ההבדל המהותי, וגם היתרון של הסנגור על בית המשפט הוא שהוא עובר, לפני שהמשפט מתחיל, תהליך מאד אקטיבי במסלול פתרון החידה, המתמשך על פני זמן ארוך. בזמן הזה חידות ותובנות עוברות בסך. חלק מהן מתחזק ואחר מופרך. התהליך שהצדדים מעבירים בו את בית המשפט בשיטה אדברסרית אינו נקי ממכשלות. בית המשפט נדרש לפסיביות במידה רבה ויש לזה גם היבטים מקשים. הדבר הראשון שבית המשפט פוגש זה כתב אישום שחור משחור. הטלת ספק במנגנון שהפיק את כתב האישום איננה מובנת מאליה, במיוחד משום שאין כלים לחשוב כך. לעומת זאת חובת הסנגור היא לכבד וגם להטיל ספק כאחד. אסור ליפול במכשלת המובן מאליו. שום דבר אינו מובן מאליו.

אחר כך התביעה מגישה לבית המשפט את המערכת המושלמת של העמדה שלה, שתואמת את כתב האישום. השופט בשלב הזה דומה לאדם ששומע דבר מה ברדיו, ואחר כל הוא רואה אותו על שלט חוצות והצירוף הופך את המידע לאמת נרכשת. הכל מתאים. עובדה…. אני לא חושב שהשופטים תמימים, אבל בעל כורחם הם שבויים בסיטואציה. לסנגור יש בשלב הזה תובנות משלו אבל הן מורכבות מפרטים ותכנים שבית המשפט לא יכול לראות והסנגור גם אינו חופשי לחשוף כלאחר יד. אם יעשה כן יסכל את החקירות הנגדיות.

הסנגור עסוק בהנחה קפדנית של חלקי הפאזל של התמונה העלומה, לתיק בית המשפט, ולא ממש לעיני השופט. אחד לאחד לפי הסדר שהמאשימה מכתיבה . לא בסדר רצוי. בעוד שהתביעה מניחה את חלקי הפאזל שלה לפי סדר שמתיישב עם צרכי ההוכחה שלה, הסנגור נאלץ להסתפק בסדר שנכפה עליו, וחלקי הפאזל שהוא מניח לא יכולים להיראות כתמונה כוללת. על פי רוב גם הקטגור לא מבחין בחלקי הפאזל של הסנגור המונחים בסבלנות.  גם הוא שבוי בתזה שלו.

השופט שעליו נגזר להיות פסיבי, ולשמוע בעל כורחו פרגמנטים שאחרים בוחרים להניח בפניו לפי הסדר שהם בוחרים, נאלץ להסתפק במה שהפסיביות בהקשבה כופה עליו. למרות זאת הרבה מאד פעמים נדמה לו שהבין או הגיע למסקנה הרבה לפני שהתמונה התבהרה ממש. ואסור להעיר לו שמא יעלב או יתקבע מתוך כעס. , לא פעם, רק בסיכומים נפתח בפניו הצוהר לראות מה שהסנגור ראה עוד לפני שהתחיל המשפט,

לזה אני קורא השתתפות פסיבית בתהליך.

אני מניח שלא פעם, אילו רק היה יכול, היה השופט יוזם פעולות אחרות ממה שהצדדים עושים, ושאלות מטעם בית המשפט הם בסופו של דבר כלי חשוב (כפי שנוכחנו כאן לא אחת) אבל לא מספיק!

לעתים קרובות נוצר מתח בין השופט לסנגור כשהשופט סבור שהסנגור מבזבז את הזמן או הולך בנתיבים חסרי תוחלת, ואפילו מזיק לנאשם שלו – והסנגור בתוכו פנימה מתוסכל עד מאד: שמא השופט צודק? שמא השופט שאינו צודק לא ירפה מתובנותיו. אני הייתי מרגיש הרבה יותר טוב אם במהלך המשפט שופט היה מרשה לעצמו לשאול אותי מדוע ולמה, כי זה היה עוזר לי לסייע לו להגיע להחלטה מהזווית שהוא רואה את הדברים ואולי נעלמת ממני.

מעניין מה היה קורה אם השופט היה מתרגל כתיבת סיכומים ממש לטובת ההגנה ומשווה את זה עם מה שקיבל מהסנגור אחר כך. – הייתי מציע זאת כעבודת תזה אקדמית.

וגם אתם, המתמחים של השופט, שמתהדרים בהתמחות "נחשבת" – דעו לכם: אתם מחמיצים את העיקר בעבודה המשפטית- לחשוב, להבין, לפתור ולהיות יצירתיים. אתם פסיביים! אולי תציעו לשופט את התרגיל שלי – כתבו סיכומי הגנה והשוו עם הסיכומים שיכתוב אחר כך הסנגור.

מי רוצה לעשות דוקטוראט?

שייך לנושאים: מאמרים נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר