חזקה שבעובדה, חזקה שבדין – הלכת "לוי עטיה"

ע"פ 4682/01 (עליון) גבריאל לוי ומשה עטייה נ' מ"י (להלן: "הלכת עטיה")

1. בעת שיצאתי למערכה זו, התגובה השכיחה ביותר לטענות שהשמעתי הייתה הנדת ראש בצירוף המילים: "נו, מה זה יעזור, יעשו בדיוק מה שעשו בעניין הממל"ז". כששאלתי מה עשו בעניין הממל"ז קיבלתי תשובה: "מורידים 5 קמ"ש מהמהירות הנמדדת וזהו". התשובה התמיהה אותי, שהרי הדוברים היו משפטנים ואני הראיתי להם שהינשוף מופעל בלי שאושר בחוק, שטרם נקבעה רמת אלכוהול בדם הנחשבת לשכרות, שבכלל אין בחוק מקום לקבוע שכרות לפי אוויר נשוף ושטרם הוגדר משקה משכר, והכיצד זה מאשימים ומרשיעים בעבירה לפי תקנה 26(2) כאילו לא חוקק סעיף 64ב המפורש לפקודת התעבורה [נוסח חדש].
2. תמרור אדום של ממש, הייתה בעיני חוויית הערעור על פסק הדין של כבוד השופט טננבוים בעניין עופר שלם. כתבתי ערעור מנומק וכבוד השופט קמא הסכים עימי בעל פה ואף הפליג להסביר לי דברים נוספים כהנה וכהנה שלא ידעתי בגנות החקיקה, וכעבור כמה חודשים הוציא מתחת ידו פסק דין שאין בו מילת התייחסות אחת לנימוקי הערעור. התעלמות מוחלטת – כאילו לא הייתי  שם. שופט מחוזי כותב פסק דין בערעור ופוסח על טענות המערער?
3. אני מוכרח להודות שמצאתי תמיכה רק אצל אלו שאינם עורכי דין. עורכי הדין "הסבירו" לי שאני לא יודע מה אני שח אם אני חושב שאיזה שהוא שופט יטה לי אוזן קשבת באמת. אחד מבכירי עורכי הדין בענף, המבקר תדיר בחברותא בלשכותיהם של שופטי תעבורה אמר לי: אתה צודק במאה האחוזים, אבל…. נדמה לי שלא צריך לפרט מה האבל. הלא הכל כתוב ומפורסם בפורומים העוסקים ב"דיני תעבורה".
4. יתרה מכך, גם כשהתייצבתי בפני שופטים נכבדים, ואתן דוגמא אחת ונקייה מכל חשש למשקע זר אפשרי- כבוד השופטת אורית אפעל- גבאי, שאצלה נשמעה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, אמרה כבודה בגלוי ובפירוש כי אין סיכוי שגם בפרשה זו יעשו משהו אחר ממה שעשו בפרשת עטיה ולכן אין מקום לעכב שום ביצוע של פסק דין. היא הוסיפה ואמרה בפשטות, כי אסור לגרום לכך שאלפי פסקי דין יחשבו כחסרי תוקף ויבטלו אישומים בסיטונות. כך אמרה ואני כבר לא השתוממתי כלל. גם רבים מחברי שלא טרחו אפילו לבדוק מה הטענות "הסבירו" לי שזה מה שיהיה. כבודכם מבין את מארי-פראנס היריגוין כשהיא מסבירה מדוע המושפל והמנוצל לא יכול להרים ראש? האם במשפט, כמו במשפחה המגנה על אב אנס, כי כך הפסיכולוגיה מכתיבה –  כך גם בעולם המשפט? האם לא תיתן שיהרסו לה את המשפחה, והשופט לא ייתן שיחריבו פסיקה שגויה רק בגלל היקף הנפגעים! מה ההבדל?
5. משטרת ישראל והתביעה התנהגו בדיוק כפי שהסטריאוטיפ המשפטי הרחב התנהג. נדמה לי שאיש לא טרח לקרוא את פסק הדין בעניין לוי עטיה לעומקו וכולם הסתפקו בהילולת האושר על הכרעת הסנגוריה שם: "אף פעם לא ביטלו מכשיר של המשטרה בבית המשפט". שימו לב, כמה פעמים מתענג ב"כ התביעה על הטענה, שאינה מדויקת בעליל, שאף פעם לא פסלו מכשיר של המשטרה, ואיך הוא משדר לכם את המסר: "היזהרו לכם שלא תעזו לפסול את המכשיר. אנחנו המשטרה ואיש לא יעז לעשות לנו כדבר הזה". ואם לא לזה התכוון, אז אולי תסבירו לי מה הרלבנטיות לזה, ששום מכשיר לא נפסל עד היום? תמיד יש פעם ראשונה, עו"ד סמו:

"ש . יחיאל כמה שנים אתה משרת במשטרה, שירתת במשטרה?

ת .      כשלושים שנה.

ש .     וכמה שנים היית ראש מדור מכשור וטכנולוגיה?

ת .      בזמן שפרשתי כעשר שנים.

ש .     סדר גודל של  כמה מכשירים בדקת, עברו דרך המדור בשביל לבחון האם לקנות, לרכוש?

ת .      סוגים או כמויות?

ש .     סך הכל, כמויות . סוגים, כמויות, מה שאתה רוצה?

ת .      כמויות זה היה מאות לדעתי. סוגים היו לפחות חמישה או שישה סוגים.

ש .     מהמכשירים שבסופו של דבר נקלטו ואומצו לעבודה במשטרה, איזה מהם נפסלו לשימוש?

ת .      אף לא אחד.

ש .     זאת אומרת שלא, אין בינתיים מכשירים שמשטרת ישראל קנתה והם לא תקינים, הוכיחו שהם לא תקינים או לא אמינים?

ת .      אף פעם לא היה דבר כזה.

ש .     לגבי העניין של הבלון,

כ.ה. ריבלין :אני חושב… שאיך שהם נכנסו הפסיקו להשתמש בהם.

ת .      הפסיקו כן, אבל לא מסיבת פסילה.

ש .     מישהו קבע שהוא לא אמין או לא תקין או דברים כאלה?

ת .      לא מסיבת פסילה. יש מכשירים,

כ.ה. ריבלין :המרום נפסל

ת .      המרום לא נפסל.

ש .     המרום לא נפסל, במחוזי אישרו את זה, פסלו את ההחלטה של כב' השופט הדר ואף נזפו בו במה שהוא עשה. רק בגלל שהחברה פשטה רגל, פשטה רגל ואי אפשר היה להשתמש בו."

כך בעמודים 18-19 לפרוטוקול ישיבת 3.3.2009 התרברב רפ"ק סמו – ואני לא האמנתי למשמע אוזני –עד כמה הכוחנות הזו איננה מקסם שווא – היא מציאות המכתיבה את דרכי הפעולה של המשטרה.

1. במסדרונות בתי המשפט אומרים שהתובע בני סמו, שהיה מתמחה של השופט הדר בזמנו, הוא הוא האיש שהביא להדחתו מן השיפוט בגלל התעוזה שלו לשפוט נגד המשטרה. הנה עוד מעגל נסגר. אני שאינני עוסק בדיני תעבורה לא יכולתי לדעת אלמלא הסבירו לי חברים טובים שאף שופט לא יעז לעשות דבר לטובתי בגלל התקדים של השופט הדר….
2. האם מה שאמר עו"ד סמו לשופט ריבלין היה איום? נדמה לי שזה לא מופרך כלל ועיקר.
3. את המסקנה הזו שאין סיכוי שמישהו יבטל מכשיר שמפעילה המשטרה למד עמיתי עו"ד סמו מפסק הדין ההוא וכדי שגם ישפיע בכיוון הזה, בחר בתרועת ניצחון להגישו כראיה במשפט – ת/122 ואני ראיתי איך בית המשפט מקבל כראיה הלכה של בית המשפט העליון, ושוב שפשפתי את עיני – האם דיני הראיות השתנו והלכות הן מעתה ראיה שמגישים לתיק המוצגים? דרך רשמית לאיים על השופט? לכבול את מחשבתו?
4. דבר אחת ברור לחלוטין: אילו התעמקה משטרת ישראל בתוכנו של פסק הדין, ולא רק מונעת מלבחון את העובדות ואת המסמכים, הייתה צריכה להציב בפני בית המשפט סוללת ראיות שונה לחלוטין מן הקומץ המבוטל וחסר הערך שהגישה, ואולי עכשיו יקראו שם טוב יותר מה היה לעשות. על כל פנים כדאי תחילה לעיין ולהעמיק בהלכה זו.
5. כאמור הטרחתי עצמי לקרוא היטב את פסק הדין בעניין ע"פ 4682/01 גבריאל לוי ומשה עטייה נ' מ"י בבחינת דע את האויב, שכן מבחינתי הוסבר לי ש"האויב" הוא דווקא בית המשפט שמוצא דרכים עקלקלות להתמודד עם המציאות החוקית, אבל משקראתיו מצאתיו הגיוני רהוט ומדויק להפליא. אין לי מילת ביקורת אחת על פסק הדין הזה. זהו פסק דין שאיננו חוסם אף אחד הסבור גם היום שהממל"ז איננו עושה מלאכתו נאמנה מלהתמודד בבית המשפט ביושר. בכלים המשפטיים החוקיים שהחוק נתן בידי עורכי הדין ובידי בית המשפט כאחד, ודורש משניהם כאחד לציית להם. פסק הדין מנחה קווים ברורים איך להתמודד עם מצב של עולם מדע מתחדש ומודרני, הפוסע בצעדים רחבים בהרבה מעולם החקיקה. נחה דעתי וגם הפנמתי היטב את כל שנאמר שם, ושמתי לי את משנתו של בית המשפט העליון כמדריך מעשי לתכנון פועלי כאן.
6. אם יש לי בקורת על פסק הדין זה אולי משום שהוא הקדים את זמנו, ובית המשפט לא הוסיף ואמר שגם נקודות ההשקפה של ההגנה צריכות להיות מגובות בכללי המדע המתקדם ביותר, שהסניגור לא יעמוד מול תובע כלשהו הטוען בצרות מוחין "לא נדרש".
7. בדין צוטט שם כבוד השופט הנשיא אהרון ברק (בדימוס) שקבע כבר בעבר בע"פ 656,639/79 דוד אפללו נ' מ"י, פד"י לד(3), 561, 571–572:

"אכן, שהרי בתי המשפט אסור להם שיהיו נעולים בפני חידושי המדע, ובלבד שהוכחה אמינותם"!!! (ההדגשה אינה במקור- ד.ק.)

1. כבר בתחילת פסק הדין בעניין עטיה קובע בית המשפט העליון הנכבד, ששימוש במכשיר טכנולוגי מדעי – ובמקרה ההוא מכשיר אופטי אלקטרוני – עלול להיות חשוף לטעויות שחלקן נגרמות בגין פגמים ומגבלות של המכשיר עצמו ואחרות הנגרמות כתוצאה מהפעלתו באופן שגוי.
2. בית המשפט העליון אמר עוד, כי מאחר ומדובר במכשיר שמשמש כראיה שדי בה לצורך ביסוס הרשעת נהג בפלילים, יש להקפיד על בחינה מדוקדקת של מהימנות המכשיר ותוצאות המדידה.
3. עוד הוסיף בית המשפט העליון ואמר, שגם אם נקבע שהמכשיר אמין אין להסתפק בכך והוראות היצרן מחייבות לבדוק אותו בכל פעם מחדש.
4. בית המשפט העליון מוצא לנכון לאמץ את גישתה של כבוד השופטת ר. אור מבית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 2453/00 מ"י נ' גד פלר, ולציינה בסעיף 5 לפסק הדין, כדלקמן:

"אף שבמקרה זה לא נתבקשה הכרעתו של בית המשפט המחוזי בשאלת אמינותו של הממל"ז, לא ראתה השופטת המלומדת את עצמה פטורה מלדון בכך. היא שללה את הטענה בדבר קיומה של "חזקת התקינות" ביחס למכשיר, בין היתר, משום שעובר לשימוש בו לא נערך מחקר מדעי אובייקטיבי של גוף אקדמי, ולעניין זה היא סברה כי אסור היה להסתפק בחוות דעת מטעם היצרן או המשטרה."

איך מוכיחים את אמינותו של מכשיר?

1. בית המשפט העליון קבע בהלכת עטיה מספר תנאים לצורך היווצרותה ולצורך ביסוסה של "חזקה שבעובדה" על מנת לקבוע את אמינותו של מכשיר הממל"ז כראיה לצורך הרשעה בפלילים, כדלקמן:

א.      "מסה קריטית"– ביקש בית המשפט כי בפניו תונח מסה קריטית של פסקי דין אשר קבעו כי המכשיר אמין ועל סמך קביעה זו הכריעו. בעניין זה ביקש בית המשפט לסייג תנאי זה וטען, כי פסקי דין רבים בעבירת נהיגה במהירות אינם ערובה ליצירת "מסה קריטית", מאחר ולא מעטים המשפטים שהוכרעו בהתבסס על ההשקפה שרווחה והקדימה את זמנה בדבר קיומה של חזקה שבעובדה.

ב.      "כמות ואיכות"– עוד טען בית המשפט, כי לא די בכמות רבה של פסקי דין, הואיל ומדובר בעניינים שבעובדה המצויים בתחום שבדרך כלל אינו נחלתו של כל שופט, ולכן על ההכרעה להתבסס על עדים המומחים לדבר.

"אמינותו של מכשיר היא עניין שבעובדה והדרך להוכיחה היא בעזרת חוות דעת של מומחים באותו תחום"

(ציטוט מהלכת עטיה בהתייחס לרע"פ 2703/97 אנגל שומרון נ' מ"י, פד"י נ"ה(4), 241).

ג.        מומחה מטעם התביעה– על מומחה התביעה לחשוף את דרך פעולתו של מעבד הנתונים, על מנת שיהא ניתן לקיים ביקורת שיפוטית מושכלת על יכולתו של המכשיר ליישם במדויק את העקרונות הפיסיקליים.

ד.       מומחה מטעם ההגנה– בית המשפט בהלכת עטיה אף ביקש לציין, כי קיים ספק באם ניתן לקבוע ממצאים וחזקות רק על סמך עדותם של מומחי תביעה (כנקבע בע"פ 747/96 רחמני נ' מ"י, דינים מחוזי, כרך לב (1), 792), וכי יש להניח בפתחו של בית המשפט גם חוות דעת של מומחים מטעם ההגנה על מנת שיהא ביכולתו לבחון בחינה מושכלת וממצה של אמינות מכשיר שלעיתים קרובות משמש ראייה יחידה להרשעת נאשם בפלילים.

ה.      ניסויים– אין לסמוך רק על עדויות המומחים השונים, מאחר וקיים סיכוי כי נתונים בסיסיים וחשובים נותרו בגדר סוד והם עדיין עלומים. להשלמת החסר יש לערוך ניסויים במכשיר על ידי מומחים לדבר. אמינות הניסויים ותוצאותיהם יקבעו יבחנו על פי פרמטרים שונים, לדוגמא: האם הניסוי בוצע על ידי בעלי מקצוע שמומחיותם מוכחת ואינה מוטלת בספק, האם הניסויים כללו מדידות בתנאי אקלים מגוונים, בתנאים משתנים של תנועה, ברכבי מטרה בגדלים שונים ובצורות שונות, האם המדידות נבחנו במקביל על ידי מכשיר אמין אחר וכדומה. יפים לכך דברי כבוד השופט חשין (בדימוס) בבש"פ 2343/00 אביבה כהנא נ' מ"י,  פד"י נ"ד(2), 65, 67:

"דרך העולם היא – דרך העולם ודרך המשפט – שמקום שבו מבקש בעל דין לסמוך על מכשיר חדיש להוכחת טיעוניו, מבקשים בתי- המשפט לעמוד על טיבו של אותו מכשיר, ושלא לקבל את ביצועיו כמהימנים וכאמינים עד שיוכח להם כי אכן מכשיר מהימן ונאמן הוא. כך הוא לאורך זמן מסויים עד היווצרה של מעין 'מסה קריטית'. לאחר היווצרה של 'מסה קריטית' שוב אין מוטל עליו, על בעל דין, להוכיח הכל מבראשית, ונוצרה חזקה שבעובדה כי המכשיר החדיש מכשיר אמין ומהימן הוא עד אם יוכח אחרת. מאותה עת ואילך רואים את כל הניסויים שנעשו בעבר כמו נבלעו ונטמעו בחזקה שבעובדה, והמבקש להפריך אותה חזקה עליו הנטל (הטקטי) להוכיח את טענתו".

תוצאת חסרונם של ניסויים ומחקרים משמעותה כי ספק אם הוכחה אמינותו של מכשיר, ויפים לכך דברי כבוד השופט פולוק בתיק ת' 5022/00 (תעבורה אשקלון) מ"י נ' שלמון, תק-של 2001(3) 85, 95:

"בהעדר ניסויים ומחקרים, אין בראיות שהוגשו בעבר לבתי המשפט השונים בארץ כדי להוכיח את אמינות מכשיר הממל"ז"

לנגד עיני בית המשפט העליון בהלכת עטייה עמדו דו"ח מכון התקנים הישראלי, אשר התבסס על ניסויים שנערכו בחו"ל וכן על ניסיונות שערך מכון התקנים עצמו (כ- 2000 מדידות) כמו גם עשרות מדידות ניסיונות שנערכו על ידי עד התביעה המומחה, וכן למעלה מ- 1000 מדידות שבוצעו בפיקוח כבוד השופט חן, תוך שכל אחד מהמומחים- הן של ההגנה והן של התביעה מבצע כמספר זהה של מדידות מטעמו.

עוד קבע בית המשפט בהלכת עטייה, כי ראוי היה ששאלת האמינות תתברר על ידי בעלי מקצוע ומומחים לדבר עוד בטרם החליטה המשטרה להכניס מכשיר זה לשרות ואף נכון היה לצרף לצוות הבדיקה מומחים מטעם ציבור הלקוחות הפוטנציאלי במטרה להבטיח את שקיפות הבדיקה ולהפריך את אחרון הספקות ביחס לאמינות המכשיר.

ו.        דרך ההפעלה– אמינותו של מכשיר אינה טמונה רק בכשלים מובנים המצויים בו, אלא תלויה גם בגורם האנושי ובתנאים בהם מופעל המכשיר. לפיכך, נקבעו בהלכת עטייה רשימת פעולות שיש לבצע על מנת להימנע מקבלת תוצאה שאינה מדוייקת ואינה אמינה, לדוגמא: הפעלת חצובה בטווחים שמעל 300 מטרים, שימוש בעדשה מגדילה ומקרבת בטווחים שמעל 300 מטרים ועוד.

רשימת פעולות אלו נקבעה גם כאשר הניסויים לא אימתו את הטענה שלכשלים אפשריים יש השלכות מעשיות על תוצאות המדידה, וזאת לצורך משנה זהירות, מאחר ומדובר בראייה העלולה להרשיע אזרח חף מפשע.

1. אני מאמין שכמו כבוד השופט סלאמה (תת"ע 3213-07 מ"י נ' יוסף כהן) וכמו כבוד השופט נחשון, וכמו כבוד השופט אלון אופיר בפסק הדין החדש בעניין מכשיר המדידה "הדבורה" ב- ת 5729/08 (תעבורה ב"ש) מ"י נ' צבי ציטרון – בית המשפט יסייג בסוף פסק הדין את הפסיקה הבלתי מתפשרת הזו כשיקבע שהפסיקה הזו היא לתיק זה בלבד, וכי בתיקים אחרים פתוחה הדרך בפני התביעה להוכיח את מה שהחסירה כאן – אבל אני סמוך ובטוח שהתביעה לא החסירה כאן דבר – פשוט אין לה מה להביא.

ולענייננו:

1. מחוקק נאור צריך למעט בקביעת חזקות בעניינים שהקביעה הזו איננה דרושה. עובדות מטיבן אינן מצייתות לחזקה. החוק יכול לקבוע כחזקה שכל הגברים הם בגובה 180 ס"מ אבל העובדה היא שאני, לפחות, מתנשא – אם אפשר להשתמש בביטוי הזה – לפחות מזה. חוק כזה הוא הבל והמציית לו משים עצמו לצחוק. אפילו קבע המחוקק חזקה כזו – השופט, הצלע החשובה ממשולש הפרדת הרשויות מצווה לפקח כדי למנוע עוול מהאזרח. זה המקום לאקטיביזם שיפוטי במיטבו.
2. אמינות אוטומטית באמצעות החוק של מכשיר טכנולוגי כלשהו – גם היא בבחינת חזקה שבעובדה – שעל פי העקרונות המקודשים של המשפט מחייבת הוכחה ולא יכולה היות מושתת על חזקה. במיוחד כשהמכשיר חדש והחזקה איננה מבוססת כל צרכה, או בכלל.
3. טבעי שבעל השררה, בעל הכח, והשולט, מעדיף "חיים קלים", שיסירו מדרכו מכשלות בעבודת האכיפה. הנה הניחו בידיו את היכולת לפסול פסילה מנהלית לאחר שנערך שימוע, ואני יכול להעיד שאף אחד, ולו אחד מהקצינים שעורכים מה שהם מכנים "שימוע", בכלל לא מבין שההליך מחייב אותו לשקול, וכולם כאחד סבורים שזה כלי הנותן להם כוח לשלול, ולכן הם שוללים. במקרים שהם נמנעים מלשלול הדבר נובע בדרך כלל מרגש רחמים המתעורר אצל השוטר – לעולם לא מביקורת עצמית על הראיות. האם לידי זה פיללנו? כמובן שלא – אבל בינתיים כך זה מתנהל, ובתי המשפט עדיין לא התעוררו לבחון את הסוגיה הזו. כי כך דרכו של עולם. נתת כוח למישהו – מדוע שיוותר עליו? מדוע שיגביל עצמו? אם לא תגביל אותו ותפקח עליו – סופו שיעבור על החוק ויאמין שזה בסדר. ואם תצא חוצץ- יביט עליך הציבור בתימהון וישאל – אז תסביר את זה שככה נוהגים כבר שנים ארוכות – כרמז לזה שאתה חשוד באי הבנה במקרה הטוב.
4. כך קורה עם אותם שימועים, וכך קורה עם הינשוף. אף שוטר לא מאמין שיכול להיות שהוא פועל שלא כדין. לכן אנו כאן. Recognition ! עולם המשפט זקוק להכרה הזו שתינתן שאכן לא כל מה שנעשה כבדרך השגרה הוא בסדר. אפשר לקום ולהטיל ספק. צריך לעודד זאת. לא לדכא.
5. לכן כאשר המחוקק, על אחת כמה וכמה מחוקק המשנה,  קובע  חזקה שבעובדה, ומישהו מביא טענות קשות עם יותר מאשר סתם ראשית ראיה – על בית המשפט ליטול יוזמה, לא להיגרר כמי שכפאו שד, ולבחון אותה היטב, וחובה עליו לפתוח את הדלת בפני כל מי שקורא עליה תגר. כך עומדים על משמר החוק. זה מחיר הדמוקרטיה. להחליף את החוק בסיסמה אם שותים לא נוהגים, זו וולגריזציה של החוק. אני מתבייש כששופט עושה שימוש בסיסמא הזו. הרי זה לא החוק. מי שמך לשנות את החוק. אתה שופט או מחוקק? אבל הציבור שבאולמו בדרך כלל שותק – מה לו לעורר את כעסו של השופט שעומד לדון בעניינו וגורלו נתון בידיו.
6. יש כמובן חזקות שהן תוצאה של מסד משפטי מצטבר. אין זה הגיוני שבכל משפט תחול על התביעה החובה להוכיח בעדים מומחים ולפרוטרוט את כל המסד העובדתי על פרטיו. לכן הכלל הוא שאם מתגבשת בפסיקה תשתית ראויה ומבוססת היטב של קביעות עוקבות על בסיס של בחינה מעמיקה של החומר – קביעות אלו יוצרות חזקה שבעובדה – עד אשר יבוא מישהו ויבקש לערער אותה. ואם יבוא – לעולם תהא הדרך פתוחה בפניו.
7. וכדי שבית משפט יוכל לומר את דברו בצורה שתייצר חזקה יש מאין או שתחזק את ידיה של חזקה שבדין – צריך שהעובדה תוכח באמצעות חוות דעת מומחה מאותו התחום מטעם התביעה, כאשר בפני ההגנה פרושים כלל הנתונים הבסיסיים והחישובים של המכשיר נשוא המחלוקת, על מנת שיהא בכוחה לבחון חוות הדעת, ועל מנת שיהא בידי בית המשפט היכולת להעביר אמינות זו בכור ההיתוך של הביקורת השיפוטית. חשיבות עדות המומחים וחשיפת הנתונים עליהם הם מתבססים הינה גדולה אף יותר, כאשר מדובר למעשה בעניינים שאינם נחלתו של כל שופט ושופט, גם אם הוא שופט תעבורה הדן בתיקים מסוג זה על בסיס יומיומי.
8. אני רוצה לתקן את דברי, ובעצם גם את אלו שאני מצטט כאן מבית המשפט העליון. חזקה שבעובדה יכולה להיקבע גם לטובת ההגנה. ואז התביעה היא שצריכה וזכאית ללא הסתייגויות לנסות לשנות אותה. כך קרה כבר בבית המשפט בפתח תקווה כמה פעמים ובבית המשפט בחיפה. שם העידו מומחים מטעם ההגנה וגברו על אנשי המעבדה ומפעילי הינשוף. החזקה שבעובדה קמה ונוצרה. מי שלא רוצה להכיר בה איננו מנוע מלהביא ראיות ראויות ולבחון אותה מחדש. אלא שהעובדה היא – למרות שההתייחסות של כל הגורמים היא שונה – שכיום יש חזקה הפוסלת את הינשוף מכל וכל.
9. אני יודע שכבודכם אינו כפוף להלכות של השופטים סלאמה ונחשון. אבל מדוע ששופטי שלום אחרים יהיו כפופים להכרעה של כבודכם? ביושר לב – יש לזה תימוכין בחוק? אם מישהו מכם חושב כך, הרי הוא חוטא בחטא היוהרה, ושופט שלום אחר שחושב שהוא כפוף להכרעת כבודכם הרי הוא מועל בתפקידו. אסור לו להיות כפוף לכם. אם כבוד השופט כדורי או כבוד השופטת בבלי חושבת שפסק הדין שלכם מונע איזה שהוא נאשם מלהראות באותות ובמופתים ששגיתם, טעות בידה. רק פסק דין של ערכאת ערעור בשלושה (לא באחד) הם בבחינת תקדים מחייב. זה החוק. ואני דווקא שומע מהם שהם יצייתו ויאמצו את הכרעתכם והם דורשים ממני הצהרות ברוח זו. זה לא חוקי. זה עיוורון משפטי.
10. ונחזור להלכת "לוי עטיה". מהם סימני ההיכר המובהקים של חזקה שבעובדה שקנתה לה מעמד שאין חולקים עליו סתם כך? איך זה מקיש על המקרה של גברת מלכה עינת עוזרי וה"ינשוף" שכפו עליה לפי כתב האישום בלילה אפל? הנה:
11. "מסה קריטית"– אין חולק שהתביעה לא הגישה לבית המשפט- ולו פסיקה נאותה אחת, ולא אזכרה כל תיק קודם שבו נקבעה אמינות מכשיר הינשוף ותוצאותיו (בהתאם לגרסה שנרכשה ומיושמת על ידי משטרת ישראל) המהווים את 'המסה הקריטית' הנדרשת ליצירת חזקה שבעובדה. (אני אגיש את הקומץ שיש לי ולהם אין).
12. "כמות ואיכות"- יש שיטענו, כי "חזקה שבעובדה" זו כבר נוצרה בשל המסה הקריטית של פסקי הדין, אולם זו מעולם לא הוכרעה ונבחנה כראוי על ידי בתי המשפט. אף אלו המפנים לפסק דינו של בית המשפט העליון הנכבד בעניינם של אהוד גורן ונועם גד (רע"פ 8135/07, רע"פ 1766/08) שוגים בקריאת פסק הדין והם מופנים לעיין בפסקה מ"ה לפסק הדין- שם מסייג בית המשפט את אמינות המכשיר וטוען כי אם המכשיר אמין עד ל"תקופת הביניים" הרי שאין להעריך שאמינותו פחתה ב"תקופת הביניים", אולם אין בית המשפט קובע במסמרות כי אכן אמין הוא! עוד מופנים הם לעיין בפסקה ס' לפסק הדין- שם מבקש בית המשפט להבהיר "כי מכתבי הטענות עולה תמונה שאינה בהירה דיה באשר לאופן השימוש בינשוף- הן מבחינת דיוקו וטווח הביטחון שיש לנקוט בו, והן מבחינת שיטות ההפעלה", אולם הליך זה עניינו תחום לשאלות ההסדרה החוקית בלבד!
13. גם קריאותיו של בא כח התביעה לאורך כל הדרך, כי יש לפנות לפסק דין "ניו ג'רזי", הינן קריאות שווא. גם אילו היה זה פסק דין רלבנטי ועוסק באותו מכשיר ממש, לפי אותה מערכת חוקים, ואותם כללי הפעלה ותחזוקה – מה שבעליל איננו דומה אפילו – גם אז פסק דין זה הינו פסק דין בודד אשר אינו יכול להוות מסה קריטית מבחינה כמותית  כמו גם מבחינה איכותית.
14. מומחה מטעם התביעה– בכל פסקי הדין הקודמים להליך זה, בהם נקבעה לכאורה חזקת אמינות מכשיר הינשוף, לא הובאה בפני בית המשפט ולו עדות מומחה אחד.

בתיק זה לא יכול להיות חולק שהתביעה לא הגישה לבית המשפט אפילו בדל חוות דעת של מומחה בלתי תלוי!

1. עד התביעה המרכזי- מר יורגן זוהיש הינו נציג היצרן, המבקש לטעון בפני בית המשפט הנכבד לאמינות המכשיר המכונה "ינשוף". מומחה זה הוא למעשה בעל עניין ישיר בתוצאות המשפט, כמו גם עדים נוספים (כמפורט בגוף הסיכומים). עובדות אלו אולי אינן מובילות לפסלות אוטומטית של מכשיר "הינשוף" כראייה, אולם על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בחוות דעתו של עד תביעה זה, כל שכן כאשר מדובר בחוות דעת תיאורטית בלבד! כל עדי התביעה העידו ונתנו חוות דעתם ללא התבססות על תוצאות ניסויים מדעיים- אקדמיים במגוון רחב של תנאי תפעול.
2. מומחה מטעם ההגנה– בפסקי הדין שניתנו עד כה בעניין מכשיר הינשוף בבתי המשפט לתעבורה ברחבי הארץ לא עמדה לנגד עיניהם של שופטי התעבורה כל חוות דעת מומחה מטעם התביעה לעניין אמינות המכשיר, אולם גם כאשר נתבקשו לשמוע חוות דעת מומחים מטעם ההגנה, ברוב המקרים סירבו לכך, כך שנוצר מצב לא רצוי אשר לא אפשר בחינה אמיתית וכנה של חזקת האמינות שלכאורה קיימת.
3. בתיק זה העידו מומחי הגנה רבים בסוגיות שונות, בכללן גם סוגיית אמינותו של מכשיר הינשוף. אומנם חומר רב נסתר מעיניהם וזאת למרות פניות חוזרות ונשנות של ההגנה לחשוף מידעים ונתונים, אולם המסקנה היחידה המתקבלת מעדותם של כלל מומחי הגנה אלו היא שכל עוד המכשיר המופעל בשרות משטרת ישראל בגרסתו הנוכחית ובדרך תפעולו על ידי גורמי המשטרה הרלוונטיים, לא נבדק בצורה מבוקרת ועל כלל רכיביו והציוד הנלווה לו, לא ניתן לקבוע את אמינותו!!!
4. ניסויים– לא יכול להיות ספק שהתביעה לא הגישה לבית המשפט אפילו צל צילו של ניסוי או בדיקה שנעשתה על ידי מכון או גוף אקדמי אחר בדגם שמפעילה משטרת ישראל. ניסוי כזה לא הופיע ברשימת העדים, חומר של ניסוי כזה לא הונח בפני ההגנה על מנת שתבחן, חוות דעת מומחה כחוק של עורך הניסוי לא הוגשה מעולם לפי פקודת הראיות, ועוד כהנה וכהנה
5. במקרה המיוחד הזה עריכת ניסוי בחסות בית המשפט או אינטרסנט אחר – כמו הרשות לבטיחות בדרכים, יש בה משום פגיעה חמורה בהוראות המחוקק ובעיקרון הפרדת הרשויות. עריכת ניסויים קפדניים והכשרתו של מכשיר ראוי שישמור גם על זכויותיו של הפרט מוטלת על פי חוק הכנסת – סעיף 64ב(א1) לפקודת התעבורה – על שר התחבורה שגם הוטל עליו להתייעץ עם שר הבריאות. הוא הוא זה שצריך לעשות שימוש בסמכות ובחובת האמונים שיש לו למלא תפקידו באמונה ולא לאשר מכשיר בהינף חתימה שלוחת רסן אלא לאחר ביצוע הפעולות הדרושות ואחרי שקילה ודרישה ראויים. כל מה שנעשה בדרך אחרת הוא בבחינת הפרת החוק.
6. בניגוד למקרה שנדון בפרשת לוי-עטיה שם דובר על 1,000 ניסויים, הרי שכאן לא נערך אף ניסוי אחד. נהפוך הוא: איש לא מצא לנכון לבחון את ההתאמה להוראות ה-OIML126R ופניות הרשות הלאומית להסמכת מעבדות כדי לשמור על כללים בסיסיים מתורת המדידה נדחו על ידי המשטרה בנימוק המזעזע שביקורת כזו יכולה רק להפריע! הרבה יותר "פשוט" לנווט את מי שאוחז בעט התקנות ולקבוע למכשיר חזקת דבר מה שיבטל את הצורך לנהוג בדייקנות. הנה המילים המפורשות של סגן ניצב בן יאיר, שהיה מפקד המדור שקלט והפעיל את הינשוף, בעמ' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 3.3.2009:

"כ.ה. ריבלין: לא נכנסתם לרשות להסמכה כמו … וכל התקנים האלה?

ת .לא, רשות להסמכת מעבדות, א. אני יודע שהרשות להסמכת מעבדות פנתה כמה פעמים בעניין הזה. הרשות להסמכת מעבדות לא חובה להיות מוסמכים אני יודע, עד כמה שזכור לי. זה בעצם הסמכה וולונטרית, אם אתה רוצה תצטרף, אם אתה לא רוצה לא תצטרף. אני יכול רק להזכיר שאצלנו במכשור ואכיפה בכלל הלכו לכיוון אחר. אנחנו בנושא של הרשות להסמכת מעבדות הלכנו לכיוון אחר לגמרי, לנושא של תקינה וחקיקה עוד בתקופה שלי עלתה הצעת חוק חזקת אמינות, שזה הלך ודעתי הוא כבר עבר קריאה ראשונה, לא יודע איפה זה עומד היום. בחוק חזקת אמינות גם הוכנסה מעדה מוסמכת וכל מה שאדוני מדבר עליו."

1. כאן דרוש בית משפט העומד על משמר זכויות האזרח כיוון שאלו נרמסות שם ברשות האוכפת בשיטתיות והיא מגייסת בקלות את פקידות מחוקק המשנה לעשות הכל כרצונה.
2. בניגוד למה שנקבע בהלכת לוי עטיה, משטרת ישראל לא ביצעה ניסויים- הן בדרך של הדמיה בתנאי מעבדה והן בתנאי שטח שונים לחות טמפרטורה, או בנבדקים מגילים שונים מינים שונים משקל שונה הסובלים ממחלות כל שהן, על ידי מכונים מקובלים וניטרליים המבטיחים את שקיפות הבדיקות כלפי הציבור (לדוגמא: מכון התקנים הישראלי) ו/ או על ידי בעלי מקצוע ומומחים, וזאת בטרם קליטת המכשיר לשורותיה והשימוש הנעשה בו כראייה מדעית לצורך הרשעת נהגים בפלילים, מהווה ללא עוררין מחדל חמור!

נהפוך הוא – דרישת הסנגור בזמנו, בעשרות הליכים ברחבי הארץ להעמיד את המכשיר לבדיקת מכון בלתי תלוי כמו מכון התקנים הישראלי נתקלה בסירוב מוחלט בכתובים, וכל השופטים שדנו בזה נמנעו מלכפות עליה את הבדיקה הזו. (למשל כבוד השופט דרורי, כבוד השופטת שלזינגר שמאי, וכבוד השופט אביטל חן שבקשה כזו מונחת בפניהם מזה שנתיים – אם אינני טועה כאבן שאין לה הופכין ועוד רבים. אני מזכיר לכבוד השופטת שמאי- שלזינגר את הבקשה והיא משיבה לי בחיוך והכל מבינים ללא אומר. ובינתיים – מרשיעים ומרשיעים ומרשיעים, וסבורים שחזקת הממל"ז…. וחוזר חלילה).

המחדלים והשגיאות הבולטות שבניסוי הועלו על הכתב על ידי הסנגור ששלח אותו למי שהופקד על הניסוי פרופסור שנער. המכתב ת/119– ראוי שייקרא בזהירות רבה כיוון שהוא מקפל בתוכו בבהירות ובדיוק רב מה שהתברר בבית המשפט בצורה כל כך ברורה אחרי שד"ר שנער וד"ר פלג – עדי בית המשפט – שלא היה זה אלא בזבוז זמן וממון מקסם שווא להתפכח ממנו, ולא רק חוסר מקצועיות משווע שראוי לכנותו בזוי המדע ולא פחות מזה.

גם בעניין הזה – הוגש המסמך כמוצג תביעה- כשתפיסת שכרון הכוח גורסת שיש לסתום את פיו של האזרח, ואם פצה אותו זוהי חרפה שצריך להיענש עליה. הם שם במחלקה המשפטית של את"ן גם שלחו דרישה ליועץ המשפטי של הממשלה להעמיד אותי לדין על המעשה הזה!!! הדחת עדים הם קוראים לזה. (המכתב יצורף לסיכומים ותוגש בקשה לצרפו כראיה).

צר לי על שבית המשפט העליון לא מצא לנכון להיעתר לעתירה שהגשתי בבג"צ 6521/08 ושדחה אותה בנימוק כאילו יש בה התערבות בהליך שבו אין מקום לערער על הליכי ביניים. היה ראוי לטעמי גם היום שבית המשפט העליון יאסור את השימוש בנתיב בו יורד בית המשפט לזירת הניסויים מיוזמתו – זירה המסורה לשר הממונה על פי חוק. (אילו בדק בית המשפט בניסוי משלו את תוצאות הניסויים שערך השר – ניחא – אבל שבית המשפט יחליף את השר?)

מחדל זה של היעדר ניסויים שנועדו להבטיח את דיוק המכשיר, אינו ניתן לתיקון באמצעות הניסוי שהוכנס לתיק באמצעות בית המשפט מסיבות רבות ומגוונות. לצד חוסר החוקיות ניצבות גם תוצאות הניסוי שמשמעותיו הרשעת חפים מפשע, והודאת שני עדי בית המשפט בחוסר מיומנות וכישורים, כמו גם בחוסר רצינות והתכוונות לשאלה שמחלוקת.

שניהם הודו שלא קראו אף אחת מחוות הדעת של ההגנה ואין להם לומר דבר נגדן. שניהם אמרו שאין להם תואר או מומחיות לא בהנדסה ולא בכימיה, לא בפיסיקה ולא במטאורולוגיה, לא בטוקסיקולוגיה ולא בתפקודי הריאות… חשבנו שמא מומחים אלו התעמקו בבעיות שהעלנו כאן לגבי המכשיר אבל למרבה הפלא (ואולי לא) שניהם הודו שלא בדקו את המכשיר ולא יודעים מה יש בו כלל וכלל. שניהם הודו שאינם מבינים דבר וחצי דבר בכיול מכשירים וכי לא פיקחו או התוו כללים לכיול המכשירים לפני הניסוי.

אני סמוך ובטוח שאף כתב עת מדעי לא יסכים לפרסם את הניסוי הזה ואת המסקנות של מי מהנסיינים. זה לא פורסם עד היום בשום מקום ואי אפשר להראות שיש לזה סיכוי, ואפילו קלוש להיות מפורסם.

רשימת המחדלים מסמרי השיער בנושא ארוכה וגם יש את הקביעה מפורשת של ד"ר פלג שהניסוי כלל לא נועד לקבוע את מהימנות המכשיר…. ואין זו אלא טעות רווחת שצריך לתקן… היה יותר מכובד אם היו מודים שהתבקשו על ידי כבוד השופט טננבוים לערוך ניסוי ש"יקבע אחת ולתמיד את אמינות הינשוף" וכי פשוט כשלו במשימה. ההימנעות מהודעה בכישלון רק מחזקת את דעתי שהיו אלה מומחים מטעם ולא מומחים אובייקטיביים, והקורא ב- ת/119 צפוי להשתכנע.

האם איזה שהוא שופט יכול לקבוע מהימנות מכשיר על סמך ניסוי שלא התכוון בכלל לבדוק את מהימנותו ודיוקו? ניסוי שנערך וממצאיו נותחו שלא על ידי מומחים למכשיר הינשוף ו/או על ידי מומחים בטכנולוגיות המדעיות לפיהן פועל המכשיר, ניסוי שתוצאותיו זכו לביקורת הנוקבת שהושמעה ונכתבה ע"י המטאורולוג והפיסיקאי ד"ר לפק והסטטיסטיקאי ד"ר בר אילן?

התוצאות מעידות בפירוש על ודאות הרשעות השווא שבשיטה זו, והויכוח שנותר הוא על מה שיעורם ועד כמה מותר למערכת המשפט לשאת זאת.

פרופסור שנער סבור שהרשעת שווא של אחד לחמישים לערך מוצדקת, ואם יורשעו לשווא ארבעה או חמישה – זה לא נורא… זו בסך הכל סטטיסטיקה בעיניו.

ניסוי אשר היקפו אינו מתקרב ולו במקצת לזה שנערך בעניין הממל"ז (שם בית המשפט לא הסתפק באלפי המדידות הניסיוניות שבוצעו בעולם וערך בישראל עוד למעלה מ- 1000 מדידות ניסיוניות שכללו מצבים משתנים והוכיחו באופן חד משמעי את דיוקו של המכשיר).

1. דרך ההפעלה– מי שהולך בתוואי הזה ביושר בלי לחפש לו דרכי עקלתון צריך לעצור כאן ולומר ללא כל היסוס, אפילו אם זה בצער רב, הראייה הזו שנוצותיה מרוטות כשל ינשוף חולה, לא מצוידת כלל ובאופן גמור ומוחלט בהכשר משפטי כדי שיסתמכו עליה בבית משפט של צדק בישראל. לא צריך לשם כך לשמוע את ד"ר פוליצ'וק, לא צריך להיעזר לא בד"ר דרייזין ולא בד"ר פזע, אפילו אין צורך לקרוא את הכתוב ב-OIML126R .
2. בית המשפט איננו מכון טכנולוגי ולא המחלקה המשפטית של משרד התחבורה. בית המשפט איננו סניף מודאג של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים וגם לא פוסק במחלוקות שבין הרשות הלאומית להסמכת מעבדות ומכון התקנים הישראלי. בית המשפט הוא המקום שבו מבררים את הדין. הדין הוא שהמכשיר הזה המכונה ינשוף איננו עונה על כללי הדין להכשרת ראייה מדעית קבילה. אין מדובר כלל בבדיקת משקלה של הראייה. זו ראייה טרפה. וצריך לומר זאת בברור.
3. נכון – יכול להיות שמחר הראייה הזו תוכשר – ואולי לא. לעתיד הפתרונים. מבחינת הדין התוצאה ברורה והייתה כתובה על הקיר באותיות קידוש לבנה זה מכבר. ביום שהמשפט הזה החל וברשימת העדים לא מצאנו חוות דעת אובייקטיבית מדעית בלתי תלויה על כשרותו של המכשיר המכונה ינשוף – נקבע ונחתם פסק הדין הפוסל אותו. מקצה השיפורים שבית המשפט אפשר לתביעה להביא ראיות אחרי שהמשפט החל לא נוצל כדי לתקן את החוסר – והאמת היא שאי אפשר לתקן דבר, משום שהמכשיר כמו שהוא היום וכפי שהוא מתוחזק ומופעל אינו ראוי להיות ראייה קבילה. נקודה.

על שלושה דברים הינשוף עומד

1. שמעון הצדיק היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה, ועל גמילות חסדים. הרשו נא לי את הפרפראזה המתבקשת:  על שלושה דברים הינשוף עומד:

א.      על התורה – זו תורת המדע שעל פיה יבנה יבחן ויקבל תעודת כשרות.

ב.      על העבודה – זו השמירה הקפדנית היום יומית במעבדות, בכיול ובתחזוקה השוטפת.

ג.        וגמילות החסדים- אלו הם רגעי החסד שבו מתנהל לו מפעיל הינשוף בעבודת ההפעלה.

1. התובעת- המדינה, בעיוורונה כי רב לזכויות האזרח, למשמעות הכח הרב (מדי) שמופקד בידיה, הוכיחה במשפט זה באותות ובמופתים שאיננה ראויה לו. כי על בית המשפט להפקיע מידיה את חופש הפעולה המופרז לאין שיעור שהיא נהנית ממנו, ואת האשראי המוגזם עד כדי אבסורד שהיא מסתמכת עליו בבתי המשפט. תשאלו את עו"ד שנאור שהתפקחותו עולה לו בייסורי נפש.
2. בית המשפט הנכבד הפגין בתיק זה, למרות רצונו העז להגיע לחקר האמת, עיוורון דומה הנובע מאותו הרגל לתת אמון בכנות ובנאמנות המשטרה למשימותיה שבטעות מכסים על כל השאר.

על העבודה

1. עובדה היא, שהתביעה התעלמה כליל מחובתה הבלתי מתפשרת- הן לעבודה והן לגמילות החסדים. אף מומחה מתחום המעבדות והתחזוקה לא התייצב מטעם המדינה לעדות. אפילו מפקד המעבדה שהוא איש זוטר, שלא לומר מישהו מאגף האלקטרוניקה או התחזוקה במטה הארצי – איש לא הואיל להגיע לאולם של כבודכם ולספר בשבחי העבודה.
2. בדקתי בסיכומי התביעה כמה פעמים מופיעה בהם המילה "מעבדה". התשובה היא חמש פעמים. בשלוש מהן היא מהווה חלק מהתואר המלא של ד"ר אלמוג אשר לשמו מחבר תמיד עמיתי חובב התארים את קבוצת המלים: "מנהל המעבדה לטוקסיקולוגיה ופרמקולוגיה במרכז הרפואי "שיבא" שבתל השומר". (אפשר בקיצור (מהלובשיש"א) ושבפעמיים נוספות מופיעות במשפט אחד בו הוא משמיץ את מהנדס אביחי שהונה את בית המשפט בטענתו על ערך הכיול שהוזן במעבדה.  כלום יש קשר בין המעבדה המתחזקת את הינשוף לערך הראייתי שלו – עושה רושם שבמשטרה סבורים שלא. אם כן היכן ההתייחסות? אולי התביעה תבקש עוד ראיות הזמה?  בכל הרצינות – לא אתפלא!
3. האם יש דבר ברור יותר מזה שלתביעה יש רצון להעלים את המעבדה מן הציבור ומתודעת בית המשפט. אף מילה אחת בסיכומים הרואים כאלה אחרי 1500 עמודי פרוטוקול? לא דיברנו על המעבדה? לא טענו נגד המעבדה? לא חקרנו כמה וכמה עדים אודותיה? כן, האזרח נחות בעינכם מכדי שתבזבזו עליו התייחסות בעניין כזה – וזה גם משקף את ההפתעה שהופתע עו"ד סמו מכך שהמעבדה והנעשה בה עולה לסדר היום ובית המשפט לא מתייצב לימינו למנוע זאת. למי שלא ברור – בי נשבעתי לי ברור כשמש.
4. לא מפתיע כלל וכלל שכבר נשמעים שליחיה התובעים במקומות שונים מכריזים מעל כל גבעה רמה שפסק הדין של כבודם לא יתקבל והמשטרה תמשיך להפעיל את הינשוף אם יבוטל. אני מקווה שכך יהיה. כך יוכחו לכם ולמערכת המשפט טוב מכל טיעוניי ותיאוריי לגבי מצבו העגום של המשפט. כך שמעתי גם בישיבה האחרונה של ועדת התעבורה של לשכת עורכי הדין, ומפאת כבודכם אמנע מכם את השאר.
5. מה שעושה משטרת ישראל במעבדה הוא בבחינת מחדל, שלא לומר מעשה פשע של ממש, שהמשטרה מסתירה בכל כוחה ובכל מאודה.
6. מה שעושה המשטרה במעבדה מאיין ועושה לאפס כל מכשיר, ואפילו היה מכשיר ראייתי למופת.
7. אילו סברה ההגנה שהתובנה הזו שעל התביעה היה להגיש ראיות מוצקות על התנהלות המעבדה היא גם נחלתו של בית המשפט, ואלמלא חששה ההגנה שבית המשפט ינהג כפי שנהגו כל קודמיו, הייתה יכולה אפילו להכריז אין להשיב לאשמה. כאשר התביעה אינה עומדת על כל הרגלים ההכרחיות זו צריכה להיות התוצאה המשפטית. לצערי פרקליט סביר במדינתנו לא יכול אפילו לחלום שזו תהיה התוצאה.
8. לכן טרחה ההגנה, ושלפה ממחבואם כמעט בכוח, (לא היה אחד שהגיע בלי ששם מכשולים מכוערים), את כל שרשרת האחראים על המעבדה, והראתה לבית המשפט באותו ובמופתים כי:

א.      נושא המעבדה לא זכה אפילו לתשומת לב מינימאלית מד"ר אלמוג.

ב.      שנושא המעבדה לא טופל על ידי סנ"צ בן יאיר.

ג.        שלא הוקדשה כל מחשבה או תשומת לב מסודרת ומתועדת לבחינת הסטנדרטים הרצויים במעבדה.

ד.       שהצעות של הרשות הלאומית להסמכת מעבדות להביא לרמה נאותה לפי התקן הישראלי והעולמי נדחו בתקיפות ובעקביות.

ה.      שמפקד המעבדה איננו בעל ידע שיכול להרגיע אף אזרח במדינה, ואפילו איננו מכיר את המכשיר ברמה ראויה.

ו.        שטכנאי המעבדה  אינם מבינים מה הם עושים באמת והם בסך הכל מצייתים לרשימת פעולות שעורכה לא ידוע באמת.

ז.        שאף אחד מעובדי המעבדה לרבות מפקדה אינו מוסמך להפעיל את המכשיר ועל כל פנים אינו מוסמך להעיד על תוכן הפלטים שלו.

ח.      שכל התהליך המעבדתי כביכול מגלם בסופו של דבר הסתמכות על "הודאת" המכשיר עצמו על כשירותו ללא כל בקרה נוספת אחרת.

ט.      שמושגים כמו "שיעור אי הודאות" של המעבדה, של השיטה, של כל מכשיר ומכשיר – זרים להם לחלוטין.

י.        שהם אפילו לא מצייתים ממש להוראות התחזוקה הכתובות של היצרן ויש להם תורה שבעל פה…

יא.    שמפקד המדור ומפקד המעבדה בעצמם שוגים ניזונים ממידע שקרי) , בקשר עם תרשים הזרימה של עבודת החיישנים במכשיר. ועוד ועוד……

1. לא הייתם יודעים דבר וחצי דבר מכל אלו אלמלא טרחה ההגנה לקעקע את הילת הזוהר מדושנת העונג של "המעבדה", והמפקדים הכושלים של המשטרה שמשתמשים במילה מעבדה כאילו הייתה זו מכבסה המעלימה כל כתם.
2. גם בית המשפט לא רווה נחת מהזמנתם של כל העדים הללו, ועל רבים חשובים וחיוניים ויתרתי בעל כורחי (בעליו של החברה הסוכנת של מכשיר ליון שהודח בקנוניה ואת מר אזי צדוק מן המז"פ. אילו היו עיתותי בידי הייתם שומעים את מר כסיף החתום על טיוטת האפיון – והייתי דורש ללא שום סייג את עדותם של שר הבריאות ושר התחבורה החתומים על צווי רמייה שקריים בעליל).
3. מה מצפה עו"ד סמו? שתלכו לפשפש ולדלות מה שחובה היה לתת לנו בצורה מובנית ומתוקנת? האם תבררו אתם עדשים נבחרות מקערת ההגנה או ממה שמכונה לגבי דידי בחוסר טעם מסוים לפחות "ראיות הזמה" כדי לברור לכם מה שהייתה חובה למי שמבקש מעמד של חזקת נאמנות? ככה יעשה משפט? אני משוכנע שלא. ולכן אני משוכנע שאחת דינו של הינשוף – הכחדה. ואחד דינם של מפעיליו – עונש פלילי ופיצויים כספיים. אין בזה רחם. לפחות לפחות –הפרת אמונים יש כאן? הם הזיקו הרבה יותר ממי שמסדר למכריו משרה בשרות הציבור.
4. אני קורא את סיכומיו של חברי המלומד ודווקא מאמין למראה עיני. אני את האמת העגומה הזו חווה כבר שלוש שנים. זו תרבות השקר והרמייה. זו הכוחנות והשררה. אלו הם בני האדם שמאמינים שהם הם המדינה, והזולת הוא באדיבותם כי רבה בן חסותם. די לי בזה שהוא חוזר ואומר בסיכומיו שהינשוף הוא אותו מכשיר המופעל במדינות אחרות. לא צריך יותר. שבעתי. אם אני ממשיך לכתוב הרי זו השליחות שנטלתי על עצמי ומחייבת אותי.
5. ואני מאמין בכל ליבי גם, שהעובדה שד"ר אלמוג מעכב את הגשת הדו"ח שלו לשר התחבורה  היא בתאום עם המטרה כדי למנוע השפעה על בית המשפט הזה וכדי למנוע מהציבור לראות שהדו"ח מאמץ את כל הטענות העיקריות של ההגנה במשפט הזה, טענות אותן אנו זועקים כבר שלוש שנים וקוצרים מאבק מר, המלצות ותלונות בכל פורום מלשכת עורכי הדין ועד היועץ המשפטי לממשלה שיבחן העמדה לדין! איך לא יבושו! הדו"ח היה מוכן בחודש יולי!! רציתי להגישו כראיה בתיק זה מבלי שראיתיו כלל. ד"ר אלמוג מסרב. הוא אומר שחובתו למסור לשר תחילה. אדרבא – ומה איתנו? מי מעכב אותך ד"ר אלמוג? מי שולט בדו"ח מלבדך?

ועל גמילות החסדים

1. לא בראיות ולא בסיכומים לא מצאה התביעה לייחד מקום להפעלת המכשיר. זה באמת לא מפתיע. אילו עשתה כן הייתה נאלצת לגלות לציבור את אחת הבושות הגדולות בתולדותיה שהביא להרשעת חפים מפשע באלפיהם. הכל עשתה המשטרה כדי להסתיר את העובדה שבמשך שנים ארוכות מאד כמעט 10 שנים, כיבדה אותנו בשלומיאליות מרושעת וכיילה את הינשוף במיכלים שהדיוק המוצהר שלהם הוא פלוס מינוס חמישה אחוזים.
2. במשפט הזה ניסתה להסוות את האמת המרה הזו – וכבר כיניתי את התנהגותה כחלק מתרבות שקר ורמייה ואני מאמין שבסופו של יום תאלצו להצטרף אלי ולהסכים איתי שמדובר אכן בתרבות קלוקלת.
3. אני מניח שבעניין הזה מדובר בשלומיאליות, המבקיעה כל שריון הגנה, והמחשבה שמדובר בזדון ולא בטיפשות מעוררת חלחלה חמורה לא פחות.
4. אגב – כאן יש עניין לוגי מתמטי פשוט, ואף משפטן אלוף פרשנויות ככל שיהיה לא יוכל לו.
5. הסבר מלא בפרק דבר המלך במועצתו, כפי שפורט לעיל.
6. לאינדקס —- לדף הקודם—- לדף הבא

שייך לנושאים: עורך דין תעבורה נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר