בש"א (חיפה) 13424/05
ת"א (חיפה) 1564/99
קגסקי נתנאל
נ ג ד
מדינת ישראל

בית משפט מחוזי חיפה
[26.10.2005]

כבוד השופטת ש' וסרקרוג

בשם התובע – עו"ד מירון קין
בשם הנתבעת – עו"ד עידית סלע

החלטה

1.    הבקשה בפני הוגשה על ידי הנתבעת ועניינה מתן צו אשר יורה לתובע למשוך את חוות הדעת המשלימה של ד"ר הלר מתיק בית המשפט, וכמו כן לקבוע, כי משלא הגיש התובע חוות דעת רפואית בתחום הנוירולוגיה של הילד, בתגובה לחוות הדעת של ד"ר וייץ, נוירולוג ילדים, חוות דעת שהגישה הנתבעת, הרי שהתובע מנוע מלטעון ולהוכיח דבר שברפואה בתחום הנוירולוגיה של הילד, וזאת על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א).

הרקע:
2.    התובע יליד 30/9/84 הגיש תביעה לנזקי גוף שנגרמו לו עקב רשלנות רפואית בלידה. עקב כך טען לפגיעה מוחית קשה ובלתי הפיכה. לביסוס התביעה האמורה הגיש התובע חוות דעת של ד"ר ליאון הלר, מומחה לרפואה פיסקלית ולשיקום משנת 1980 וובעבר ממלא מקום מנהל למחלקה לפגיעות חוט השרה בבית החולים לוינשטיין – מרכז לשיקום ברעננה ומתאריך 1/11/1993 מנהל היחידה לשיקום מיני והפרעות בסוגרים בבית חולים לוינשטיין, רעננה.
בכתב התביעה ביקש התובע לשמור על זכותו להגיש חוות דעת רפואיות נוספות, ככל שיידרש.

הנתבעת הכחישה את החבות. כבר בכתב ההגנה טענה, כי דין התביעה להימחק ו/או להדחות על הסף בהעדר חוות דעת רפואית המייחסת לנתבעת רשלנות בטיפול הרפואי הנטען, ולהעדר קיומו של קשר סיבתי בין מצב התובע להתנהגות הנתבעת, ולכן לעמדתה, מנוע התובע מלטעון ומלהוכיח כל עניין שברפואה, כנדרש בתקנות 127 ו- 137 לתקנות סד"א לביסוס טענה של אחריות ו/או קשר סיבתי. כמו כן טענה הנתבעת כי התובע מנוע מלטעון לקיומה של נכות רפואית, בהעדר חוות דעת רפואית מטעמו, מלבד חוות הדעת של המומחה לשיקום.
3.    ביום 26/8/03 הגיש התובע חוו"ד של פרופ' א' שיינפלד מומחה במיילדות וגינקולוגיה לעניין הקשר הסיבתי בין הלידה לבין הנזק שנגרם לתובע. עד למועד מתן החלטה זו, לא הגיש התובע חוו"ד בתחום הנוירולוגי.
4.    הנתבעת הגישה מטעמה שתי חוות דעת רפואיות: חוות דעת של ד"ר ר' וייץ, מומחה לרפואת ילדים ונוירולוגית ילדים, אשר קבע כי התובע סובל משיתוק מוחין מעורב. הנכות הרפואית הועמדה על שיעור של 70% בגין שיתוק מוחין ספסטי-אתטואידי ו- 30% בגין פיגור שכלי גבולי עד קל.
הנתבעת הוסיפה וצירפה חוות דעת רפואית של ד"ר יצחק בליקשטיין, מומחה בתחום מיילדות וגניקולוגיה. על-פי חוות הדעת האמורה, האפשרות הסבירה היא שהנזק נגרם לפני הלידה והפיגור הוא תוצאה של תסמונת שיאוף המקוניום, ולכן אין קשר סיבתי בין נסיבות הלידה לנכות הנטענת. גם בחוות הדעת המשלימה (חוו"ד מיום 23/12/03) חזר המומחה על קביעותיו.
5.    במהלך הדיונים בבית המשפט, הודיע התובע באמצעות באי כוחו, כי הוא שוקל הגשת חוות דעת נגדית לזו שהוגשה על ידי ד"ר וייץ (ראה עמ' 11 לפרוטוקול, ישיבה מיום 1/7/04), חוו"ד בתחום הנוירולוגי. בהחלטה שניתנה באותו מועד, ניתנה אורכה לתובע להגיש חוו"ד מטעמו, ובלבד שזו תוגש 30 ימים לפני מועד ההוכחות. התובע לא הגיש חוו"ד מטעמו וביום 10/10/04 חזר וביקש להאריך את המועד להגשת חווה"ד בתחום הנוירולוגי, אם יגיע למסקנה שהדבר דרוש.
בהחלטה נוספת שניתנה ביום 10/10/04 חזר בית המשפט ונתן אורכה מתאימה לנושא זה.
למרות האמור לא הוגשה חוו"ד בתחום הנוירולוגי.
בישיבת בית המשפט ביום 11/9/05 צירף התובע חוו"ד משלימה של ד"ר ליאור הלר, המומחה השיקומי אשר מתייחס לחווה"ד של פרופ' שנפלד ועניינה הקשר הסיבתי בין הלידה לבין הנזק שנגרם לתובע.

דיון ומסקנות:
6.    כאמור, מבקשים הנתבעים להורות לתובע למשוך את חוות הדעת המשלימה של ד"ר הלר מתיק בית המשפט ולמנוע מן התובע מלטעון ולהוכיח דבר שברפואה בתחום הנוירולוגיה, בהעדר חוות דעת בתחום זה.
יש להיעתר לבקשה האמורה.

7.    על פי תשובת התובע לבקשה מבקש הוא להסתמך על חוות הדעת של ד"ר הלר כתשובה לחוות הדעת של ד"ר וייץ, נירולוגי לילדים. כפי שפורט בחוות הדעת של ד"ר הלר הראשונה אין ד"ר הלר מומחה בתחום הנוירולוגי, ואף לא הנוירולוגי שיקומי, כפי שמציין ב"כ התובע בתגובתו לבקשה (ראה סעיף 2.ג בתגובתו לבקשה), וכמו כן יש לדחות את הטענה כי תובע רשאי להחליט לא רק על זהות המומחה אלא גם על תחום המומחיות, וכי זו תבחן לגופה, במהלך הדיון.
אמנם תיאורטית רשאי תובע לנסות ולהגיש כל חוות דעת, בדומה לרשות הנתונה לו לעניין הצגת ראיות, ואולם ראוי להבהיר כבר בשלב המקדמי כי ראיות מסוימות גם אם הן קבילות, אין הן רלוונטיות מפני שלא יוכלו לבסס ממצא הקשור לעילת התביעה.
8.    מעיון בפרטי הכשרתו וניסיונו של ד"ר הלר עולה כי מדובר במומחה בתחום השיקומי ובתחום זה בלבד כאשר גם המומחיות בתחום השיקום היא בפגיעות חוט השדרה או התחום המיני – אורולוגי. אין כל ראיה המצביעה על מומחיותו של ד"ר הלר ניאון בתחום הנוירולוגי, ולכן אין חוות דעתו המשלימה יכולה לשמש בסיס כנגד חוות דעתו של ד"ר וייץ ואין בה לבסס כל טענה שברפואה בתחום הנוירולוגי. מאחר שחוות הדעת הוגשה לצורך כך, הרי שאין לקבלה כמוצג.
9.    תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א) שכותרתה : "חוות דעת רפואית קובעת:
"רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן – חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".
"מומחה רפואי" מוגדר בסעיף 125 כ:
"רופא בעל תואר מומחה ששמו כלול ברשימת הרופאים שנתפרסמה לפי תקנה 34 לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג-1973".
כלומר התקנות הקיימות מבחינות בין מומחה סתם אפילו הוא בתחום הרפואה, לבין מומחה רפואי, ומי שיכול להיחשב ככזה הוא רק אותו רופא שקיבל אישור תואר מומחה לאחר שעמד בבחינות הנדרשות בתחום הרלוונטי.
ככל שיש להידרש לקביעות רפואיות בתחום הנוירולוגי הנוגעות לנכות הרפואית בתחום זה, אין חוות הדעת של ד"ר הלר יכולה לשמש בסיס לצורך כך.
הכלל הוא שצד המבקש להוכיח נכות בשטח רפואי מסוים או להוכיח ממצאים רפואיים בתחום רפואי ספציפי, ראוי הוא שיגיש חוות דעת של רופא מומחה באותו שטח רפואי. עצם קיומם של תחומי התמחות מיוחדים מניחים שנדרשת מומחיות וניסיון מיוחד באותו תחום רפואי המכשיר את המומחה ליתן חוות דעת בתחום הנדרש (ראה על דרך ההשוואה רע"א 3816/96 אבו ג'ודה ג'מלאת נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ. להשלים מראה מקום סעיף 5 בהחלטה). לכן, בעל דין המבקש להוכיח נכות ניורולוגית עליו לעשות כן באמצעות רופא מומחה באותו תחום רפואי בו נדרשת חוות הדעת.
מומחה שיקומי יכול לתרגם נכויות רפואיות לצרכים שיקומיים, אך אין הוא יכול כמומחה בתחום לקבוע נכות נוירולוגית או לעמוד על הקשר הסיבתי בין נכות כזה להליכי הלידה, גם לא על דרך של חוות דעת משלימה.
לכן במקום שבו ניתנת חוות דעת על ידי מומחה רפואי שלא בתחום מומחיותו, הרי שגם אם דרישת התקנות מתמלאת, חוות הדעת תמצא לקויה, במיוחד כאשר לא עולה מחוות הדעת של אותו מומחה הידע המספיק באותו שטח רפואי שהוא הרלוונטי לענייננו – התחום הנוירולוגי (ראה על דרך ההשוואה לע"א 676/88 יחזקאל נ' בידרמן חב' לביטוח בע"מ, דינים עליון יט' 25).

המסקנה המתבקשת מן האמור היא שחוות הדעת של ד"ר הלר לכל היותר יכול שתשמש כחוות דעת של רופא, אך לא כמומחה בתחום הנוירולוגי, ומשעולה כוונה ברורה של התובע להסתמך על חוות דעת זו לצורך הוכחת דבר שבתחום הנוירולוגי, אין לאפשר לתובע, לעשות כן בהסתמך על אותה חוות דעת.
מומחה שיקומי ככלל, יש למנותו רק לאחר שהמומחים בתחומים השונים השלימו את חוות הדעת שלהם והניחו תשתית רפואית עובדתית לקביעת ההשלכות השיקומיות (ראה רע"א 1933/03) דהן נ' סהיג פ"ד נז(5) 162, 165 ג-ד). המומחה השיקומי יכול לבסס את מסקנותיו בדבר צרכי ריפוי, הטיפול והשיקום המתאימים, אך זאת לאחר שהמומחה בתחום הרפואי הנדרש קבע את מצבו הבריאותי ואת שיעור נכותו.
בענייננו, לא מדובר בנושא רפואי הקרוב לתחום השיקומי, במיוחד כאשר מדובר במומחה שעל פי חוות הדעת אינו מתמחה באופן מיוחד בתחום הנוירולוגי, כפי שציין ב"כ התובע בטיעוניו. רצוי הוא שכל מומחה יתמקד בתחום הרפואי שלו ויקבע את שיעור הנכות באותו תחום.
10.  להוסיף תקנה 170 וכן להזכיר רע"א 423/83.