ינשוף ו- THC

שאלה החוזרת מדי פעם היא מה הקשר בין בדיקת הנשיפה ואיתור שימוש בחשיש/קנביס/ מריחואנה או סמים אחרים.

THC הוא החומר הפעיל בקנאביס. חומר זה הוא החומר היוצר "השפעה" של הסם על הגוף.  משום מה, על פי הנוהל המשטרתי, וכיוון שעל פי פקודת התעבורה נהיגה תחת השפעת סם מוגדרת כנהיגה בשכרות, נוהגים השוטרים לבצע  לנהג החשוד בנהיגה תחת השפעת סם, לא רק בדיקה גופנית, בדיקת תפקודי ביצוע, המכונה "בדיקת מאפיינים" אלא גם בדיקת "ינשוף" – כלומר בדיקה באמצעות המכשיר הנועד לגלות אלכוהול באוויר הנשוף.

העובדה שנערכת בדיקה כזו יוצרת בטעות רושם אצל נהגים, וגם אצל שוטרים שמכשיר הינשוף באמת יכול לגלות קיומם של סמים או תוצרי סם בגוף, וזו כמובן טעות מוחלטת.

הינשוף מסוגל לגלות רק אלכוהול. למרבה הצער הוא לא מספיק מדוייק ו"מודד" חומרים אחרים כאילו היו אלכוהול, ובכל מגדיל את התוצאה הנמדדת מעבר למה שהיא באמת. אבל אין מדובר בסמים אלא בחומרים אחרים, כוהלים בדרך כלל, שאין להם קשר לסמים משום סוג שהוא.

כדאי אולי להבהיר שהבדיקה לגילוי סמים, הנעשית על ישי דגימת שתן, גם היא איננה איזה שהוא חלון פלא שדרכו מסתכל איש המעבדה ורואה כל מה שיש בשתן. הבדיקה היא ייעודית . כלומר הבודק לא ימצא סם או חומר אחר שהוא לא מחפש אותו. אם הוא מחפש THC הוא לא ימצא שום דבר אחר זולת THC -אם הוא נוכח בשתן. ואם הוא רוצה לחפש חומרים אחרים הוא צריך לחפש כל אחד ואחד בנפרד ובאופן יזום. החיפוש נעשה על ידי ערכות. ממש כמו שיש ערכה לזיהוי הריון באמצעות דגימת שתן, ואי אפשר לצפות מהערכה שתיתתן אלא תשובה לשאלה אחת – כך גם עובדת המעבדה.

הנה סיפור מן הזמן האחרון: נבדקת שהתבקשה לתת דגימת שתן, חששה שיגלו בשתן את הסם שהשתמשה בו. כדי לבלבל את הבודק היא הכניסה לשתן כל מיני חומרים אחרים כמו את תוכן כדורי האנטיביוטיקה שנתן לה הרופא. היא חשבה שכך תשובש הבדיקה. מה רבה הייתה אכזבתה לגלות שבמעבדה כלל לא יודעים עד היום שהיא הכניסה לשתן אנטיביוטיקה. הם חיפשו סם מסויים, ואותו הם מצאו….

לסיכום – הינשוף איננו ערכה לגילוי קנביס.

 

בני אור בבני חושך

התהליך המתיש של תיקון המידות באכיפת איסור השכרות

אביריםהפסיקה בעניין הינשוף ממשיכה להיראות כמו שדה קרב מימי הביניים, הצדדים רוכבים על סוסים עטויי שריון וסמלי הגדוד הלוחם, ורצים מיוחדים נושאים את דגל הממלכה כסימן ואות לכל הפצועים והמחרפים את נפשם שהקרב טרם הוכרע וממריצים אותם להמשיך ולהילחם. וגם קורבנות יש לא מעט.

המלחמה הזו מזכירה לא במעט את תהליכי המהפכות שעוברות מדינות שכנות לנו. העם מתקומם, ותחילה עושים הכל כדי למנוע כל הרמת ראש. פסקי הדין הראשונים בעניין עוזרי, קיטמן, נקדאי, ועוד רבים אחרים הם סיפורו העצוב של הנסיון למגר כל נסיון להרים ראש.

אחר כך באו נסיונות פיוס מאולצים, 400 מיקרוגרם, 300 מיקרוגרם וכו'. השלטון מנקה את האורוות. המשטרה פרסמה מכרז לינשוף תקני, המעבדות שלה עוברות עכשו תהליך של הסמכה. השלטון לומד את שדה הקרב החדש וחושב עדיין במושגים הישנים: אין לנצח, איך להכריע, איך להחזיק בשררה בלי הפרעה. בזמנו היה זה שכרון כח. לא עוד. היום זו התמכרות מוחלטת לצרכי השליטה. כושר השיפוט הרציונלי, הערכי, משובש על ידי מה שהפסיכולוג היה מכנה "קוגניטיב דיסוננס".

אבל כמו במהפכות, ובייחוד אלו שבאות מלמטה, מהעם, מהמציאות הבלתי נסבלת של אכיפה פרועה, סמני הניצחון העממי הולכים ומתרבים. ראשית מספר עורכי הדין המשנן לשופט כי יש לזכות וגם יודע לךהסביר דבר או שנים במידת הידע והשכנוע הפנימי הנדרשים הולך ומתרבה. חלק מהם אפילו טוען לשרביט הולכת המרד. אדרבא – כן ירבו הטוענים לכתר הזה. כן ירבו דגלים וסוסים עטויי שריו וזקורי חנית בצד שלנו – הצד העממי, זה שבאיבחה אחת נוטלים ממנו זכויות יסוד כמו זכות לעבודה וזכות למשפחה על ידי נטילת רשיון נהיגה בדרך אלימה, המביאה בעל כורחה לאלימות כבושה שכנגד, ומלבה אותה אצל הנפגעים שלא יודעים את נפשם מרוב זעם ותסכול.

כמה עוד יוכלו לשקר לנו בנימוק המפוקפק כי קיימת מכת שכרות בכבישים? כמה זמן עוד יוכלו לומר לנו כי יש חזקת תקינות וחזקת מהימנות וחזקצ שכרות. מה הם חושבים שיש אצלנו חזקת טימטום? כמה זמן עוד יקבעו שופטים, שצריכים להגביל עצמם לעובדות מוכחות – כי מכת השיכרות בכבישים היא מכת מדינה.?… בוודאי שהם טועים לחשוב כך שהרי מביאים להם כל שנה כעשרת אלפים ראש להתזה בשל שכרות. אם הם לא בודקים באמת מי היה שיכור ומי לא, ומקבלים את העובדה שהאיש שיכור כנקודת מוצא – ודאי שזו מכת מדינה.

ובתוך כל זאת צצים גם שופטים שרוצים להוליך את המאבק ומתחרים על השרביט של האוכף האולטימטיבי.כמובן שאינני יכול לומר על זה יותר מדי כי מגבלות האתיקה של עריכת הדין לא סובלות ביקורת אמיצה מדי על שופט פלוני או אלמוני. אבל האמינו לי – מי שצריך יודע, ומי שעמד חסר אונים ופעור פה מול גילויים שכאלה, לא ישכח.

ובתוך כל זאת מושגים בזה אחר זה "ניצחונות" קטנים הולכים ומצטברים. אותם 6000 איש לערך שהורשעו כשרף האלכוהול שנמדד להם היה מתחת ל- 290 לא זכו לפיצויי. אבל כ-6000 נוספים כבר זכו שההליך נגדם יבוטל או יימנע – וזה הישג לא מבוטל שהשלטון- קרי המטרה ומשרד התחבורה מטאטאים מתחת לשטיח, ולשכת עורכי הדין – לא עלינו – פשוט לא מתייחסת.. הפסיקה בעניין עוזרי ששלחה את השלטון הרקוב לעשות בדק בית מועילה. שוטרים יוצאים היום לדרך עם ידע רב יותר, עם כללי הפעלה והתנהגות ברורים יותר, ואפילו המעבדות צועדות קדימה. מספר השופטים שאיננו מבין שעד היום הייתה אנדרלמוסיה והפקרות באכיפה בדיני נפשות נותר זעום. וגם יש שופטים שמעזים לקבוע נורמות חדשות:,  כבוד השופט סטולר מבית המשפט המחוזי בפתח תקווה פתח צוהר חדש בפסלו הרשעות על פי בדיקת מאפיינים שלא קדמו לה תנאים ברורים: מתן העתק לנבדק ואזהרתו כי הוא עלול להיות מורשע בעבירה זו כשיש לו זכות ללכת ולעשות בדיקת דם כדי לשלול את השכרות. וזה צעד גדול קדימה.

אבל זו לא סתם מלחמה אלא ממש מלחמה של בני האור מול בני החושך.: בני החושך דורשים הרשעה ללא ראיות. מסלול ישיר בין כתב אישום, תרשומות של שוטרים הממלאים טפסים והרשעה כמקשה אחת. ויש שופטים לא מעטים שחושבים שכך גם צריך להיות ונוהגים בהתאם!

מה נותר לבני האור לעשות? להמשיך בנחישות לאורה של האמת. אור האמת קובע באופן נחרץ – כל כתבי האישום על פי מדידת ינשוף, ללא יוצא מן הכלל – גם לא חוקיות וגם לא ראויות שיסמכו עליהן – לא מבחינה מדעית ולא מבחינה משפטית. בעניין הזה, שולטים עדיין בני החושך. אבל רק בינתיים. בתי המשפט ומערכת המשפט הן כזכור טחנות צדק שטוחנות לאט. אבל מה זה לאט.

והנה התייצב לו כבוד השופט טננבוים והודה בפה מלא בצידקת טענותינו. והוא מציב את השאלה כך: אמת ויציב מה עדיף? אמנם לפי החוק והפסיקה אמת עדיף – אבל לדעתו יציב עדיף. אמת פירושו לפסול את הינשוף – יציב פירושו לעגל פינות. והוא מודיע ברבים שהוא מעגל פינות. לפחות הוא אומר את האמת ביושר – כל השאר מעגלים פינ ו ועושים עצמם כדבקים האמת. מלחמות האבירים.

רשמי ביקור באתר אכיפה

ביקור לילי במחסום לבדיקות נשיפה בתל אביב

שוטרים אמש  (22.4.2011) יצאתי לצפות במלאכת האכיפה של משטרת ישראל במחסום יזום ברחוב    קרליבך בתל אביב.

בלי שמץ של הסתייגות אני חושב שעלי לציין בראש וראשונה הת עבודתם המסורה של אנשי    המחסום, ששה במספר, אשר הוכיחו כי יש שוטרים במשטרת ישראל הראויים לכל שבח על עבודתם. למרות שהעבודה קשה, בשעה לא נוחה, מפרכת לאורך שעות רבות על הכביש, ורווית עימותים לא נעימים הנכפים על השוטרים, מצאתי אותם אדיבים וסבלניים, דבקים בכל כלל וחוק שהונחו לקיים, ושומרים על כבודם של האזרחים ללא יוצא מן הכלל. אני מכיר בשמותיהם את בתיה והדר ואת חגי, ולכן אני מרגיש חובה להודות להם על שהתברכנו בשכמותם.

אם יש בעיות, ויש לא מעט, הן לא נובעות בשום פנים ואופן ממשהו שהשוטרים הללו יכלו לשנות או למנוע מיוזמתם בלי להפר את הפקודות הלקויות לטעמי.

מספר האנשים שקיבלו דו"ח על נהיגה בשכרות היה בקצב של ארבעה איש בשעה, ואילו מספר הנבדקים עמד על כ- 20 25 איש בשעה.

כל הנבדקים התבקשו לנשוף אל תוך נשיפון בלי שהבינו שאין עליהם חובה לעשות כן. לדעתי היה צריך השר לעגן בתקנה את הפעולה הרצויה הזו שבינתיים היא פשוט לא חוקית. ככה מתרגלים אצלנו לעשות פעולות לא חוקיות ואחר כך מתפלאים איך זה יכול להיות שנוהגים בניגוד לחוק כל כך הרבה שנים ואף אחד לא מעיר. גיליתי אגב שהשוטרים יודעים היטב שהדרישה איננה חוקית ולכן הם "מחליקים" את העניין כדי להימנע מעימותים מיותרים. (אני בטוח שגם אני הייתי בסופו של דבר נוהג כמותם).

במספר מקרים נבדקו נהגים בנשיפון ונמצאו שיכורים, אבל אחר כך "טוהרו" מהחשד על ידי הינשוף, למרות שהדיפו ריח משקה אלכוהולי ניכר. אפשר להניח גם שהינשוף, אשר איננו אמין עלי כמדוייק – החמיץ אותם כשמדד בסטייה כלפי מטה דווקא ומילט את הנהגים מעונש. שמעתי מהשוטרים שהמקרים הללו הותירו אותם נדהמים. ניכר עליהם שההסבר שלי על הסטיה במדידה המשחררת שיכורים הפתיע אותם ועורר למחשבה.

לא ראיתי תופעת שכרות כמו זו שעליה אני קורא אצל המתלהמים על הנהג הישראלי. לטעמי אולי שלושה מהנלכדים היו ראויים לדו"ח אבל רק אחד מהם היה במצב של שכרות ברורה, אף שהתווכח שאינו מרגיש כך, ולא היה במצב של אדם שאיננו יודע מימינו או משמאלו. נימדדה לו רמה של מעל 600 מיקרוגרם והוא היה היחיד שהגיע לספרות הללו.

מכאן תבינו שהשאר, כמעט כולם, היו ברמות של 300 עד 400 מיקרוגרם, לא נראו או התנהגו כשיכורים – ואני מאמין לרובם שהיו המומים מעצם האפשרות שהינשוף יקבע להם שכרות. המעטים שנמדד להם יותר מ- 400 מיקרוגרם – וראיתי רק אחד או שניים כאלה – גם ניסו להתחכם בנשיפה – כלומר היו ערים לתוצאה הצפויה וניסו להימנע ממנה.

ראיתי הלכה למעשה איך בא לידי ביטוי הסירוב של מערך הפיקוד המשטרתי להימנע מהכשלת מי שנעצר לבדיקה מיד אחרי ששתה אלכוהול. אדם כזה איננו שיכור כיוון שהאלכוהול צריך כעשרים דקות לפחות (על בטן ריקה, ושעה ומעלה אגב סעודה דשנה) כדי להיספג בדם. במקרה הזה עוצרים נהג שיכול היה להגיע למחוז חפצו בתוך עשר דקות לא שיכור, ועל ידי המתנה כפויה של 15 דקות ומעלה מודדים אותו מדידה בלתי רלבנטית המביאה להרשעתו.

אילו שמעו בעצתי היו  מודדים שתי מדידות: אחת מיד ושניה כעבור 15 דקות. אם התוצאה השניינ גבולית (ולנבדק של אמש נמדדו רק 305 מיקרוגרם) הרי שמדידה מוקדמת הייתה מאששת או מפריכה את טענתו ומלמדת אם הגיעה ל- 305 מלמעלה – כלומר משכרות גבוהה יותר – או מלמטה – כלומר שלא נהג בשכרות.  נראה לי שלהרשיע מישהו סתם כך לא כל כך מרגש את המערכת.

את המדידה הראשונה אפשר היה לעשות בנשיפון הקטן. נשיפון זה מן הדגם  6510 של אותה חברת דראגר, יודע למדוד את האלכוהול, אבל במשטרת ישראל, כמו  בסיפורי חלם – דרשו מהיצרן להסתיר את המדידה ורק להראות "עבר" או "נכשל" – כמה זה עבר? כמה זה נכשל? – סוד כמוס. ממש מדינת חוק למופת.

הרשתי לעצמי להסביר את זה לשוטרים אשר השתכנעו שזה אכן המקרה, אבל רשמו הזמנה לדין כיוון שאלו הפקודות.

לא נחסכו ממני אלו שהולכים להיבדק מתוך שכנוע פנימי עמוק שלא יימצא דבר – ונמצאים "שיכורים". כל בר דעת יכול לראות שלא לזה התכוון המחוקק שהתיר אכיפה אלימה שכזו.

"יודעי דבר" הבחינו אמש שהיה מיעוט של שותי בירה – בגלל החמץ – ושהדבר הביא למיעוט יחסי של שיכורים. עובדה זו הטרידה אותי שכן היא מעלה חשש שבירה הוא חומר שהמטבוליזם שלו אולי מייצר חומרים שהם "דמויי אלכוהול" כמו  איזו פרופנול – כלומר גורם לזיוף של המדידה כלפי מעלה. הנקודה תיבדק כמובן על ידי.

אם רוויתי נחת מבדיקת המאפיינים הרי זה רק משום שראיתי שהשוטרים עשו אותה כמיטב יכולתם, בנימוס, בעין בוחנת ובלי הכשלות יזומות. לעומת זאת אי אפשר היה שלא להתרשם ממופרכותם של המבדקים הללו. לטעמי מתחייב שינוי, ואני מציע את ההצעה הבאה: כאשר השוטרים מתרשמים שעומד לפניהם שיכור, ורק במקרים הללו, ימולאו הטפסים ויערך מבחן מול מצלמת וידאו. בשאר המקרים – זירקו בבקשה את התוצאות של הבדיקות לפח. אל תתנו לשופט ולתביעות כלי מופרך כל כך רק כדי לא לאפשר זיכוי – זה עוול גדול מאד.

וזהו. אז אנחנו מדינה קטנה. כולם מכירים את כולם, וכולנו ערבים זה לזה. כדאי שנטה אוזן לא רק לדורשי האכיפה הקולניים – אלא גם לאלו שדורשים כי הכל יעשה כחוק.

דוד קולקר עו"ד

__

בכירי עורכי הדין לתעבורה מגינים על גברת עוזרי בפני הרכב השופטים בירושלים

בכירי עורכי הדין לתעבורה מגינים על גברת עוזרי בפני הרכב השופטים בירושלים

(15.12.10) אחרי שני פסקי הדין המאכזבים של הרכב השופטית בבית משפט השלום (רף אכיפה של 400 מיקרוגרם) ושל הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים (רף אכיפה של290 מיקרוגרם), אשר הגנו על הינשוף במקום לפסול אותו, התלכדו עורכי דין לתעבורה מכל רחבי הארץ במאמץ לבלום את שורת פסקי הדין הנותנת תוקף לאכיפה בלתי חוקית ורשלנית של משטרת ישראל.  בחודש אוקטובר התכנסנו בלשכת עורכי הדין וכ-60 עורכי דין הצביעו פה אחד בהחלטה להצטרף למאבק באופן פעיל.

גולת הכותרת של מאבק זה הייתה התיצבותם של כ- 20 עורכי דין מכל רחבי הארץ לדיון ביום 15.12.10 בפני הרכב השופטים ריבלין טננבוים וחן, כשאני מושיט לבית המשפט יפוי כח חתום לכל אחד מהם מטעם גברת עוזרי – הנאשמת!

בדיון השתתפו בפועל מבכירי עורכי הדין לתעבורה בארץ, עו"ד יוני שניאור מירושלים, עו"ד יוסי יעקובי מנצרת ועו"ד אהוד מלמה מתל אביב, אשר חקרו בחקירה נגדית את עדי התביעה והפליאו את השופטים בידע וממצאים. בחקירות הנגדיות נתגלו עובדות חמורות המעמידות באור חמור ביותר את משטרת ישראל, ובייחוד את קברניטי המעבדה המשטרתית המתחזקת את מכשירי האכיפה השונים. זו המתגלה כמקום שאינו ראוי כלל ועיקר לכותרת "מעבדה".

אף אם לא היינו צריכים לזה הוכחה – כל אחד מהם התגלה שוב שפרקליט היודע את מלאכתו היטב!  תודה לכם.

ברצוני להזכיר כאן גם את עורכת הדין יעל שלגי, שתורמת ממרצה וידיעותיה, וניסיונה הרב משמש דבק מאחד לרבים מאיתנו, הרגילים לפעול בשגרת יומם כראשי משרדים והפעם כל אחד הוא חבר שווה בצוות רחב למדי… וגם אני לא התפרקתי לגמרי מהדומיננטיות שלי.  סליחה.

ישבתי באולם בית המשפט, ולנגד עיניהם המשתאות של השופטים לא נטלתי חלק פעיל בדיון המקצועי, ולבי גאה מרוב שמחה למראה העובדה שעורכי הדין מכל רחבי הארץ התעלו מעל טרדות היום יום, מעל עניינם של אגו ויריבות מקצועית, מעל החשש שמעתה תכביד עליהם התביעה המשטרתית את האפשרות להידבר, והתאחדו למען מטרה שאין צודקת ממה – להעמיד את עולם השיפוט מול השבר החמור שהוא נתון בו ואין עימו אפילו יכולת להתבונן פנימה ולהבין.

איחוד כוחות כזה לא היה מעולם. עורכי דין המתייצבים ללא שכר כאיש אחד להגן על עקרונות משפטיים – זהו חידוש חשוב שאסור למערכת המשפט להחמיץ. העיתונות מרבה לסקר את שביתת הפרקליטים. על מה הם שובתים? כל שכר! על כסף! אנחנו לעומת זאת פטריוטים – אנו שובתים על עקרונות של משפט וצדק. אין לנו קרן שביתה. הכיס הוא כיסנו. כבר אמרתי מזמן – פרשת עוזרי היא צומת דרכים חשוב במשפט הארץ הזו, והיא עוד תילמד שנים רבות בכל בתי הספר למשפטים!

זה המקום להתנצל ברבים בפני כבוד השופטים ריבלין, אב בית הדין, כבוד השופט חן אביטל וכבוד השופט ד"ר אברהם טננבוים. כבודכם – הלכתם כברת דרך נכבדה בפסק הדין הראשון. כברת דרך כמידת היכולת הנפשית המרבית שאפשר לדרוש במצב התודעתי שבו פעלתם. אני קיוויתי ליותר – לפסילת הינשוף – אבל אני מכיר בזה שהאמנתם בכל ליבכם שהדבר הוא בבחינת אסון שאסור לדרדר אליו את מערכת המשפט.

המחלוקות שלי אתכם עדיין קשות ביותר. הניסיון לקעקע את דמותי, הפחתת הערך השיטתית שעורך לי כבוד השופט ריבלין בפרהסיה פעם אחר פעם אינם דברים שמחלתי עליהם. ההלם העיקרי של רבים מהנוכחים באולם היה על צורך התנהלות הדיונים, ומכיוון שאני ישבתי בצד, ניטלה מכבוד השופט ריבלין האפשרות להאשים אותי הפעם… .

אני מתנצל בפניכם על שנקלעתם שלא ברצונכם לצומת החשוב הזה במשפט הארץ הזאת. לא ביקשתם לעצמכם את הנטל הזה. הוא נכפה עליכם על ידינו – עורכי הדין הר כגיגית. לא ביקשתי את רשותכם להעמידכם בפני הדילמה הכבדה הזו. התפרצתי להיכלכם כמי שסבור שאין ברירה. הנחתי בפניכם יצירות ספרותיות הפרוסות על פני קשת רחבה של תרבויות והיסטוריה, כמבקש לפתוח ולהבהיר את התובנה – צריך לאסוף הרבה תעוזה ואומץ, להפסיק את העוול ולהתעלם מכל שיקולים זרים כשמדובר בעשיית משפט וצדק! השאלה מה יהיה על כל אלו שכבר הושעו, או על אלו שעומדים לדין – היא שיקול פסול וזר.

איננו מבקשים מאיש להכות על חטא. אנו מבקשים להחזיר סדרי בראשית למשפט הארץ הזו. הא ותו לא. תוחזר חזקת החפות למקומה, ולא יורשע אדם אלא אם הוכח מעבר לכל ספק סביר על ידי התביעה כי הוא אשם. זה הכל!

אין זו הפעם הראשונה שאני מבקש את סליחתכם. גם את סיכומי בגילגול הקודם פתחתי בבקשת סליחה כשאני משתמש במשורר ח.נ. ביאליק כמתווך הטוב ביותר שנמצא לי להסביר את עצמי. כל שאנו עושים כמנהג עורכי הדין של פעם אנו עושים. סליחה.

אני מתנצל גם בפני עו"ד בני סמו נציג התביעה, שנוהג כפי שחונך לנהוג, וכפי שהוא סבור שלובש מדי שוטר חייב לנהוג. צר לי חברי המלומד – שום דבר לא אישי נגדך. גם אתה לא יכולת לשער כי שדרות הפיקוד המשטרתי המתוות לך את דרך הישר יוליכו אותך  הישר אל עמק הבכא הזה שנקלעת אליו. צר לי. גם זה לא אישי.

לא אצא ידי חובתי אם לא אזכיר כי המשך הדיון נקבע ליום 18.1.11 בשעה 1700 בבית משפט השלום לתעבורה. כל מי שרוצה להצטרף או להתעדכן מוזמן לפנות למשרדנו  או לעורכי הדין הנזכרים לעיל.

פתחתי את המסע הזה בהודעות שפרסמתי בעיתונות הקובעות: "כל מי שהועמד לדין על פי מדידת "ינשוף" – זכאי בעיני החוק. המסע שעברנו רק חיזק אותי בדעתי זו!

דוד קולקר עו"ד