כדי להבין את פעולת הכיול לעומקה יש לתאר תחילה את העיקרון. הרעיון הוא לבחון את כושר המדידה של הינשוף. כיצד עושים זאת? לכל ינשוף מוצnד מיכל. המיכל הזה מכיל ריכוז ידוע של אלכוהול.

הינשוף, מוזן מלכתחילה בנתון  של רמת האלכוהול שיש באותו מיכל.

לאחר ההזנה, שנעשית באמצעות מקלדת, מוזרם לינשוף הגז מאותו מיכל, הינשוף מודד ומשווה בין מה שהוא מצא במיכל ובין מה שהיה צריך למצוא- כפי שהוזן לו מראש.

היה ויש פער העולה על חמישה אחוזים בין ריכוז האלכוהול במיכל הכיול ובין זה שנמדד בפועל, הפעולה במכשיר מופסקת אוטומטית, או ידנית והמכשיר לא ימשיך לבצע בדיקות של נהגים.

למה הדבר דומה? למאזניים שהונחו עליהם משקולות של 10 ק"ג והם הראו במדידה יותר מ10.5 ק"ג. במקרה כזה שולחים את המאזנים לתיקון ולא משתמשים בהם. היעלה על הדעת שהמשקולת תהיה לא וודאית? כמובן שלא. ומה על המיכלים? הבה נמשיך.

מדובר אם כן בשרשרת כיול המחייבת הקפדה על שורה של נקודות:

א. ודאות ריכוז הגז במיכל הכיול.

ב. ודאות של הזנה מבוקרת של ערך ריכוז הגז במיכל לינשוף על ידי טכנאי שעורך בדיקת תקינות לחיבור.

ג. בדיקה כפולה או יותר של הזרמת גז מהמיכל לינשוף ורישום תוצאות המדידה.

ד. בחינת התוצאות מול ערכי האלכוהול במיכל. (אוטומטית או ידנית).

להלן פירוט והסבר, ולמבקשים להשלים – סדרת הסברים בוידיאו

וודאות ריכוז האלכוהול במיכל הכיול.

הרצוי: ודאות ריכוז האלכוהול במיכל הכיול היא הצעד הראשון. בלעדיו אין כל ערך למדידה. מי היה לוקח תרופה אם לא היה ברור כמה מיליגרם חומר פעיל יש בה? מי היה מודד במשקל אם לא ידוע באופן מוחלט שהמשקולת מדוייקת לחלוטין? חנווני שמשתמש במשקולת שאיננה מדוייקת לחלוטין – ישלח למאסר של שנה. זו עבירה פלילית מוחלטת.

כדי שריכוז האלכוהול במיכל הכיול יניח את דעתנו צריכים להתקיים בו שני תנאים מצטברים: הוא צריך להיות מיוצר על ידי יצרן המחזיק עבורו בתו תקן ישראלי 17025 (או המקביל לו מחו"ל), והמיכל צריך להיות מתוחזק ומאוחסן לפי ההוראות המחייבות כמו ניעור תקופתי והקפדה על טמפרטורה ותאריכי תפוגה של היצרן. הפרטים הללו צריכים להיות על גבי תעודת מיכל תקנית הצמודה למיכל. בהיעדר תעודה, אפשר למדוד את תכולת המיכל באמצעי פשוט: מכשיר הנקרא גז-כרומטוגרף, המאפשר מדידה לפני השימוש.

ועוד נקודה- הגז צריך להיות לא רק מדוייק אלא גם "עקיב" – כלומר חייבת להיות התאמה בין הערכים כדי לוודא שהערך שעל המיכל הוא על אותה סקלה של ערכים של המיכל שקדם לו. (איך יודעים שאותו ק"ג סוכר שרוכשים בישראל שווה לק"ג סוכר שמוכרים בגואטמלה? עקיבות – זו מילת המפתח)

המצוי: משטרת ישראל לא רוכשת מיכלים עם תקן ישראלי או בינלאומי. היא רוכשת מיכלים זולים, אחרי שהיצרן "שיכנע" את הסוכן לא לבזבז 1200 לי"שט על מיכל שאפשר לרכוש ב- 144 לי"ש. המיכלים מגיעים לישראל עם תעודה שאין עליה אישור תו תקן, ואפילו שמו של החותם עליה איננו ידוע. המיכלים אינם נושאים תו עקיבות, ולמעשה אין כל וודאות למה שיש בהם.

אפשר היה לצפות שמשטרת ישראל ומעבדותיה תבדוק את תכולת המיכלים. עובדה – הדבר הזה לא נעשה לעולם! מבחינה ראייתית אין למשטרה ולתביעה ראייה לגבי תוכן המיכל. מעט הפסיקה שיש גורסת אכן שמדובר בכשל ראייתי. אבל יש מספיק שופטים שיעצמו את עיניהם מהכשל הזה. נסו ותיווכחו.

