אמצעי האכיפה היעיל והפשוט ביותר הוא המכשיר המכונה "ינשוף" שהוא מכשיר הדוגם את האוויר הנשוף וקובע את רמת האלכוהול בריאותיו של הנהג. זו בדיקה מהימנה, המקובלת במעבדות לבדיקת דם, ונקבע שיעור מוחלט של אלכוהול באוויר הנשוף היוצר את ההגדרה החוקית "שיכור". המחוקק בחר בפתרון מוחלט. לכולם. גברים כנשים, כבדי משקל וקלי משקל. לכאורה הניח בידה של המשטרה דרך קלה ונטולת מכשול לעשות את המצופה ממנה ואת החשוב כל כך: לאתר בקלות ולהביא להרשעה קלה את מי שראוי לזה.אם אכן המטרה חשובה, כפי שאפשר להתרשם ממסע הפרסום האינטנסיבי, היה אפשר לצפות שהממשלה והשר הממונה יציידו את המשטרה במכשירים כמספר הדרוש והיא שתפעיל אותם באופן הפורש אותם בצורה רחבה על פני הכבישים. מסתבר שלמשטרה קומץ מכשירים, ולדוגמה במחוז תל אביב שני מכשירי אכיפה בלבד! המשטרה מסתפקת במארבים בלילות חמישי ושישי לצעירים היוצאים ממקומות הבילוי שלהם, ולוכדת על-פי רוב חיילים בחופשה וסטודנטים צעירים, ובמילים אחרות מפעילה את ההרתעה רק על קבוצה אחת קטנה וחלשה. ארבע דרכים מכיר החוק להרשיע נהג הנוהג נהיגה בשכרות בדין. אחת מהן היא על-ידי מדידה, באמצעות מכשיר הינשוף או בדיקת דם. השלוש האחרות עוסקות במי שהיה שיכור מחמת היותו תחת השפעת "משקה משכר" או סם מסוכן, או ששתה "משקה משכר" אגב נהיגה. אלו אינם מחייבים בדיקה ויכולים להיות מורשעים מעצם הוכחת העובדה שהיו תחת השפעת המשקה. אלא מה, שר הבריאות עוד לא מצא את הזמן לערוך את רשימת המשקאות המשכרים, והתוצאה היא שהאות הזו בספר החוקים נותרה אות מתה. המשטרה מנחה את התובעים לא לבקש הרשעה בסעיף הזה כי היא לא יכולה להוכיח "משקה משכר" מהו… אגזים אם אומר שזו חלמאות מזוקקת?למרות העובדה הבולטת הזו מסתבר שבתי המשפט לתעבורה ממשיכים להרשיע נהגים בהרשעה הבלתי אפשרית הזו כדבר שבשגרה, השופטים עוצמים עין, התובעים המשטרתיים עוצמים את העין האחרת, והצדק מוכיח שהוא אולי איננו שיכור אבל הוא בהחלט עיוור. להגנתם יאמרו לך המעורבים בדבר כי זו משימה קדושה להוריד מהכביש את השיכורים יהי מה, ולא תוכל להבחין אצלם במבוכה על שהתחלפו להם היוצרות: קודם צריך להרשיע כדין, ורק אחר כך יש מקום להעניש בחומרה. מי שצריך לפקוח שבע עיניים, חברי עורכי הדין, משום מה נרדמו על משמרתם.למי שמתבונן מהצד כאורח בבית המשפט לתעבורה נדמה שמבחינת הצוות הזה המורכב מזוגות זוגות של שופט ותובע משטרתי, המבלים זה במחיצתו של זה כמה שעות ביום בביצוע שיטתי של אותה מלאכה, כל נהג הוא מטרה לענישה. מזמן הם לא עוסקים בבירור מי אשם ומי לא, הם הפכו קבלנים של כתיבת פסקי דין מרשיעים, והזיכויים הם קומץ מבוטל.צריך לומר שהמחוקק התגייס לסייע ככל יכולתו לאכיפה על יד המשטרה. חדור עזוז להכרית את הנהיגה בשכרות עשה המחוקק צעד שטרם עמד במבחן בג"צ ויצר הוראת חוק חריגה ויוצאת דופן לפיה יכול שוטר לעצור כלי מי שנפשו חפצה, ללא כל חשד מוקדם וללא כל עילה מוקדמת, להגיש לפיו את מכשיר הינשוף ולהורות לו לנשוף. היה וסירב, כתב בזה הנהג במו ידיו את פסק הדין המרשיע אותו בנהיגה בשכרות, ושולל ממנו את רשיון הנהיגה למשך שנתיים. לפי הוראות חוק סדר הדין הפלילי, גם לשוטר אסור לעצור אזרח סתם, ובוודאי לא על-מנת לערוך חיפוש על גופו או לערוך לו בדיקות גופיות. החוק הרי אוסר לעצור אדם לשם חקירה, או לעכבו לברור כלשהו אלא בנסיבות בהן יש חשד סביר שהאיש היה מעורב בביצוע עבירה. מאז חקיקת חוק היסוד כבוד האדם וחירותו הנושא קיבל משנה תוקף קונסטיטוציוני. אפשר לעצור נהג לצורך בדיקת רשיון הנהיגה והרכב, דבר שהוא קצר ובלתי פולשני לחלוטין, אבל אסור לנצל את העצירה הזו כדי לחקור אותו על הכנסותיו או הרגלי הבילוי שלו כמובן. גם לא על הרגלי השתייה.מעתה אמור: שוטר יכול לעצור אותך ללא סיבה, ולהגיש לך מכשיר לנשיפה. ניחא. הפרוצדורה אורכת כחמש דקות. זה באמת נראה לי מידתי ונחוץ, אם אני לא משוכנע שכל הפרלמנטים בעולם היו מסכימים לחקיקה כזו.ראיונות עם עשרות אנשים שעברו את החוויה הזו מלמדים שההליך מתנהל פחות או יותר כך: השוטר עוצר את הנהג ומבקש ממנו להציג את הרישיונות לצאת מן הרכב. אגב כך הוא מקרב ראשו והוא מריח את הבל פיו של הנהג. אחר-כך מתחיל השוטר בחקירה ראשונית: מאין באת, מה שתית, כמה שתית, ומורה לנהג לשבת ולהמתין. אם תחפוץ לעשן או לטעום מן החטיף שיש לך במקרה במכונית, יקפצו עליך השוטרים, יאיימו עליך באזיקים ובניסיון להכשיל שוטר בעת מילוי תפקידו. אלו ההוראות. המתנה זו אורכת בין רבע שעה במקרים הקצרים עד לשעה וחצי, שבמהלכה הופך השוטר לרופא לעת מצוא, ומבצע בנהג בדיקות שונות: הוא מבקש ממנו לעצום עיניים ולהביא את אצבעות ידיו בזו אחר זו את קצה אפו, מורה לו ללכת על קו ישר, אומד את שיווי משקלו, וממלא טופס המכונה "בדיקת מאפיינים". בסוף התהליך הזה נערכת בדיקת הנשיפה שבה צריך הנושף "להצליח" להשביע את רצונו של הבוחן בנשיפות שכל אחת מהןממלאת אויר בשיעור הדרוש למכונה. רוב האנשים שפגשתי ועברו את החוויה המפוקפקת הזו נכשלו כישלון אחד או שנים ננזפו על-ידי השוטר על שהם אינם נושפים כהלכה, שאיים עליהם שהם יחשבו למפרים של ההסכמה להיבדק. בסופו של דבר, ויש כאלה החושדים שרק אחרי שהמכשיר מעלה תוצאה מרשיעה, מתחילה פרוצדורה הדוח והחרמת הרכב.כשסיפרתי על כך לכמה מחברי עורכי הדין גיליתי שרק מעטים מהם, הבחינו בעובדה התמוהה שהמשטרה עורכת חקירה מלאה לנהג, עושה לו בדיקות גופניות, וכל זאת בעבירה, שהרי החוק איננו מתיר לעצור אדם לשם חקירה או בדיקה גופנית, וככל הידוע הוראות חוקים אחדים מדגישות שחקירה מחייבת אזהרה וגם זכות השתיקה ראוי שתוזכר. החריג היחיד המותר בחוק הוא בדיקת נשיפה, ורק היא!!כך או אחרת, החוק מופר בפרהסיה והנהג תחת רצף של איומים עושה את שמורים לו. אפשר להתווכח אם הבדיקה הרנדומאלית הייתה רצויה או הכרחית, אבל אי-אפשר להתווכח על זה שהבדיקה צריכה להיעשות על-ידי מכשיר המופעל באופן תקין כחוק.מראה נפוץ הוא שאדם עולה על מאזניים ומגלה שעלה במשקלו. כמעט כולם נוהגים לרדת מן המאזניים לבדוק אם המחוג או הספרות מורות אפס, ורק אז עולים עליו בשנית. כיול הוא פעולה בלתי מתפשרת כאשר דרושה מדידה מדויקת.מסתבר שמחוקק המשנה היה דווקא קפדן מאד והורה בתקנה מיוחדת (תקנה 167(ז), כי את המשיר ה"ינשוף" יש לכייל במקום בו מבוצעות בדיקות, וגם הורה בדיוק באיזו פרוצדורה יש לנקוט, תוך שהוא מקפיד על קציבת ערכי סטייה מרביים ומסוימים כמינימום להכרזה על כיול כהלכתו. המכשיר עצמו מצויד במנגנון הפולט סרט נייר עם שעת הבדיקה ותוצאותיה! כך יכול השוטר לתעד את

התוצאות, ובית המשפט והנהג מאוחר יותר לבקר אותן.ככל שהדבר לא יאמן, משטרת ישראל "פסלה" את הוראות המחוקק בשני העניינים גם יחד: היא איננה מכיילת את המכשירים במקום שהמחוקק הורה לה, והיא איננה מבצעת את השלב הראשון והבסיסי בפעולת הכיול שהמחוקק הועיד לה סעיף משנה מיוחד. הוא כיול האפס, שבלעדיו כיול איננו כיול.בסוגיית מקום הכיול, אמר המחוקק שהכיול צריך להתבצע "באותו מקום". המשטרה, בהוראות ההפעלה למפעלי המכשירים, הורתה שהכיול יתבצע "פעם ב-24 שעות! כדי שלא יהיה ספק אחזור על כך: המשטרה איננה מכיילת את המכשירים במקום הבדיקה או בכל מקום אחר אליו מגיע השוטר עם המכשיר במהלך משמרתו. מה שהמשטרה מכנה כיול מבוצע בתחנת המשטרה, ועל-פי הוראות השימוש טוב ל-24 שעות. נקודה. בסוגיית צורת הכיול צריך להקדים ולומר שכל  מכשיר הפועל על העיקרון שעל פיו פועל ה"ינשוף", וזה מכשיר נפוץ מאד במעבדות כימיות (ספקרופוטומטר), מחייב לפני כל מדידה כיול מוקדם המורכב משתי פעולות: תחילה כיול האפס, על-ידי הזרמת אויר שהוא ידוע כנקי מאלכוהול, ומכונה בחוק blank sample, ואחר כך שתי פעולות של הזרמת אויר עם כמות נתונה של הגז הנבדק, והשוואת התוצאה לדוגמא המכונה: standard sample.באותה תקנה נקבע שיש לעשות בדיקה עם דוגמית, "blank sample" ולוודא שהתוצאה אינה עולה על 50 מיקרוליטר בליטר אויר נשוף, ואחר-כך שתי בדיקות עם standard sample כשההפרש שיימדד ביניהן לא יעלה על 10%.לפני כארבעה חדשים גיליתי באקראי שהבדיקה הראשונה איננה מבוצעת כלל. ביקשתי לראות את הוראות ההפעלה של המכשיר וגיליתי שהפיקוד של המשטרה פסח על הבדיקה הראשונה. לא נרגעתי ובקשתי לראות את המכשיר ואת הבלונים שבאמצעותם נערכת הבדיקה ונוכחתי במו עיני כי במשטרת ישראל אין בכלל blank sample. יותר מכך: המפעילים לא מכירים את המושג מכיוון שהם לא למדו את הוראות החוק אלא את הוראות ההפעלה שהכינה להם המשטרה שמהן מעדרת הוראת תקנה 169(ז) שעל פיה יש לנהוג…העליתי את הדברים על הכתב, וגם עירבתי עיתונאי שבא וראה עדות של מפעיל "ינשוף" אשר אישר את כל העובדות אחת לאחת…העיתונאי הריץ מכתב למשטרה ותגובתם לא איחרה לבוא: עורך דין קולקר איננו מבין במכשיר הינשוף וגם איננו מבין ומכיר את החוק… כך. לא פחות מזה הייתה תגובת דובר המשטרה.הנחרצות שבה נאמרו הדברים היכתה אותי בתדהמה. גם שתיקת ערוצי התקשורת המרכזיים לא ברורה. זכויות אזרח ושמירת החוק כבר לא עניין חשוב מספיק לכלב השמירה של הדמוקרטיה?חשבתי לעצמי אולי בתי המשפט יטו אוזן. ובכן, אחרי חמישה חדשי פעילות מסקנתי ברורה מובהקת ועגומה. כל השופטים שהדבר הגיע אליהם לדיון עד כה חזרו על אותו ריטואל. תחילה הגיבו בביטול. אחר-כך איימו וניהלו הליכים בשיטות שאינן מוכרות בספר החוקים, תוך רמיסת כללי דיון בסיסיים. התייצבות מלאה לצד התובע המשטרתי כשהשופט נוטל חלק פעיל בייצוב טיעוני התביעה בלי שירגיש אפילו אי-נעימות קלה, גם לא למראית עין הפכה להיות נורמה שאין מערערים עליה עוד. למשמע הטענות על הפרת כבוד האדם וחירותו, חקירה שאיננה מותרת והפרת זכות השתיקה, השיב לי שופט אחד: תעזוב אותי מזה. אני לא בג"צ. עד כמה שאני יודע, גם ראיות שמושגות בדרך אסורה קבילות. כך אמר. והוא באמת לא שופט גרוע או יוצא דופן לרעה. כך נהגו גם האחרים ללא יוצא מן הכלל.אחר-כך, מגיע השלב הבא: השופט נאלץ להודות שהוא איננו מכיר את התקנות שאני מדבר עליהן ("תראה, תראה, באמת ככה כתוב?) ועוד הוא מגלה שהוא נוהג להרשיע בנהיגה תחת השפעת משקה משכר כשהמחוקק טרם הגדיר משקה משכר מהו (אני לא היחידי, אולי אתה טועה?).כל השופטים בלי יוצא מן הכלל דרשו לא לטעון ש"אין להשיב לאשמה", ומשהתעקשתי הודיעו לי שהטענה נדחית טרם נטענה וללא הנמקה. למותר לציין שתגובת התובע כלל לא נדרשה והוא לא השיב לטענה. במילים פשוטות: שופטים בישראל מחליטים מה תהיה פסיקתם לפני שהקשיבו לטיעונים, ובכלל לא חושבים להסתיר את הדעה הקדומה. לדעתם, הם עושים חסד עם הפרקליט כשהם מגלים לו מראש שהוא מבזבז את זמנו, ומגלים נדיבות יוצאת דופן כשהם מתירים לו לבזבז את זמנו בהשמעת דבריו המופרכים… לבסוף, כל השופטים הודו שיש כאן "בעיה מסוימת", "סוגיה קשה", ושזה יהיה אסון אם הם יאלצו לזכות את הנאשם: "אתה מבין מה אתה עושה פה", הוטח בפני כמי שמבקש להפר את שיגרת חייהם השלווה. ועוד דבר קטן: אף אחד לא רוצה להחליט. כולם דוחים את ההכרעה, אולי מישהו אחר יקדים אותם ויוציא במקומם את הערמונים מן האש. האם זו שפיטה תחת שכרון גדלות? האם בוחן המציאות אבד להם? איך יכולה להתקיים מערכת משפט ששופטיה מרשיעים יום יום אנשים בלי שלמדו קודם לכן את החוק הספציפי כל כך שהם אמורים להכיר בעל פה? איך קורה שמאות ואלפי עורכי דין מלווים את העניין הזה כל-כך הרבה זמן ונרדמו על משמרתם. כל הפרשיה הזו הייתה יכולה להימנע אם המשטרה הייתה מציידת את השוטר מפעיל המכשיר בשני בלוני דוגמית כמו של כל גזיה שאנו נוטלים בצאתנו לקמפינג, ומורה לשוטר לבצע כיול כהלכתו בשטח. היא גם צריכה הייתה להזהיר אותו שלא לחצות בשום פנים ואופן את קו המותר ולכבד את החוק. זה כל כך פשוט שקשה להבין מדוע איננו מתבצע. זו ככל הנראה חלמאות פשוטה. או אולי במשטרה באמת סבורים שהכל מותר, וגם יודעים שבית המשפט לתעבורה יכשיר את כל מעשי השוטר, כאמרת השופט ההוא: מה זה משנה איך הושגה הראיה, עיקר שהיא אמינה בעיני… וכנגד זאת, מי אם לא עורכי הדין יעמדו בפרץ אם הם מגלים שהשלטון מזלזל בכבוד האזרח ומתנהל בדרך שמרשיעה גם חפים מפשע. הרי כפי שהדבר מתנהל כיום יש לא מעט מקרים של חפים מעוון המורשעים בעוול. מי מאיתנו היה רוצה להיות אותו חף מפשע המורשע בגלל מכשיר לא מתופעל כחוק?  מגיעה לנו מערכת משפט אמיתית. מערכת המשפט שלנו מאבדת את עצמה לדעת בדרך הזו. אם הציבור למד עוד ועוד שהשופטים אינם מדקדקים בחוק, התוקף המוסרי שלהם נאכל. לא די בזה שהשופט מרגיש שליחות כשהוא שולל את רישיונו של מי שנחשב בעיניו עבריין. הוא חייב, עד למקום הכי כמוס בנפשו, להאמין שהאיש אשם. היום רובם ככולם של שופט התעבורה אינם מתעמקים בזה, וכפי שנוכחתי אפילו דוחים מעל פניהם את החובה לשפוט כחוק, אם זה עלול לפגוע ביציבות האכיפה המשטרתית. קומו והתעוררו. הציבור פשוט מאבד את הכבוד לבית המשפט, ואם כך נמשיך נשלם כולנו מחיר יקר.

ו