פסק הדין בערעור בבית המשפט המחוזי בירושלים בעניין עוזרי יינתן ביום חמישי 14.10.10 בשעה 0845.

בינתיים הולכים ומתרבים הקולות האומרים במפורש שהמאבק הציבורי שמנהל משרדנו מזה כמעט חמש שנים נגד האכיפה הפרועה המתנהלת על ידי משטרת ישראל, ושמקבלת לצערי הרב גיבוי עיוור ושגוי עד כדי כאב מבתי משפט, ואפילו משופטי בית המשפט העליון , היא מאבק מוצדק מאין כמותו.

הגדיל לעשות דווקא השופט ד"ר טננבוים, שפסק בעבר פסיקות שגויות בעליל, מתוך רצון מודע להגן על משטרה, ועל המערכת הכושלת עד שתתעשת, כי לציבור נגרם אי צדק בגלל האכיפה הבלתי חוקית הזו, המנצלת את חולשתו של האזרח וחוסר יכולתו להתמודד עם מערכת המשפט והאכיפה . הנה כתבה שפורסמה בynet  האומרת הכל.

הכל פרט לעובדה שמדובר במאבק יחיד שלי, של משרדנו, שהביא אותי באופן אישי לעימותים קשים עם שופטים, שוטרים, ועורכי דין, מול רוח פסימיות קשה של חברי למקצוע, והכל כמעט בגלל עקב איבוד האמון במערכת המשפט וביכולתה לתקן את פגמיה במקום להתבצר מאחריהם כפי שהיא עושה יום יום. (רק אתמול פסל בית המשפט העליון אדם מלנהוג שנתיים על סמך מדידה של 290 מיקרוגרם!!!  לצערי הרב פסק דין כזה הוא לכל הפחות ביטוי לחוסר רגישות של בית המשפט העליון. האם זו התנכרות של ממש כפי שרבים טוענים? לא אדע. על כל פנים זה ביטוי למערכת משפט המאבדת עצמה לדעת, ומתנכרת לתובנה הציבורית ההולכת ומתרחבת שפסק דין חדל מזמן לבטא פסיקה שאפשר להאמין בו ולכבד.

אוי לידי שלי שנאלצת לכתוב כך – ואני מקווה שלא יגיח איזה שופט בדימוס כדי לנסות לגדוע לי אותה – זה לא יועיל כבודו – גם אם תפגעו בי את האמת לא תוכלו לגדוע. אפילו לפסק דין יש מגבלות. לא תוכלו לפסוק שהשמש סובבת את כדור הארץ!

הבוקר (12.10.10) אני פוגש בעמוד 25 ל"ישראל היום" כתבה המכירה באלף מילים במחדל המשטרתי והאכיפתי על פני עמוד שלם, ואין בה אפילו מילת תודה אחת על המאבק ואפילו לא מילת תובנה אחת על עומק המחדל השיפוטי של מערכת שהתעקשה לא לפסוק על פי עובדות פשוטות וברורות שהונחו מול אפה, ואספה כל טיפת אנרגגיה אינטלקטואלית כשי לטשטש את מחדליה. אני מתכוון אך ורק למערכת השפיטה. המחדל הוא שיפוטי. צריך לצעוק את זה כדי שזה לא יתמסמס. אסור לשתוק על זה – כי זה אוכל בנו בכל פה. ושיפסיקו לבלבל לנו את המוח עם העומס הרב המוטל על השופטים. אף אחד לא מכריח מישהו להיות שופט!

יומיים לפני פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, הכתוב כבר מזמן על קיר הבית של כולנו באותיות קידוש לבנה אני קורא לאחי עורכי הדין – עימדו בראש המחנה. האמינו בעצמכם. אל תתנו לייאוש לאכול בכם. הזדקפו מול השופטים והחזירו לציבור את ההגנה המשפטית שהוא ראוי לה.

שופט שוגה הוא שופט שמערכת משפט בריאה יודעת לכוון ולתקן. שופט שלעולם איננו טועה ועורכי דין שלעולם לא יתעמתו עימו – זו מחלה ממארת.  אי אפשר לרפא מחלות ממאירות בגלגול עיניים השמימה.

אל תסכימו שהשופט יבטל את דעתכם ויאמר לכם : אתה עושה את עבודתך – כאילו עבודת הסנגור היא מס שפתיים שהשיטה המשפטית משלמת כדי שפסק הדין יהיה חוקי. שופט שאומר כך צריך להוקיע ובפומבי משום שמערכת השפיטה איננה יודעת לעשות זאת בעצמה. היא יודעת להוקיע עורכי דין ולהעניש אותם אם הם מתעקשים. דוגמאות יש בשפע.

אני כותב דברים אלו, וגם נמנע מלומר חמורים מהם לפני שפסק הדין ניתן. לטעמי פסק הציבור כבר ניתן מבחינה מוסרית וציבורית, ופסק דינו האחרון של השופט טננבוים, שאומר זאת באומץ לב – אחרי שהוא עצמו אישר את הינשוף פעמים רבות, רבות הרבה מדי כולל בעניינה של גברת עוזרי.  אומר ביושר לב ובאומץ – איש כבר לא יוכל למחוק.

נדמה לי שאזדרז לומר אתם לפני שבית משפט המחוזי פוסק כמי שמצהיר סליחה טעיתי.

עכשו לא נותר לי אלא לצפות למצעד המתראיינים שיתפארו מול המצלמות ומאחרי המיקרופונים בידע וחכמה – בה בשעה שכולם כאחד עמדו מנגד כשאני נלחמתי , וחלקם הארי חיבל בעבודתי ממש. ניחא.

ותודה לך גברת עוזרי שהסכמת ששמך הטוב יופקד בידי. עשיתי כמיטב יכולתי.

דוד קולקר עו"ד

שייך לנושאים: עורך דין תעבורה נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר