ע"פ (ירושלים) 2453/00

גד פלר

נגד

מדינת ישראל

בבית המשפט המחוזי בירושלים

[30.1.01]

לפני השופטת רות אור

פ ס ק – ד י ן

השופטת רות אור

1…. א.    ביום 29.11.99 הוגשה נגד המערער הודעה לתשלום קנס (להלן – ההודעה), על כך שנהג ברח' דב יוסף לכיוון גילה בירושלים, בדרך עירונית המסומנת בתמרור ב-20 – במהירות של 91 קמ"ש, העולה על מהירות של 70 קמ"ש הרשומה בתמרור, וניתנה לו אפשרות לשלם קנס בסך 270 ש"ח או להודיע על רצונו להישפט.

ב.    בהודעה יש חלק מיוחד לתיאור "הנסיבות המיוחדות של המקרה", וצוין שם במפורש: "הקפד על רישום מפורט".

לצורך זה כולל החלק המיוחד 8 שורות ריקות.

ג.     בהודעה הנדונה ציין השוטר את הנסיבות המיוחדות של המקרה כדלקמן:

"נהג הנ"ל ברכב הנ"ל ונעצר על ידי לאחר שעבר על מהירות ונתפס ע"י מחשיר הממל"ז המחשיר ניבדק ונימצא תקין כמו כן התמרורים מוצבים בתיחלת הקטע ונראים באופן ברור ובולט לעין לפי בדיקה שלי ליפני ביצוע האכיפה הוסברה לנהג מעות העבירה ונרשם פו"ב זה אור יום הנ"ל היה לבד ברכב". (השגיאות – במקור) לאחר התיאור הנ"ל – נותרו שתיים וחצי שורות ריקות באותו חלק.

ד.    תגובת הנהג נרשמה ע"י השוטר כדלקמן:

"אני רק רוצה שתירשום באיזה מרחק תפסתה אותי". (השגיאה – במקור).

ה.    עוד יצוין כי השעה בה נתפש המערער – נרשמה בצורה בלתי ברורה, ולא ניתן להבין מהכתוב אם מדובר בשעה 16:53 ,15:53, או 18:53.

2.    המערער בחר שלא לשלם את הקנס ולהישפט בבית המשפט.

3.    המערער הוזמן להישפט ביום 27.6.00 בשעה 12:30 – לפי הכתוב בהזמנה, אולם נראה שהשופט סבר כי המערער הוזמן לשעה 12:00 (כפי שכתב בהכרעת הדין ), והקציב למערער רק חצי שעה לצורך חקירת השוטר (כפי שעולה מהפרטיכל).

4.    בית המשפט קמא, (כב' השופט אברהם טננבוים) קבע בהכרעת הדין כי טענות המערער מתפרשות על ארבעה ראשים:

א.    השוטר לא היה מיומן והפעיל את המכשיר שלא כיאות;

ב.    הייתה טעות בזיהוי הרכב;

ג.     עקב הפקקים והצפיפות בכביש – לא ייתכן שהמערער נהג במהירות המיוחסת לו ;

ד.    נתקפחה הגנת המערער שכן לא ניתן לו זמן מספיק לחקירה נגדית.

5.    בית המשפט קמא קבע כי "אין חולק כי נתקבלה במשפטנו החזקה שבעובדה כי המכשיר שבו נמדדה המהירות (להלן – הממל"ז) הינו אמין", והחזקה ניתנה לסתירה ע"י הנאשם. (בש"פ 2343/00 מיום 2.4.00).

6.    בית המשפט קמא קבע כי:

בית המשפט קמא דחה טענה זו משום:

"השוטר הסביר בפרוטרוט את הצורה בה הוא מפעיל את המכשיר, צורת עמידתו, עצירתו ועוד.

אם סבור היה הסניגור שצורה זו שגויה, היה עליו להביא מומחה מטעמו שיעיד על כך.

הסניגור לא עשה זאת וכבר מסיבה זו אין לקבל את טענותיו".

ב.    אין להסתמך על מגזין "אוטו" כפי שעשה הסניגור – אלא להיעזר במומחים, דבר שלא נעשה כאן.

ג.     אין לקבל תדפיס עמודים מהאינטרנט באנגליה – כפי שצירף הסניגור לסיכומיו, במיוחד כאשר אתר אינטרנט מכריז על עצמו כי מטרתו וייעודו לעזור לציבור שלא לשלם קנסות.

7.    בית המשפט קמא קבע כי –

"השוטר עשה עלי רושם נאמן. יש לזכור כי מדובר בשוטר תנועה שאיננו מתיימר להיות מהנדס אלקטרוניקה ואשר עשה את אשר הדריכהו לעשות.

הבדיקות הרלוונטיות נעשו והפרוצדורה המקובלת נשמרה.

אשר על כן, לאחר ששמעתי את השוטר והתרשמתי מהופעתו אני קובע כי השוטר היה מיומן, קיבל תעודת הסמכה כחוק, פעל כדין, ומדידתו הינה כשירה ויציבה ".

8.    א.    בית המשפט קמא דחה את טענת המערער כי יתכן שהשוטר טעה ברכב, וזאת משום שהשוטר העיד כי כיוון את עינית המכשיר (כתוב בטעות "הרכב") על רכב המערער, והוא זה שעצרו.

על כן קבע בית המשפט קמא כי לא הייתה טעות בזיהוי.

ב.    בית המשפט קמא התייחס לטענת המערער כי השוטר ציין את צבע רכבו של המערער כ-"אחר", אולם קבע כי פסק דינו של כב' השופט מודריק בע"פ 70816/99 מחוזי תל-אביב – לא רלבנטי לענייננו, משום ששם השתתפו שניים במעצרו של הנאשם, והיה חשוב שאחד יציין לשני את הצבע המדויק של הרכב, מה שאין כן כאן – כאשר השוטר היה זה שהשתמש בממל"ז, וזה שעצר את המערער, ולכן אין רלבנטיות לכך שציין צבע "אחר", במקום לציין את הצבע הנכון – שהיה צבע טורקיז (ירוק – כחול כפי שהגדירו המערער).

בית המשפט קמא קבע כי השוטר רק התאים את הצבע שראה – לקוד שהיה ברשותו, ולכן רשם "אחר".

9.    א.    לעניין טענת "הפקקים" והצפיפות בכביש קבע בית המשפט, כי טענה זו מתנגשת עם הטיעון הקודם, שכן אם הייתה טעות בזיהוי – סימן שניתן היה לנסוע במהירות גבוהה, ואילו המערער טוען כי לא נסע מהר בשל הצפיפות בכביש.

ב.    בית המשפט דחה טענה זו גם מן הטעם שהשוטר כתב בדו"ח שרכב המערער היה בנתיב השמאלי, כך שגם אם הייתה תנועה בנתיב הימני – לא הפריע הדבר למהירות המערער, מה גם שרכב המערער הינו חדיש ויכול להגיע למהירות של 90 קמ"ש.

10.  ב"כ המערער טען בפני בית המשפט קמא כי נפגעו זכויות המערער משום שזמן החקירה שלו את השוטר – הוגבל, אולם בית המשפט קמא דחה טענה זו, למרות שהיה ער לטעות שנפלה בשעת הזמנת המערער לדיון לעומת השעה הרשומה ביומן השופט.

"בכל מקרה, ניתן לסניגור זמן רב לחקור את העד מעבר למקובל במשפטים כגון אלה. חקירות שהשתרעו על תחומים רבים ומגוונים כולל קורסים שעבר הנאשם (צ "ל – השוטר), מספרי עמודים שכללה החוברת אותה למד בקורס, שאלות על אחוזי הקליעה והפגיעה של השוטר בהיותו חייל סדיר, ועוד כהנה וכהנה מן הגורן ומן היקב. אשר על כן היה לסניגור די ויותר זמן למצות את הגנתו ובוודאי שלא נפגעה".

11.  בסיכומו של דבר קבע בית המשפט קמא כי לאחר שהתרשם מהופעת הצדדים, הזהיר עצמו כי מדובר בעדות יחידה, וקרא את סיכומי הסניגור – שוכנע מעבר לספק סביר באשמת המערער, והרשיעו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

12.  עונשו של המערער הועמד על קנס של 270 ש"ח.

13.  המערער מערער על ההרשעה ולא על גובה העונש.

14.  טענות המערער:

א.    המערער אינו חולק על אמינות הממל"ז אלא על הפעלתו הלא נכונה והשימוש הלא נאות במקרה הנדון.

ב.    מחקירת השוטר עולה כי אינו מתמצא מספיק בהפעלת הממל"ז.

ג.     השוטר התעלם מהוראות יצרן הממל"ז המחייבות לייצב את הממל"ז על חצובה, שכן כל ניסיון לייצבו בדרך אחרת – עלול לפגום במדידה; ואילו השוטר החזיק בממל"ז בעמידה, למרות היותו מודע כי כל נשימה שלו מזיזה את המכשיר (עמ' 3 לפרטיכל ש' .(25-24

ד.    הכביש היה עמוס כלי רכב ועל כן קשה להצביע בממל"ז על כלי רכב אחד, במיוחד כאשר שוטר אחד מבצע את המדידה בממל"ז וגם מבצע את עצירת הרכב, פעולה המבוצעת בדרך כלל ע"י שניים.

ה.    כאשר השוטר הניח את הממל"ז על הרצפה – הסיר עיניו מהרכב. (עמ' 5 ש' 28 -27, עמ' 6 ש' 5-1).

ו.      היה על השוטר לציין את צבעו הנכון של הרכב, ולא להסתפק במונח "אחר".

מינוח זה מעורר ספק באשר לזיהוי הרכב, כפי שנקבע בע"פ 70816/99 מחוזי תל -אביב ע"י כב' השופט מודריק.

ז.     טעה בית המשפט קמא בקבעו כי טענת המערער לטעות בזיהוי – מתנגשת עם טענתו בדבר עומס התנועה בכביש, שהרי קל יותר לזהות רכב הנע בודד בכביש, מאשר רכב הנע בין כלי רכב רבים.

ח.    המערער וסניגורו לא אחרו להגיע לאולם בית המשפט, וטעותו של השופט בנושא לוח הזמנים מנעה בעד הסניגור להשלים את חקירתו הנגדית של עד התביעה היחיד – השוטר, כדי להניח תשתית רחבה יותר להוכחת חפותו של המערער.

15.  דין הערעור להתקבל וזאת מן הטעמים שאמנה להלן.

16.  הפעלת הממל"ז

א.    עיינתי בהוראות ההפעלה של הממל"ז ונהלי משטרת ישראל בנדון – ונראה לי כי אינם פשוטים כלל.

כדי להבטיח הפעלה נכונה – על המפעיל לזכור היטב את כל הוראות ההפעלה, שאם לא כן אפשרי בהחלט שהוא טועה, ואף אינו יודע שהוא טועה.

ב.    במקרה שלפנינו הוכח כי השוטר לא זכר את כל הוראות ההפעלה.

ג.     "אופן ביצוע המדידות" לפי סעיף 8 ג' במדריך להפעלת הממל"ז הינו – ב "מדידת מפעיל – עצם", או מדידת עצם – עצם".

במקרה שלפנינו לא הבהיר השוטר באיזו משתי הדרכים נקט, אם בכלל.

ד.    במדריך להפעלת הממל"ז מצוינת שורה ארוכה של "מדידות טעות".

כדי להיות בטוח שלא הייתה מדידת טעות – יש צורך לזכור היטב את כל מדידות הטעות האפשריות, לבדקן בכל מקרה ספציפי, ולהיות בעל יכולת להעיד עליהן בבית המשפט.

במקרה הנדון לא ידע המפעיל את כל מדידות הטעות ואפילו לא את רובן.

אם כך – לא ניתן לקבל את עדותו כי לא הייתה מדידת טעות.

ה.    גם אם השוטר היה יודע היטב ובעל פה את כל הוראות הפעלת הממל"ז ונהלי המשטרה, ואת כל מדידות הטעות האפשריות, עדיין קיימת אפשרות סבירה מאד כי לא כל הפולסים המשוגרים מהממל"ז – פגעו בדיוק בלוחית הרישוי של הרכב – אשר לשם יש לכוונם לפי סעיף 7 א' במדריך ההפעלה, וזאת מן הטעם שגם צלף בכלי נשק, למשל – לא תמיד יפגע בול בלוחית קטנה כזו הנמצאת בתחתית הרכב, מה גם כשמדובר ברכב נוסע ולא במטרה נייחת.

הסיכוי שכל שוטר המפעיל ממל"ז (שטווח המינימום שלו הוא 10 מ' וטווח המקסימום שלו – 600 מ' לפי ההוראות), תמיד יפגע במטרה (לוחית הרישוי) – איננו סביר, כמו שלא סביר שאותו שוטר יפגע תמיד בלוחית הרישוי של רכב נוסע – אילו כיוון אליה אקדח או רובה, שהרי מפעילי הממל"ז אינם אלופי העולם בצליפה.

אילו הממל"ז היה גם מצלם את נקודות הפגיעה שלו בלוחית הרישוי – ניתן היה לקבוע בבטחה שהקרניים אכן פגעו היכן שהן אמורות לפגוע, וגם מספר הרישוי היה נקלט בצילום.

במקרה הנדון מדובר ב"ירי" מספר ניכר של פולסים של הממל"ז מ-280 מ' לעבר לוחית רישוי, במשך 0.3 שניות.

ממרחק כזה קיים ספק סביר אם כל הפולסים, או אפילו רובם – יפגעו בדיוק בלוחית רישוי של רכב נוסע.

ו.      הקושי עוד גדל כשמדובר בכביש עמוס כלי רכב, כאשר לא ברור כלל אם הפולסים הבוקעים מהממל"ז, או חלקם, לא פגעו בטעות ברכב אחר.

ז.     אולם גם במקרה שאין כלי רכב נוספים בקרבת הרכב הנמדד, עדיין קיימת אפשרות שהפולסים הנפלטים מהממל"ז – יפגעו בדופן הרכב הנמדד ולא בלוחית הרישוי, ומאחר שהרכב נמצא בתנועה – עלול להתקבל מידע מעוות.

דבר זה נכון במיוחד עת הממל"ז מוחזק שלא על גבי חצובה קבועה, (כמומלץ בהוראות), כאשר כל נשימה של המחזיק במכשיר – עלולה להסיטו, כפי שאישר השוטר בעדותו.

ח.    במדריך להפעלת הממל"ז הודגשה חשיבות "בדיקת התיאום" – לפני כל משמרת ובסיומה, כדי להבטיח את תקינות המכשיר ואת יעילותו.

במדריך נאמר כי אם אין תיאום בין הקרן לבין נקודת ההצבעה האדומה – יימדדו מדידות טעות רבות.

במקרה הנדון לא הוצג יומן ההפעלה של הממל"ז ממנו ניתן ללמוד כי הממל"ז כויל כהלכה, נעשתה בו בדיקת תיאום, וכי נבדק בתחילת אותו יום ובסופו.

השוטר לא העיד איך בדיוק ביצע את בדיקות התיאום, ורק שם את האות V בכל אחד מהתאים בחלק האחורי של ההודעה על תשלום הקנס.

היה, איפוא, חשוב ביותר כי השוטר יעיד מה בדיוק ביצע בכל אחד מהפרמטרים שסימן Vלידו, כדי לבחון אם הוא עצמו יודע מה יש לעשות, ואם ביצע זאת כהלכה.

ט.    בשל העובדה כי בית המשפט קמא הגביל את חקירתו הנגדית של השוטר ל-5 עמודי פרטיכל (בחצאי ורבעי שורות) – לא ניתנה האפשרות הנאותה לסניגור לחקור את השוטר לגבי כל הפרמטרים שראוי היה לחקור את השוטר לגביהם.

י.      אכן, השוטר איננו חייב להיות מהנדס אלקטרוניקה – כפי שציין בית המשפט קמא, אולם מחקירתו בבית המשפט עולה כי איננו בקי כראוי במדריך להפעלת הממל"ז, ועל כן תיתכנה אצלו טעויות מדידה, שמדריך ההפעלה ונהלי המשטרה עצמם דנים בהם.

י"א.  העובדה שהשוטר עשה רושם מהימן על בית המשפט – עדיין אינה אומרת כי ביצע עבודתו כהלכה, שהרי בפועל התברר כי איננו יודע כראוי את הוראות ההפעלה, ואפשר כי השוטר סבר בכנות שביצע עבודתו כראוי – אף על פי שאובייקטיבית לא עשה כן.

העובדה שהשוטר קיבל תעודת הסמכה להפעלת הממל"ז – עדיין אין בה כדי להוכיח מיניה וביה, ובוודאי לא מעבר לספק סביר – כי מדידתו כשרה ויציבה, וכי בכל מדידה שלו, בכל כלי רכב שיבדוק – כל הפולסים, או רובם, תמיד יפגעו בול בלוחית הרישוי, או בכל נקודה אחרת שהוא מתכוון לכוון אליה.

י"ב.  יצוין כי השוטר לא ידע לומר מה היה מצב התנועה בכביש בעת שהפעיל את הממל"ז ותפש את המערער, ואף לא טרח לרשום זאת בפרטי האירוע – למרות שנותר לו מקום ריק לכך.

השוטר גם לא רשם בפרטי האירוע את צבע רכבו של המערער – טורקיז – שהוא צבע מיוחד, ולא ניתן להסתפק בכך שהשתמש בקוד "אחר" (וכאמור – נותר לו מקום לרשום זאת בפרטי האירוע).

י"ג.   אם אכן התנועה בכביש הייתה רבה באותה עת, כפי שהעיד המערער והדבר לא נסתר ע"י השוטר – הסיכוי שהמערער הצליח להגיע ל-91 קמ"ש בכביש עמוס – איננו גדול, ומכל מקום מותיר ספק סביר.

העובדה שרכבו של המערער חדיש ויש לו יכולת להגיע למהירות זו – כפי שקבע בית המשפט קמא – איננה רלבנטית, שהרי גם כלי רכב ישנים יכולים להגיע למהירות כזו; ומכל מקום – לא היכולת הטכנית של הרכב להגיע למהירות כזו קובעת, אלא היכולת הפיזית שלו לנוע במהירות בכביש עמוס בתנועה, והשאלה אם המערער בכלל נסע במהירות זו, אפילו יכול היה לנוע בו בחופשיות.

אי לזאת, קביעת בית המשפט קמא כי ניתן לסניגור זמן רב לחקור את השוטר, מעבר למקובל במשפטים כגון אלה – מוטב היה לה שלא הייתה נכתבת, שהרי בפועל ניתן לו זמן קצר מדי מכדי למצות את חקירתו, ומוטב שבית המשפט קמא ישנה את המקובל אצלו, כדי לתת לנאשמים שבחרו להופיע בבית המשפט משום שהדבר חשוב להם – את יומם בבית המשפט, גם אם מדובר בבית משפט לתעבורה.

ט"ו.  המערער בטוח כי לא נסע במהירות המיוחסת לו, ובמקום לשלם את ברירת הקנס בסך 270 ש"ח ו"לגמור עם העניין" – היה מוכן לבוא לבית המשפט, לשכור שירותיו של עורך דין, וביקש להוכיח את חפותו כנגד עדותו היחידה של השוטר, אך מבוקשו לא ניתן לו, שכן חקירתו הנגדית של השוטר נקטעה באמצעיתה ע"י בית המשפט, שהחליט כי ניתן לחקירה "זמן רב מעבר למקובל".

די אפילו בכך כדי לקבל את הערעור.

17.  לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את הערעור ומזכה את הנאשם.

18.  כפי שציינתי לעיל – המערער לא תקף ישירות את אמינות מכשיר הממל"ז אלא רק את הפעלתו, ולכן לא היה לי צורך להיכנס לשאלת אמינות מכשיר הממל"ז עצמו.

עם זאת נראה לי לנכון להעיר מספר הערות בנושא אמינות מכשיר הממל"ז והפעלתו:

א.    בית המשפט קמא קבע כי קיימת חזקה שבעובדה כי מכשיר הממל"ז מהימן.

ב.    חזקה זו נתקבלה (ככל שנתקבלה) מן הטעם שעשרות אלפי נהגים או מאות אלפי נהגים – הובאו לדין בגין נסיעה במהירות העולה על המותר כאשר מהירות הנסיעה נקבעה תוך שימוש בממל"ז.

ג.     נראה כי במרביתם המכריעה של המקרים – הנאשמים שילמו את הקנסות שהוטלו עליהם (במקרה הנוכחי מדובר ב-270 ש"ח), ולא הטריחו עצמם כלל לבית המשפט.

גם באותם מקרים ספורים, יחסית, שהנאשמים ביכרו להישפט – לא הביאו מומחה מטעמם ובשל כך נדחתה הגנתם, וכך נוצרה "המסה הקריטית", אשר בגינה נקבעה החזקה שבעובדה כי מכשיר הממל"ז – אמין.

ד.    לא ידוע לי כי בתיק תעבורה כלשהו הוצג מחקר מדעי אובייקטיבי של גוף אקדמי, בניגוד לחוות דעת מטעם היצרן או המשטרה – שהם צדדים מעונינים, שהוכיח את אמינותו המלאה של מכשיר הממל"ז, או את טווח הטעויות שבו. אילו היה כזה – סביר להניח שהייתה התייחסות אליו בפסקי הדין שקראתי בנושא זה.

ה.    הממל"ז מצוי ברשות משטרת ישראל ולא ברשות הנאשמים, ומשטרת ישראל אינה מוכנה להעמידו לרשות נאשמים לצורך בדיקה.

לא ייפלא, איפוא, שכמעט בלתי אפשרי לנאשם יחיד להביא חוות דעת מומחה מטעמו בנושא זה, שלא לומר להביא לביצוע מחקר מדעי אובייקטיבי – המצריך אמצעים כספיים מעבר ליכולת נאשם יחיד, אלא אם כן הוא בעל אמצעים כספיים גבוהים במיוחד, ומוכן להוציא הון עתק כדי לחסוך 270 ש"ח ברירת קנס, גזירה שאין יחידי הציבור יכולים לעמוד בה.

ו.      בהתחשב באמור, הייתי מצפה כי קודם שהמדינה תעשה שימוש במכשיר חדיש כלשהו המיועד להפליל אנשים – כמו הממל"ז – תדאג לבסס את אמינות המכשיר בעיני כולי עלמא באמצעות מחקר מדעי אובייקטיבי.

במקרה של מכשיר הממל"ז, למשל – היה מקום לקבל מחקר מדעי אובייקטיבי מה אחוז הטעויות האפשריות הסבירות בהפעלתו על ידי מפעיל ממוצע וסביר, שעבר קורס להפעלתו, בלי וותק בהפעלתו, או עם וותק כזה או אחר בהפעלתו; ומה אחוז הטעויות בהתחשב במרחקי מדידה שונים, (שכן ללא ספק יש הבדל של ירי פולסים ממרחק 10 מ', 150 מ', 300 מ' או 600 מ') – בהתחשב בכך כי סביר להניח שלא כל המפעילים הם אלופי העולם בצליפה. (במקרה של מכשיר הממל"ז מדובר ב"ירי" של עשרות פולסים כלפי מטרה קטנה תוך 0.3 שנייה).

מובן כי היה מקום להעמיד מחקר זה ומידע זה לידיעת הציבור כולו – שהרי מדובר בהליכים פליליים כלפי ציבור גדול מאד של נהגים.

ז.     הפיכת אמינות הממל"ז לחזקה שבעובדה בשל כך שיש בו שימוש נרחב ואין בין הנהגים מי שיכול לתקוף את אמינותו מהטעמים שפורטו לעיל – היא מעגל שוטה, וגורמת למצב שגם נהג הבטוח בחפותו – ייאלץ להיחשב כמי שמודה באשמה, או יורשע גם אם יכפור באשמה, רק משום שאין לו אמצעים כספיים להוכיח את חפותו, בניגוד לכלל שנאשם נחשב חף מפשע עד שיוכח ע"י המאשימה, בדרך המקובלת – דבר אשמתו.

מצב זה גורם לחוסר האמון של ציבור הנהגים בממל"ז, ולהרגשת חוסר אונים להוכיח חפות מקום שזו קיימת.

19.  פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ויישלח אליהם על-ידי מזכירות בית המשפט.

ניתן היום, ו' בשבט תשס"א, (30 בינואר 2001), בהעדר הצדדים.

פסקדין לאפורסם מחוזי ירושלים