ועוד על עוזרי – מערכה חמישית –

עולם המשפט נאבק על חייו.

מוצ"ש 11.12.10

שאלתי לא מזמן שופטת אחת תסלח לי גבירתי אבל נכון שגבירתי הופיעה כנגדי כתובעת בפרשת הינשוף הזו? פתאום מלאו פניה חמורי הסבר אור ובחייוך רחב שחשף את חינה האמיתי אמרה – "מה אתה לא זוכר אני הייתי הראשונה"! והעלתה כמה וכמה חוויות מאותו דיון שנערך לפני כארבע שנים. ואני שואל אתכם ככה סתם – נראה לכם סביר שתובע משטרתי, בדרגת רב פקד, שמייצג בלהט ובאמונה את המשטרה בעניין הינשוף ופסלותו- יכול כלאחר יד למצוא עצמו מול הפרקליט יריבו כשופט שצריך להכריע? מ י אמר שאי אפשר להרים קרן ולרוץ ולהספיק לנגוח לשער? אפשר גם להספיק לזנק כשוער ולתפוס את הכדור! עובדה!-

אני מרשה לעצמי להסתכל קצת על מחזה האבסורד הזה מן הצד. מותר לי – הרי פיניתי את הדרך לחברי עורכי הדין לתעבורה ומסרתי להם את הלפיד.

– חופש הדיבור ניטל ממני. עובדה מדהימה היא שהשופטים באמצעות מנהל בתי המשפט וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין מונעים ביקורת על פסק הדין של בית משפט השלום, על זה של המחוזי ועל המשך ההליכים. להעביר ביקורת חריפה פירושו לדעתם אי שמירה על כבוד בית המשפט.. האמת היא שביקורת לא ממש תורמת להעלאת קרנו של בית המשפט. גם לא ביקורת מנומסת, צינית להחריד. .זה נכון. הרי אי אפשר להתחסד ולכבד באופן צבוע מישהו ולתקוע לו באבי אביו. אז משטר חופש הדיבור אצלנו הוא כזה שבמסווה של דרישה להשתמש במילים ראויות ומכבדות בעצם יש סתימת פיות. סירוס של חופש הדיבור. מניעת שיח ציבורי. דיכוי של המחשבה. אוי כמה אנחנו מתקרבים למהפכה הצרפתית מהכיוון ההפוך. אז אני רק רומז בזהירות פה ושם, אבל מזמין אתכם לשאול אותי ישירות ואז אשיב – כי גם לשקר אסור ואני לא אשקר.

העיתונות הנה דווקא את העיתונות מותר לתקוף. לא ממש. כי גם כשאני רוגז על מי ששטף את מכוניתי עלי לנהוד כמי שעוטה עליו גלימה. הידעתם? גם בחדר המיטות ידידי הפרקליטים – הישמרו לנפשותיכם! כך פסק בית המשפט העליון בפרשת שימחה ניר! העיתונות מזהה מחדלים רק בבקר שאחרי. הנה נולד התינוק והעיתונות רצה לשאול בכל הערוצים מדוע לא השתמשו באמצעי מניעה. ידידי העיתונאים – המשפט מצמיח ילדים בעלי מום לרוב. תתחילו לשאול למה ומדוע. זה לא עניין אישי של בייניש או נאמן או פרידמן או גרסטל. גם לקולקר אין עניין אישי. אתם ישנים. רק נעירת חמור פה ושם מעירה אתכם. חמורים זה חומר טוב. גם מעט קנביס אצל איזה סלבריטי , עושה לכם טוב, והשאלות המשפטיות פתאום זוכות לסיקור. מזכיר לכם את הימים שהשתמשתם ואם רוצים לרמוז שאתם יודעים היטב שזה לא מסוכן מידע אישי. עובדה!  – אה כן היכן אילנה דיין? היא ד"ר למשפטים לא? אתם יודעים כמה פעמים הם כבר התעניינו למדו, שלחו תחקירנים?. לא הריחו ריח דם משובח דיו. אבל אם איזה זב חוטם אומר שמיץ תפוזים ימדד כאלכוהול – ולימונענע כבירה, שישו בני מעי – אופס בכל מהדורות החדשות.  גם אצלכם יש מחדל. גם אצלכם. והרמה יורדת – כמו אצלנו. רק האגרסיביות שבתיקפת חסרי ישע – רק היא גוברת. פתאום אתם בעד אפס אחוז אלכוהול בדם. אתם תומכים בזה שחייל שמקיים מצוות קידוש לא ינהג כל חופשת השבת, בטח מחר תהיהו גם בעד העלאת גיל קבלת רשיון הנהיגה ל- 28. למה בעצם לא 30. כמה זמן יקח עד שתדרשו לאסור למכור בירה? יש אחד ביניכם שלא שותה מעט בחתונה ואחר כך נוהג הביתה? מה הצביעות הזו? ישבתי לא מזמן בחברת כמה שופטים בחתונה של איזה ידוען. בדקתי את המצב. לפחות שנים מהשופטים שתו ונהגו ואף אחד לא מנע מבן זוגו לנהוג!.

אנחנו רוצים לדעת הכל כך אמרו שופטיה של עוזרי כל אימת שהמשטרה ביקשה להמציא עוד ראייה. חקר האמת? אולי, ואולי לא.  מה כן ? אסור לי לומר. אני חשבתי אז שהמשמעות של רוצים לדעת הכל היא שלא אוכל יותר לעולם להעלות כל טענה. "את זה כבר דחו לך בעוזרי" – אני כבר שומע היום מכל מצורע – שבוודאי לא יודע דבר וחצי דבר על מה מבוססות העובדות.

שיא השיאים היה זימון עדים מטעם בית המשפט. לא מינוי מומחים אלא מי שכבר מזמן גילו ברבים את דעתם. לא עדים נידחים אלא עדים שהתביעה ויתרה עליהם ביודעין. אז אני לא התלהבתי כל כך מהנימוק. אני מקווה שזו ביקורת הולמת. כמו שלא התלהבתי מהרשות שקיבללה ההגנה להעיד את מר דוד כתר כעד הזמה… נער הייתי וגם זקנתי אבל כתר והדברים שעליהם העיד רחוקים כרחוק האנס קריסטיאן אנדרסן משר התחבורה, והילד שקרה "המלך עירום" מראש אגף התנועה במשטרה.

ואז הייתה מהפכה ובית המשפט המחוזי שעליו לא אוכל להעביר ביקורת במילים שוות נפש, קבע כמה קביעות מדעיות "בהיעדר" חוות דעת מדעית אחרת…. אז ההגנה תרצה להביא חוות דעת משלימות כאלה. האם בית המשפט הנכבד עדיין ירצה לשמוע את כל האמת? האם אינניו טועה כשאני חושב שכבוד השופט ריבלין כבר קבע שכל הראיות ישמעו בקיצור בישיבה אחת שתחל בחמש אחר הצהריים?

מה אתם רוצים מריבלין? – הרי בית המשפט המחוזי בכבודו ובעצמו אחרי שקבע שהינשוף הוא אמין  אמר שאין מנוס מהחזרת התיק להליך משפטי קצר….. כן כן – שופטי המחוזי יודעים בדיוק מה ראוי להקציב להגנה. הליך משפטי קצר. כמה זמן יחלוף עד שבית משפט בישראל גם יאמר לנאשם איך עליו להתגונן ומה אסור לו לטעון בשום פנים ואופן? רשמו לעצמכם: זה כבר כאן. בואו ב- 15.12.10 שיעה 1700 לבית משפט השלום בירושלים – אולי זה יקרה כבר שם לנגד עיניכם. אל תשתאו.

מה יהיה בישיבה – אם השופטים יפעילו לחץ בלתי הוגן על גברת עוזרי להסכים להודות באשמה אחרת – ישראבלוף, הם ימצאו שגברת עוזרי עשויה מן החומר ההוא שכולנו צריכים להיות גאים בו. בזכותה – כן בזכותה, נפלה משטרת ישראל על הברכיים לבקש העלאת הרף מ- 240 ל- 290 מיקרוגרם. את הבזיון הזה לא יצליח איש לטאטא מתחת לשטיח. איך יכול שופט לישון בלילה אם הוא יודע כמה אלפים הורשעו או משום שסרבו לקבל הסדרי שקר כאלה ואם משום שלא היו יכולים להאמין את גודל המירמה.  לטעמי גם היום אחרי פסק דינו של בית המשפט המחוזי – המלך הוא עירום.

ואזכירכם – לפי החלטת בית המשפט העליון מלפני שבועיים, פסק הדין של בית משפט השלום איננו חלוט, וגם פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו פסק דין סופי, ואפילו יתכן שיאבד אתמעט הערך הנוכחי שלו כליל. ואם חס וחלילה תורשע גברת עוזרי – ואני מאמין שהיא תזוכה שוב – רק אז תהיה לה זכות הערעור, ובית המשפט המחוזי שכה הזדרז להצהיר הצהרות מוקדמות שכאלה, לפני שבכלל הוכח בפני שגברת עוזרי נהגה בשכרות, יאלץ אולי     להתמודד אם הטענות האמיתיות, עם החומר הרציני, ולא עם מסך הענן המבושם ששל התביעה. ואז נראה מה חוקי ומה לא חוקי, מה קביל ומה לא קביל, ומי צוחק אחרון. עד אז שום דבר לא גמור! הבטחתי לכם מזמן, ואני מאמין בכל לב שגם אקיים: מכשיר הינשוף יבוטל!

כמאמר הפתגם: אי אפשר להוליך שולל את כולם כל הזמן. רבים מדי וזמן רב מדי כבר הולכו שולל. די.


נחיתת האונס של הינשוף – תהליכים מקבילים

השבועות האחרונים הם שבועות של מומנטום לפרשת הינשוף.

תחילתם עם פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, ולמעשה ערב פסק הדין.  ערב פסק הדין היו כמה אנשים מתוחים מאד והיו כמה רגועים להפליא. אנשי המשטרה היו רגועים לחלוטין. לא היה להם מה להפסיד. הציבור וציבור השופטים כבר הבינו מזמן את גודל השערוריה. הלם גדול נוסף לא היה צפוי. אפשר היה רק להתנחם מעט בהקטנת הרף, ולו לפרק זמן של ביניים.

גם אני לא הייתי מתוח בדיוק מאותן סיבות. מה יכולתי כבר להפסיד? קביעה שהרף יהיה 290 ? זה הרי נצחון מכייוון שחמש שנים נלחמו עימי על השארתו על רמה של 240 מיקרוגרם. האם זה נצחון משטרתי? זו הודעה בכ-6000 מורשעי שווא..  הרי לא חששתי ולו לרגע להרשעת הנאשמת.

מי שלהערכתי היה באמת במתח היו אלה שופטי בית המשפט לתעבורה בירושלים שישבו ושמעו באריכות משפט ארוך ומורכב, והוציאו מתחת ידם פסק דין אותו כתבו בדם ליבם מתוך מאמץ עצום להגן על הציבור וגם לא להפסיק את האכיפה. וכך הם בנו פסק דין שלא עומד במבחן ההגיון והמדע, אך עונה על צרכי השעה. על מה המתח? על החשש שבית המשפט המחוזי, הנוהג לא אחת בניכור כלפי המסירות הזו של שופטי השלום, יתייצב לימין נציגי הפרקליטות ויכה בשופטי השלום. כבר כשפעלו למען ענישה מודרגת שהכל מסכימים עליה, בחר בית המשפט המחוזי לבטלה ולעלוב בהם באופן שעורכי הדין עצמם חשו שלא בנוח מול העלבון הזה.

ואכן שוב כך קרה. בית המשפט המחוזי הוציא מתחת ידו פסק דין תמוה אבל ברור בנחישותו ובסטירת הלחי המצלצלת שיש בו לשופטים דלמטה.

הכותרות דיברו על מפלה להגנה, ותנועות גינדור טווסיות של דוברי משטרה ופרקליטות הופגנו בכלי התקשורת, אבל הפלא ופלא המשבר שלאחרי לא אחר לבא. פתאום התברר לכל שהפסיקה הזו חסרת משמעות. מבחינה משפטית זו אמרת אגב חסרת משקל, שהרי את הנאשמת במשפט לא הרשיעו כלל, והדברים שנאמרו לא היו דרושים כדי להכריע את דינה. דברים שבית משפט אומר אגב אורחא, שאינם חלק מהנמקת הרשעה אין להם אופי מחייב במשפט הישראלי.

והנה מתברר שתורה של ההגנה – כלומר שלי – לומר את דברי נדחה לחודשים ארוכים, אולי לשנה או שנתיים, של אנדרלמוסיה משפטית מתמשכת מכיוון שהתיק הוחזר לבית משפט השלום כדי שיתחיל לדון בעניינה של הנאשמת סוף סוף!.

נוסח פסק הדין איננו משקף חוסן משפטי. כלל וכלל לא. הדבר לא נעלם מעיניהם של שופטים רבים, שבנוסף לאלו שפניהם הולבנו ברבים, ראו בפסק הדין סטירה מצלצלת וזלזול בעבודתם המשפטית. אלו היושבים יום יום בתיקי שכרות ונאלצים להתמודד עם התקפה חסרת תקדים ונעדרת מענה מצד הסנגורים, חיכו לפסק דין עם תוכן שאפשר לעמוד מאחוריו. מה שהתקבל עורר זעם, עלבון, התמרמרות, ובייחוד הביא לגיבוש השורות של הערכאה דלמטה נגד הערכאה שמעל – ובצדק רב.

אותו פסק דין גם היכה גלים בדיוק מאותו סוג בקרב קהלית עורכי הדין לתעבורה. גם כאן הבינו שאי אפשר יותר לשחק את המשחק הזה. מדובר באובדן דרך ממש. קבוצה נכבדה של כמה עשרות עורכי דין התאספה התארגנה  והחלה לפעול בשיתוף פעולה שאין לו תקדים בעולם המשפט הישראלי.

והנה התבשרנו שגם כמה שופטים נפגשו התארגנו והחלו לירות בליסטראות. את התוצאה אנו רואים בכתבות סוף השבוע בערוצי הטלויזיה השונים שבהם מתוארת ההתפתחות כפרפורי גסיסה אחרונים של הינשוף. הטענות המשפטיות לא חדשות. מה שחדש הוא שהשופטים החליטו להתייחס אליהן כחוק., ושהעיתונות פתאום מבינה עד כמה תפוח האדמה הזה לוהט.!!!!

כבר אמרתי בעבר שאת התהליך הזה עוד ילמדו שנים רבות בהיבטים מערכתיים וחוקתיים החורגים הרבה מדלת אמות משפט התעבורה או המשפט הפלילי – ולנגד עינינו התהליך הזה מבשיל וצובר תאוצה.

עשרות אלפי מורשעי שווא זו איננה תקלה. זו שואה משפטית.

לטעמי   אין סיכוי שמישהו מלמעלה יוכל לסייע – לא בבית המשפט העליון ולא בלשכות של הפוליטיקאים איןתובנה לחומרת האירועים ומהותם. גם בפרקליטות המדינה אין על מי לסמוך. הם רואים עצמם סנגורים בכל מחיר של המשטרה.. הם לא חוו את האטמוספרה הממאירה שבה אנו פועלים ועל כן קצרה ידם מלהושיע.

העובדה שבסוף השבוע הופיעו בטלביזיה שלושה עורכי דין שרק לפני חודש חודשיים לא היו מוכנים לייצג את העמדה הנחרצת נגד הינשוף מטעמים מובנים – ואומרים כי ההרשעות בלתי חוקיות – היא לי ולציבור האירוע המשפטי החשוב ביותר השנה. הרבה יותר מפסק הדין בעניין עוזרי שרק זירז באןפן פרדוקסלי את התהליך.

הבה נאמין בסוף טוב

תודה לך גברת עוזרי

פסק הדין בערעור בבית המשפט המחוזי בירושלים בעניין עוזרי יינתן ביום חמישי 14.10.10 בשעה 0845.

בינתיים הולכים ומתרבים הקולות האומרים במפורש שהמאבק הציבורי שמנהל משרדנו מזה כמעט חמש שנים נגד האכיפה הפרועה המתנהלת על ידי משטרת ישראל, ושמקבלת לצערי הרב גיבוי עיוור ושגוי עד כדי כאב מבתי משפט, ואפילו משופטי בית המשפט העליון , היא מאבק מוצדק מאין כמותו.

הגדיל לעשות דווקא השופט ד"ר טננבוים, שפסק בעבר פסיקות שגויות בעליל, מתוך רצון מודע להגן על משטרה, ועל המערכת הכושלת עד שתתעשת, כי לציבור נגרם אי צדק בגלל האכיפה הבלתי חוקית הזו, המנצלת את חולשתו של האזרח וחוסר יכולתו להתמודד עם מערכת המשפט והאכיפה . הנה כתבה שפורסמה בynet  האומרת הכל.

הכל פרט לעובדה שמדובר במאבק יחיד שלי, של משרדנו, שהביא אותי באופן אישי לעימותים קשים עם שופטים, שוטרים, ועורכי דין, מול רוח פסימיות קשה של חברי למקצוע, והכל כמעט בגלל עקב איבוד האמון במערכת המשפט וביכולתה לתקן את פגמיה במקום להתבצר מאחריהם כפי שהיא עושה יום יום. (רק אתמול פסל בית המשפט העליון אדם מלנהוג שנתיים על סמך מדידה של 290 מיקרוגרם!!!  לצערי הרב פסק דין כזה הוא לכל הפחות ביטוי לחוסר רגישות של בית המשפט העליון. האם זו התנכרות של ממש כפי שרבים טוענים? לא אדע. על כל פנים זה ביטוי למערכת משפט המאבדת עצמה לדעת, ומתנכרת לתובנה הציבורית ההולכת ומתרחבת שפסק דין חדל מזמן לבטא פסיקה שאפשר להאמין בו ולכבד.

אוי לידי שלי שנאלצת לכתוב כך – ואני מקווה שלא יגיח איזה שופט בדימוס כדי לנסות לגדוע לי אותה – זה לא יועיל כבודו – גם אם תפגעו בי את האמת לא תוכלו לגדוע. אפילו לפסק דין יש מגבלות. לא תוכלו לפסוק שהשמש סובבת את כדור הארץ!

הבוקר (12.10.10) אני פוגש בעמוד 25 ל"ישראל היום" כתבה המכירה באלף מילים במחדל המשטרתי והאכיפתי על פני עמוד שלם, ואין בה אפילו מילת תודה אחת על המאבק ואפילו לא מילת תובנה אחת על עומק המחדל השיפוטי של מערכת שהתעקשה לא לפסוק על פי עובדות פשוטות וברורות שהונחו מול אפה, ואספה כל טיפת אנרגגיה אינטלקטואלית כשי לטשטש את מחדליה. אני מתכוון אך ורק למערכת השפיטה. המחדל הוא שיפוטי. צריך לצעוק את זה כדי שזה לא יתמסמס. אסור לשתוק על זה – כי זה אוכל בנו בכל פה. ושיפסיקו לבלבל לנו את המוח עם העומס הרב המוטל על השופטים. אף אחד לא מכריח מישהו להיות שופט!

יומיים לפני פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, הכתוב כבר מזמן על קיר הבית של כולנו באותיות קידוש לבנה אני קורא לאחי עורכי הדין – עימדו בראש המחנה. האמינו בעצמכם. אל תתנו לייאוש לאכול בכם. הזדקפו מול השופטים והחזירו לציבור את ההגנה המשפטית שהוא ראוי לה.

שופט שוגה הוא שופט שמערכת משפט בריאה יודעת לכוון ולתקן. שופט שלעולם איננו טועה ועורכי דין שלעולם לא יתעמתו עימו – זו מחלה ממארת.  אי אפשר לרפא מחלות ממאירות בגלגול עיניים השמימה.

אל תסכימו שהשופט יבטל את דעתכם ויאמר לכם : אתה עושה את עבודתך – כאילו עבודת הסנגור היא מס שפתיים שהשיטה המשפטית משלמת כדי שפסק הדין יהיה חוקי. שופט שאומר כך צריך להוקיע ובפומבי משום שמערכת השפיטה איננה יודעת לעשות זאת בעצמה. היא יודעת להוקיע עורכי דין ולהעניש אותם אם הם מתעקשים. דוגמאות יש בשפע.

אני כותב דברים אלו, וגם נמנע מלומר חמורים מהם לפני שפסק הדין ניתן. לטעמי פסק הציבור כבר ניתן מבחינה מוסרית וציבורית, ופסק דינו האחרון של השופט טננבוים, שאומר זאת באומץ לב – אחרי שהוא עצמו אישר את הינשוף פעמים רבות, רבות הרבה מדי כולל בעניינה של גברת עוזרי.  אומר ביושר לב ובאומץ – איש כבר לא יוכל למחוק.

נדמה לי שאזדרז לומר אתם לפני שבית משפט המחוזי פוסק כמי שמצהיר סליחה טעיתי.

עכשו לא נותר לי אלא לצפות למצעד המתראיינים שיתפארו מול המצלמות ומאחרי המיקרופונים בידע וחכמה – בה בשעה שכולם כאחד עמדו מנגד כשאני נלחמתי , וחלקם הארי חיבל בעבודתי ממש. ניחא.

ותודה לך גברת עוזרי שהסכמת ששמך הטוב יופקד בידי. עשיתי כמיטב יכולתי.

דוד קולקר עו"ד

מיץ תפוזים אלכוהול שכרות וינשוף – שטויות במיץ עגבניות

בגימיק פרסומי מבריק הגיע עורך דין והצליח לשכנע את כל מי שרצה לשמוע שהינשוף קורא את מיץ התפוזים ששתית כאילו זה אלכוהול ומכריז עליך כשיכור. שתית מיץ תפוזים או לימונדה – תשכח מרישיון הנהיגה. כמה טיפשי. איזו שטות!

מסכנים השוטרים שהטיחו בהם את דבר ההבל הזה.

מי יכול להסביר לי איך מהדורות החדשות בטלויזיה נתנו לזה מקום בפריים טיים? ואפילו ועדת התעבורה של לשכת עורכי הדין כינסה ישיבה מיוחדת….

אף אחד לא רצה לשמוע שזה טריק פרסומי זול ומבייש. ש"הניסוי" המצטלם, חסר שחר על פניו ושהדרך שבה נערך בכלל לא בודקת את תפעול הינשוף בדרך שהוא מופעל על ידי המשטרה. מי ששאל אותי – ואני אפילו לא מדען – קיבל את התשובה מיד. זה הרי נגלה על פני הדברים.  אבל כשהשטחיות שולטת, כל זב חוטם ומצורע יכול לזכות ביום אחד של תהילה אם יש לו די חוצפה.

והיחצן,  הוא עומד ברקע ומחייך כל הדרך אל הבנק – אפשר למכור קרח לאסקימוסים. מסתבר. ויותר מזה – גם אחרי שהשטות נחשפה לא מוכרחים להפסיק.

כנראה שלחוצפה אין גבול.

האם שמעתם על זה שהניסוי המפוקפק ש"הוכיח" שמיץ תפוזים גרם למדידת אלכוהול בינשוף כבר הוקע על ידי בית המשפט ושהמסכן שהאמין לעורך דין הזה חטף עונש חמור ביותר? אילו שמעתם את דברי האזהרה של כבוד השופטת לפרקליט ולמומחה שיעצרו עצמם כדי שלא תאלץ להרחיק לכת ולומר דברים קשים בהרבה ממה שאמרה בפסק הדין לא הייתם מאמינים למשמע אוזניכם.

ואני עדיין קורא באינטרנט שעורך הדין הזה "הוביל פריצת דרך משפטית" ושהוא "מוליך המאבק המשפטי בינשוף" ועוד ביטויים מתפארים חסרי שחר.

שטויות במיץ עגבניות.