט הנכבד, להוט ככל שהיה "לגלות את האמת", ולמנוע מהסנגור הטרדן למנוע אותה ממנו, קם לשאול אותו כמומחה שאלות משלו. וזה היה פסול מעיקרו!
269. בית המשפט מפי כבוד השופט חן היטיב להסביר עמדה זו של בית המשפט (שאמנם השתנתה מעט בהמשך), בעמ' 43 לפרוטוקול ישיבת 2.12.2008, לאמור:
"הרעיון פה זה לא ליצור מהומה ושבית המשפט לא ימצא את דרכו ובכך יפסול את המכשיר"
הסביר כבוד השופט ללא כחל ושרק. בית המשפט ראה את ההגנה כמי שמסכלת את האפשרות הרצויה לאשר את המכשיר. מה שעושה ההגנה זה "מהומה". לא משפט הוגן של הביאו את הראיות ונתרשם, אלא משפט שבו מעקרים את טיעוני אבן הנגף –ההגנה – בעודן באיבן – שלא תצלחנה!
270. לפעמים נדמה לי שבית המשפט חשב שעל ההגנה לפנות לתביעה ולהציע לה עדים ראויים מראש.
271. אני מדגיש שוב את המילה "המומחה". ד"ר זוהיש הוא עד כשיר לעדות ככל אדם אחר. מותר לו לספר ולהרחיב בתיאור פעולותיו במסגרת פיתוח ייצור ושיווק המכשיר ככל שבית המשפט יתיר לו להרחיב את היריעה. אבל זו עדות של עד ככל העדים. ואולי פחות מזה כיוון שעדותו מחייבת באזהרה חמורה בהיותו בעל עניין. עד מומחה זו כבר אופרה אחרת לחלוטין. זה איש שנועצים בו כבר סמכא, מתחשבים בדעתו ושומעים ממנו עניינים שבהערכה, אומדנה, ושיקול הדעת המקצועי. בזה פסולים ד"ר זוהיש וד"ר אלמוג כאיש אחד. שניהם נגועים באינטרס אישי מובהק הפסול אותם על פני הדברים להיות עדים מומחים בתיק זה. זה קנה את המכשיר וזה מכר לו. שניהם אחראים למוצר ונגועים באופן מובהק בצורך האינהרנטי להגן על המוצר. איתם אסור להתייעץ ומהם אין לקבל חוות דעת מומחה. לא במשפט אזרחי ובוודאי ובוודאי שלא במשפט פלילי.
272. מכאן הטרוניה והתסכול לשמוע את בית המשפט שואל את ד"ר זוהיש וגם את ד"ר אלמוג שאלות ששואלים מומחה כאילו מומחיותו מובנת מאליה – ולפני שמומחיותם בוססה כלל. בית המשפט אפשר לרוכל מלובק למכור את מרכולתו באין מפריע, כיוון שכאן בארץ הקודש קודשה מומחיותו מראש ולא נבחנה כלל. ממש כמו שעשה ד"ר שלמה אלמוג בזמנו כש"התייעץ" איתו מה ראוי לו לנהג הישראלי לקבל ככך ראה וקדש, וגם קח ראה וקדש, וממש כמו שעושה מאז משטרת ישראל, שנאלצה להודות במשפט הזה שאפילו איננה יודע איזה גלאים פועלים במכשיר מתי, איך ולפי אילו כללים, איך מודד המכשיר נפח וכו' . מין התבטלות שכזו בפני הזר, הכל יודע מן הניכר. המשטרה מתבטלת –אני לא! גם לכבודכם אסור.
273. הפלא ופלא, שאלות אלו נשאלו לא כהמשך לחקירתו הראשית, לא כשאלות של בית המשפט אחרי שסיים את חקירתו ונותרה שאלה או שתיים להן ניתנה תשובה לא ברורה מספיק. לא ולא. גם העיתוי – בהפרעה חוזרת ונשנית לחקירה הנגדית – וגם השאלות – כחקירה נגדית לחקירה הנגדית – הן מסכת אחת של חריגה מסדרי החוק המחייב, ובטויי בוטה לזה שבית המשפט שינס מתנים במקום שהתביעה כשלה ללקט פרורי מידע שיפיחו או אולי ראוי יותר לומר ינשפו רוח בגוויה המשפטית המכונה ינשוף. "לא יעזור לך מר קולקר" אמר לי כבוד השופט ריבלין פעם ופעמיים, ואחרי שניסיתי לטעון בפעם המי יודע כמה כיצד צריך המשפט להתנהל, נאמר לי כך: "אז צר לנו שאנחנו מפריעים לך לך בעניין"… וצריך להבין – מבחינת השופטים הם עשו את מה שנראה להם נכון כיוון שנקודת המוצא שלהם לא הייתה ולו לרגע בירור משפטה של הנאשמת, מלכה עינת עוזרי שמה – אלא עמידה על משמר הסיכוי לשמר את חוקיות ההרשעות על פי הינשוף ולמנוע זיכוי סיטוני של שיכורים – כתפיסתם. צר לא היה לכם מכובדי!
274. עד סוף המשפט לא הצליח ד"ר זוהיש להפריך את הטענה שהוא מעיד כמומחה על פועלו הוא…. ובכל זאת משום מה עדין מתייחסים אליו כמי שמסר עדות מומחה. עד לתום המשפט. זוהיש הסביר וזוהיש אמר. ואם אמר אז מה? הוכיח?! זהו ליקוי מאורות משפטי מובהק – כמו ההתעלמות מהתנגדות ואי מתן החלטה המקבלת או דוחה אותה, כאילו בית המשפט אומר – אל תתנגד – לא נתייחס אליך וכדאי שתפנים זאת מיד. מישהו צריך לקום ולהזכיר שזה פסול!
275. אלא מסתבר שזה גם לא עזר במיוחד לרפא את הפגמים:
ראשית נחשף כמובן שתוארו של ד"ר זוהיש במפעל דראגר הוא מנהל השיווק הבינלאומי של המוצר, ובלעז,International marketing project manager – האיש שתפקידו למכור קרח לאסקימוסים התייצב להסביר לאסקימוסים מדוע כדאי להם לרכוש קרח מתוצרת גרמניה. אם יצליח – יעלו מכירות המפעל ואיתן גם שכרו. אם לא – יוכה המפעל בכיסו. זהו עד מומחה???? זוהי דוגמא מובהקת למי שאיננו יכול להיחשב עד מומחה!
276. זאת ועוד – נניח לרגע שד"ר זוהיש מצוי היה בימים אלו בתהליך מכירה של מכשיר חדש מתוצרת מפעלו למשטרת ישראל, האם אתם סבורים שהייתה עליו חובה לחשוף עניין זה בחוות הדעת? האם הסתרת מצב כזה איננו בבחינת הסתרת עניין מהותי מבית המשפט ואולי גם מהסנגור?
277. נניח לרגע שבאותו מוצר שאולי מנסים למכור למשטרת ישראל, יש מרכיב כלכלי חשוב לד"ר זוהיש עצמו – פטנט שהוא רשם כחוק, והמכירה תזכה אותו בתמלוגים כספיים של ממש? זה חשוב לעצם היותו עד ניטרלי הספון במגדל השן האקדמי כביכול, או שזה אולי עושה אותו די דומה לאיש המוכר מרכולתו מדלת לדלת ועסוק בעיקר בלשכנע לקנות?
278. וכך קרה שהתברר שבעצם ימיו של משפט זה הייתה עסוקה משטרת ישראל בקליטת מכשיר נוסף מתוצרת דראגר. מי שמעיין בניסויי, שאת מסמכיו מסתירים מאיתנו כנראה גם בגלל העובדה המביכה הזו, מגלה שהמכשיר נוסה על ידי העדים הניטרליים ד"ר פלג וד"ר שנער, שכמובן לא יודעים דבר וחצי דבר על ד"ר זוהיש ולא שמעו עליו מעולם. ואולי הם דווקא מכירים אותו ורק שומרים את זה בסוד?
279. ומה עוד התברר, התברר שהמכשיר נשען על פטנט שרשם באופן אישי ד"ר זוהיש מוצג נ/109 (פרסום רשמי של הפטנט של ד"ר זוהיש). ואף שנחקר על כך לא טרח לגלות את האמת על כל צדדיה! לא הזכיר שבימים אלה מכר למדינה במכרז אחר את פרי המצאתו…
280. עכשיו נשאר עוד להניח באופן סביר שעו"ד סמו ידע על העסקה הנרקמת בין המדינה לבין הסוכן נוסע/עד מומחה/ זוהיש, ורק לתמוה מדוע אחרי שנחשף הקשר האישי הישיר בינו לבין מרכולתו (נ/181 המכשיר דראגר 6510) – לא קם קצינו של בית המשפט לחשוף את האמת המלאה. אפילו "עד ההזמה" רפ"ק דוד כתר ניסה בכל כוחו להסתיר את האמת הזו בחקירתו בעמ' 1346-1347 לפרוטוקול ישיבת 8.7.2009:
"ש . האם אתה יודע על מעורבות של פרופ' שנער או של פרופ' קובי פלג, של ד"ר קובי פלג בהכנסה של המכשיר הזה אליכם?
ת . למשטרת ישראל?
ש . כן?
כבוד השופט טננבוים : האם מה?
ש . האם הוא יודע על מעורבות שפרופ' שנער או שד"ר קובי פלג בהכנסה של המכשיר הזה שמיד אני אגיש את הספציפיקציה שלו, למשטרת ישראל?
ת . מי זה הם?
כבוד השופט טננבוים : שנער ופלג.
ש . שנער ופלג. אתה אמרת שהיה מכרז ואתה היית מעורב בו כי אתה הפרויקטור וכו' של המשטרה יש מעורבות של שני האנשים האלה כפי שידוע לך?
ת . אני לא ידוע לי שהאנשים האלה התערבו בתהליך המכרז.
ש . אז איך אתה מסביר את זה, אני מבקש להגיש את זה אדוני.
כבוד השופט ריבלין – אב"ד : רגע, צריך להבין מה מגישים.
ש . זו ספציפיקציה של מכשיר דראגר שנקרא 6510. אני שואל אדוני, אני לא יודע.
ת . יש תמונה, אני לא מאשר את המסמך.
כבוד השופט ריבלין – אב"ד : הפרוטוקול לא ישקף את מה שאמרת כאן. קודם כל הספציפיקציות של מכשיר ששמו על פי הנייר שאני מחזיק אלכוהול טסט 6510.
הוגש וסומן נ/181
השאלה השנייה הייתה אם אתה יודע שהמכשיר הזה השתתף בניסוי שערך פרופ' שנער?
ת . אני ראיתי שהכניסו, שעשו בדיקה איתו הבודקים. אין לי קשר לזה.
ש . אתה רק תאשר לי שהבודקים בניסוי השתמשו במכשיר הזה?
ת . אני חושב שכן, לא זה, לא הספציפי הזה, במכשיר שנראה כמו המכשיר לנו כמו בתמונה. יש אפליקציות, יש כל מיני דברים, אני לא יכול להגיד לך אם זה אותו דבר."
281. לא אתפלא אם גם ברגע זה חושב עו"ד סמו שכל זה לא רלבנטי. אבל הציבור קורא כל מילה ואני בטוח שהציבור מבין אחרת. אדם זה המתקרא ד"ר יורגן זוהיש איננו ראוי שיתקרא ויוגדר בתיק זה עד מומחה – זה בעל עניין מובהק המקדם את האינטרסים שלו ומסתיר גם את האינטרסים וגם את קידומם, ובכך מוסיף חטא על פשע.
282. זה אולי המקום להזכיר את פקודת הראיות. מדובר הרי באדם שהמשפט הזה הוא לו חלק ממשפט אזרחי – או משפטים אזרחים לרוב שיוגשו נגדו ונגד חברתו, ויש לו אינטרס כלכלי אדיר בתוצאות המשפט הזה. אפילו במסגרת האזרחית בית המשפט יכול לתת משקל לעדותו רק אחרי שהזהיר עצמו נאמה. וכאן?
283. האם כבר ידוע לכבודכם כי כל המידע, ואני מדגיש – כל המידע שמסר מישהו מעדי התביעה על הינשוף, כל כולו הוא מכלי שני כשהכלי הראשון הוא ד"ר זוהיש? כל העדים ביחד הם עדות יחידה של בעל דין המעוניין בתוצאות המשפט וללא כל סיוע!!!
284. עד כאן בעניין ד"ר זוהיש שלחקירתו נקדיש פרק נפרד, ולתשובותיו שלעיתים דומה כי הוא סבר שהן מושמעות לאנשים שבינתם מדולדלת, נקדיש עוד מילים ראויות בהמשך בפרק המיוחד לו.
285. והנה האיר ועלה כוכב חדש בשמי המשפט הזה – ד"ר ש. אלמוג. לפתע הודיעה התביעה שיש לה "עוד עד" ושהיא צריכה מספר שבועות כדי להכין את חוות דעתו. איזו תגלית מפתיעה! איזה תוכן מצא אותו? איזה איצטגנין גילה את הכוכב הזה? האם נפל מן השמים כדרכם של כוכבים? האם התגלה רק אתמול? האם שמו מופיע ברשימת העדים? האם מישהו טרח להגיש להגנה את החומר שעמד בפניו? לא ולא ולא!
286. אבל בית המשפט התיר את העדתו תחת התנגדות מפורשת. ומה הנימוק? "אנחנו נתיר הכל". או במילים אחרות בית המשפט עומד מוכן ומזומן לקבל מן המדינה כל טיפת מידע שיכולה להציל את כבודם של מי שחסו בצילו של הינשוף כל כך הרבה זמן. זה שההגנה מתנגדת זהו מכשול פעוט ערך. גם לך נתיר, אומר לי אב בית הדין, כאילו שאני זקוק לחסדיו האישיים כדי להעיד עדי הגנה, כאילו מדובר במשוואה של עשיית צדק לפי נוסחה פרטית ולא בעשיית משפט לפי החוק.
287. סליחה כבוד השופט ריבלין: איך אני צריך לקבל את ההבטחה הזו "גם לך נתיר"? זה אומר שאם אהיה נחמד מספיק תתיר לי ואם לא אז לא? זה אומר שנחה דעתך שאתה נוהג בשוויון ולכן אני צריך לשתוק? זה אומר שהחלטתך לאפשר לתובע לחרוג מזכויותיו מותרת אם אתה מבטיח לי שגם אני אוכל לחרוג מזכויותיי. לזה התכוון כבוד השופט ד"ר עוני חבש? האם חשבת לרגע שאתה רשאי לא להתיר לי להעיד עדים? אני ממש לא יורד לסוף דעתך. יכול להיות שאם בית המשפט לא היה מתיר את העדתו של ד"ר אלמוג, אז אני לא הייתי רשאי, אם חשבתי לנכון לקרוא לו כעד הגנה? האם אני מחמיץ משהו טמיר ממני נשגב מידיעותיי ומבינתי?
288. האם מישהו התחשב בזה הנאשמת היא אזרח רגיל שאין להעמידו לדין אם אין די ראיות כשרות להאשימו בעבירה? ואם מתברר שאין די ראיות להרשיעו ולא יתכן כי התביעה תבקש זמן כדי לייצר ראיות! ראיות יוצרים בדיעבד? לא! אם אין חוות דעת על מהימנות ודיוק המכשיר מראש לא מפעילים אותו כלל!!! האם זה לא מובן מאליו?
289. קודם מפעילים ואחר כך מבקשים ממומחה שיאשרר את השרץ? האם איזשהו נאשם סביר היה יכול להתמודד עם מערכת דורסנית שכזו? הרי זה ברור שזה בלתי נסבל. אבל בית המשפט הנכבד שם בצד את טענות הסנגור וחזר על סיסמתו החוזרת – אנחנו רוצים לדעת.
290. כבודכם – אתם אולי "רוצים לדעת", אבל משפטה של גברת עוזרי איננו יכול לשמש לכם במה למילוי משאלותיכם. זה לא חוקי!!! רצונכם זה לא יכול להכשיר את הראיות הללו במשפט הזה. אתם לא יכולים לשאוב ראיות, ליזום ראיות, להכשיר ראיות פסולות וכו' רק משום שיש לכם עניין בנושא זה או בנושא אחר. הרצון שלכם למנוע עומס משפטי שכרות אינו יכול לבוא על חשבון אף אזרח. בתיק הזה לא ראיתם את הנאשמת ולו פעם אחת. גם לא התעניינתם היכן היא ומדוע לא באה. בדקו בפרוטוקול. רק רציתם לדעת. צר לי. שגיתם.
291. האחריות לקביעת הנושאים והעדים היא פריבילגיה של בעלי הדין ולכם אסור להיות בית משפט חוקר. אני מסרב להאמין שאני צריך לכתוב דבר בסיסי כל כך כאן כדי לדאוג שהוא יפורסם ברבים. אני יודע שאתם יודעים. אבל אני רואה שאתם גם חושבים שהדבר הוא כפי שאומר הפתגם הערבי: "הכלבים נובחים והשיירה עוברת". השיירה עברה, אבל לכלבי השמירה של הדמוקרטיה אסור להסתפק בנביחות שקידמו את השיירה. השיירה אכן עברה. עכשיו הם צריכים לדאוג ששיירות כאלה תימנענה בעתיד. על זה מתנהל מבחינתי המשפט. לא על הינשוף. הינשוף הוא רק האמצעי להוציא דברים אלו לאור, לחשוף אותם, להביא אותם אל סף התודעה הציבורית. כי בנפשנו הם.
292. בעניין הינשוף, הרי אפשר להסתפק ולומר שזה שאפשרתם את העדתו של ד"ר אלמוג ללא התייחסות ראויה להתנגדויות, ואפילו העובדה ששמעתם אותו בפועל, אלו לא הופכים את עדותו של ד"ר אלמוג לחוות דעת מומחה אם איננה כזו! זה הרי עד מעורב, עד רגיל, עד אינטרסנט, עד שהסתירו עד עכשיו ועדין לא הסבירו מדוע, ואפילו הוא עצמו עשה הכל כדי להימנע מלהיחשף כאן לחקירה. זה הרי מובהק וגם נפרט יותר על כך בהמשך.
293. אליבא דעו"ד סמו, ד"ר אלמוג הוא "מר אלכוהול" בעיני המשפט. ד"ר אלמוג, איש חביב, וגם טוקסיקולוג רב מוניטין, הוא אדם ככל בני האדם, ומומחיותו איננה נקבעת על ידי שיעור קומתו המדעי הכוללת ותאריו, אלא על ידי הרלבנטיות של המומחיות לעדות. לפי השאלות שהועמדו לפני לבדיקה והמומחיות המיוחדת שלו להשיב עליהן. תוארו המלא, המצוטט בדייקנות על ידי התובע המלומד לא פחות משלוש פעמים בסיכומיו, לא גורם לי התרגשות כשהיא לא רלבנטית.
294. במקרה הזה שום דבר לא הועמד לפניו לבדיקה ויש לומר, כי ברוב הגינות חזר ואמר שהוא איננו מומחה לינשוף, לא בדק אותו מעולם, וכי כל מה שהוא יודע על הינשוף שאב מד"ר זוהיש… אפילו מאה איש יכתירו את חוות דעתו ואותו כמומחה לינשוף וחוות דעת על מהימנות המכשיר – טעות גדולה היא, ולצערי הטעיה גדולה חמורה ומתמשכת שעולה כדי הטעיית בית המשפט ומערכת המשפט כולה באופן מתמשך.
295. עיינו "בחוות דעתו" – בדקו שוב: היא איננה מתיימרת אפילו להכשיר את הינשוף, היא איננה מבוססת על חומר מדעי או אחר (אין תיעוד או חומר התייחסות), והעד לא מציין בחוות דעתו מה הופך אותו למומחה ראוי כדי לתאר את מכשיר הינשוף מבחינה טכנולוגית. בכל אלו הוא סומך על ד"ר זוהיש. הוא ככל הנראה לא הראשון שסומך על זוהיש ולא הראשון שמולך שולל. ד"ר זוהיש "הרוויח ביושר" את האבחנה הזו שלי בעדותו כאן.
296. אני מצפה מכבודכם שתכתבו בפסק הדין, שאלמלא מאבקו של הסנגור היינו ממשיכים להאמין שמכשיר הינשוף נבדק על ידי ד"ר אלמוג כרפרנט של משרד הבריאות, וכי פרסומו ברשומות כמכשיר ראוי ומתאים לשימוש, מתבסס על מומחיותו של האיש הזה. אין שופט תעבורה שלא שמע את האגדה הזו. כולם צריכים שהיא תופרך ברבים. שאלמלא כן, איש לא יעצור את האנשים ששמענו כאן, ואת צבא התובעים העושה זאת יום יום עד היום לחדול מן הכזב.
297. גם אחרי שד"ר אלמוג הפריך את טענת הכזב הזו במו פיו, התייצב כאן מר יחיאל בן יאיר, מי שהיה ראש מדור מכשור בזמן שהינשוף נקלט על ידי המשטרה והיה אחראי על קליטתו, ובלי היסוס חזר ומכר לנו את דברי הכזב הללו, המופיעים בעמ' 5 לפרוטוקול ישיבת 3.3.2009:
"ת. אנחנו עבדנו מול ד"ר שלמה אלמוג. ד"ר שלמה אלמוג הוא מבחינתי הנציג של משרד הבריאות."
298. איש זה, בן יאיר, הוא איש שעל דיברתו אושרו וקיבלו מעמד של ראייה מהימנה מכשירים אחרים. אם זו נורמת אמירת האמת שלו, אזי גם לא הייתי ממליץ לקנות ממנו מכונית משומשת. אבל בצער רב אני מוכרח לומר שאם ד"ר אלמוג היה אומר שבדק את המכשיר – אני סמוך ובטוח שכל בתי המשפט היו מקבלים את דיברתו גם ללא "התמיכה" של מר בן יאיר, ומותירים את טיעוני המשפטיים על היעדר ראיה כקול קורא במדבר. אין לי ספק קל שבקלים שכך היה קורה. וזו סיבה מצוינת לשקוע לכדי ייאוש, עד שבית המשפט יוכיח בהכרעת דין ישירה ונוקבת שיש בכוחו לקבוע מה אירע ולטעת תקווה חדשה, של יום חדש בעולם המשפט.
299. יום חדש, שבו תגלה המשטרה שבית המשפט רענן את חשיבתו והוא מבקש מהצדדים לשנן את משנתם קודם לזה שהם מגיעים להתדיין, ולהקפיד על קלה כחמורה. ראיה תתקבל רק אם היא קבילה ועדים יוערכו לפי החוק.
300. מי שקורא את "חוות-דעתו" של ד"ר אלמוג מגלה מיד שהוא כלל לא התבקש לחוות דעה על המכשיר המתקרא ינשוף, אלא לדווח על ההליך של רכישתו על ידי משטרת ישראל. הליך שבו הוא היה מעורב באופן אישי לטוב ולרע. הצליח – לו התהילה, נכשל – הכישלון הוא גם שלו!!!
301. למרבה הצער, הכישלון במקרה הזה מובהק ואין ספק שכשאדם מתייצב להגן על הבחירה שלו בינשוף – המרחק ממנו ועד המושג "עד מומחה" רחוק כרחוק מזרח ממערב! לטעמי הכישלון שלו היה במתן אמון בלתי מסויג בד"ר זוהיש, כיוון שהיה עליו ועל המערכת ככלל, להעמיק ולבדוק כפי שאני בידיים חשופות עשיתי. מדינה איננה יכולה להיות נסמכת על שיחת רעים, מכובדים וידועי שם ככל שיהיו. כך לא מתנהל ממשל. זהו גם פתח חמור למעשי שחיתות.
הנה מה שאומר על זה סגן ניצב בדימוס יחיאל בן יאיר, בעמ' 29 לפרוטוקול ישיבת 3.3.2009:
"ש . אתה דיברת על האפיון ואני אומר לך שבשלב האפיון נפגש ד"ר אלמוג עם ד"ר זואיש והם אפיינו.
ת . אתה שואל ואתי מה עשה ד"ר אלמוג?
ש . אני אומר לך כי ככה אמר ד"ר אלמוג.
ת . אז ד"ר אלמוג אמר מה שהוא אמר.
ש . וגם ד"ר זואיש אמר.
ת . אני לא אומר לד"ר אלמוג עם מי להיפגש .
ש . לא, אבל איך זה קורה שד"ר זואיש וד"ר אלמוג נפגשים בשלב האפיון?
ת . אין לי מושג, אני לא יודע, לא מכיר את העדות של ד"ר אלמוג ואני לא יודע אם הוא נפגש ומתי, אין לי מושג."
302. המשמעות היא שמי שהטיל את המשימה על ד"ר אלמוג טוען שהוא הטיל עליו את המשימה כנציג משרד הבריאות, וכי המגעים של ד"ר אלמוג עם אחד הספקים הפוטנציאליים שגם זכה במשרד זרים לו והוא מתנער מהם…
303. האם לא שמתם לב לכך שבפועל העידו בפנינו שד"ר אלמוג, ד"ר זוהיש, ומר רענן כץ שתפרו יחד עסקה שאחר כך אומצה במכרז "תפור" לפי מידה. חד וחלק. כל חוקר מתחיל במפלג הונאה יאמר שבנסיבות האלה ד"ר אלמוג הוא חשוד בפוטנציה. היכן המכרז? להיכן נעלמו עשרה מכשירים? מדוע משלמים 80 אלף ₪ על מוצר שעולה 20-25 אלף ₪? מי דאג להפיץ שד"ר אלמוג היה נציג משרד הבריאות? מדוע נפגש ד"ר אלמוג עם ד"ר זוהיש ולא עם שאר נציגי היצרנים, למה אין תיעוד אצל כל המעורבים- "דראגר", עמוס גזית, את"ן? ועוד שאלות.
304. אני לא מטיח אשמה בד"ר אלמוג – אבל כבודכם לא יכול להסתמך על איש מהמעורבים בלי בדיקה נאותה ואחרי שסירבתם לאפשר לי לבדוק. "לא מעניין אותנו" זה לא נימוק משפטי המתחרה בהצלחה עם הצורך שיש עליכם להזהיר את עצמכם לפני שאתם מסתמכים על בעל עניין כל שהוא.
305. בהמשך הסיכומים אני מייחד פרק עצוב לתרבות השקר. אני חושב שזה המקום להפנות אתכם לעדותו של מכר אישי ותיק של כבוד השופט ריבלין, שהתקבל בלבביות רבה בבית המשפט, והדברים מן הפרוטוקול (בעמ' 2-3, ישיבת 28.1.2009) הם כאלה:
"כ.ה. ריבלין: טוב, או-קיי, בסדר. ד"ר אלמוג יירשם כעד תביעה מספר 2, ואני מצהיר לפרוטוקול את מה שאני אמרתי כאשר לא הייתה החלטה, שיש לי היכרות מזמן שעבדתי במשטרה עם ד"ר אלמוג, אין בינינו יחסים חברתיים מעבר לכך, ולא פגשתי אותו, אני חושב…
ד"ר אלמוג: איזה 20 ומשהו שנים, אולי יותר.
כ.ה. ריבלין : או-קיי, הצהרתי את זה שלא תהיינה טענות מהסוג שאנחנו לא אוהבים לשמוע."
306. אני מציע לכבוד בית המשפט, גם בשלב הזה, לחזור ולעיין בבקשה ובתגובה לבקשה להשמעת עדותו של ד"ר אלמוג. אני מבקש לקבוע בשלב זה שהעדות הייתה פסולה ובדיעבד התבררו חששות הסנגור כמוצדקות ואין להיעזר בעדות זו כחומר ראיות, על אחת כמה וכמה לא כחוות דעת מומחה.
307. אני מצרף כאן את הבקשה ואת ההתנגדות לה. אנא קראו מחדש! כזכור מדובר כאן קודם כל וראשית לכל בחוק סדר הדין הפלילי ובדיני הראיות. לא בחופש של בית המשפט לעשות בדין כרצונו או כנראה לו מעניין.
308. גם בחקירתו הנגדית הבהיר היטב שלא בדק את המכשיר מעולם ואיננו בקיא בדרך שבה פועלים רכיביו ואפילו איננו מכיר את התוכנה שלו. ד"ר אלמוג מיוזמתו ביקש לציין שהוא לא אישר את המכשיר עבור אף אחד ממשרדי הממשלה כמכשיר מדויק מעולם!!!!
ר' לדוגמא בעמ' 7-8 לפרוטוקול ישיבת 28.1.2009:
"ד"ר אלמוג: פשוט מה שאני בא להגיד, אני לא צד, אני לא הייתי אף פעם חוץ מאשר הייעוץ שנתתי למשטרה בסוף שנות ה-90, אני לא בלופ של הינשוף, אני לא אחראי על הינשוף, אני לא מפעיל את הינשוף, אני לא מפקח עליו. שום דבר, אני נמצא במישור אחרי לגמרי. רק מאחר וביקשו ממני שאני אבוא ואני אסביר מה היו השיקולים לפחות שאני הייתי מעורב בהם בזמנו, ועל זה נכתבה חוו"ד, אני התחלתי באיזשהו מקום לקרוא ניירות, אמרתי רגע, אני פה יכול לעזור קודם כל לסנגוריה, הם כל הזמן אמרו איפה הניירות, איפה הניירות, יש לי אותם, מצאתי אותם, ואני אומר לכם באמת ובתמים החיפוש היה כזה מין משהו כזה של או למצוא לא למצוא, מצאתי, פורמאלית הם לא היו אמורים להיות אצלי כי בסה"כ ישבתי בכמה ישיבות עם האנשים. רק אני בדרך-כלל כשהולך לישיבות אני מדי פעם גם דואג שהניירות יהיו. אני אפילו די מופתע שמצאתי אותם כי זה לא באחריות שלי כל הנושא של הינשוף. אבל מאחר והם אצלי, אם זה מעניין אותך עו"ד קולקר, אם זה מעניין את ביהמ"ש, אני יכול, אם לא – אני פשוט מחזיר אותם למעבדה."
ובעמ' 9-10:
ד"ר אלמוג: אני חושב שהיום בראייה לאחור, אני קצת יכול להבין אולי מה קרה. כי מה שקרה זה ככה, אני לא, אני אף פעם לא מוניתי על-ידי משרד הבריאות, אני לא מוניתי. אני בנושא של הינשוף אני אף פעם לא קיבלתי איזשהו מינוי רשמי של משרד הבריאות להגיד אתה נציגנו בעניין של הינשוף, לך תעבוד מול המשטרה ו,. לא. לא קיבלתי מינוי כזה. מה שהיה זה שפנה אלי אז מי שהיא אחראי על כל העניין הזה, בן-יאיר, יחיאל בן-יאיר. ומאחר והוא יודע את ההיסטוריה שלי בנושא של אלכוהול וכל הקשר עם המשטרה באלכוהול. הוא בא ואומר לי, תשמע, אתה מנהל את המעבדה של משרד הבריאות ואתה אולי בר הסמכא נכון לאותו רגע במדינה בנושא אלכוהול, בוא תעזור לנו לעשות איזשהו מהלך ותן לנו את העצות המקצועיות, את האימפקט המקצועי שלך. אז אני עשיתי את זה וליוויתי אותם כי באמת חשבתי שזה חשוב שלמשטרה יהיה איזשהו מכשיר כזה שיעשה את הבדיקות האלה. וככה זה הלך. עכשיו לכן אני גם לא הרגשתי שאני צריך לדווח למשרד הבריאות על משהו כי אני לא הייתי נציג מטעמם, אני ייצגתי את עצמי, את המעבדה שלי בתור אחד שמבין שמלווה איזשהו תהליך מסוים. קרוב לוודאי שאם משרד הבריאות היה מוצא, היה צריך להתערב זה וזה ודאי שהוא היה מבקש ממני כי באופן טבעי אני הייתי אחראי על הנושא הזה. אבל לא פנו אלי, לא ביקשו ממני, לכן גם לא הרגשתי שאני צריך להעביר למשרד הבריאות את הניירות, שאני צריך גם לדאוג לזה. אז לקחנו את כל הדברים האלה בסופו של דבר והכנסנו אותם לאיזשהו, לאיזשהו תיק וזה נשאר באיזושהי פינה באיזה מקום. אז אני גם לא מתפלא אגב על מה שאתה אומר, שבדקת משרד הבריאות… לא היה כלום, אני לא העברתי למשרד הבריאות שום דבר. זה היה מין ייעוץ שנתתי, תקראו לזה ייעוץ של עובד מדינה לגורם של המדינה. מה יכול להיות יותר יפה מזה. זה מה שאני עשיתי. עובד מדינה שעובד בבי"ח של המדינה, שמשטרת ישראל ביקשה מה שביקשה, אני עושה את זה עם הרבה משרדי ממשלה, בדרך-כלל אני מאוד קואופרטיבי בלנסות לקדם דברים ברמה לאומית. זה היה אחד מהם."
309. כן, ומה עוד התגלה – שהשנים הללו ד"ר זוהיש וד"ר שלמה אלמוג הם מכרים ותיקים – הם הם אלו שישבו וגזרו עבורנו בינם לבין עמם את החליפה הזו שנקראת "ינשוף". וכשיש בעיה עם פרוצדורה מסוימת מפנה ד"ר זוהיש את האצבע המאשימה אל ד"ר אלמוג, ולהפך – בכל שאלה של ביצועי המכשיר – מסתמך ד"ר אלמוג על.. . ד"ר זוהיש – איך לא.
310. ויש לי שאלה – נניח לרגע שד"ר אלמוג הוא המומחה מספר אחד בארץ לינשוף, מדוע משרד הבריאות, מר נדב שפר ואחרים לא פנו אליו כדי לבקש מידע?
"מר אלכוהול" כתאורו של עו"ד סמו – האם שכחו אותו? או אולי שהוא דחה אותם ולשני הצדדים לא נעים לגלות זאת? מה בכלל רצו לד"ר זוהיש?
311. למרות הכבוד וההכרות המוקדמת הניכרת בין העד לבין השופטים היושבים בדין – מה שהוא במקומותינו כמעט בלתי נמנע ומצריך את בית המשפט לנהוג משנה זהירות בהכרעותיו, דומה שאין ספק שאין רלבנטיות מדעית ואין תשתית בחוות דעת חוקית לפי פקודת הראיות להכרה בעד כעד מומחה. וחבל שעדות המומחה שלו הותרה בשל הכלל השגוי שהכתיב את החלטות בית המשפט "אנחנו רוצים לדעת הכל"!
312. בתי משפט אחרים בארצנו נהגו אחרת ופסלו עדים מלהיות עדים מומחים במקרים פחותים בחומרתם ובקיצוניותם מהמקרים שבפנינו. קחו למשל את כבוד השופט אשר קולה מבית משפט השלום בנצרת שפסל חוות דעת מומחה מהנדס שבדק במעבדות הטכניון טיבו של בטון שהיה שנוי במחלוקת, וחוות דעתו נפסלה משום שהתברר שמכון התקנים, מקום עבודתו של המומחה, נותן שרותי טיב בדיקת הבטון גם לנתבעת (ת.א. (ש' נצרת) 2317/03 עפו נ' מחצבות כפר גלעד א.ג.ש.ח. בע"מ). מה ההבדל בין המקרים? ד"ר זוהיש וד"ר אלמוג הם נותני שירות קבועים של משטרת ישראל – הלא כן?
313. ובכן רשמו לעצמכם – מדינת ישראל הזניחה את חובתה המינימאלית ליצור אפילו מראית עין של תשתית מדעית הולמת לינשוף, וככל שמדובר בידו המושטת של בית המשפט המתחנן לקבל חומר מבוסס בעדים כשרים וראויים כדי להכשיר את הראיה – השאירה התביעה את היד הזו ריקה ומאוכזבת, ושלחה את השופטים לחפש לקט, פאה ושכחה משפטיים בכל אשר רק תמצאנה ידם כדי להציל את האמת הדוויה הזו.
314. מי שקורא את סיכומיו של עו"ד סמו לא ימצא בהם יסוד עובדתי איתן למדע שהיה צריך להתייצב ולהראות פניו בבית המשפט. הוא ימצא שם הרבה דברים אחרים, ואפילו הפניה למשפט לא רלבנטי לחלוטין – זה שנערך בניו ג'רזי, כמוהו כקש שטובעי הינשוף נאחזים בו ברוב ייאוש ותו לא.
315. ד"ר פוליצ'וק, עיסוקו בנושא הפך לעיסוק מדעי, והוא מתעתד בתום הדיון כאן לפרסם את מאמריו היכן שמדענים מפרסמים דברים שכאלה, התעמק כמובן בטיעוניהם והסבריהם של כל המדענים ואנשי המקצוע שאך הצליח למצוא, הפנה אותי להשוואה מעניינת. בתיק שלנו לא העיד אפילו מומחה אחד מטעם התביעה, ועדיה היו שניים בלבד. מולה הציבה ההגנה 17 עדים מהם עדים מומחים לרוב: ד"ר נעים פזע, מהנדס משה אביחי, מר איתן שרון, ד"ר אורנה דרייזין, ד"ר איליה פוליצ'וק ד"ר אלכס לפק, מר אורן בר אילן, וד"ר אשר גופר. לעומת זאת בניו ג'רזי קרה דבר הפוך: התביעה העמידה 11 עדים מומחים:
1. Edward P., Conde U.S. Department of Transportation Volpe National Transportation Systems Center
2. Samuel E. Chappell, Ph.D. Consultant
3. Barry K. Logan, Ph.D., Washington State Police
4. Rod G. Gullberg, Washington State Police
5. J. Robert Zettl, Consultant
6. Stephen B. Seidman, Ph.D., University of Central Arkansas
7. Hansueli Ryser, Dräeger
8. Patrick M. Harding, Wisconsin State Police
9. Norman J. Dee, The CMX Group
10. Thomas A. Brettell, Ph.D. New Jersey State Police
11. Sgt. Kevin M. Flanagan New Jersey State Police
ואילו ההגנה הסתפקה בשני עדים בלבד:
1. Gerald Simpson, Ph.D
2. Michael Peter Hlastala, Ph.D, University of Washington
316. אין טעם שנכנס כאן למשפט ניו ג'רזי – בייחוד לאור העובדה, ששם מדובר במכשיר אחר שמתנהלות לגביו פרוצדורות אחרות, מכל הבחינות, ושאת השונות המובהקת שלו מזו של הינשוף הוכיחה ההגנה באופן שאיננו מצריך דקדקנות נוספת. אבל בעוד ששם המדינה עשתה את מה שמצופה ממנה לעשות, בעוד שהאזרח מן הסתם לא יכול היה להשקיע ביותר ממומחה אחד או שנים – זה הרי גם לא הגיוני לדרוש ממנו זאת – כאן עומד פרקליט המשטרה מתהדר בחוסר מעש, ואומר לשופטים זה תפקידכם לאשר את הינשוף ויהי מה – אתם תביאו ראיות בעצמכם (כבר בישיבה הראשונה הוא ציווה על בית המשפט לזמן את העדים שאכן בסופו של דבר זומנו על ידי בית המשפט כאילו היו עדים ניטרליים), אתם תתירו לי להביא כל ראייה שארצה, מתי שארצה (ראה עדות רפ"ק כתר שהקשר בינה לבין עדות הזמה רופף ממה שהדעת סובלת), ולעדי ההגנה אל תקשיבו כיוון שיש הרבה נאשמים בשכרות, יש קטל בדרכים וצריך לדאוג שאף אחד לא יצא זכאי בדין.
317. בית המשפט צריך, גם בלי לקרוא מילה אחת ממה שכתבו מומחי ההגנה לפסוק כך: מדינה שאיננה מכבדת את בית המשפט בעדים מומחים ראויים שלא תבוא בטרוניה אל בית המשפט שקובע את מה שצריך בית המשפט לקבוע – התביעה כשלה לשאת בנטל להוכיח שהינשוף הוא ראיה מדעית מבוססת מעבר לכל ספק סביר, ולכן השימוש במכשיר הזה פסול!!!! בית המשפט איננו שלוחה של התביעה ואל לה לתביעה לצפות עוד שבית המשפט יעשה מלאכה של תובע. אם כך יהיה – בא הקץ על מערכת המשפט שלנו. בית המשפט הלך כברת דרך ארוכה לקראת התביעה בהתירו לה השמעת עדים שלא ברשימת העדים, ואף שהתרה בה עוד בגלגול הקודם של משפט זה על שאין עימה חוות דעת ראויה לשמה – התביעה לא השכילה לתקן את המעוות. בבית משפט ישראלי המסקנה המשפטית היא אחת – התביעה כשלה, וההכרעה היא שאמינות המכשיר המכונה ינשוף התנפצה מול המציאות החזקה הזו.
שייך לנושאים: עורך דין תעבורה נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר
3 תגובות »
