מסקנות קונקרטיות ממאמרם של ה"ה סנג'רו ואלפרט- סיכומי ההגנה במשפט הינשוף (11)

מסקנות קונקרטיות ממאמרם של ה"ה סנג'רו ואלפרט

  1. למדנו לדעת במשפט הזה שבחו"ל מקובל לשמור על זכרון קשיח 1000 בדיקות ומעלה. כך גם נדרש באפיון של הינשוף בנ/123. עוד למדנו שבהולנד בניו גרסי בגרמניה ובמקומות אחרים נערכת בדיקת אימות לפני כל בדיקת נהג ולאחריה.
  2. הביצוע של שני מהלכים אלו מאפשר לאתר טעויות ותקלות במכשיר, ולמנוע העמדתם של חפים מפשע למשפט. זהו חלק מתהליך תקני מחייב, ומתקדם שעבודה לפי תקן 17025 היה כופה על מפעילי הינשוף במסגרת פיקוח בן זמננו על התהליך.
  3. במוצגים נ/112 נ113 נ/114 שהם פלטים של מכשיר שמספרו 34 הראנו לבית המשפט הנכבד כי מופיעים בהם ערכי מדידה העולים על חמישה אחוזים מאלו שמופיעים לכאורה על המיכל שממנו דגם הינשוף.
  4. פלטים אלו מוכיחים בצורה שאי אפשר להתווכח עימה שבני אדם, כאן בירושלים הורשעו בדין על סמך פלטים המעידים על עצמם שהם שגויים. מעידים על עצמם אך הינשוף לא ערוך למנוע.
  5. אין ספק שלפחות מישהו מבין כבודכם הרשיע בדין בני אדם כאלו ואיש לעולם לא ידע.
  6. אומר לנו עו"ד סמו – בבחינת עד – דבר שהיה מקובל עליו כטבעי למרות שהשיטה הזו איננה מוכרת בדין הכתוב- שמשטרת ישראל מכירה את המקרים הללו וכי היא מודה שהייתה טעות ועשתה כל שביכולתה לעצור את ההליכים נגד אלו שהיו תלויים נגדם כאלה מכוחו של אותו מכשיר. האם היא מכרה את כל המקרים? דבריו אינם יכולים למחוק את העובדה שהגילוי הוא של עו"ד שניאור, וכי למנגנון המפעיל את הינשוף אין בקרה כזו בגלל רמה ירודה של התייחסות לבעיות כאלה, בגלל הסרה של מנגנוני ביטחון ובקרה שיש במכשירים בחו"ל (זוכרים שזה אותו מכשיר?), ובגלל סרבנות מגונה לקיים בקרה ראויה על התהליכים ועל המעבדה במיוחד.
  7. נדמה לי שאם ה"ה סנג'רו והלפרט היו מכירים את סדרת הדוגמאות הטובות מן המציאות שיש לנו בתיק זה – היה להם קל יותר לשכנע. אבל הנה אנחנו כאן מניחים תשתית איתנה למי שטרם אימץ את הרעיון שהקדמה איננה יכולה להיות סלקטיבית במובן זה שתקל להרשיע ותמנע התגוננות. זהו כתם שחור למי שחושב כך.
  8. העולה מכל הנאמר לעיל הוא שאי אפשר בימינו אלה להכשיר מכשיר מדידה אנליטי, בלי רשימה מסודרת של יסודות התנהלות שאין להם תחליף. מכשיר ראייתי, ממש כמו מכשיר רפואי איננו יכול להתקיים אם לא עבר תהליך מסודר של תכנון מבוקר, ייצור מבוקר, בחינה מדוקדקת וכימות אי הוודאות של השיטה, בדיקה מדוקדקת וכימות אי הוודאות של כל מכשיר ומכשיר שהוא מעבדה בפני עצמה, התאמה מבוקרת ומפוקחת של דרישות רגולטורית למנגנון המכשיר ולאופן הפעלתו המתוכנן, התאמה מבוקרת של המכשיר לסביבת העבודה הצפויה ותנאיה המיוחדים אם יש כאלה, תהליך קליטה והדרכה מבוקרים למפעילי המכשיר ולמתחזקים העתידיים שלו, תכנון מבוקר של תהליך האחזקה והתחזוקה של המכשיר, פיקוח מבוקר על תהליך הפעלתו לרבות הדרכה מבוקרת למפעילים, ובקרה שוטפת ומעקב סטטיסטי אחר פעולות כל מכשיר ומכשיר לאורך זמן.
  9. אם ישב לו בית המשפט בנחת, עם ה-check list  – רשימת הביקורת הזו – דומני שאפילו בדוחק אי אפשר לסמן שם וי על איזשהו פרט מהתהליך שאמור להבטיח את מהימנותה של הראייה, כשאסור להכריז עליה כמהימנה אם אין וי כזה על כל פריטי הרשימה.
  10. כל מה שהכרנו לעיל היה צריך להיות ברשימת המלאי של ראיות התביעה כדי להבטיח שהמכשיר המכונה "ינשוף" ראוי לתואר ראייתי. התביעה לא יכולה הייתה להסתפק בדילוגי מאסף על ידי עו"ד סמו שהניח בידי רפ"ק כתר דפים מהאינטרנט ויחד החלו ליצוק בהם תוכן עצמאי. הדבר הזה הוא משל ומופת לצורת ההתנהלות וחוסר הרצינות המוקדש לצד הראייתי בענף התנועה בכלל, ומצטייר הרושם ששם חושבים רק על איך להשיג הרשעות ולא על איך להבטיח אכיפה ראויה. לשבת מול מועדון שבו מבלים צעירים עם מכשיר ינשוף זו תמצית העמדה הבסיסית. לא מניעה של הקטל בכבישים אלא מילוי טבלאות הסטטיסטיקה על חשבון הלכודים. ומי שזו עמדתו מה הפלא שאין לו אפילו קמצוץ תשומת לב להיבטים החוקיים של זכות האזרח, שהמשפט הזה הוא מטרד עבורו.
  11. ישאל עצמו אדם אם היה נוטל תרופה שיוצרה שלא לפי מתכונת כזו, או נותן אותה ליקיריו, ויקיש מיד – החברה אחראית לכל נאשם ונאשם שלא יופקר למכשיר ראייתי שהביטחון במהימנותו פחות מזה.
  12. לא צריך מומחה כדי להבין שכל אלו אינם ברי וויתור, אף אחד לא היה מוכן לקבל טיפול רפואי במכשיר שתהליכים אלו , או אפילו אחד מהם פסח עליו.  מי שיעשה כן לא ייתפס כמגן הציבור מפני שיכורים אלא כמי שהפקיר את הציבור ביבי קבוצת אינטרסנטים שהגיעה לידי הסכם עם קבוצה אחרת, שיכורת כח, שאיננה יודעת אפילו ריסון עצמי מהו.
  13. אני מרשה לעצמי לומר שאפילו היום, אחרי שלוש שנים של הקזת דם ממש, ואחרי שלכל ידוע שמסקנות הועדה שבראשה עומד ד"ר אלמוג – כפי שהוא עצמו העיד כאן, יהיו שיש להחיל על קליטתו של המכשיר הבא תהליכים הכוללים הקפדה על תקנים מחייבים הן בתכונות, הן בשיטת התחזוקה והן בפיקוח הדוק על התחזוקה, למרות שהכתובת על קירות בית המשפט כתובה באותיות גדולות בהרבה מאותיות קידוש הלבנה שעל קיר בית הכנסת ואין אנו נזקקים לאור הירח- למרות הכל עומדת ההגנה מול לב מוקשה, ולא רק קשיות עורף.
  14. אינני מתפלא על כך שאנשי ענף התנועה אינם מבינים את הדבר הזה. עצם העובדה שרפ"ק כתר מנהל ביחד עם רפ"ק סמו את ההליך כששניהם פקודיו של ניצב בן-חמו המפעיל את המכשיר תוך התעלמות מכל תמרור אזהרה ותוך תקיפת הסנגור בכל פורום אפשרי – כולל תלונה ליועץ המשפטי לממשלה ודרישה להעמיד את הסנגור לדין על פועלו, מלמדת שאנשים אלו לא יכולים להבין מהם תהליכי בקרה להבטחת איכות – התנהגותם היא משל ומופת לנטרול כל אפשרות של בקרה על ידי גורמי הפרקליטות שהיו צריכים ליטול את השרביט מזמן- דבר והיפוכו.
  15. אני מניח שהם שואבים עידוד מכניעתם של רבים שאין ידם משגת לנהל הליך משפטי מורכב שכזה, ורואים את "הרווח" הזה הבלתי חוקי בעליל, לנגד עיניהם, ובוא יבוא היום שידרשו לתת דין וחשבון גם על זה. זאת כיוון שהמשפט הזה איננו עוסק בינשוף. הינשוף הוא אולי מטפורה לנשיפה מלווה בצליל צורם שמפיקה הרשות מול זכויות האזרח והחוק. בעגה השגורה קוראים לנשיפה הזו "צפצוף".
  16. לא נותר אלא לחזור ולומר – לתביעה אין ראיות מומחים ראויות – דין הנאשמת לזיכוי! האישום היה מופרך מיסודו.

המשפט והמדע – רצוי ומצוי ע"י ד"ר סנג'רו וד"ר הלפרט סיכומי התביעה במשפט הינשוף (10)

המשפט והמדע, הרצוי מול המצוי על פי פרופ' סנג'רו וד"ר הלפרט – עיקרי הדברים

  1. מעמדו הנוכחי של מכשיר ה"ינשוף" הוא כשל כלי מדעי, הראיה הנחשבת לקבילה בפני בית המשפט להוכחת אשמתו של אדם שנחשד כי נהג תחת השפעת אלכוהול. כלי מדעי זה רכש לעצמו בפועל מעמד של המרשיע האולטימטיבי, מסיר הספקות, שבמחי פלט אחד משמיט את הקרקע מתחת לרגלי הנאשם – ואוי לחירותו, לכבודו ולפרנסתו. כיצד ניתן ליצור ספק סביר ולערער את הביטחון הרב שיש לבית המשפט במכשיר הזה?
  2. המאמרMordachi Halpert and Boaz Sangero, From a Plane Crash to the Conviction of an Innocent Person: Why Forensic Science Evidence Should Be Inadmissible Unless It Has Been Developed as a Safety-Critical System, Hamline Law Review, Volume 32, Number 1, Winter 2009, 65. חושף את המערבולת התודעתית מטשטשת החושים, אליה נשאב עולם המשפט, כשהוא מעניק "חזקת אמינות" למכשיר דוגמת "הינשוף", ומסתפק בו כראיה בלעדית (שם, בעמ' 87).
  3. ראשית עולה, כי הפיקוח, הבקרה והרגולציה של הראיות המדעיות הקבילות במשפט נמצאות בפיגור רב לעומת המתרחש בתחום הציוד הרפואי (שם, בעמ' 67).

           א.         המעבר מגישת הקופסה השחורה לגישת מערכת הביקורת והבטיחות

גישת "הקופסה השחורה" הייתה מקובלת עד למלחמת העולם השנייה, וזו דוגמה השאולה מעולם התעופה, לפיה היה צריך לקרות אסון שבו מטוס התרסק, כדי להקים ועדת חקירה שהייתה פותחת את הקופסה השחורה על מנת להתחקות אחר הכשלים שהובילו לאסון. כולם היו מתפעלים ממסקנותיה של הוועדה ולומדים לקח, עד ששוב קרה אסון, שנגרם בגלל תקלה דומה אך לא זהה, או בגלל תקלה אחרת באותה המערכת או ממערכת דומה –  ושוב חוזר הניגון, לפיו מוקמת ועדת חקירה… האסון הבא לא היה יכול להימנע בשל שיטת פיקוח זו, שהיא למעשה שיטת בדיקה רטרוספקטיבית, המפיקה לקחים ex-post
(שם, בעמ' 71).

גישת מערכת הביקורת והבטיחות היא היפוך סדרי העבודה שהונהגו בגישת "הקופסה השחורה", והיא דורשת מיצרנים לדאוג לבטיחות ex-ante, בכל שלבי הפיתוח והייצור, לרבות שלב פיתוח התוכנה למכשיר, המערב תוכנה עם חומרה, כדי להימנע מאפשרות שייגרם אסון – מוות, פציעה, מחלה, פגיעה כלכלית חמורה, כשלון מבצעי, נזק סביבתי או נזק לרכוש (שם, בעמ' 70, 75-76). מכשיר ה"הינשוף", לדוגמא, הוא כלי המשלב הן חומרה והן תוכנה. לפי גישה זו, לא די בבדיקת התוכנה לאחר שהושלם קידודה כדי להעיד על מהימנותה ועקביותה, אלא יש לבחון גם את התכנון, הפיתוח והקידוד שלה – האם אלו בוצעו מתוך מחשבה למנוע תקלות.

 

           ב.         המעבר בין הגישות התבטא בהתפתחות ענף חדש בהנדסה, הנדסת בטיחות אנוש, וכן קיבל ביטוי מעשי בחקיקה האמריקנית למשל, עם הרחבת סמכויות רשויות הפיקוח על התעופה ועל המזון והתרופות (שם, בעמ' 73). יחד עם זאת, על מכשירים מדעיים הקבילים כראיות בבית המשפט, עם דגש על מכשיר ה"ינשוף", לא מיושמים אמצעי בטיחות לפי הגישה האחרונה, למרות משקלם הרב בחריצת גורלם של נאשמים (שם, בעמ' 78).

            ג.          בענף הרפואי, למשל, ה-FDA הגדיר שלוש רמות פיקוח, הממיינות את האביזרים והשירותים לפי רמת הסיכון לפרט הגלומה בהם. יוצא אפוא, שכפפות חד-פעמיות ותחבושות אלסטיות, מרמת הפיקוח הפחותה לפי ה-FDA, זוכות ליותר פיקוח מאשר ראיה מדעית, כמו ה"ינשוף" או בדיקת התאמה של DNA (שם, בעמ' 74). לפי פרופ' סנג'רו וד"ר הלפרט, ראיה מדעית צריכה לזכות לרמת הפיקוח הקפדנית ביותר, המקבילה לרמה 3 של ה-FDA, לאור הסיכון שהיא טומנת בחובה כלפי הפרט – הרי בארה"ב, על סמך בדיקת DNA ניתן לדון נאשם ברצח למוות או למאסר עולם, אך גם העונש שמוטל בישראל על מורשע בנהיגה בשכרות הנו מחיר כבד לחירותו, כבודו ופרנסתו, קל וחומר כשמתעורר סיכוי סביר לכך שהורשע לשווא (שם, בעמ' 74).

            ד.         הנדסת בטיחות אנוש היא דיסציפלינה המתמחה בידע ומיומנות מקצועית המיושמים על עקרונות, קריטריונים וטכניקות במדע ובהנדסה, לגילוי ונטרול סכנות, או להפחתת סיכונים אפשריים. היא עוסקת בזיהוי, הערכה, מיגור ובקרת סכנות בכל שלביו של מכשיר מסוים, החל בשלב התכנוני, עובר דרך פסי הייצור, הניסוי והשימוש המעשי וכלה בשלב בו המכשיר מסיים את חייו והופך לפסולת. משום שהמתודה מלווה את כל מחזור החיים של המכשיר, אין היא דומה כלל ועיקר לגישת "הקופסה השחורה" (שם, בעמ' 74-75).

           ה.         ה-FDA מחייב עמידה בסטנדרטים של הנדסת הבטיחות ביחס לפיתוח תוכנה, ומדגיש כי לא די בכך שבודקים תוכנה, אלא שאנו צריכים להיות בטוחים שהיא תואמת את השימוש שלשמו פותחה (שם, בעמ' 76). ה-FDA מכיר אפוא בקושי לבדוק את התוכנה לאחר שהושלמה, ולהתחקות אחר הקוד שבבסיסה, ועל שום כך, גם בתחום מדעי המחשב אימצו גישה זו, הרואה בתהליך הבקרה והבטיחות חלק בלתי נפרד מאיכות המוצר, ולפיה יש לתכנן בהתאם לתכלית ולדבוק בה גם בשלב עיבוד המידע והתכנות, ולא להקדים מעשה למחשבה, כלומר לתכנת ואז לוודא שהכול עובד כשורה.

            ו.          כשמקדימים מעשה למחשבה בתחום התוכנה, נופלים לפח שבו מונחת בעיה חמורה: לא מודעים לכל הביטויים האפשריים שקוד התוכנה יכול לקבל, וכך ניתן להחמיץ אפשרות שהתוכנה תטעה. ככל שתוכנה תהיה יותר מורכבת, היא תדרוש את מירב הדיוק ולכן יש לפעול מראש כדי לחזות את כל הביטויים של הקוד, על מנת להימנע משגיאות. אפשר כמובן לבחור להשתמש בתוכנה פחות מורכבת (שם, בעמ' 77).

  1. הנה לנו פרדוקס: מכשיר ה"ינשוף" רחוק מהסטנדרטים שהציבה גישת הביקורת והבטיחות והסטנדרטים המקובלים באשר לתוכנה, ויחד עם זאת הוא קביל כראיה מדעית בבית המשפט.

           א.         המכשיר בודק את ריכוז האלכוהול באוויר נשוף במקום את ריכוז האלכוהול בדם, ובכך כבר מתפשרים במידת-מה על הדיוק בממצאים (שם, בעמ' 77).

           ב.         ישנו מספר רב של אפשרויות לטעות במהלך המדידה עצמו: מדידה בשלב הספיגה (כאשר ריכוז האלכוהול באוויר הנשוף אינו זהה לריכוז בדם, ברמה האסורה על פי חוק); "פה-אלכוהול" (כאשר המכשיר מאתר את ריכוז האלכוהול באוויר שבחלל הפה ולא באוויר שבריאות); זיהוי חומרים אחרים כמו אצטון, כאלכוהול (שם, בעמ' 77-78).

            ג.          אך הטעות נובעת עוד לפני שמגיעים למצב בו בודקים חשודים פוטנציאליים: המחוקק לא הציב תנאים ex-ante שלפיהם ייוצרו ה"ינשופים" – הוא לא קבע נוהלים, שלפיהם יתוכנן ויפותח מכשיר המדידה, אלא במקרה הטוב מציב דרישה שמכשיר שכבר קיים בשוק יעמוד בסדרת בדיקות, בדומה לשיטת "הקופסה השחורה". רוצה לומר: מתאימים את הרצוי למצוי (שם, בעמ' 78).

            ד.         במשפט שהתנהל בניו-ג'רזי, ועסק באמינות מכשיר "ינשוף" מדגם שונה של חברת דראגר, העיד מומחה מטעם התביעה שהביטחון שהיה לו באמינות המכשיר הנ"ל היה גובר, לו גוף בלתי תלוי היה בודק את התוכנה שלו. לא זו אף זו, אותו העד הוסיף שהדרך הטובה ביותר לבדוק את התוכנה אינה לפי גישת "הקופסה השחורה", אלא על ידי אימוץ סטנדרטים בזמן הפיתוח שלה! (שם,בעמ' 79) רוצה לומר: אין תקווה שעד התביעה יהיה בטוח אי-פעם במאת האחוזים שהמכשיר של דראגר אמין ופועל כשורה, כי בשעת הפיתוח של התוכנה לא אימצו סטנדרטים של בקרה ובטיחות.

           ה.         באותו הליך משפטי, נשלחה התוכנה לבדיקה על ידי מעבדות מטעם שני הצדדים, ושתי המעבדות הצהירו שהתוכנה שנבדקה לא תואמת את הסטנדרטים המחמירים לבקרה ובטיחות, שנהוגים ברשויות הפיקוח האמריקניים (ה-FDA ורשות התעופה למשל) ראה עמ' 79.

            ו.          ממצאים אלו, שהתביעה לא חלקה עליהם אלא נהפוך הוא – איששה אותם, בבדיקת המעבדה ובעדויות מטעמה, נעלמו מעיני השופט באורח מסתורי. העיד העד GELLER ואמר, שיש דרך לבדוק קוד מסוים, וככל שיש יותר יישומים לקוד אחד יש יותר סיכויים לטעות, והדו"ח שבדק את תוכנת ה"ינשוף" האמריקני מצא קוד מורכב וארוך לכן המליץ להחליפו בקוד פשוט יותר. אז מה אם יש דו"ח שקבע זאת? העד GELLER הוסיף, שלטעמו קוד מורכב לא משפיע על מידת הדיוק ועל יצירת כשלים בין תוכנה לחומרה, והפלא ופלא! השופט KING הואר, השתכנע והסיק, שהקוד המורכב והארוך הנו עניין של סגנון צורני ולא עניין של דיוק ואמינות! (שם, בעמ' 81)

            ז.          האם אני מזהה שם בעיה פסיכולוגית של השופט?

           ח.         בחברת דראגר לא מונה איש לאייש תפקיד של מפקח על הבקרה והבטיחות ולכן התוכניתן מטעמה העיד בפני בית המשפט בניו-ג'רזי, שהוא לא מכיר אף תקן שנחוץ לבקרה, ופיתח לעצמו סטנדרטים משל עצמו, המבוססים על שכלו הישר – והנה, בבדיקת המעבדה של חברת דראגר עצמה, התגלה ששכלו הישר של התוכניתן הביא לכשל, שלא היה מתגלה בבדיקת המכשיר בשטח! (שם, בעמ' 82).

           ט.         אילו היה מדובר בתביעה נזיקית בעילת רשלנות, יתכן שחברת דראגר הייתה נמצאת פטורה מחיוב, כי הכשל שנמצא הוא נדיר והסיכוי שהיה מתגלה בבדיקות הרגילות שנערכו קלוש. אולם אנו עוסקים בפרוצדורה פלילית, ברמת שכנוע אחרת לגמרי, שבמהלכה, על פי תוכנה שפותחה בצורה רשלנית, במכשיר שנחשב לראיה קבילה ואמינה בבית המשפט, נאשמים מורשעים ויתכן שהתוכנה, שאין עוררין על אמינותה בין כותלי בית המשפט, הובילה להרשעות שווא! למה עוד נידרש כדי להעלות ספק סביר? (שם, בעמ' 82).

            י.          בדיקת תוכנה על דרך "הקופסה השחורה" הראתה לנו שבדיעבד מאוד קשה לאבחן את כל הכשלים האפשריים – אין מספיק בדיקות כדי לעלות על כל צירופי הקוד האפשריים
(שם, בעמ' 84).

          יא.        בית המשפט בניו-ג'רזי נתפס למחסום פסיכולוגי, אחרת קשה להסביר כיצד גישתו הגיונית – ה"ינשוף" הוא כמו מטוס, שצבר אינספור שעות טיסה, והעובדה שהוא עדיין באוויר מעידה על כך שאילו הייתה בו תקלה, היא הייתה מתגלה מוקדם ככל האפשר, כשהמטוס היה מתרסק אל הקרקע (שם, בעמ' 85). נסכים שקשה לכולנו להחמיץ מראה של התרסקות מטוס – אך קשה לנו הרבה יותר להיווכח בכל הדרכים בהן ה"ינשוף" אינו מספק פלט מהימן! וכאשר ישנה בדיקת מעבדה, שנערכה על ידי חברת דראגר מטעם התביעה, לבית המשפט קשה אף יותר להאמין, שהמכשיר במצב מסוים מזייף! יצרן המכשיר עצמו יצר את הספק הסביר, אך השופטים הסירו אותו בהסבר לא משכנע.

          יב.        המקרה של מכשיר ה"ינשוף" הוא דוגמא לנדירות שבהם מיושמת גישה ביקורתית, אפילו מהארכאיות שבהן – "הקופסה השחורה", שנזנחה בשנות ה-40 של המאה הקודמת. אפילו היישום של גישה זו בעייתי: בית המשפט בניו-ג'רזי קבע שהמכשיר אמין, אך "הסיק מסקנות" מ"וועדת החקירה", שגילתה את הפגם הנדיר במכשיר של דראגר, הורה לתקן את התוכנה כך שהפגם הספציפי שהתגלה יחוסל, והחזיר למכשיר ה"ינשוף" את "חזקת האמינות", כמובן עד שתתגלה התקלה הבאה (שם, בעמ' 86).

           יג.         נוכחנו לדעת שקלושים הם הסיכויים לעמוד על פגמים במכשיר ה"ינשוף", וקשה לשכנע את בית המשפט שמשנמצא פגם המכשיר אינו אמין, ועד שיקום הילד שיצביע על המלך הערום, מורשעים נאשמים פיכחים רבים בעבירת נהיגה תחת השפעת אלכוהול, שאפילו אינם מודעים לאפשרות שהמכשיר עלול לטעות (שם, בעמ' 86).

           יד.        בגלל הסיכוי להרשעת חפים מפשע על סמך ראיה מדעית בלעדית, חשוב ביותר למנוע טעויות ואי-דיוקים עוד מהשלב ההתחלתי, ולא לחכות לבדיקה רטרוספקטיבית. הבדיקה בדיעבד של המכשיר לא הופכת אותו לאמין. צריך לנקוט בשורת צעדים כדי להשיג אמינות. קרו בעבר מקרים בהם ראיה מדעית הוגשה לבית המשפט, מומחה העיד שהיא אמינה ובדיעבד, לאחר אינספור הרשעות שווא, הסתבר שהראיה רחוקה מלעמוד בסטנדרטים מדעיים (שם, בעמ' 86).

  1. שיקולי עלות-תועלת – המחיר החברתי שבהרשעת חפים מפשע גובר על עלות התקנת אמצעי בקרה וזהירות.

           א.         יצירת סטנדרטים מחייבים, שרק על פיהם יוכלו להירכש על ידי המשטרה מכשירי המדידה באופן הקביל בבית המשפט, תמנע הן הרשעת חפים מפשע והן מצבים בהם המכשיר אינו מזהה נבדק שאכן שתה לשוכרה בטרם נהג ועל-כן נהג זה לא נתפס ונענש. לחברה יש אינטרס לא רק במניעת הרשעת חפים מפשע, אלא גם בענישת אלו שחמקו, ובהכרח האינטרס מופנה גם כלפי מכשיר המדידה, שידייק ולא יאפשר לאלו לחמוק (שם, בעמ' 89).

           ב.         אדם שהורשע על לא עוול בכפו הוא עלות גבוהה למדינה: המדינה חשופה לתביעות נזיקיות, וככל שירבו אלו שהורשעו לשווא כך יגדל הסיכון לתביעות מסוג זה; זכויות היסוד של אדם לחירות, לכבוד ולפרנסה נרמסות. פרנסתו של מי שנשלל רישיונו נפגעת, בייחוד כשהיא כולה תלויה ברישיון; ובל נשכח, שזו פגיעה בעקרונות הבסיסיים ביותר המאגדים את החברה והם שלטון החוק ומראית פני הצדק (שם, בעמ' 89-90).

            ג.          בהמשלה נוספת מעולם התעופה: אם המדינה תשקיע סכום של 5 מיליון דולר, כדי למנוע אסון התרסקות מטוס, ששוויו הוא 15 מיליון דולר (וזה עוד בטרם יחושב הפיצוי לעזבונות לצוות שהיה עליו), זו עלות שכדאי למדינה לספוג (שם, בעמ' 90). למדינת ישראל כדאי להשקיע בפיתוח אמצעי בקרה ובטיחות כשמדובר בראיה מדעית המוצגת בפני בית המשפט, כשלנגד עיניה המחירים הכבדים שבהידרדרות הערכים עליה היא מושתתת. זו חובה מוסרית, מעבר לכדאיות הכלכלית (שם, בעמ' 93).

            ד.         בפועל, בתי המשפט פועלים בצורה הפוכה לגמרי מעקרונות היסוד: הם מגינים על יצרני המכשירים מפני חשיפת "סודות מסחריים" כשנאשם מבקש רשות לבחון את המכשיר הבא להרשיעו (שם, בעמ' 92). ממתי המדינה פועלת ברשותם של יצרנים אינטרסנטיים? הרצוי הוא היפוכו של דבר, שהיצרנים הללו יעשו ככל שביכולתם להתאים עצמם לתנאים המחמירים שהציבה המדינה, שיהיו נתונים לפיקוח, ושבלעדיהם מכשיר לא יאושר במדינתנו כמכשיר קביל כראיה בבית המשפט!

 

כיול יומי ומיכלי הגז

מיכל הגז והכיול היומי

דוגמא לחקירת מומחה מהמעבדה על מה שמכונה "תע"ץ תקינות" (תעודת עובד ציבור)

כאמור, משתמשת המשטרה לצורך תפעול מכשירי הינשוף במיכלי גז יבש, שזו תערובת חנקן עם רסיסי אלכוהול. האלכוהול במיכלים הללו אמור להיות ברמה מדויקת מאד, שכן משתמשים בהם כדי ל"הנחות" את הינשוף איך לכוון לעצמו את סקאלת המדידה. למשל: נותנים למכשיר "להריח" ממיכל גז שיש בו 300 מיקרוגרם והוא קורא את הכמות הניתנת לו ומדווח על כך. התוצאה שהמכשיר מראה מושווית לערך הנקוב על תעודת יצרן של מיכל – הבלון.

על פי הוראות יצרן הינשוף כל קריאה שהיא בתחום של פלוס מינוס חמישה אחוזים מערך הבלון תיחשב תקינה וכל מה שחורג מכך פוסל את השימוש במכשיר !

למשל, אם השתמשו במיכל, שעל גבי תעודת היצרן נכתב, שהערך הנקוב שלו 100 מיקרוגרם לליטר, או ליתר דיוק שריכוז האלכוהול בו הוא 100 מיקרוגרם לליטר, יש לצפות שהינשוף יקרא, או ימדוד ערך שהוא בין 96 ל104 מיקרוגרם ואם יקרא יותר או פחות מזה, ההוראה היא, שאין להשתמש במכשיר ויש להעבירו לתיקון.

מי שתמה איך אפשר לבדוק את זה, יש לומר לו, כי עליו לדרוש בתוקף מהמשטרה הן את הפלטים של בדיקת הכיול היומית והן את תעודת ערך הבלון הרלוונטי של אותו היום. רק אז אפשר יהיה לדעת האם הכיול היה תקין.

במשפט הינשוף הגדול, נחשפנו לעובדה נוספת: משטרת ישראל איננה רוכשת מכילי גז מכוילים כמקובל בעולם המדע ו /או על פי התקן הישראלי 17025. משטרת ישראל סבורה, שאין חוק שמחייב אותה להשתמש בגז מדויק.

במה היא משתמשת? מסתבר שיש ברשותה שני סוגי מיכלי גז – כאלו שהיצרן סימן אותם כמדויקים כדי 2%+- שבהם היא משתמשת במעבדה, וכאלה שסומנו כמדויקים כדי  5%+- המשמשים את מפעילי הינשוף יום יום ביחידות השונות.

ואולם כאן ישנו כשל ניהולי חמור. המשטרה לא הסבירה דבר למפעילים באשר לחובה להקפיד על מרווח חמשת האחוזים בין ערך המיכל לבין התוצאה הנמדדת. חמור מכך- היא לא הבהירה להם שהמיכלים אינם מדייקים אלא בעלי סטייה ניכרת של חמישה אחוזים לפחות.

הכנתי לכם כאן שרטוט המצביע על גבולות המדידה.

הטענה שהמכשיר המכונה ינשוף יגלה את הפער בעצמו איננה נכונה. הסיבה האחת לזה היא שאין מזינים לו את טווח אי הוודאות של המיכל – אין כזו אפשרות טכנית.

הנושא מובהר בסיכומים שבפרק "דבר המלך במועצתו" כאן באתר מיוחד לסוגיה הזו.

כמו כן, מובאת כאן במלואה חקירת מר שחר צברי מהמעבדה של את"ן, ובה התייחסות מפורשת לסוגיה הזו.

בהצלחה.

תרשים בלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עדותו של מר שחר צברי:

1

בתי המשפט

  

בית משפט לתעבורה ת"א – יפו 

ת  031304/08

בפני

כב' השופט י. צימרמן

תאריך:

05/11/2009

בענין:

מדינת ישראל

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

ליאור קליין-מרק

המאשימה

 

נגד

 

 

מיכלשוילי שמעון

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

קולקר

הנאשם

 

נוכחים:

 

ב"כ הצדדים

פ ר ו ט ו ק ו ל

פרשת התביעה

ע.ת. 1 – שמי שחר צברי. משרת במעבדת מכשור אכיפה.

מוזהר להעיד אמת אחרת יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק.

חקירה ראשית:

אני ערכתי תע"צ. מסומן ת/1.

טופס ביקורת תקופתית, מסומן ת/2, ובו 3 עמ' וכן העתק מיומן המכשיר – מסומן ת/3.

חקירה נגדית:

ש.        במסגרת עבודתך אתה ממלא אחר טופס ביקורת תקופתית. אתה הולך פריט פריט, עושה מה שכתוב ומסמן וי.

ת.         כן.

ש.        אתה לא ערכת את המסמך, אינך יודע מי ערך אותו ואינך יכול לומר לביהמ"ש שאלה הפעולות שמבטיחות את דיוקו של המכשיר.

ת.         נכון.

ש.        אין לך אישור הפעלת ינשוף.

ת.         נכון.

ש.        ואתה גם לא יכול לאשר לביהמ"ש שהפלטים של מדידת הינשוף הם נכונים.

ת.         אין לי את היכולת לאשר.

ש.        גם לא הפלטים של הכיול היומי שעושה השוטר בתחנה.

ת.         זה תפקידו.

ש.        לגבי הפעולות שאתה כן עושה, אתם עובדים עם מיכל ייחוס (שאתם קוראים לו מיכל כיול – גליל)?

ת.         כן.

ש.        הגליל הזה אצלכם במעבדה תוכנו לא נבדק.

ת.         נכון.

ש.        ויש עליו תעודה שאומרת מה ערך הגז בו, מה ערך תכולת האלכוהול בתוכו ושהערך הזה הוא בדיוק של פלוס מינוס 2%.

ת.         נכון 2%, עפ"י התעודה המצורפת.

ש.        בשלב המסכם של עבודת הבדיקה, אתם מזרימים למכשיר את הגז הזה והמכשיר עושה 5 קריאות ועוד 5 קריאות ומוציא בסוף פתק שאומר לכם שהבדיקה בסדר.

ת.         נכון.

ש.        ובשבילכם, ברגע הזה שהמכשיר אמר  שהכל בסדר, מבחינתכם זה בסדר.

ת.         נכון.

ש.        ואתם לא עושים שום בדיקה נוספת אחרי זה, למשל עם גליל אחר מסדרת ייצור אחרת כדי להשוות.

ת.         לא.

ש.        את התוצאה של הבדיקה הזאת, זה הפלט שאני מראה לך, שאומר ש- IR יצא כך וכך, שסטיית התקן שלו יצאה כך וכך וכו' כפי שאני מקריא מהפלט.

ת.         כן.

ש.        בתוך המכשיר יש שני חיישנים, אחד אינפרא אדום והשני אלקטרו כימי המכונה IR ו- EC.

ת.         נכון. האינפרא האדום מכונה IR והאלקטרו כימי מכונה EC.

ש.        התוצאה שמתקבלת בסוף היא תוצאה של 5 מדידות שונות של כל חיישן.

ת.         נכון.

ש.        וחמשת המדידות האלה לא מתועדות על ידי המכשיר.

ת.         נכון.

ש.        וגם אצלכם הם אינן מתועדות, למרות שהן מופיעות על הצג.

ת.         נכון.

ש.        ולכן אתה לא יכול לומר היום אם במקרה בין התוצאה הקיצונית ביותר הגבוהה לבין התוצאה הקיצונית הנמוכה אין פער העולה על 10%.

ת.         אני לא יכול להגיד.

ש.        נכון שאין למכשיר מד נפח?

ת.         נכון.

ש.        ואינך יכול לומר איך המכשיר מודד נפח.

ת.         לא.

ש.        מפנה לחוו"ד ד"ר זוייטש, שם הוא אומר שהנפח נמדד על ידי זה שחיישן הלחץ וחיישן הזרימה משתפים פעולה –  מודדים יחד ומחליפים אינפורמציה.

ת.         ידוע לי שחיישן זרימה מודד את זרימת האוויר בפנים ואז יש סירקולציה. זה ידוע לי ברמת ההיגיון ולא מידיעה ספציפית הקשורה למכשיר.

ש.        אין לך ידיעה על תוכנת המכשיר.

ת.         לא.

ש.        אינך יודע מה החישוב שהמכשיר עושה, אם הוא עושה, כאשר הוא מקבל תוצאה מחיישן אחד ומהשני. האם עושה השוואות ואיך.

ת.         אינני יודע.

ש.        האם ראית פלט של בדיקה רגילה?

ת.         כן.

ש.        וראית שבפלט כזה המכשיר נותן 2 תוצאות. כלומר הוא עושה בדיקה כפולה, והוא נותן שתי תוצאות והוא אינו נותן תוצאות ה- EC.

ת.         נותן רק של ה- IR.

ש.        האם יש לך מושג למה הוא נותן רק את התוצאה של ה- IR?

ת.         לא יודע.

ש.        אתה יודע שהחיישן צריך להיבדק כדי שנדע אם הוא תקין, ושאלתי האם ברשימת הביקורת הזו אתה בודק את חיישן ה- EC?

ת.         לא.

ש.        מכשיר שהתקבל בשנת 99 ומשרת במשטרה עד היום, מעולם לא בדקו את חיישן ה- EC שלו.

ת.         המכשיר עצמו, אם יש תקלה ב- EC, אז הוא מודיע.

ש.        החיישן הזה אמור למדוד אלכוהול. האם בדקת מה תגובתו לאציטון?

ת.         לא.

ש.        אז במשך כל השנים מניחים שהחיישן תקין, שהוא סלקטיבי לאלכוהול ולא בודקים אחרת.

ת.         לא בודקים.

ש.        לפני שאתה מתחיל בבדיקות, אתה מחבר לינשוף מקלדת?

ת.         נכון.

ש.        ולפני שאתה עושה את הבדיקות, אתה "לוחש על אוזנו"  של הינשוף את הערך של הבלון שממנו אתה עושה את הבדיקה.

ת.         נכון.

ש.        כשלוקחים תא פוטו אלקטרי ונותנים לו דגימה של גז שמכיל אלכוהול, בפעם הראשונה הוא לא מודד, משום שאין לו נקודות ייחוס. האם אתה יודע את זה?

ת.         כן.

ש.        ז"א שכאשר אתה נותן לו 300 מ"ג וכותב לו 300 מ"ג, אז הוא רושם את הגז המשכר הזה ומשתמש בערך שנתת לו כדי ליצור לעצמו את הסקאלה שבו ה- 300 מ"ג ידוע.

ת.         נכון.

ש.        נאמר שמי שמילא את הבלון טעה, הטעות הזו ממשיכה הלאה.

ת.         נכון.

ש.        תהית פעם למה הבלון הוא פלוס מינוס 2% והוא לא מדוייק?

ת.         אין לי תשובה.

ש.        המשטרה השתמשה עד לאחרונה בתחנות לצורך הכיול היומי במיכלים שהם לא פלוס מינוס 2% אלא שיש עליהם תעודה שאומרת שהם פלוס מינוס 5%?

ת.         נכון.

ש.        נכון שעפ"י ספר המכשיר שבבדיקה שנעשית, גם בבדיקה היומית, היעד הוא שהבדיקה תראה תוצאה שלא תסטה מערך הבלון ביותר מ- 5%, ואם יש סטייה העולה על 5% יש לשלוח את המכשיר למעבדה?

            מוגש דף מתוך חוברת המכשיר של המשטרה – סומן נ/1.

ת.         נכון. הדף מוכר לי.

ש.        במסגרת הטיפול התקופתי אינכם עושים עקומת כיול.

ת.         נכון.

ש.        אינכם בודקים את המכשיר עם כמה ריכוזים שונים של אלכוהול, אלא רק עם מיכל אחד.

ת.         נכון.

ש.        לגבי תעודת הכיול – כל תעודות הכיול שהן,  אף פעם אין עליהן שם של האיש שחתם עליהן ומאשר את תוכנן.   מציג בפניך את תעודת הכיול.

ת.         מעיין בתעודה, לא תעודת המכשיר בתיק זה, אלא בעיקרון – תעודה דומה לה.

מעיין בתעודה. יש חתימה.

ש.        אבל אי אפשר לדעת מי חתם.

ת.         נכון.

ש.        פעם אחר פעם אומרים לנו שהמכשיר יודע. אם יש יותר מ- 5% המכשיר מציין זאת וגם באשר ליתר הבדיקות ואתם סומכים על המכשיר.

ת.         אמת.

ש.        מציג בפניך את פלט הכיול, שאני מתנגד לתוכנו, ואתנגד להגשתו, אולם בהיותו חומר מחלק הראיות ולשם התרגיל האינטלקטואלי, אני אומר לך שלפי הפלט הזה קיים פער שגדול יותר מ- 5% בין ערך המיכל ובין אחת התוצאות לפחות ובכל זאת המכשיר לא אמר כלום והמשיכו לעבוד וזה לא נכון שהמכשיר יודע הכל.

ת.         אתה צודק אבל יש לי מה להגיד. המכשיר יודע את ערך הבלון. גם לבלון יש סטייה. אז סטייה של הבלון וסטייה של המכשיר יכול לגרום למה שאמרת.

ש.        אני אומר לך שבמקרה הזה אין סטייה. 

ת.         במקרה הזה זה באמת משהו בקצה כנראה. אני מבקש שהות קצרה כדי לבדוק את הנתונים.

לאחר שבדקתי הנתונים הם בסטייה של 0.01 מהקריאה הנכונה וזה נובע מהקלדה של ערך כיול בלון במעוגל למעלה ואסביר: ערך הבלון 343.8,  בסטייה של 5% התוצאה המתקבלת היא 360.99. כאן התוצאה היתה 361, והתוצאה עברה למרות זאת משום שכשאני מזין את ערך הבלון למכשיר שידע מה הערך האמיתי של הבלון, אין אפשרות לשים נקודה עשרונית (במקרה זה 8.) ואז הזינו למכשיר  344 כך שלמעשה עיגלו בשתי עשירויות כלפי מעלה ופה נכנסה הטעות בסטייה.

ש.        ומכיוון שהמכשיר שלכם לא יודע להתחשב גם בפלוס מינוס 2% של הבלון כאשר יש סטייה בבלון מה תהיה תשובתך אז? נכון שהתוצאה עולה על ה- 5% המותרים?

ת.         כן, וזאת בהנחה שמדובר בסטייה בגבול התחתון. אם היה מדובר בסטייה בגבול העליון אז הוא בפנים, אבל אנחנו לא יכולים לדעת אם הוא בגבול העליון או בגבול התחתון, כי המכשיר חושב שעומד מולו בלון ללא סטייה.

ש.        ד"ר נעים פזע העמיד לרשותכם את המידע שבבדיקת גז בתנאים האידיאליים לפי חצוצרת הורוביץ בערכים האלה יש סטיה של פלוס מינוס 8% כנתון של מדע עולמי. הדבר הזה הובא לידיעתכם?

ת.         לא.

ש.        למכשיר יש זיכרון?

ת.         כן.

ש.        אפשר להוציא בלחיצת כפתור את התוצאה של הפלט הקודם.

ת.         את הפלט האחרון.

ש.        הפלט שיוצא, יוצא בלי הפרטים של הנבדק.

ת.         לא בדקתי את זה ולא התעסקתי עם זה.

ש.        נכון שבמעבדה יש מקלדת וכאשר אתה שולח את המכשיר לשטח אתה לוקח לו את המקלדת.

ת.         נכון. הוא לא יכול ולא רשאי.

ש.        לכן לעולם הוא לא יכול להקליד את הפרטים של הנבדק לפני.

ת.         לא ידוע לי האם יש אפשרות טכנית להקליד פרטים במקלדת והמכשיר ידפיס פלט ובו פרטים אלו. בכל מקרה השוטר בשטח לא מקבל לידיו מקלדת.

אין ח.ח.

 

ב"כ התביעה:

הודיעו לי עכשיו לגבי עדי התביעה שלא התייצבו.

לגבי העד אבי בן אהרון הוא עבר ניתוח.

לגבי העד יוסי משה חיים – הוא נמצא כרגע בשטח עם עצור ולא יכול להגיע.

לגבי העד שמעון כהן – אינני יכולה לומר מדוע לא התייצב.

נשלחו הזמנות לעדים והיו ניסיונות לוודא התייצבות. לאבי בן אהרון יש אישור מסירה חתום.

לגבי שאר השוטרים נשלחו הזמנות, אין אישורי מסירה. היו ניסיונות לדבר טלפונית אך הם כשלו.

אני מבקשת דחיית הדיון.

ב"כ הנאשם:

אני מצוי בהלם כל זמן שאני בתעבורה. אני יודע שכאשר הנאשם לא מגיע אז יש "קולות תופים וצלצולים" ואם עדי התביעה לא מגיעים, אז יש קול לחישה דקה.

החלטה

נימוקי התביעה באשר לאי התייצבות עדים איננה מקובלת על בית המשפט.

עד שעבר ניתוח, אין ביהמ"ש מצפה שיתייצב, אולם מצופה מהתביעה שתיידע את ביהמ"ש ואת ב"כ הנאשם על כך.

באשר לעד שנמצא כעת בשטח עם עצור – אף זה איננו נימוק לאי התייצבותו,  ואין מה לומר באשר לעד שהתביעה כלל אינה יכולה לומר מדוע לא התייצב.

התביעה אף לא וידאה את התייצבות שני העדים לגביהם לא היו אישורי מסירה.

בית המשפט אינו יכול לקבל את תשובת התביעה, לפיה ניסיונות טלפוניים לאתר שוטרים כשלו.

יחד עם זאת, לאור נסיבות העבירה, אני נעתר לבקשה לדחיית מועד הדיון.

התביעה תאתר ותזמין את עדיה.

דוחה לסיום פרשת התביעה ועדות הנאשם בשלב זה ליום 5.1.2010 בשעה 12:30.

 

ניתנה היום י"ח בחשון, תש"ע (5 בנובמבר 2009) במעמד הצדדים.

                                                                                                            _______________

                                                                                                             י. צימרמן, שופט

031304/08ת  020 לימור ב.

 

הלכת "לוי עטיה" והקדמה המדעית

משפט הינשוף – סיכומי ההגנה (9)

הלכת לוי עטיה – והקידמה המדעיתד"ר בועז סנג'רו

  1. הרעיון המשפטי הגורס כי על המשפט להתקדם ולהקפיד שלא לשרך רגליו אחרי התפתחות המדע נכון מאוד ומוצדק. מבחינה זו צריך השופט היושב בדין היום לא להסס ולבחון האם הלכת לוי עטיה כפי שיושמה אז די בה או שיש להוסיף עליה את הנדבכים החדשים, אלו שעולם המדע ייצב בינתיים כחלק בלתי נפרד ממציאות עולמית מוסכמת. בעניין זה אבקש להפנות למאמרם המאלף ומשכיל של פרופ' בועז סנג'רו וד"ר מרדכי הלפרט (Mordachi Halpert and Boaz Sangero, From a Plane Crash to the Conviction of an Innocent Person: Why Forensic Science Evidence Should Be Inadmissible Unless It Has Been Developed as a Safety-Critical System, Hamline Law Review, Volume 32, Number 1, Winter 2009, 65).
  2. מאמר זה, שראוי להתייחס אליו בפתח הדברים, סוקר התפתחות מדעית עולמית ששינתה את פני ההתייחסות לבטיחות ודיוק מהעמדה הישנה שבה ניהול הסיכונים נעשה על ידי ניתוח בדיעבד של תקלות שאירעו ותיקונן, עד למצב החדש שהחליף אותו, לפיו במקומות שבהם מדובר בבטיחות אנוש, בתרופות ובמכשירים רפואיים, הגישה המחייבת היא שהתכנון עצמו כבר יהיה מבוקר כך שלא תצא מידי המתכנן חס וחלילה תוכנית ייצור שיש בה סיכוי שבני אדם יפגעו, ועליה מונח הנדבך השני של פיקוח על הייצור בראיה בטיחותית, עד לשלבים האחרים של השיווק והשימוש שגם הם נמצאים בפיקוח הדוק.
  3. מזה עשרות בשנים שעולם התעשייה והמדע שילבו יד ביד עם עולם הבטיחות, ובמדינות מתוקנות לא יעלה על הדעת לתכנן או ליצר מוצר שלא בדרכים המבטיחות התייחסות יסודית מלכתחילה כדי למנוע תקלות, שלא לדבר על פגיעות בנפש. במילים אחרות, מוצר שלא תוכנן בשיטות ועל פי תקנים החלים על תכנון המבטיח היעדר תקלות ואמינות מוחלטת, לא מקבל אישור אפילו להיבדק אם הוא ראוי להיות משווק.
  4. הדוגמא הבולטת ביותר היא מעולם התרופות- שם יש תקנים מוקפדים ביותר לא רק לגבי בטיחות התרופה, אלא גם לתכנון המכונות והתהליך שאמור לייצר בסופו של דבר את המכונות ואת הציוד אשר ייצר את התרופה או המכשיר הרפואי (הלפרט וסנג'רו, בעמ' 73) (בזה עוסקת עדת ההגנה ד"ר דרייזין).
  5. זו היום הנורמה המדעית המקובלת. ואומרים הפרופ' סנג'רו והד"ר הלפרט בצדק רב שהגיע הזמן שבתי המשפט המקדמים ובצדק שימוש באמצעים שדיני הראיות של פעם לא היו יכולים לעכל, יקפידו לאמץ לצידם גם הקפדה על תהליכי יצור מבוקרים של הציוד שבמחלוקת כתנאי לעצם בדיקת מהימנותו (שם, בעמ' 74).
  6. חשיבותו של המאמר איננה רק בעצם העובדה שמדובר בשני תלמידי חכמים שהם גם משפטנים מבריקים וגם עוסקים במדע, ולפחות לגבי ד"ר מרדכי הלפרט ידוע לי שהוא ד"ר לפיסיקה ולא רק משפטן מוערך. שניהם הגיעו למסקנה שדווקא מכשיר הנשיפה הוא דוגמה מובהקת למקום שבו המדע התקדם, ואילו המשפט משתרך לו מאחור (שם, בעמ' 67).
  7. אותה גישה שאימץ בית המשפט העליון בצדק רב, הגורסת כי יש להיפתח בפני המדע ולא להסתגר מפני המצאות חדשניות, אותה גישה בדיוק צריכה לחייב שלא לקבל את ההמצאות ללא האמצעים המדעיים המקובלים ומוסכמים על הקהיליה המדעית בעולם המבטיחים את דיוק ומהימנות הביצוע.
  8. אם איננו מסכימים ליטול תרופה שלא אושרה על פי התקנים המחמירים של רשות התרופות האמריקאית ה-FDA מדוע שנפקיר את הנאשמים למכשיר שלא עונה לתקנים הללו? מה מעכב אותנו- לא צריך לשכב על ספת הפסיכיאטר בכדי להבין.
  9. גישת ניהול הסיכונים המיושנת אין בה תועלת רבה, והיא מסוכנת לשימוש בעולם המשפט. משהרשעת מישהו בטעות, אין לזה ביקורת. לעולם לא תדע אם המכשיר היה מדויק אם לאו. שום "אסון" לא צפוי לקרות. ואם יתגלה בעתיד שהמכשיר לא היה מכוון או מטופל כראוי  מה יועיל הדבר למי שכבר נשא בעונש?
  10. הדרך המדעית היא להכשיר מכשיר כדי שיהיה ראייתי, וכדי שיהיה ראייתי צריך עורכו לשכנע את הקהיליה המדעית שהוא תוכנן על פי תקנים מתאימים, אב הטיפוס שלו נבדק ונמצא עונה לתקנים הללו, שהמכשיר הותאם לארץ ההפעלה על פי תקנים ובמקביל מתאים לתקני המקום, וכי הוקפד על הנחלת מערכת תחזוקה והפעלה העונה לתקנים המבטיחים את התוצאה המקווה. שום דבר פחות מזה.
  11. הדברים הללו חסרים בהלכת לוי עטיה ועל כל פנים לא הייתה להם התייחסות מודעת. היום אנו מודעים יותר. חומר מן הסוג הזה הונח בפני בית המשפט על ידי ההגנה דווקא, כשהתביעה ניסתה להדיח אותו ממרכז הבמה לקרן זווית שכוחה. תחילה אמרה מה זה בכלל OIML  אחר כך נקטה בעמדה שזה לא מחייב, והמשיכה לקו שאומר בעצם אנחנו תואמיOIML  אלא שכאמרת השיר "והוא כלל לא ידע שהוא כזה".
  12. לפני שאגיע למסקנות האופרטיביות המתבקשות בהרחבה יותר, אסקור את מאמרם הנ"ל של פרופ' סנג'רו וד"ר הלפרט.