אם חשבתם שיש כאן רק בעייה של מתן אמון בתעודה – טעיתם. מתברר שיש תעודות מסוגים שונים ובכל התעודות מצויין כי הרכי האלכוהול במיכל לא מדוייקים כלל ויקר והם עצמו מדברים על ערכים של פלוס מינו שנים עד חמישה אחוזים.

בקיצור – זו איננה ראייה שאפשר לכונן עליה בדיקה עם ערך הנדרש במשפט פלילי. אלא אם כן משפט פלילי הפך הפקר, ומשפט בכלל למשהו שאינו ראוי עוד לשמו.

ב. וודאות הזנת הינשוף בערכי ריכוז האלכוהול במיכל הכיול

הרצוי: כאמור, אילו היה לטכנאי ערך ידוע של ריכוז האלכוהול במיכל, היה עליו להזין אותו לינשוף, ובו במקום לבצע בדיקת כיול שתבטיח שאכן מיכל הכיול והינשוף הם בני זוג ראויים המבטיחים מדידה מדוייקת.

צריך כמובן שפעולה כזו תיעשה על ידי טכנאי מוסמך, שבוחן את התעודה שעל המיכל בצורה יסודית ובמקצועיות, מזין את הערך לינשוף בזהירות, מתעד את הפעולה ומבצע בדיקת תקינות.

צריך להדגיש שאין זו פעולה של מפעיל הינשוף. המפעיל איננו יודע כלל לטפל בזה. יתר על כן – כדי לבצע זאת עליו להיות מצוייד במפתח מיוחד וכן במקלדת המיוחדת המאפשרת הזנת הינשוף בנתון. מקלדת זו איננה חלק של הינשוף המצוי בידי המפעיל והיא חלק מערכת כלי העבודה של טכנאי המעבדה.

המצוי: עוד לא נתקלתי אפילו במקרה אחד שבו התייצב לדיון האיש אשר ביצע את הפעולה ההכרחית הזו של הזנת הינשוף ובדיקת התיאום בינו לבין מיכל הכיול הצמוד לו.

מפעיל הינשוף הוא "ידען" קטן מאד בענייני הינשוף, מתנדב בדרך כלל להסביר לשופט כי המיכל נבדק במעבדה, כי המכשיר "יודע" כל מיני דברים – והוא עושה כן בתום לב – כי כך מסרו במעין תורה שבעל פה. בפועל אלו דברים חסרי בסיס – ואין לו שמץ של ידיעה לגביהם. הוא איננו מזין את הערך הנדרש, ואינו יכול לבדוק אם הערך הוזן או הוזן כהלכה.

הוא בכלל לא יודע מה יש במיכל הכיול, ונוהג להעתיק ערך מסויים הרשום על התעודה אותה אין לו הכשרה אפילו לקרא. במילים אחרות – פרט לפעולה טכנית של חיבור המיכל לינשוף והזרמת הגז לבדיקה בלחיצת כפתור הוא איננו יודע באמת מה הוא עושה וכיצד זה עובד!

לא נתקלתי עוד במפעיל ינשוף שידע לומר לכם אפילו מה היה תאריך התפוגה של המיכל. הוא לא נדרש לדעת או לתעד דבר.!!!!

יש הסבורים שטכנאי המעבדה יכול להועיל. האמת שונה. הטכנאי עושה את עבודתו במעבדה. המיכל – מיכל הכיול נמצא ביחידה. הטכנאי ברמלה ואילו המיכל בראשון לציון אילת או צפת. ברור שאיננו יכול להזין את עינו במיכל, לוודא שאיננו טועה וכמובן שהוא איננו יכול לבצע מדידת ביקורת!

עד לפני זמן לא רב, העידו בפני טכנאי המעבדה כי הם מזינים את ערף הגז שבמיכל הכיול שבתחנת המטרה – על פי תיעוד שבידם – במעבדה שברמלה. לאחרונה החלו לשנות מגירסה זו והם טוענים שהם רק בודקים מה מוקלד ולא מקלידים בפועל. אין זו הפעם הראשונה שגירסאות הטכנאים מתעדכנות, ומשתנות ואין לנו אלא להצר על כך.

בדיקה כפולה או יותר של הזרמת גז מהמיכל לינשוף ורישום תוצאות המדידה.

הרצוי: כאשר יש מכשיר מכוייל כהלכה, (בבדיקה תקופתית), וכאשר יש מיכל כיוןל עם ערכי אלכוהול מדוייקים, וכאשר הוזן הינשוף בערך הנכון של גז הכיול, לא נותר למפעיל הינשוף, שהוא אדם בלתי מקצועי שאומן לבצע פעולה רוטינית, לחבר את צינור הגז למכשיר, ולהעביר אותו במכשיר כדי שיבדק, וכדי שהמכשיר יאמר מה יש לעשות כדי לשפר את התוצאה.

תקנה 169ז לתקנות התעבורה אומרת כי יש להעביר את הגז אל מכשיר הכיול פעמיים לפחות, והוא אכן מוזרם פעמיים. מה קורה במקרה הזה? המכשיר מודד את רמת האלכוהול בגז שמוזרם לו, ומשווה אותו לערך שהוזן בו מראש. שני אלה צריכים להיות שווים או כמעט שווים ובכל מקרה אסור שהפער יעלה על חמישה אחוזים. אם הכל כשורה הינשוף יכריז על כך' ויורה על המשך בדיקת הנהגים. אם לאו – הוא אמור להפסיק את פעולת המכשיר ולשלוח אותו אחר כבוד לבדיקה.

המצוי: כאמור לעיל נתק מוחלט שורר בין תוכן מיכלי הגז והנתון הבלתי וודאי בתכלית שאליו מתכוונן הינשוף בעת שהוא בוחן את תכולת המיכל.. כל מה שנאמר על כך בבתי המשפט מצד התביעה הוא לא יותר מרכילות פשוטה. ראיות חוקיות לא הגיעו מעולם אל אולם בית משפט כלשהו בישראל בעניין זה. גם פסקי הדין שניתנו בעניינים הללו רצופים אמירות ו"קביעות" משוללי יסוד. (בשבוע שעבר (סוף דצמבר) התעקשתי לעמוד על הנושאים הללו בפני שופט היושב בדיני התעבורה הרבה יותר מעשור. רק עכשיו הבנתי שיש קשר בין המיכל לינשוף התוודה במהלך החקירה, ולא ידעתי בכלל שהנתון של המיכל צריך להיות מוזן לינשוף – אמר בלי הצטעצעות וביושר. היעדר התובנה בעניינים יסודיים ביותר הוא תופעה נרחבת בשדרות השיפוט, ולכן אין מקום להתרגש יתר על המידה מקביעות פסקניות של שופט או מותב צלתא זה או אחר – אם ברור שהעובדות הבסיסיות לא היו נהירים לשופט.

דבר אחד ברור: יש ארבע קריאות של מדידה בתהליך הבדיקה הכפולה – רק שתים מהן מתועדות בפלטים, ושתיים נמוגות לעד עם היעלמותן מצג הינשוף..(עמוד 11 לחוברת הפעלת הינשוף המשטרתית).

תופעה זו – של העלמת ראיות מתוכנתת על ידי גורמי אכיפה בפרהסיה כחלק מתוכנית העבודה שלהם – היא שערוריה. הינשוף יכול לרשום את התוצאות בפלט. זו לא בעיה קשה. נהפוך הוא – היצרן מציע את רישום התוצאות – אבל משטרת ישראל ביקשה ממנו להעלים אותן.

בהערת אגב נאמר כי הינשופונים – אותם מדי אלכוהול ידניים שמגיה המשטרה לפי הנהגים, מיוצרים עם צג ורישום תוצאות מדידה. משטרת ישראל החליטה להעלים את התוצאות הללו מעיני הציבור – ומדוע? כנראה כדי למנוע מידע שעלול לעמוד בסתירה מהותית עם בדיקת הינשוף שתבא אחר כך….. שוב, העלמת מידע כדי שחס וחלילה לא יוכל לשמש את הסנגור! (כמה עצוב. ). עובדה זו עלתה במשפט עוזרי, ואב בית הדין התנדב לומר את דעתו שטוב עושה המשטרה שמונעת מעורכי הדין מידע זה שאלמלא כן היו מקשים על הליכי בית המשפט…. רק מי שהיה שם יכול להאמין שכך נאמר בפרהסיה.

לסיכום – אין רישום כחוק – יש העלמת ראיות.

בחינת התוצאות מול ערכי האלכוהול במיכל. (אוטומטית או ידנית).

כמעט לא צריך לנחש:  אין בחינה ידנית של הממצאים, והבדיקה האוטומטית – אבוי, אפילו כיצד היא נעשית איש אינו יודע!

כבר אמרתי ששופטים לא מעטים פסקו כאילו יש להם מושג וידע כיצד זה נעשה? הם אולי יודעים אני לא! וזה כל חטאי – שאיני מוכן לומר שהכל בסדר על משהוא שאין לי שמץ של מידע הנותן מקום להירגע שבכל בסדר. רישמו לפניכם: שום דבר לא בסדר!

כן כן המכוונה יודעת לבד הכל – אבל מי לעזאזל בדק פעם את מנגנוני הבקרה העצמית הללו בישראל? שיקום!

שייך לנושאים: עורך דין תעבורה נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר