ת"ת (אשקלון) 5022/00

מדינת ישראל

נגד

שלמון אברהם

בבית המשפט השלום באשקלון בשבתו כבית משפט לתעבורה

[17.10.2001]

לפני השופט דב פולוק

עו"ד לב ארי ליאת – בשם המאשימה

ה כ ר ע ת ד י ן

השופט דב פולוק

הנאשם זכאי.

הנאשם הואשם בנהיגה במהירות מעל למותר הואיל ונהג ברכבו במהירות של 117 קמ"ש, במקום בו המהירות המותרת 90 קמ"ש בלבד, עבירה על פי תקנה 54 (א) לתקנות התעבורה.

מדידת המהירות נעשתה באמצעות ממל"ז (מכשיר לייזר (Marksman 20-20 LTI. טווח המדידה היה 343.7 מטר.

בתאריך 17.4.01 בתיק תעבורה 5701/98 מ"י -נ'- משה לוי (יחד עם ארבעה תיקים נוספים שאוחדו לתיק זה), נתתי הכרעת דין עקרונית בעניין אמינות מכשיר אחר, מכשיר המרו"מ. במסגרת הכרעת הדין קבעתי שלושה מבחנים מצטברים להוכחת אמינות מכשיר בבית משפט:

"על מנת להוכיח אמינות מכשיר בבית משפט על המאשימה להראות שהמכשיר עומד בשלוש דרישות מצטברות:-

1.    יש יסוד מדעי, מקובל והגיוני, על פיו פועל המכשיר;

2.    המכשיר מיישם את היסוד המדעי האמור בדרך המבטיחה מדידה נכונה ומדויקת;

3.    המכשיר פועל בדרך השוללת כל חשש שנהגים ללא עוול בכפם ימצאו את עצמם, בשל פגם במכשיר, מואשמים בעבירות שיש ספק שבוצעו על ידם.

במילים אחרות, מהות הדרישה להוכחת אמינות מכשיר הינה, שבהנחה שהמכשיר הוצב והופעל כראוי, בית המשפט יכול לסמוך את ידו, ללא חשש לעיוות דין, על ממצאי המכשיר כדי להרשיע נאשם."

בעניין הוכחת מדידה נכונה ומדויקת של מכשיר, ציינתי בהכרעת הדין האמורה שהדרך ההגיונית אם לא הדרך היחידה להוכחת דבר זה "הינה בעריכת ניסויים מתאימים".

יודגש, שאין במבחנים אלו, כולל הדרישה להוכיח מדידה נכונה ומדויקת של מכשיר באמצעות ניסויים מקיפים, כל דבר יוצא דופן מהמקובל במדינות אחרות באירופה המערבית או בצפון אמריקה.

חרף האמור, המבחנים להוכחת אמינות מכשיר שנקבעו על ידי בהכרעת הדין בעניין המרו"מ, מהווים שינוי מהותי מהפסיקה הקודמת בבתי המשפט בארץ. עד היום, לא דרשו בתי המשפט הצגת ניסויים מדעיים להוכחת דיוק המדידה של המכשיר ודי היה בעדות מומחה (גם אם מדובר במומחה לא אובייקטיבי גרידא כמו קצין משטרה או נציג של יצרן המכשיר) כדי שבית המשפט יקבע שמכשיר המדידה הינו אמין ( ראה למשל, רע"פ 2703/97 אנגל שומרון נ' – מ"י, דינים עליון, כרך נב, 326 ). מצב זה יסודו במבחנים שנקבעו בפסיקה שראו מכשיר כאמין אם הוכח שהמכשיר הופעל על ידי אדם בקיא בהפעלתו, בהתאם לדרישות של היצרן להבטחת מדידה נכונה. (ראה למשל בע"פ 5345/90 בראונשטייין נ'- מ"י, פ"ד מ"ו (40 ,(5 ).

"לי נראה, כי הדעה המתגבשת, אותה אני מאמץ, היא כי המכשיר, אם הוא תקין ומופעל כראוי, נותן תוצאה אמינה וקבילה של מהירות… חזקה היא כי רשויות המשטרה ביצעו בדיקות מקיפות וגם למדו מניסיונן של מדינות אחרות המשתמשות במכשיר…"

לאחר קביעת המבחנים החדשים לאמינות מכשיר בתיקי מכשיר המרו"ם, נשמעו ההוכחות בתיק זה. על אף שהנאשם לא טען פורמלית נגד אמינות מכשיר הממל"ז, מטבע הדברים, התעוררה שאלה משפטית האם הממל"ז עומד במבחנים החדשים שקבעתי לאמינות המכשיר. בנסיבות המיוחדות של המקרה, על מנת לאפשר לתביעה הזדמנות ניאותה להביא את ראיותיה בעניין זה, הוריתי לתביעה, בהתאם לסמכותי על פי סעיף 167 לחוק סדר דין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב – 1982 (להלן: החסד"פ), להמציא לבית המשפט את הניסויים שנערכו במכשיר הממל"ז.

התביעה הגישה ערר על החלטתי זו לבית המשפט המחוזי. בתאריך 8.7.01 נדחה הערר של התביעה. לאחר ששמעתי את הצדדים, דחיתי את התיק למתן הכרעת דין.

בתאריך 11.7.01 התביעה המציאה את הניסויים לבית המשפט.

הראיות שהיוו את היסוד לקביעת האמינות של מכשיר הממל"ז בפסיקה על פי המבחנים הישנים הינן:-

א)    חוות הדעת היחידה של רפ"ק בן יאיר.

ב)    עקרון "המסה הקריטית". דהיינו, החלטות קודמות של בתי המשפט שבהן נקבע כי מכשיר הממל"ז אמין, מייצרות חזקה שבעובדה לאמינות המכשיר. מטבע הדברים, בנסיבות העניין, "המסה הקריטית" נובעת מהראיות שהיו בפני בתי המשפט והיוו את היסוד לקבוע את אמינות המכשיר, דהיינו, חוות הדעת של רפ "ק בן יאיר.

ג)     בשלב מאוחר יותר, פסיקה מחוץ לארץ שקבעה שמכשיר הממל"ז הינו מכשיר אמין, ספציפית, את ההחלטתו השנייה של השופט סטנטון (Stanton מבית המשפט במדינת ניו ג'רסי בארה"ב).

1.    חוות הדעת של רפ"ק בן יאיר:-

רצוי ועדיף, שמומחה המעיד על אמינות מכשיר מדידה המיועד לאכיפת דיני התעבורה ועל פיו ניתן להרשיע אדם, יהא גורם אובייקטיבי גרידא, להבדיל מבעל אינטרס בהחלטת בית המשפט, כמו איש משטרה או נציג החברה המייצרת את המכשיר. אולם, אין לשלול עדות של מומחה בשל סיבה זו בלבד. אין גם לערער על התרשמות שופטים מסוימים ששמעו את עדותו של רפ"ק בן יאיר והגיעו למסקנה שהעד "אמין".

יחד עם זאת, חוות דעתו של רפ"ק בן יאיר אשר הוגשה לבתי המשפט השונים בארץ היתה למעשה סיכום של הוראות היצרן לדרך הנכונה להפעלת המכשיר וחזרה על טענות היצרן לעניין דיוק המכשיר. למשל, המומחה העיד שאם ידו של המפעיל רועדת יתר על המידה המכשיר אמור לא לבצע מדידה אלא להראות " . "error אולם, שאלות סניגורים לגבי הדרך שהמכשיר מסוגל לבצע את הסינון האמור תמיד נתקלו בהתנגדות התביעה שאין הדבר בתחום מומחיותו של העד. (ראה כדוגמה הערות בית המשפט בע"פ 747/96 אברהם רחמני -נ'- מ"י, דינים מחוזי, כרך לב (792 ,(1 בעמ' 4 ).

לחוות דעתו של המומחה לא צורפו ניסויים שנערכו על ידי העד המומחה רפ"ק בן יאיר או על ידי אחרים, בארץ ובעולם, לגבי דיוק המדידה של הממל"ז. התביעה אף סירבה לאפשר לנאשמים לעיין בניסויים שנערכו בטענה שאין הניסויים מהווים "חומר חקירה ". (אגב, התביעה התנגדה שיטתית, מסיבות השמורות עמה, לאפשר עיון בחומר שברשותה הקשור למכשיר הממל"ז, כמו הוראות היצרן, דבר שדרש התערבות פעמים רבות של בתי המשפט השונים).

עדות המומחה, ללא תמיכה של ניסויים מדעיים, יכולה להוות יסוד לדרך הנכונה להפעלת המכשיר בהתאם להוראות היצרן, אולם אינה יכולה להועיל לבית המשפט להגיע למסקנה לגבי דיוק המכשיר במדידה. דוגמה לחוסר התועלת בעדות מסוג זה, יש בקביעת היצרן:

סטיית דיוק מכשיר הממל"ז הינה 2 +/- קמ"ש.

לאחר שהגיעו הניסויים לידי, עולה בבירור שמכשיר הממל"ז עומד בסטיית דיוק במדידה שנקבעה על ידי היצרן רק ב- 95% של המקרים (פירוט בהמשך). לאור האמור, נשאלת השאלה מהי התועלת ב"אמון" שנתנו בתי המשפט השונים למומחה אשר מסר כי הסטייה היתה כפי שטוען היצרן? (כאן המקום לציין שסטיית דיוק המכשיר הן על פי היצרן והן על פי חוות הדעת של רפ"ק בן יאיר הינה 2+/- קמ "ש ולא 2 אחוז, כפי שצוין בטעות בפסק דין של בית משפט המחוזי לאחרונה).

יתר על כן, היתה חשיבות שהניסויים שנערכו על ידי משטרת ישראל באמצעות רפ "ק בן יאיר, היו בפני בתי המשפט השונים, לא רק כדי לבחון את דיוק המדידה של מכשיר הממל"ז אלא גם בגלל הערך הראייתי של הניסויים האלה והמשקל הראייתי שבית המשפט צריך לייחס לעדות המומחה. לאחר שעיינתי בניסויים שנערכו על ידי רפ"ק בן יאיר, עולה לא רק שהניסויים שנערכו על ידו לא חשפו את הבעייתיות בדבר סטיית הדיוק של המכשיר אלא שהדרך שבה נערכו הניסויים והתוצאות שהתקבלו, בוודאי היתה מפחיתה משמעותית מהמשקל הראייתי שבתי המשפט השונים היו מייחסים לעדותו.

דוגמה נוספת, המומחה ערך ניסויים שהתיימרו להשוות בין מדידת מהירות באמצעות ממל"ז לבין מדידת מהירות באמצעות . -Kr11 בחלק מהמקרים לא היה כל יחס בין המהירות שרכב המטרה היה אמור לנסוע לבין המהירות שנמדדה באמצעות שני המכשירים. במקרה אחר, הממל"ז אף מדד מהירות ביותר מארבעה אחוז מהמהירות שנמדדה באמצעות מכשיר ה-Kr.11- אמנם המומחה הסביר בהערת שוליים את התוצאות האלו כבעיה בתיאום רגע המדידה בין הצוותים וכבעיה של נהיגה במהירות קבועה של נהג רכב המטרה. אולם, יש בהסברים אלו רק להדגיש את חוסר הערך המדעי של התוצאות שהתקבלו לנוכח הדרך אשר בה נערכו הניסויים.

בנוסף, למרות ההסברים לעיל של המומחה לגבי חוסר אפשרות תיאום, בסדרה אחרת של ניסויים שנערכו באותו יום, שני המכשירים הראו 27 תוצאות זהות לחלוטין במדידת מהירות רכב המטרה מתוך 30 מקרים. תוצאות זהות אלו תמוהות ומעוררות סימני שאלה לא רק בגלל בעיית התיאום שציין המומחה אלא גם בגלל התוצאות שנתקבלו על ידי השוואת הניסויים בשני המכשירים השונים, כולל ניסויים שנערכו על ידי אותו מומחה ב- 1996 ושנכללו בחומר הניסויים שהתקבל מהתביעה.

זאת ועוד, בניסויים שנערכו על ידי רפ"ק בן יאיר ב- 1993, שנת כניסת הממל "ז לפעולה במשטרת ישראל, לא צוין, בשום מדידה, את טווחי המדידה שבהם מדדו את מהירות כלי הרכב.

(פירוט מלא של הניסויים שנערכו על ידי רפ"ק בן יאיר והערות בית המשפט לגביהם בהמשך).

סיכומו של דבר:- מעיון בניסויים שנערכו על ידי רפ"ק בן יאיר המונחים לפניי – אותו מומחה שחוות דעתו היוותה את ההוכחה העיקרית לקביעת אמינות הממל"ז בפני בתי המשפט בארץ – עולה בבירור שמשטרת ישראל לא ערכה סדרת ניסויים יסודיים ומקיפים לפני כניסת מכשיר הממל"ז לפעולה. אדרבא, בהעדר הסברים מתקבלים על הדעת, לגבי חלק מהניסויים שכן נערכו יש סימני שאלה של ממש הן לגבי ערכם המדעי והן לגבי אמינות התוצאות. כאמור, אילו הניסויים שנערכו על ידי רפ"ק בן יאיר היו בפני בתי המשפט השונים בעת שמיעת עדותו, סביר להניח שהדבר היה מפחית משמעותית מהמשקל הראייתי שבתי המשפט השונים היו מייחסים לעדותו. בכל מקרה, לפי הניסויים והמחקרים שהוגשו לידי, ברור שקביעת רפ"ק בן יאיר בחוות דעתו, שמכשיר הממל"ז עומד בסטיית-הדיוק במדידה שנקבעה על ידי היצרן, אינה נכונה (פירוט בהמשך).

בפסיקה בארץ נקבע העיקרון של "המסה הקריטית" על פיו אין זה סביר לדרוש מהתביעה להביא, אין סוף פעמים, את כל ראיותיה בכל תיק, כדי להוכיח כל פעם מחדש את אמינות המכשיר. בשלב מסוים, בעקבות "המסה" של הפסיקה שבה נקבעה אמינות המכשיר, ניתן לקבוע שיש "חזקה שבעובדה" שהמכשיר אמין ולפטור את התביעה מלהביא את ראיותיה בעניין זה בכל תיק. מרגע קביעת החזקה, הועבר נטל הבאת הראיות על שכמי הטוען נגד אמינות המכשיר.

יש היגיון בקביעת חזקה שבעובדה לאמינות מכשיר לאחר שהמכשיר עבר את המכשול של הוכחת אמינות מספר רב של פעמים בבתי משפט השלום לתעבורה ולאחר שקביעת האמינות נבחנה בערעורים בבתי המשפט המחוזיים ובבית המשפט העליון.

הבעיה היא שאין כל הגדרה בפסיקה לגבי התנאים להיווצרות "מסה קריטית" כאמור. אם, למשל, יש קצת יותר משלושים שופטי תעבורה בישראל, האם דרוש שלפחות מחצית השופטים יקבעו, לאחר שמיעת הראיות, שהמכשיר אמין? האם דרוש שלפחות שופט אחד בכל מחוז יקבע שהמכשיר אמין, או שרוב השופטים ברוב המחוזות יקבעו את אמינות המכשיר?

בעיה נוספת הינה במתן פירוש למושג "מסה קריטית", המאפשר לבית המשפט היושב בערעור לפטור את עצמו מהצורך לבחון, לגופו של עניין, את קביעת האמינות של המכשיר על ידי בית המשפט קמא. שימוש במושג "מסה קריטית" נוטה להפוך את עצם הקביעה בבית המשפט קמא שהמכשיר אמין, להוכחת האמינות, מבלי שבשלב כלשהו נעשתה ביקורת שיפוטית, באמצעות הערכאה הגבוהה יותר, לבחון אם היה יסוד איתן בבית המשפט קמא לקביעה זו.

אולם, מעבר לאמור, למעשה, בגלל מבנה בתי המשפט בארץ (השווה את המצב של "notice "judicialבארה"ב), לעולם לא היתה אפשרות מעשית להיווצרות מצב של "מסה קריטית" שיסודה ב"מסה" של פסיקה של בתי משפט השלום לתעבורה. הסיבה נעוצה בכך שדי היה בפסק דין מחוזי אחד בלבד שקבע כי המכשיר אמין כדי להכריע בשאלה זו, ללא כל קשר לקיום או אי קיום של "מסה" של פסיקה בבתי משפט השלום לתעבורה. הוכחה חותכת לאמור הינה, שבשום פסק דין של שום בית משפט בארץ בו נקבע בקול תרועה שיש לקבוע שקיים "חזקה בעובדה" לאמינות מכשיר הממל"ז לנוכח "המסה הקריטית" שנוצרה בפסיקה, אין רשימה ארוכה של פסקי דין מבתי משפט השלום לתעבורה, כפי שמתחייב על פי העיקרון, בהם נשמעו הוכחות לאמינות מכשיר הממל"ז ובהם השופטים קבעו, בהתאם לראיות שבפניהם כי מכשיר הממל"ז אמין. (אדרבא. ספק אם גם היום ניתן להרכיב רשימה כאמור כשדווקא לא מעט שופטי תעבורה הגיעו למסקנה הפוכה). במקום הרשימה האמורה, תמיד מוזכר פסק דין מחוזי אחד ויחיד בשם רחמני. פסק דין זה, להבדיל מהפסיקה של בתי משפט השלום לתעבורה, מהווה, למעשה, את היסוד לעקרון "המסה הקריטית", להוכחת אמינות מכשיר הממל"ז עד היום.

3.    פסק דין רחמני:

בע"פ 584/96 אורי קופלמן – נ'- מ"י, (13.6.96 לא פורסם), כב' השופט ע' זמיר, בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, פסק, שהחובה הראשונה של התביעה היא להראות שמכשיר הממל"ז מסוגל למדוד בצורה מדויקת את מהירות נסיעתו של רכב. הואיל ולא היתה בפני בית המשפט קמא ראיה כאמור להוכחת אמינות המכשיר, זוכה הנאשם על ידי בית המשפט.

יודגש, שגישה זו תואמת לחלוטין את המבחן השני שקבעתי לבדיקת אמינות המכשיר, דהיינו, הצורך של התביעה להביא ראיות כדי להוכיח שהמכשיר מסוגל לתת תוצאה מדויקת. אם כי הדבר אינו ברור, אם בפס"ד קופלמן, השופט קמא הסתמך על חוות דעתו של רפ "ק בן יאיר, פירוש החלטתו של כב' השופט זמיר, שאין די בחוות דעת זו כשלעצמה כדי להוכיח אמינות מכשיר הממל"ז.

פסק דין רחמני האמור הינו היסוד לקביעה בפסיקה הישראלית שיש חזקה שמכשיר הממל"ז אמין והמבקש לסתור את החזקה – עליו הראיה.

מה הביא לשינוי הדרסטי בגישתו של כב' השופט ע' זמיר בתוך כחודש ולקביעתו שמכשיר הממל"ז אמין?

השופט המלומד הסביר שהוא מסתמך על פסיקה קודמת בבתי המשפט לתעבורה שלדעתו קבעה את החזקה שבעובדה שמכשיר הממל"ז אמין, דהיינו, שקיימת כבר "מסה קריטית" של פסיקה שעל פיה ניתן לקבוע "חזקת אמינות".

הפסיקה שלדעת השופט המלומד קבעה "מסה קריטית" והביאו להפוך את החלטתו הקודמת כעבור כחודש ולקבוע שמכשיר הממל"ז אמין הינה:-

א.    פסק הדין נשוא הערעור בו קבע השופט בבית משפט השלום לתעבורה שהמכשיר אמין.

ב.    הפנייה של אותו שופט תעבורה בפסק הדין נשוא הערעור לפסק דין אחר שלו, בו הוא קבע שהמכשיר אמין. יצויין, שפסק-הדין האחר של אותו שופט הוא כנראה היסוד לקביעת אמינות המכשיר בפסק הדין נשוא הערעור. כן יצוין, שכנראה בערעור לא נבחן פסק הדין האחר של אותו שופט.

(כאן בולטת הבעייתיות של עקרון ה"מסה הקריטית". השופט המחוזי ישב בערעור על נכונות קביעת השופט בבית המשפט לתעבורה שמכשיר הממל"ז אמין. במקום לדון לגופו של עניין, הסתמך שופט בית המשפט המחוזי על קביעת האמינות של אותו שופט בבית משפט קמא, להוכחת האמינות. דהיינו, בערעור על הרשעה בבית המשפט המחוזי, עצם ההרשעה של הנאשם בבית משפט השלום קיבל משקל ראייתי).

ג.     שני פסקי דין מבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב – יפו, של שני שופטים שונים בהם זוכו הנאשמים בעבירת מהירות על פי מדידת ממל"ז. לדעת כבוד השופט ע' זמיר, יש בגוף הכרעות דין אלו אימרות, שמהן ניתן להסיק שהשופטים בדעה שמכשיר הממל"ז אמין והזיכויים נבעו מפגמים בדרך הפעלתו.

מובן מאליו, שהואיל והנאשמים זוכו בשני פסקי דין אלו, אימרות השופטים לגבי אמינות מכשיר הממל"ז נאמרו כבדרך אגב בלבד, ללא פירוט וללא ניתוח מעמיק של השיקולים לקביעת אמינות המכשיר. ברור גם, שבנסיבות אלו, שום בית משפט לערעור לא בחן נכונות קביעת "אמינות המכשיר" על פי אימרות האגב של השופטים.

אלו כל פסקי הדין, שעליהם הסתמך בית המשפט המחוזי בעניין רחמני, ואשר הביאו את השופט המלומד לידי מסקנה כי קיימת "מסה קריטית" בפסיקה של בתי משפט השלום לתעבורה לעניין אמינות מכשיר הממל"ז. דהיינו, "המסה הקריטית" היא למעשה החלטה פוזיטיבית של שופט אחד בודד בבית משפט השלום לתעבורה בת "א. הקביעה כי קיימת חזקה כאמור היא החלטה של שופט אחד בבית המשפט המחוזי שאמור היה לבחון, לגופו של עניין, את קביעת האמינות של אותו שופט התעבורה. כבר ציינתי, ששום בית משפט לא קבע את הקריטריונים לקביעת קיום "מסה קריטית" בפסיקה לגבי חזקה בעובדה שהמכשיר אמין. אולם, נדמה שלא יכולה להיות מחלוקת, אם יש בפסקי הדין שעליהם הסתמך השופט המחוזי המלומד כדי לקבוע שיש "מסה קריטית" בפסיקה להוכחת אמינות המכשיר, או-אז אין כל משמעות מעשית למושג זה.

פסק דין רחמני שבו נקבעה חזקה בעובדה של אמינות מכשיר הממל"ז, הביא לכך ששופטים אחרים פטרו עצמם מלדון בשאלת אמינות מכשיר הממל"ז לגופו של עניין. למעגל קסמים זה, נוספה יותר ויותר פסיקה על פיה נקבעה חזקה שמכשיר הממל"ז אמין, והיסוד לקביעה זו הינו אך ורק פסק דין רחמני.

אף בית המשפט העליון, עם חלוף הזמן ברע"פ 6048/97 שאלתיאל – נ' – מ"י, (מיום 30.12.98 לא פורסם) אישר, כמעין דרך אגב, את החזקה בעובדה לאמינות מכשיר הממל"ז, על סמך פסק דין רחמני. בעקבות הנאמר בפסק דין שאלתיאל, שופטי עליון אחרים חזרו ואישרו כי קיימת חזקה בעובדה לאמינות מכשיר הממל"ז (ראה רע"פ 2703/92 שמרון – נ'- מ"י [לא פורסם]; בג"ץ 5769/99 דוידסקי – נ' מפקד משטרת התנועה הארצית ואח' (תקדין עליון, כרך 1651 ,(3) 99 ובש"פ 2343/00 כהנא -נ – מ"י, תקדין עליון, כרך 254 ,(2) 68).

אולם, דא עקא, עד היום, נמנע בית המשפט העליון מלדון לגופו של עניין, אם היה צודק והגיוני מלכתחילה, לקבוע בפסק דין רחמני, על סמך החלטה של שופט תעבורה בודד ושתי אימרות אגב של שני שופטים אחרים, שיש חזקה בעובדה לאמינות מכשיר הממל"ז. לכאורה, לא היה כל יסוד עובדתי או משפטי, בקביעה בפס"ד רחמני שיש "מסה קריטית" בפסיקה לחזקת אמינות הממל"ז.

פס"ד רחמני, שעל פיו מסתמכים השופטים המחוזיים ושופטי בית משפט העליון לקביעתם שהוכח שמכשיר הממל"ז אמין, הפך הוא עצמו להיות "המסה הקריטית"; פסק דין בודד שהפך לאבן היסוד להוכחת אמינות מכשיר הממל"ז.

4.    פסק דין – State of New Jersey v.Emad A. Abeskaron and others

State of New Jersey v..Emad A. Abeskaron and others

האירוניה בהבאת הדוגמה האמורה שאין יותר טוב מהפסיקה של השופט סטנטון, כדי להבליט את השוני בדרך שנקבעה חזקת אמינות הממל"ז בארץ.

השופט סטנטון הינו שופט במדינת ניו ג'רסי בארה"ב. בעת שדן במשפט לגבי אמינות מכשיר הממל"ז, המכשיר היה בשימוש במספר מדינות אחרות בארה"ב ובמדינות אחרות בעולם. אולם, השופט לא קבע, שבית המשפט פטור מלשמוע ולבחון לגופו של העניין את הראיות לגבי אמינות מכשיר הממל"ז הואיל והמכשיר התקבל, למשל, במדינת וורמונט בארה"ב או בכל מקום אחר בעולם.

במהלך המשפט הראשון, התביעה במדינת ניו ג'רסי נמנעה מלהגיש ראיות לגבי המסננים במכשיר הממל"ז בטענה שהגשת הראיה הנדרשת תחשוף את הפטנטים של המכשיר לעיני-כול.

בתגובה, השופט סטנטון לא קבע שהראיה הנדרשת אינה "חומר חקירה". השופט לא קבע שחזקה על משטרת התנועה של מדינת ניו ג'רסי שלא היתה משתמשת במכשיר הממל"ז אילו לא היה אמין.

השופט אפילו לא הסתפק בחוות דעת שנערכה באיזו אוניברסיטה מחוץ לגבולות ארה"ב, מבלי לשמוע עדות מומחים לגבי משקל חוות הדעת. במקום זה, השופט סטנטון קבע שבמשפט לקביעת אמינות מכשיר הממל"ז, משלא הוגשו בפני בית המשפט די ראיות, שיש לקבוע שמכשיר הממל"ז לא הוכח כאמין.

משום מה, אלו המבקשים היום לקבל את החלטתו של השופט סטנטון במשפט השני בו אישר, בסייגים, את השימוש במכשיר הממל"ז, לעולם לא טענו, שלאור קביעת השופט סטנטון במשפט הראשון במדינת ניו ג'רסי שמכשיר הממל"ז לא הוכח כאמין, כי יש לקבוע גם במדינת ישראל שאין לקבל את המכשיר הממל"ז כאמין.

אחרי קביעתו של השופט סטנטון שמכשיר הממל"ז אינו אמין ובעקבות המבוי הסתום שנוצר לגבי הגשת ראיות מסוימות לעניין מסנני המכשיר כאמור, הורה השופט סטנטון למשרד התחבורה בניו ג'רסי ולמשטרת התנועה של מדינת ניו ג'רסי לערוך סידרה מקיפה של ניסויים למכשיר הממל"ז תוך השוואת תוצאות המהירות שהתקבלו למספר שיטות אחרות למדידת מהירות. במשפט חוזר, לאחר שבחן את הניסויים, החליט השופט סטנטון, בניגוד להחלטתו הקודמת, שבכפוף לתנאי הפעלה מסוימים, הוכח שמכשיר הממל"ז הינו מכשיר אמין למדידת מהירות. החלטה זו של השופט סטנטון אושרה על ידי בית המשפט לערעורים במדינת ניו ג'רסי וזה פסק הדין שאוזכר לעיל.

ועוד, אין לקבל גישה, שעל פיה, מחד גיסא, בית המשפט בארץ פוטר את עצמו מהצורך בהגשת ניסויים לצורך קביעת אמינות הממל"ז ומאידך גיסא, מאמץ ללא ביקורת, פסק דין של מדינה אחרת המסתמך כולו על ניסויים שהוגשו כראיה.

אולם, מעבר לאמור, יש חוסר סבירות וחוסר צדק, אצל המבקשים לסמוך את ידם בפסק הדין השני של השופט סטנטון לצורך הוכחת אמינות המכשיר, לאמצו רק באופן חלקי וללא הסייגים שנקבעו על ידי השופט סטנטון בעקבות הניסויים שהוצגו בפניו ועל סמך הניסויים האלה. בהקשר זה, כל הניסויים שנערכו בניו ג'רסי היו עד למרחק מדידה של 1000 רגל (304.8 מטר). השופט סטנטון אישר את האמינות של מדידות הממל"ז, על פי הניסויים, עד למרחק זה בלבד. מאידך, משטרת ישראל מודדת מהירות כלי רכב באור יום עד למרחק של 600 מטר (1968.5 רגל). די אם אציין, שהואיל ורכב הנאשם נמדד ממרחק של יותר מ- 340 מטר, מדידה זו, על פי פסק הדין של השופט סטנטון, אינה קבילה כראיה במדינת ניו ג'רסי ולא היו מעמידים לדין את הנאשם במדינה זו.

סיכומו של דבר:

בהעדר ניסויים להוכחת אמינות מכשיר הממל"ז, הרי אין בראיות שהוגשו בעבר לבתי המשפט השונים בארץ או בפסיקה הקודמת, כדי להוות הוכחה מספקת לאמינות מכשיר הממל "ז על פי המבחנים החדשים.

5.    האם ניסויים ומחקרים מדעיים שנערכו לקביעת אמינות הממל"ז מהווים חומר חקירה? כאמור, על פי המבחנים החדשים, אין די בראיות שהוגשו בעבר לבתי המשפט השונים בארץ או בפסיקה הקודמת כדי להוות הוכחה מספקת לאמינות מכשיר הממל "ז. אי לזאת, יש לקבוע לא רק שהנאשם זכאי בתיק שלפניי אלא, גם אין מנוס מלקבוע שמכשיר הממל"ז אינו אמין עד שתובאנה ראיות קבילות מתאימות.

דא עקא, אין כל חידוש במאמצים של התביעה להסתיר מהנאשמים ומבתי המשפט השונים את הניסויים והמחקרים שבידיה לגבי מכשיר הממל"ז. אילו נאלצה התביעה בעבר להגיש את הניסויים והמחקרים שהוגשו לפניי, היה מהווה חומר זה הוכחה חותכת שמשטרת ישראל לא ערכה ניסויים מקיפים למכשיר הממל"ז לפני כניסת המכשיר לפעולה, היה משליך באופן שלילי על המשקל הראייתי של עדות עד המומחה המשטרתי שערך את הניסויים מטעם המשטרה, והיה מוכיח מעבר לכל ספק סביר שמכשיר הממל"ז אינו עומד בסטיית הדיוק במדידה שנקבעה על ידי היצרן חרף הטענות ההפוכות בעניין זה, עד היום, של משטרת ישראל והתביעה בפני בתי המשפט השונים בארץ.

כבר ציינתי בעבר שכפי שאין זה עולה על הדעת שהמאשימה תסתיר מעיני נאשם ראיות אשר בידיה מפני שהראיה אינה מתיישבת עם גרסת המאשימה, כך גם אין להסתיר מעיני נאשם בתיק ממל"ז כל חומר בידי המאשימה – כולל ניסויים שבוצעו עם המכשיר- היכול להשליך, בין לטוב ובין לרע, על אמינות המכשיר.

אין מוטל על התביעה להשיג הרשעה, אלא כמו חובת בתי המשפט חובתה לעשות צדק.

אולם, גישת בית משפט זה, כי היתה חובה לתביעה לגלות לנאשמים ולבתי המשפט השונים את הניסויים והמחקרים שבידיה לגבי אמינות המכשיר, לא אומצה על ידי הערכאות הגבוהות יותר. גישת התביעה ומשטרת ישראל לפיה מותר למנוע מנאשמים לעיין בניסויים ובמחקרים שנערכו לגבי אמינות הממל"ז, קיבלה גושפנקא של בית המשפט המחוזי ושל בית המשפט העליון.

להלן פירוט הפסיקה לגבי זכות העיון של נאשמים בניסויים ולגבי המחקרים שנערכו בממל"ז:

ב"ש 560/98 בית משפט המחוזי [ת"א] אריה גבע -נ'-מ"י, בפני כבוד השופט בייזר (לא פורסם).

על פי פרוטוקול הדיון משטרת ישראל הסכימה למסור לעיון העורר את הוראות ההפעלה, את חוברת התחזוקה ואת הנהלים הפנימיים הנוגעים להפעלת המכשיר.

לעומת זאת, העורר ביקש את "כל חומר הטכני שנמצא במשטרת ישראל לגבי המכשיר. הבדיקות שנעשו" [עמ' 2 לפרוטוקול שורות 5-6]. לאחר שמיעת הצדדים נתן כבוד השופט בייזר את ההחלטה הבאה:-

"המשיבה תספק לעורר את החומר שעליו הצהירה בראשית הפרוטוקול [החומר שמשטרת ישראל הסכימה למסור ד.פ.] יתר החומר המבוקש על ידי העורר אינו בבחינת חומר חקירה לפי סדר הדין הפלילי, ואין צורך לספק אותו".

דהיינו, כב' השופט בייזר קבע, שאין לנאשם בתיק ממל"ז הזכות לעיין בניסויים שנערכו על ידי משטרת ישראל ושעשויים להשליך על אמינות המכשיר.

על החלטה זו הוגשה ברע"פ 2470/98 בפני כב' המשנה לנשיא לוין, מיום 28.5.98. הבקשה נדחתה.

כנגד, בתיק 620686/96 נג'ם תאופיק – נ' – מ"י, ובתיק 004047/98 אביבה כהנא- נ'- מ"י בבית משפט השלום לתעבורה בנתניה, כב' השופטת שירה בן שלמה, קבעה בהחלטה מנומקת "שעל התביעה להעמיד לעיון המבקשים את הניסויים אשר נעשו עם המכשיר בטרם הוכנס הוא לשירות המשטרה".

ראוי לציין, שהעיון בניסויים שנעשה על ידי כב' השופטת בן שלמה וכב' השופט הרטל היה אך ורק לצורך החלטתם בדבר הזכות של נאשם לעיין בחומר זה ללא כל התייחסות לניסויים אלו לגופו של עניין. כאמור, משטרת ישראל והתביעה סירבו לאפשר לנאשמים לעיין בניסויים ובמחקרים בטענה שהם אינם חומר חקירה. הניסויים והמחקרים לא הוגשו כראיה לבתי המשפט השונים ולא נשקלו על ידי בתי המשפט השונים לצורך הקביעה שנוצרה מעין "מסה קריטית" לאמינות מכשיר הממל"ז.

בבש"פ 2343/00 אביבה כהנא נ' מ"י, דינים עליון, כרך נז, 808 קבע כב' השופט חשין, שאמנם בעבר ניסויי הממל"ז היו חומר חקירה אולם בעקבות חזקת אמינות המכשיר על פי העיקרון של "המסה הקריטית", חדלו ניסויים אלו להיות חומר חקירה והיום אין זכות לעיין בהם.

לכאורה, החלטת כב' השופט חשין יוצרת מעגל קסמים. מחד גיסא, על פי החלטתו, בעבר טעו משטרת ישראל, התביעה ובית המשפט המחוזי בקביעתם שאין זכות עיון לנאשמים לעיין בניסויים. מאידך גיסא, על אף שלא ניתן לנאשמים לעיין בניסויים ובמחקרים שבידי משטרת ישראל ועל אף שהניסויים והמחקרים לא הוצגו כראיה בפני בתי המשפט השונים, אין עוד זכות לנאשמים לעיין בניסויים הואיל ובינתיים נקבעה חזקה של אמינות מכשיר הממל"ז.

יש בהחלטת כב' השופט חשין השלכות שניתן לסכם כלהלן:-

א.    אין זכות עיון לנאשם בניסויים שהוצגו בפניי וחומר זה אינו מהווה "חומר חקירה".

ב.    כיוצא מזה, בעקבות קביעת "חזקת אמינות" על פי עקרון "המסה הקריטית", למעשה, קיימת חסינות לצמיתות מפני עיון של נאשמים בניסויים אשר בידי משטרת ישראל.

ג.     חזקת האמינות על פי עקרון המסה הקריטית אינה רק מעבירה נטל הבאת הראיות על שכמי הנאשם אלא יש לראות בחזקת האמינות כמעין חזקה מוחלטת שאינה ניתנת היום לסתירה. מסקנה זו מתבקשת הואיל וגם אם משטרת ישראל לא חייבת היום להביא את הניסויים כחלק מראיות התביעה, אין כל סיבה הגיונית למנוע מנאשם להציג את הניסויים בפני מומחה מטעמו, אם אמנם נאשם רשאי לסתור את החזקה.

כאמור, לפני החלטת כבוד השופט חשין בעניין אביבה כהנא, מעולם לא הוצגו בפני בתי המשפט השונים בארץ, ראיות ממשיות ומוצקות בצורה של ניסויים ומחקרים, להוכחת אמינות מכשיר הממל"ז.

כפי שציינתי, בהעדר ניסויים להוכחת אמינות מכשיר הממל"ז, אין בראיות שהוגשו בעבר לבתי המשפט השונים בארץ או בפסיקה הקודמת, כדי להוות הוכחה מספקת לאמינות מכשיר הממל"ז על פי המבחנים החדשים.

האירוניה היא, שיש בניסויים ובמחקרים שהוצגו בפניי על פי סעיף 167 לחסד"פ לתמוך, בסייגים מגבילים, באמינות מכשיר הממל"ז. חרף האמור, על פי ההחלטה המחייבת של בית המשפט העליון באביבה כהנא, ספק אם ניסויים ומחקרים אלו מהווים חומר חקירה. למותר לציין, כי ברור מאליו שמה שאיננו חומר חקירה לעולם לא ישמש חומר ראיות.

לפי ראות עיני, הרקע להיווצרות מצב משונה זה הנו בניסיונות הבלתי נלאים והבלתי מוצדקים, של משטרת ישראל ושל התביעה להסתיר את הניסויים ואת המחקרים הנוגעים לאמינות הממל"ז הן מעיני נאשמים והן מעיני בתי המשפט השונים. אם כתוצאה מהאמור, נבצר מבית משפט זה לאשר את אמינות הממל"ז, כפוף לסייגים מסוימים, אין למאשימה אלא להלין על עצמה.

סיכומו של דבר:- הואיל ואין בראיות שהוגשו בעבר לבתי המשפט בארץ כדי להוות הוכחה מספקת לאמינות מכשיר הממל"ז על פי המבחנים החדשים והואיל ועל פי ההחלטה של כב' השופט חשין באביבה כהנא, ספק אם הניסויים והמחקרים שהוצגו בפניי על פי סעיף 167 לחסד"פ, מהווים חומר ראיות, עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט העליון, אין מנוס מלקבוע שהתביעה לא הוכיחה את אמינות הממל"ז על פי המבחנים החדשים. אי לזאת, יש לזכות את הנאשם.

6.    הניסויים והמחקרים לבדיקת אמינות הממל"ז:-

כאמור, בהתאם לסעיף 167 לחסד"פ, התביעה היתה אמורה למסור לבית המשפט את כל הניסויים והמחקרים שבידיה שנערכו לבחון את דיוק המדידה של הממל"ז.

בתאריך 11.7.01 נמסר לידי בית המשפט קלסר שאמור היה להכיל את החומר הנ "ל.

בשל חשיבות העניין ראיתי לנכון לציין את כל אחד מהמסמכים בנפרד יחד עם הערות בית המשפט.

א.    אישורי שימוש מכשיר הממל"ז במדינות שונות:-

החומר שנמסר לידי בית המשפט כלל בתוכו אישורים המאפשרים את השימוש במכשיר הממל"ז למדידת מהירות במדינות שונות:-

1)    אישור ממדינת פלורידה בארה"ב לשימוש בממל"ז. לא צורפו הקריטריונים לאישור וגם לא צורפו הניסויים על פיהם ניתן האישור.

2)    אישור לשימוש הממל"ז בשוויצריה. לא צורפו הניסויים על פיהם ניתן האישור.

3)    אישור השימוש של הממל"ז באנגליה. לא צורפו הקריטריונים לאישור או הניסויים שעל פיהם ניתן האישור.

4)    מכתב המודיע שמכשיר הממל"ז קיבל אישור לשימוש על ידי המשטרה הקנדית (R.C.M.P) אין בתיק הקריטריונים לאישור המכשיר וגם לא תוצאות הניסויים שערכו בקנדה.

5)    אישור שימוש הממל"ז באוסטריה. לא צורף תרגום. לא צורפו ניסויים.

6)    אישור מכון התקנים בארה"ב לממל"ז מ-1996. האישור על פי בדיקת תוצאות מעבדה של אוניברסיטת קליפורניה. תוצאות המעבדה לא כלולות בחומר. (על פי מידע באינטרנט, ולכן אין ביכולתי לדעת אם מידע זה נכון, הנני מבין שהניסויים האלו בוצעו בתנאים בלתי רגילים: נוספו מחזירי אור לכלי הרכב שנמדדו. בכל מקרה לא היו בניסויים אלו כדי לשכנע את השופט סטנטון במדינת ניו ג'רסי, שהורה כאמור על עריכת ניסויים מקיפים לבדיקת דיוק המדידה של הממל"ז ב- 1996 וב- 1997).

בנוסף, למרות קביעת קריטריון של סטייה מותרת בדיוק המדידה של ממל"ז – כגון לא יותר ממייל אחד מעל המהירות האמיתית ולא יותר משני מיילים פחות מהמהירות האמיתית, ב- Model Minimum Performance Specifications for Lidar Speed Measurement Devices

שהושלמו בסוף 1994 לבקשת ה- National Highway Traffic Safety Administration בארה"ב, (ראה אישור מכון התקנים בארה"ב) – יש לבחון גם את "רמת הביטחון" לגבי אותו קריטריון. כנראה, שעמידה בדרישה זו רק ב- 95% מהמקרים, יש בה כדי לעמוד בקריטריון שנקבע בארה"ב.

יתרה מזאת, חובה על בית המשפט לבחון את הדרך שעל פיה נערכו הניסויים בחו "ל שהיוו את היסוד למתן אישור השימוש, ואין לסמוך בצורה עיוורת וללא ביקורת, על אישור השימוש של המכשיר במדינה מסוימת. דוגמה טובה יש בניסויים שנערכו בגרמניה בהם כל המדידות נעשו מטווח מדידה קצר ולא מציאותי, בהתחשב במהירות האמיתית של הרכב הנמדד (פירוט בהמשך). בנוסף, יש חשיבות לבחון את מלוא הפרטים לגבי הדרכים והתנאים שעל פיהם נערכו הניסויים, כגון: אם המדידה נעשתה כשהמכשיר מוצב על חצובה או מוחזק בידי מפעיל. דבר זה, נחוץ, בין היתר, בעקבות הניסויים בשוודיה שבהם הוכחה השפעה אפשרית על מדידה באמצעות המפעיל (פירוט בהמשך).

לאור הממצאים האלה, אין לתת משקל ראייתי של ממש לאישורי השימוש במכשיר הממל"ז ממדינות מסוימות שצורפו, מבלי שצורפו לאישורים הללו גם הניסויים שהיוו את היסוד לאישורים האמורים.

ב.    הניסויים:-

בהחלטה אשר בה הורה השופט סטנטון מבית המשפט במדינת ניו ג'רסי בארה"ב למשרד התחבורה של מדינת ניו ג'רסי ולמשטרת התנועה של ניו ג'רסי לערוך ניסויים לבדיקת אמינות הממל"ז, ציין השופט דרישות מסוימות לעריכת ניסויים לבדיקת אמינות הממל"ז:-

"In principle it should be relatively easy to design performance tests which would let independent observers know how accurate the detector device truly is. The tests would have to include vehicles of varying sizes and shapes. They would have to be conducted under various conditions of traffic flow along actual highways and roads. They would have to be conducted at different times of the day under varying climatic conditions. They would have to involve target vehicles whose speed was reliably established or through simultaneous measurement of its speed by a reliable device other than the laser speed detector. The test data would have to be accurately recorded and reproduced for examination, analysis and replication by other persons and agencies. The factors that I have mentioned are illustrative, not exhaustive. Absent this kind of testing, I do not see how we can have any real confidence that the detector is sufficiently accurate"."

עקרונית, צריך להיות קל יחסית לתכנן ניסויים לבחינת תפקוד המכשיר, שהיו מאפשרים לגורם צד ג', ללמוד את יכולת דיוק המדידה האמיתי של המכשיר. על הניסויים לכלול כלי רכב במגוון גדלים וצורות. יש לערוך את הניסויים בתנאים של זרימות תנועה שונות ועל כבישים וברחובות אמיתיים. יש לערוך את הניסויים בזמנים שונים ובתנאי אקלים שונים. יש לערוך את הניסויים במצב שניתן לדעת בוודאות את מהירות רכב המטרה או לעשות מדידה סימולטנית של מהירות רכב המטרה על ידי מכשיר מדידה אמין בנוסף לממל"ז. את תוצאות הניסויים יש לרשום במדויק ובדרך המאפשרת את בדיקתן, את ניתוחן ואת שחזורן על ידי אנשים וגורמים אחרים. דברים אלו שאזכרתי הם אך ורק לצורך ההדגמה והם אינם ממצים. בהעדר ניסויים כאלו, אינני רואה כיצד ניתן להיות בטוח שהמכשיר מדויק דיו."

בעניין החשיבות בקביעת סטיית דיוק המכשיר קבע:

"If police officers and municipal court judges do not have a good handle on the range of the accuracy of the detector, it becomes difficult to enforce speeding laws in a way which is predictable, uniform and fair. I do not think it would be necessary to have a range as tight as the plus one mile minus two mile range of the Model Minimum Performance Specifications. Perhaps a range as wide as plus or minus five miles would be sufficient. We do need to know what the range is."

"אם אנשי משטרה ושופטים אינם יודעים את טווח הדיוק במדידה של המכשיר, קשה לאכוף את החוקים האוסרים על נהיגה במהירות מעל למותר בדרך צפויה, אחידה והוגנת. אינני חושב שיש צורך לקבוע את טווח הדיוק במדידה למייל אחד מעל למהירות האמיתית או שני מייל מתחת למהירות האמיתית כפי שנקבע בקריטריונים לדוגמה של תנאי תפקוד מינימליים של הממל"ז. ייתכן שדי בטווח של 5+/- מייל. אולם, אנו חייבים לדעת מהו טווח הדיוק של המכשיר."

(תרגום חופשי שלי ד.פ.)

יש בדברי השופט סטנטון כדי להדגיש, כפי שיפורט להלן, שבנוסף לאי עריכת נוהל קבלת מכשיר וקביעת קריטריונים מסודרים מראש, משטרת ישראל לא ערכה לפני כניסת מכשיר הממל"ז לפעולה ניסויים שיכולים להיחשב כניסויים מקיפים וממשיים לבדיקת דיוק המדידה של הממל"ז.

מעבר לאמור, ציטטתי את דברי השופט סטנטון, הואיל ויש בהם כדי להבליט שהשאלה העיקרית בקביעת אמינות מכשיר הממל"ז היא קביעת סטיית הדיוק של המכשיר בעת המדידה. אקדים ואומר, שברור מהניסויים ומהמחקרים שהוצגו בפני בית המשפט שיש התאמה בין המהירות שתופיע על צג הממל"ז בעקבות מדידת מהירות רכב לבין המהירות האמיתית של הרכב. ניתן לקבוע בוודאות, למשל, שנהג הנוסע ב-90 קמ"ש לעולם לא יימדד באמצעות מכשיר הממל"ז כאילו נוסע ב -140 קמ"ש. הנאשמים הרבים המודים בפה מלא יום-יום בבתי משפט שונים בארץ שאמנם נסעו מעל המהירות המותרת, כפי שנמדדו נוסעים על ידי הממל"ז, מהווים אישור נוסף ומשכנע לאמור.

אולם, שאלה אחרת היא אם, למשל, נהג הנוסע 130 קמ"ש עשוי להימדד באמצעות הממל"ז נוסע ב-135 קמ"ש. על שאלה זו, על פי הניסויים והמחקרים, יש לענות בחיוב. אין זה דבר בעלמא. בדוגמה שלנו, בשל אי דיוק במדידה של הממל"ז, הנהג יקבל הזמנה לדין להופיע בבית המשפט, על כל ההשלכות בדבר, במקום שיוטל עליו קנס שאותו יצטרך לשלם תוך 90 יום.

להלן רשימת כל הניסויים שהוצגו בפניי יחד עם הערות בית המשפט לגביהם:-

א)    צורפו שני מחקרים שנערכו על ידי משרד התחבורה של ניו ג'רסי ב-1996 ו-1997

ניסויים אלו נערכו עד למרחק של 1000 רגל (304.8 מטר) ולכן אין בכוחם לתמוך בהפעלת הממל"ז למרחק של 600 מטר, כפי שהוא הופעל היום על ידי משטרת ישראל. כאמור, על פי ניסויים אלו, השופט סטנטון הגביל את השימוש בממל"ז במדינת ניו ג'רסי לטווח מקסימאלי של 1000 רגל. על פי תוצאות הניסויים יש סטייה בדיוק המכשיר ביותר מ-1 מייל מעל המהירות האמיתית ב "פחות" מאחוז אחד מהמדידות.

כל מבחני המהירות נערכו מטווחי מדידה של פחות מ-118 מטר, דבר שאינו משקף תנאים מציאותיים להפעלת המכשיר. לדוגמה, נמדד רכב הנוסע במהירות של 183 קמ"ש ממרחק של 113.4 מטר. ניסויים אלו חשובים בעיקר כדי להדגיש שאין די בלהתייחס לתוצאות, אלא יש צורך גם לבחון את הדרכים והקריטריונים שעל פיהם נערכו הניסויים.

ג)    מחקר מסחרי של COMMERCIAL-IN-CONFIDENCE :-מחקר אחר שצורף לניסויים ושכנראה נערך על ידי חברה מסחרית לעריכת דו"חות מסוגים אלו (COMMERCIAL-IN-CONFIDENCE) במקרה זה לכאורה לחברה אנגלית בשם – ..Tele Traffic UK Ltd החברה שערכה את המחקר פשוט אימצה את הניסויים הגרמנים הנ"ל לגבי דיוק המדידה של המכשיר מבלי לערוך ניסויים נוספים בעצמה.

ד)    הניסויים השוודים – -: Swedish National Testing and Research Institute הניסויים מאשרים שבתזוזה אחידה ומכוונת ניתן למפעיל הממל"ז להוסיף עד 2 קמ"ש למהירות הנמדדת על ידי המכשיר. בשל חשיבות העניין הנני מביא את הקטע הרלבנטי במלואו. הקטע תורגם משוודית לאנגלית וצורף למסמך הכתוב בשוודית:-

Unstable laser operator 6.3.3" During normal use an unstable operator has a result that the measurement is rejected and an error message shown. If the operator deliberately moves with an even speed during the measurement forwards or backwards, the measurement may be affected. To affect the true speed by 1 km/h the operator must move the laser instrument at least cm with an even speed. For 2 km/h you must move the instrument at 8 least 16 cm."

"בשימוש רגיל, אם המפעיל אינו יציב, אין מדידה ועל הצג יופיע " ."error אולם, אם המפעיל במתכוון, בעת המדידה, מזיז את המכשיר קדימה או אחורה, בקצב אחיד, ייתכן שתהיה השפעה על המדידה. כדי להוסיף למהירות האמיתית קמ"ש אחד יש צורך להזיז את המכשיר לפחות 8 ס"מ בקצב אחיד. כדי להוסיף 2 קמ"ש יש להזיז את המכשיר לפחות 16 ס"מ."

(תרגום שלי ד.פ.).

במילים אחרות, הניסויים השוודים מאשרים את התופעה של ה"קיר הנוסע".

דהיינו, בפעולה מכוונת של המפעיל ניתן להוסיף למהירות המופיעה על צג הממל"ז מעל למהירות האמיתית של הרכב הנמדד. הואיל ואין לשלול שהסטיות בדיוק המכשיר בניסויים האחרים נתקבלו בשעה שהמכשיר הוצב על חצובה בעת הניסוי, יש לראות בסטייה של עד 2 קמ"ש לפי הניסויים השוודים כסטייה אפשרית נוספת, בנוסף לסטיות בדיוק-המדידה שנתקבלו בניסויים האחרים.

יודגש, שחרף קיום הניסויים השוודים בידי המשטרה, התביעה טענה בפני בית משפט זה בעבר הלא רחוק שאין יסוד לתופעה זו.

מרחק המדידה של הניסויים שנערכו בשוודיה איננו ברור. על פי המסמכים, מידת הסטייה המותרת בשוודיה גבוהה מהסטייה בדיוק שנקבעה על ידי היצרן. המכשיר עמד בדרישות השוודיות.

ניסויים שנערכו על יד פרופסור פישר מאוניברסיטת מישיגן: בין היתר, החוקר ביקש לקבוע את האמינות של דרכים שונות למדידת מהירות, ולהשוות בניהן, לצורך פיתוח פרוטוקולים מתאימים למדידת דיוק של מכשירים המודדים מהירות באמצעות לייזר. לכן, חרף עוביו של המחקר, רק 33 מדידות מתייחסות למדידה באמצעות ממל"ז לרכב מתקרב. מבין הניסויים המעטים האלה נמצאו מספר מקרים של סטייה מעל 1 מייל לשעה.

ו)     מחקר אחר של ניסויים שנערכו על ידי פרופסור פישר מ-:1991

חלק ניכר מהניסויים בוצעו בתנאי מעבדה. בניסויים בתנאי שדה, קבע פרופסור פישר שהמכשיר עומד בסטייה של 1+/- מייל לשעה. אך, לאור ניסויים אחרים שנערכו מאז, ידוע היום שקביעה זו (1+/- מייל) איננה נכונה. כל הניסויים בתנאי שדה בוצעו מ-50 רגל (15.24 מטרים) עד 500 רגל (152.4 מטרים) בלבד.

החוקר מסיק במחקר שכדי לקבל תוצאות מדויקות יש לבצע את המדידות באמצעות ממל"ז בין 600 – 50 רגל (מ-15.24 מטרים 182.88 מטרים).

ז)    הניסויים שנערכו על ידי רפ"ק בן יאיר בתאריך 13.7.93 ושכבר התייחסתי אליהם:-

תיאום כמעט בלתי אפשרי בשלושים מדידות (רכב מתקרב ורכב מתרחק מעל גשר) בתוצאות שנתקבלו בין הממל"ז לבין ה- ,-Kr11 ואילו לשש עשרה מדידות שנערכו באותו יום (רכב מתקרב ורכב מתרחק מצד הדרך) לא היה תיאום ואף ניתן הסבר בסוף הניסויים לתופעה זו של חוסר תיאום.

במקרה אחד הממל"ז מודד מהירות שהיא גבוהה ב-4 אחוזים מהמהירות שנמדדה ע "י המכשיר -Kr.11 במקרה אחר אין כל יחס סביר בין המהירות המיועדת של רכב המטרה לבין המהירות הנמדדת באמצעות המכשירים. בשום מדידה אין ציון של מרחק המדידה.

אין סיכום תוצאות הסטייה בין המכשירים במדידת המהירות.

ח)   ניסוי מדידת מרחק באמצעות הממל"ז מתאריך 21.7.93 (ראה התייחסות לעיל) :-

ב-45 מדידות מ-15 מרחקים שונים אין אפילו מקרה אחד של סטייה מהמרחק על אף שגם לפי היצרן וגם לפי ניסויים שנערכו במקומות אחרים יש סטייה מקובלת כאמור (ראה הניסויים השוודים). קבלת סטייה אף מקובלת בעת בדיקת כיול.

בהעדר הסבר, התוצאות הרשומות, אינן אלא מעוררות תמיהה.

ט)    ניסויים שנערכו על ידי רפ"ק בן יאיר ב-20.7.93 שמטרתם המוצהרת להשוות בין מדידות של ,-Kr11 של ,F6 וממל"ז:-

מדובר ב-30 מדידות, אולם רק 7 מדידות של רכב מתקרב. באחת המדידות של רכב מתקרב, הממל"ז מודד מהירות הגבוהה ב-4 קמ"ש יותר מהמהירות שנמדדה על ידי ה- 6 Fאין רישום של מרחקי מדידה. אין סיכום תוצאות הסטייה בין המכשירים במדידת מהירות.

י)     ניסויים שנערכו על ידי רפ"ק בן יאיר בתאריך 22.7.93 שמבקש להשוות בין מדידות של ,-Kr11 של F6 וממל"ז:-

נערכו 53 מדידות אך בשל תקלות, ב-20 מקרים לא התקבלו תוצאות המאפשרות השוואה בין כל שלושת המכשירים. על אף שמדובר במהירויות נמוכות יחסית, בשני מקרים הממל"ז מודד מהירות ב-3 קמ"ש גבוהה יותר מתוצאת המדידה של אחד המכשירים האחרים (יותר מארבעה אחוז בכל מקרה). ב-20 ניסיונות הממל"ז הופעל מבעד שמשת הרכב (במחקר מ-1991 של פרופסור פישר הנ"ל קובע שהפעלת הממל"ז בתוך רכב מבעד שמשה או חלון מפחית את טווח הפעולה של המכשיר).

יא)   ניסויים שנערכו על יד רפ"ק בן יאיר בתאריך -:28.7.93

1)    ניסוי המבקש להשוות בין מדידות של Kr11, F6 וממל"ז: אין רישום של מרחקי מדידה. אין סיכום של תוצאות הסטייה בין המכשירים במדידת מהירות. הניסויים נערכו סמוך לתחנת טרנספורמציה. אם המטרה היתה לבדוק ההשפעה האלקטרומגנטית על מכשיר הממל"ז השיטה שנבחרה תמוהה הואיל וידוע שיש השפעה של טרנספורמטור על שני המכשירים האחרים.

בניסוי הראשון נעשו 8 מדידות בלבד, כולם על אופנוע, כל פעם בנסיעה של 10 קמ"ש גבוהה יותר החל מ-30 קמ"ש. במקרה אחד הממל"ז לא מדד. במקרה אחד הן הממל"ז והן ה- F6 הראו תוצאה של 6 קמ"ש יותר מה- -Kr11 ו-4 קמ"ש מעל המהירות המיועדת.

2)    אותו ניסוי באותו מקום בסמוך לטרנספורמטור עם אותם שלושה מכשירי המדידה:

הפעם מדידות של רכב אקראי חולף. אין רישום של מרחקי מדידה. אין סיכום של תוצאות הסטייה בין המכשירים במדידת המהירות. בוצעו 12 מדידות, בשלושה מקרים אין מדידה של ה- -Kr.11 במקרה אחד של מדידת רכב פרטי, הממל"ז מדד מהירות גבוהה ב-3 קמ"ש מהמהירות שנמדדה באמצעות ה- F6.

3)    מדידת כלי רכב החולפים באקראי עם אותם שלושה מכשירי מדידה במקום אחר (אין אזכור לגבי טרנספורמטור):

אין רישום של מרחקי המדידה. אין סיכום של תוצאות הסטייה בין המכשירים במדידה מהירות. בוצעו 26 מדידות. בשלושה מקרים אין מדידה של ה- -Kr.11 במקרה אחד הממל"ז מודד רכב סובארו ב-4 קמ"ש מעל המהירות שנמדדה באמצעות מכשיר ה- F6.

4)    מדידת כלי רכב החולפים באקראי עם אותם שלושת מכשירי מדידה במקום אחר (אין אזכור לגבי טרנספורמטור):

אין רישום של מרחקי מדידה. אין סיכום של תוצאות הסטייה בין המכשירים במדידת המהירות. בוצעו 19 מדידות. בארבעה מקרים אין מדידה של ה- -Kr.11 במקרה אחד הממל"ז מדד מהירות ב-3 קמ"ש שהיא גבוהה מהמהירות שנמדדה באמצעות ה- Kr11-(76 קמ"ש לעומת 73 קמ"ש, רכב סמי טריילר). במקרה אחר הממל"ז מדד מהירות ב -3 קמ"ש גבוהה יותר מהמהירות שנמדדה באמצעות ה- F6 69 קמ"ש לעומת 66 קמ"ש, רכב מונית).

הניסויים בוצעו בצורה השוואתית בין מכשיר ממל"ז, לבין מכשיר -Kr11 ו .F6 מטרת הניסויים לבחון אם על תוצאות המדידה יש השפעה של אורות דרך ברכב בתנועה. בוצעו 16 מדידות. המסקנה שאין השפעה של אורות גבוהים על טווח הממל"ז או דיוק מדידת המהירות באמצעות ממל"ז. תוצאות אלו תואמות את הנאמר בניסויים בשוודיה, אשר גם הם קבעו מסקנה דומה. יחד עם זאת, צוין בדו"ח השוודי שבמקרים מסוימים קשה יותר לקבל תוצאות מדידת מהירות אם הממל"ז מכוון לכיוון אורות הדרך.

"Measurements against lighted high beams do not result in faulty measurement values. In certain cases it is more difficult to obtain an approved measurement if the laser is aimed at the highbeam."

במדידה אחת מדד הממל"ז מהירות גבוהה ב-3 קמ"ש מה- F6 ובמקרה אחר מדד 5 קמ"ש גבוהה יותר מה- .F6 מדידה אחרונה זו צוינה בדו"ח הניסויים כ"מדידה חריגה". שוב מסביר רפ"ק בן יאיר בדו"ח שהסטיות בתוצאות המדידות נובעות מחוסר אפשרות תיאום בעת המדידות של המכשירים השונים וחוסר אפשרות לנהג רכב המדידה לנהוג במהירות קבועה. כפי שכבר ציינתי, יש בהסברים אלו רק לשלול את הערך המדעי של הניסויים.

יג)    ניסויים שנערכו על ידי רפ"ק בן יאיר בתאריך 4.3.96:

הניסויים בוצעו בצורה השוואתית בין ממל"ז, -Kr11 ופסי הדריכה. המדידות נעשו באזורים שונים של הרכב. בוצעו 61 מדידות. בטור המיועד למהירות שנמדדה ע"י פסי דריכה יש 9 מדידות בלבד. בנספח לדו"ח צויין שחלק מהמהירויות נמדדו גם במכשיר -Kr11 וגם באמצעות ממא"ל מסוג Hawk ואילו מדידות אחרות בוצעו רק באמצעות הממא"ל מסוג .Hawk אין זה ברור על פי הרישום של הניסויים, אם מדידה מסוימת בוצעה במכשיר ה – -Kr11 או אם בוצעה במכשיר ממא"ל .Hawk יצויין שלמיטב הבנתי הממא"ל מסוג Hawk לא היה בשימוש קבוע במשטרת ישראל, לא בהווה ולא בעבר. אי לזאת, אין לראות בו כמכשיר השוואתי אמין. אין סיכום של התוצאות. בניסוי מס' 53 למרכז הרכב, הממל"ז מדד מהירות ב-4 קמ"ש גבוהה מהמהירות על פי פסי הדריכה ו-5 קמ"ש מעל המהירות שנמדדה באמצעות המכשיר האחר (ה- -Kr11 או ה- Hawk) בשני מקרים אחרים הראה הממל"ז תוצאה גבוהה ב-3 קמ"ש מזו של המכשיר ההשוואתי.

יד)   ניסוי השוואתי מדצמבר 1996 שנערך ע"י רפ"ק בן יאיר:

המכשירים בניסוי היו ה- Corvit מכשיר לא בשימוש של משטרת ישראל, בדו"ח גם רשום המכשיר בשם ,Corvut (ראה הערתי לעיל לגבי שימוש במכשיר השוואתי שהוא בעצמו לא נקבע כאמין): ה – ;F6 ה- -Kr11 והממל"ז. בחלק הראשון של הניסויים בוצעו 8 מדידות בלבד. רק בשתיים מהמדידות השתתפו כל המכשירים. הממל"ז ביצע את כל המדידות לגבי רכב מתרחק מטווחי מדידה קרובים של 71 – 41 מטרים. תנאים אלו אינם תואמים תנאי הפעלת הממל"ז במציאות היום-יומית.

בחלק השני של הניסויים בוצעו 10 מדידות בלבד של רכב מתקרב. בשתיים מן המדידות לא מדד מכשיר ה- .F6 במקרה אחד הממל"ז מדד מהירות ב-4 קמ"ש גבוהה יותר ממדידת ה- .F6 אין סיכום השוואתי של תוצאות הסטייה של המכשירים השונים במדידת המהירות.

טו)   דו"ח הערכת תפקוד מכשיר מד מהירות:

הדו"ח מסכם חלק מהניסויים שנערכו בחו"ל. משום מה, אין אזכור וסיכום של הניסויים השוודים הכוללים את התופעה של הוספה של עד 2 קמ"ש למהירות האמיתית של רכב בתזוזה מכוונת בקצב אחיד של המכשיר בעת המדידה. לא ברור באיזו נסיבות דווקא ניסויים אלו לא צורפו לחומר שהועבר למכון התקנים על ידי משטרת ישראל ואם הניסויים השוודים כן צורפו, מה אם כן הסיבה שעורך הדו"ח בחר להתעלם דווקא מניסויים אלו.

ניכר על פניו, שעורך חוות הדעת, שלא הוזמן אגב להעיד בשום בית משפט, מתייחס אך ורק לתוצאות שהתקבלו ללא כל ביקורת עניינית לדרך שנערכו הניסויים. כך למשל, אין פירוט או התייחסות שונה לתוצאות ניסויים שנערכו:

א)    בתנאי מעבדה

ב)    בתנאי שדה

ג)     כשמכשיר הממל"ז מוצב על חצובה

ד)    כשהמכשיר מוחזק בידי המפעיל.

דוגמה בולטת ביותר מצוינת בסעיף 5.1 לחוות דעתו "ניתוח שגיאות המכשיר שגיאות שיטתיות" בו עורך הדו"ח מציין "בבדיקות שבוצעו בגרמניה ב-233 מדידות, המכשיר עמד בדרישות ב-232 מדידות וחרג (2.18 קמ"ש) רק במדידה אחת." אולם עורך חוות הדעת אינו מציין שבכל הניסויים הגרמנים אליהם התייחס, נמדד כלי הרכב ממרחק לא מציאותי ולא מעשי של עד מרחק מקסימאלי של עד 117 מטר.

מכון התקנים ערך סדרת ניסויים משלו. לכאורה, הצורך בניסויים נוספים מעיד שאין בניסויים שנערכו בארץ על ידי משטרת ישראל כדי לשמש ניסויים מקיפים.

יחד עם זאת, ספק אם די היו בניסויים הנוספים כדי לבחון ו/או לאשר את הסטייה בדיוק המדידה של המכשיר על פי הניסויים שצורפו מבחינת סטטיסטית. למשל, אם חסרה אינפורמציה באשר למדידות ממרחקים מעל 300 מטר, או-אז האם תוספת של מדידות בודדות בלבד יכולה להועיל? במסקנות של הדו"ח נרשם שהיה צורך בבדיקות במצבים שונים "כדי להשלים את האינפורמציה שהתקבלה מחו"ל."

אם כן, המסקנה המתבקשת היא שגם הניסויים שנערכו בחו"ל והוצגו, אינם שלמים בעיני מכון התקנים.

נערכו שלוש סדרות של ניסויים במכון. בהעדר הסברים מתאימים, אין בית המשפט הזה יכול להבין כיצד יש בניסויים אלו לסייע להשלמת המידע החסר בניסויים האחרים. הסדרה הראשונה של הניסויים נערכה, כמו הניסויים של הגרמנים, ממרחק של 100 מטר. למותר לציין, שאין כל תועלת לבחון אם הממל"ז יכול למדוד רכב הנוסע ב-135 קמ"ש ממרחק של 100 מטר, הואיל ואין סיכוי סביר שהמפעיל היה מצליח למדוד את הרכב, להניח את הממל"ז, לצאת לכביש ולסמן לרכב לעצור בתוך פחות מ-3 שניות.

בסדרה אחרת של ניסויים נמדדו כלי רכב ממרחק של 585 מטר. אולם, הואיל ובוצעו רק 11 ניסויים, ספק אם ניתן לקבוע מסקנות סטטיסטיות מכמות כה קטנה של ניסויים.

מגרעות נוספות של הניסויים של מכון התקנים (בהנחה שהם היו נחוצים בהעדר ניסויים מקיפים של משטרת ישראל או בהנחה שהם נחוצים להשלמת הניסויים מחו "ל): בכל הניסויים השתמשו ברכב מאותו סוג, באותו קטע כביש וללא תנועה זורמת. אין ציון של זמני הבדיקה ויש להניח שכל הניסויים של המכון נערכו באור יום.

יצוין, שאין בניסויים שבוצעו בשיטת מדידת מרחק/זמן לעלות או להוריד הואיל ושיטת מדידה זו אינה בשימוש.

"ביותר מ95% מהמדידות עמד המכשיר בדרגת הדיוק המוצהרת (2+/- קמ"ש). שגיאת המכשיר היתה גדולה מ-2+ קמ"ש בפחות מ1% מהמדידות. רק במדידה אחת (בארה "ב) המכשיר הראה תוצאה גדולה יותר מ-5 קמ"ש ממכשיר האב.

המסקנות מתבססות על ביצוע כ-2000 מדידות."

במילים אחרות, מכון התקנים קובע במפורש ובדרך שאינה משתמעת לשני פנים, שמכשיר הממל"ז אינו עומד בסטיית הדיוק שנקבעה על ידי היצרן כמעט בחמישה אחוזים מהמקרים. ב"פחות" מאחוז אחד, סטיית הדיוק במדידה של הממל"ז מוסיפה למהירות האמיתית של הרכב הנמדד מעל לסטייה שנקבעה על ידי היצרן.

על פי סיכום יבש של תוצאות הניסויים שהיו לפני המכון, קביעה זו שהיא חמורה כשלעצמה, מובאת ללא ביקורת עניינית לגבי דרך הניסויים ולגבי שיטתם ומבלי שהיו לפני המכון הניסויים השוודים המעידים על האפשרות של תוספת מכוונת של המפעיל למהירות הנמדדת. אין כל ניסיון לתרגם אותה סטייה כאחוז של המהירות האמיתית של הרכב וברור שלא הופעל שיקול דעת לגבי תוצאות המדידות השונות והמשונות של הניסויים של רפ"ק בן יאיר.

המכון גם קובע ש"הביצועים הנ"ל נכונים עבור כל הטווחים השונים שבהם המכשיר מופעל (בוצעו בדיקות עד 600 מטר)." בהקשר זה, עם כל הכבוד ל-11 המדידות שנמדדו במכון התקנים מעל 300 מטר,על פי הניסויים שעליהם מסתמך עורך הדו"ח, לא מצאתי כל יסוד לטענה זו. אפכא מסתברא.

יז)    ניסויים שנערכו במסגרת תיק 837664/95 בהשוואה בין ממל"ז:-Kr11

1.    בוצעו 17 מדידות של רכב בודד. רק בחלק מהניסויים נרשם טווח המדידה.

הסטייה הגדולה ביותר היתה של 2 קמ"ש מעל המהירות של המכשיר ההשוואתי במקרה אחד.

2.    בוצעו 5 ניסויים של רכב נוסף במקביל לרכב המטרה. בשניים מהמקרים נרשמו טווח המדידה. במקרה אחד הממל"ז מדד סטייה של 2 קמ"ש מעל למהירות שנמדד על ידי המכשיר השני.

3.    ניסוי הסטת קרן מרכב לרכב. התקבלו קריאות שגויות כנדרש.

4.    מדידה אחת של רכב מתרחק. הממל"ז מדד ב-2 קמ"ש מעל למהירות של המכשיר ההשוואתי.

5.    מדידה של שני כלי רכב בשיירה כשרכב המטרה שני. בוצעו 6 ניסויים. בשום מדידה הממל"ז לא מדד מהירות גבוהה יותר ממהירות מכשיר ה- -Kr.11

6.    הסטת קרן הלייזר מלוחית הרישוי לשמשת הרכב ובחזרה. התקבלה שגיאה בכל מקרה.

בשתי מדידות שבוצעו מבלי להסיט את הקרן המהירות שנמדדה בממל"ז, לא עלתה על מהירות המכשיר ההשוואתי.

7.    ניסוי לבחון הפרעת מכשירי קשר. ב-3 המדידות התקבלו מדידות זהות בין המכשירים, דהיינו, לא היתה השפעה.

8.    ניסוי נוסף לבחון השפעת מכשיר קשר. ב-3 המדידות התקבלו תוצאות זהות בין המכשירים, דהיינו, לא היתה השפעה.

10.  ניסוי בקרבת עמוד חשמל עם קו מטח גבוה. כל המדידות הראו תוצאות זהות בין שני המכשירים.

11.  בשלוש מדידות אחרות שבוצעו במהלך הניסויים התקבלו תוצאות זהות.

הואיל והממל"ז מודד בטווח הסטייה של 2+/- קמ"ש ב-95 אחוז מהמקרים, אין דבר יוצא דופן שבכמות כזו של מדידות שכל המדידות היו בגדר הסטייה. מניסויים אלו עולה כי בקלות רבה אפשר היה ליצור תיאום בין שני המכשירים, ואף על פי כן בניסויים של רפ"ק בן יאיר שבהם מופיעים סטיות של ממש במדידות בין המכשירים, הוא מוסיף הערה שהסטייה נובעת מחוסר אפשרות בסנכרון ומנהיגה במהירות קבועה.

ג.     סיכום הניסויים:-

א)    מכשיר הממל"ז אינו עומד בסטיית הדיוק בעת המדידה כפי שנקבעה על ידי היצרן וכפי שנטען בפני בתי המשפט השונים על ידי המאשימה ומשטרת ישראל.

ב)    ב"פחות מאחוז אחד" מכשיר הממל"ז מוסיף למהירות האמיתית של רכב הנמדד עד חמישה קמ"ש.

ג)    במקרה אחד מבין אלפיים ניסויים אף הוסיף מכשיר הממל"ז מעל חמישה קמ "ש למהירות האמיתית לרכב הנמדד.

ד)    הניסויים בשוודיה מוכיחים שעל ידי פעולה מכוונת של המפעיל בעת המדידה אפשר להוסיף למהירות האמיתית של רכב הנמדד. הניסויים מתייחסים לתוספת של עד 2 קמ"ש. בהעדר מידע לגבי הדרך אשר בה נערכו הניסויים האחרים במדינות האחרות, דהיינו אם בעת הניסויים האחרים בהן נמצאו סטייה בדיוק המדידה, הממל"ז הוצב על חצובה להבדיל מהחזקתו על ידי המפעיל, יש לראות באפשרות להוסיף למהירות האמיתית של כלי רכב על ידי פעולה מכוונת של המפעיל, כסטייה נוספת לסטייה בדיוק המכשיר שנמצאה בניסויים האחרים.

ה)   מרחק המדידה של מכשיר הממל"ז על פי הניסויים במדינות בחו"ל (ראה גם החלטה של השופט סטנטון לעיל) הינו עד 1000 רגל (304.8 מטר). אין בניסויים שהוצגו בפניי לתמוך ממש בשימוש המכשיר על ידי משטרת ישראל לטווח של 600 מטר.

7.    השלכות אי עמידת הממל"ז בדיוק המדידה של היצרן:-

יש באי עמידת המכשיר בתקן הסטייה של 2+/- קמ"ש שנקבע על ידי היצרן, השלכות מרחיקות לכת על נאשמים בעבירות של מהירות שנמדדה באמצעות ממל"ז.

אין זה מן הראוי ואין זה צודק להסתפק בתוצאות המדידה של מכשיר הממל"ז להרשעת אדם בפלילים אם המדידה משקפת את המהירות האמיתית של הרכב הנמדד רק ב95% מהמקרים ואף ב-99.5 אחוז מהמקרים. יש לקבוע טווח סטייה למכשיר שיש בו כדי להוריד את החשש של עשיית אי צדק לנהגים, פחות או יותר לאפס, דהיינו להגיע לוודאות, תיאורטית, של 100 אחוז. (למען הסר ספק, בעניין זה אין כל נפקא מינה מבחינתי מה נעשה או מקובל במדינות אחרות). האפשרות שבקביעת טווח סטייה רחבה יותר למכשיר, נהגים מסוימים יכולים לנהוג קילומטרים בודדים יותר מהר מבלי להיענש, הינה שקולה כנגד האלטרנטיבה האחרת והחמורה יותר שנהג, בשל טעות בדיוק המדידה של הממל"ז לגבי המהירות האמיתית, יקבל דו"ח ללא עוול בכפו או יוטל עליו עונש חמור יותר מהעונש הראוי בגלל המהירות האמיתית שנסע בה.

הואיל והספק לעולם פועל לטובת הנאשם, הלכה פסוקה היא, שתמיד יש לקזז את הסטייה בדיוק המכשיר לטובת הנהג [ראה למשל ע"פ (ת"א) 1279/91 ארז שלמון -נ'-מ"י פ"ד (תעבורה) ב', חוב 4, עמ' 3].

בהתאם לאמור, במהלך השנים, מאז כניסת המכשיר לשימוש, משטרת ישראל קיזזה שני קמ"ש מהמהירות שהופיע על צג הממל"ז.

החשיבות בקיזוז האמור הינה הן לגבי השאלה אם נהג עבר את סף האכיפה לקבלת דו"ח והן לגבי העונש שצפוי לנהג העבריין.

על פי החוק במדינת ישראל, נהג הנוהג עד 20 קמ"ש מעל המהירות המותרת בשטח עירוני או עד 25 קמ"ש בשטח בין – עירוני (עד 5.12.96 עד 30 קמ"ש מעל למהירות המותרת בשטח בין עירוני), צפוי לעונש ברירת משפט של 270 ש"ח.

נהג הנוהג בין 30 – 21 קמ"ש מעל למהירות המותרת בשטח עירוני או 40 – 26 קמ"ש בשטח בין עירוני צפוי לעונש ברירת משפט של 750 ש"ח.

מעל למהירויות שנקבעו כברירת משפט בשטח עירוני או בשטח בין – עירוני, יקבל העבריין בעבירת מהירות דו"ח הזמנה לדין להופיע בבית המשפט. עבירת הזמנה לדין של עבירת מהירות הינה עבירה של התוספת הרביעית המעניק סמכות לקצין משטרה לפסול רשיון הנהיגה של הנהג עד 30 יום. מהירות מעל לברירת משפט הינה גם עבירה של התוספת השנייה המפעילה תנאי תלוי ועומד של פסילת רשיון נהיגה.

הנהגים נפגעו בשל אי עמידת מכשיר הממל"ז בסטיית הדיוק שנקבעה על ידי היצרן הואיל ו:-

א)    קיבלו דו"חות לשלם סך של 270 ש"ח בגלל סף אכיפה נמוך מדי (גם לנהג זהיר וערני יש בעיה לנהוג במהירות קבועה. בנוסף לכך, יש אי דיוק במד האוץ [ספידומטר] של הרכב). אי לזאת מקובל לקבוע בארץ סף אכיפה של 11 קמ"ש.

הואיל וכך, משטרת ישראל נוהגת לרשום דו"חות בשל נהיגה של 101 קמ"ש במקום שבו מותרת מהירות של 90 קמ"ש בלבד.

ב)    קיבלו דו"חות לשלם 750 ש"ח במקום שהיו צריכים לקבל דו"חות של 270 ש"ח.

ג)    קיבלו דו"חות הזמנה לדין ונפסל רשיון הנהיגה שלהם בפסילה מנהלית או בשל הפעלת תנאי במקום לקבל קנסות של 750 ש"ח.

גם אם הסטייה של הוספת יותר מחמישה קמ"ש למהירות האמיתית היא רק ביחס של 1:2000, עדיין היא פוגעת בעשרות נהגים, מאחר שכמות הדו"חות גבוהה מאוד.

8.    התנהגות משטרת ישראל וגורמי התביעה השונים בשאלת אמינות מכשיר הממל"ז:- הפגיעה האמורה בנהגים היתה נמנעת אילו בחרה משטרת ישראל, כולל התביעה, לנהוג בדרך אחרת בקבלת מכשיר הממל"ז לשימוש ובהוכחת אמינותו בבית המשפט.

ב)    משטרת ישראל ידעה או לפחות היתה חייבת לדעת על פי הניסויים שנערכו בחו "ל שמכשיר הממל"ז אינו עומד בסטיית דיוק המכשיר של היצרן.

ג)    משטרת ישראל ידעה או היתה חייבת לדעת שלא נערכו ניסויים יסודיים ומקיפים לדיוק הממל"ז בהפעלתו ממרחק של עד 600 מטר באור יום, שמרחק זה אינו המרחק המקובל במדינות אחרות ואינו המרחק המומלץ על פי תוצאות הניסויים שנערכו על ידי המדינות האחרות.

ד)    גם לאחר שבשנת 2000 הובהר למשטרת ישראל , בלשון שאיננה משתמעת לשני פנים, כי על פי הניסויים בידיה, המכשיר אינו עומד בסטיית דיוק של היצרן, דהיינו 2+/- קמ"ש, לא הודיעה משטרת ישראל על כך לציבור ואף לא לבתי המשפט. כן ובנוסף, מאז, גורמים במשטרת ישראל לחצו בהצלחה לחידוש שימוש הממל"ז בצה"ל. די לציין שהסטייה בצבא היום הינו 2+/- קמ"ש, דבר שמעיד שאותם גורמי משטרה גם נמנעו מלהביא את המידע בידם לגבי סטיית הדיוק במכשיר לגורמים הצבאיים.

ה)   בדיונים בפני בתי המשפט השונים, כולל בפני בית משפט זה, בו נטען שקיימת תופעה "קיר נוסע" על ידי נאשמים ובאי כוחם, התביעה השיבה, חרף הניסויים משוודיה שבידיה, שלא קיימת תופעה כאמור. בנוסף, גם עולה לכאורה, שתוצאות הניסויים שנערכו בשוודיה לא צורפו לחומר שהועבר על ידי משטרת ישראל למכון התקנים בישראל לקבלת חוות הדעת.

ו)     רק בחודש אפריל השנה, הצליחה התביעה לשכנע שופט בבית משפט המחוזי שדן באמינות מכשיר הממל"ז כי משטרת ישראל לכאורה ערכה ניסויים מקיפים לפני כניסת המכשיר לשימוש ב-1993 ואחריה, וניסויים אלו הוצגו בפני בתי המשפט השונים בארץ וכאילו מוכיחים שמכשיר הממל"ז עומד בסטיית הדיוק שנקבעה על ידי היצרן, אך לאמיתו של דבר התביעה היתה אמורה לדעת כי הדברים האלה אינם נכונים.

ז)    המאמצים של משטרת ישראל והתביעה למנוע את הצגת הניסויים והמחקרים לגבי אמינות הממל"ז בפני בית משפט זה, וכן מאמציהן בעבר למנוע מהנאשמים ומבתי המשפט האחרים לעיין בהם, מהווים כשלעצמם הוכחה לידיעתן שאין בחומר האמור כדי לתמוך בטענותיהן.

9.    הסייגים הדרושים לשימוש במכשיר הממל"ז כדי שהמכשיר יהא "אמין":- כאמור, הניסויים והמחקרים שהוצגו בפניי מוכיחים שיש התאמה מסוימת בין מדידת הממל"ז לבין המהירות האמיתית של הרכב הנמדד.

אילו היה אפשר לראות בחומר הניסויים והמחקרים כחומר ראיה (ראה הדיון לעיל)- גם ניתן היה לקבוע שמכשיר הממל"ז אמין, בסייגים המתחייבים מהניסויים, גם לפי המבחנים החדשים לאמינות מכשיר.

אפשר לפתור את בעיית אי העמדת המכשיר בדיוק הסטייה שנקבע על ידי היצרן, בקביעת טווח סטייה יותר רחב כדי להבטיח שנהג לא יקבל דו"ח ולא ייענש בלא עוול בכפיו.

המכשיר מוסיף עד חמישה קמ"ש מעל המהירות האמיתית של רכב ב"פחות מאחוז אחד מהמקרים." ביחס של 1:2000 המכשיר הראה תוצאה שהיא מעל חמישה קמ"ש מהמהירות האמיתית של הרכב.

על פי הניסויים בשוודיה ניתן למפעיל על ידי פעולה מכוונת להוסיף עד 2 קמ "ש למהירות האמיתית של הרכב הנמדד.

סייג נוסף הינו בטווח המדידה של המכשיר. יש חובה לבחון באמצעות ניסויים שאין במדידות במרחקים רחוקים, כדי להביא לסטייה בדיוק המדידה של המכשיר. כאמור, הניסויים והמחקרים שהוצגו שלפניי תומכים בהפעלת המכשיר עד ל-1000 רגל וטווח זה הינו כנראה הטווח המקובל במדינות שונות. למותר לציין, שאין בניסויים של משטרת ישראל להוות ניסויים מקיפים ואמינים בעניין זה ולא מצאתי כל תמיכה של ממש בחומר שבפניי להפעלת המכשיר עד למרחק של 600 מטר באור יום כפי שהמכשיר הופעל על ידי משטרת ישראל. אציין, שלא די בניסויים בודדים ויש לבצע די ניסויים כדי לבחון את הסטייה הסטטיסטית בסטיית דיוק המכשיר במרחקים מעל 305 מטר. שבמקרה שלפנינו הנאשם נמדד באמצעות המכשיר מעבר לטווח של מדידה זו וגם בשל סיבה זו הייתי מזכה אותו.

10.  סיכומו של דבר:-

א)    בהעדר ניסויים ומחקרים, אין בראיות שהוגשו בעבר לבתי המשפט השונים בארץ כדי להוכיח אמינות מכשיר הממל"ז.

ב)    יש ספק שהניסויים והמחקרים שהוצגו בפני בית משפט זה מהווים חומר ראיות להוכחת אמינות מכשיר הממל"ז. זאת לאור החלטת כב' השופט חשין בבית משפט העליון, בעניין אביבה כהנא, בה קבע השופט המלומד, שהיום אין לראות בניסויים ובמחקרים חומר חקירה להוכחת אמינות הממל"ז. בהעדר הניסויים ובמחקרים הללו כחומר ראיות, יש לקבוע שאין די בראיות שהוצגו בפני בית המשפט כדי להוכיח אמינות מכשיר הממל"ז. אי לזאת יש לזכות את הנאשם.

ג)    הניסויים והמחקרים שהוצגו בפני בית המשפט, בהנחה שבעתיד בית המשפט העליון יאפשר הגשתם כראיה, מוכיחים שאין מכשיר הממל"ז עומד בסטיית הדיוק במדידה שנקבעה על ידי היצרן של 2+/- קמ"ש.

ד)    ניסויים ומחקרים אלו מתייחסים למדידה עד למרחק של 1000 רגל (304.8 מטר ). המרחק של מדידה זו הינו המקובל ברחבי העולם ואף נכלל בסייגים של שימוש המכשיר בפסק דין של השופט סטנטון. אין די בניסויים ובמחקרים כדי להשתית את טענת משטרת ישראל שמכשיר הממל"ז מודד במדויק גם מעל המרחק של 304.8 מטר. הואיל וטווח המדידה במקרה שלפנינו מעל למרחק זה, גם בשל סיבה זו יש לזכות את הנאשם.

ה)   משטרת ישראל והתביעה, גם לאחר שידעו שאין המכשיר עומד בדיוק הסטייה שנקבע על ידי היצרן נמנעו מלהודיע דבר זה לציבור ולבתי המשפט השונים. אף במקרים שנאשמים טענו לאפשרות להוספה למהירות האמיתית על ידי פעולה של המפעיל, הן טענו בפני בתי המשפט השונים, כולל בית משפט זה, שאין אפשרות כאמור חרף העובדה שבידן ניסויים משוודיה המוכיחים את ההיפך.

ו)     יש לנכות מהמהירות, לטובת הנהג, את סטיית הדיוק של מדידת המכשיר. בשל הכמות האדירה של דו"חות מהירות והואיל והעונשים שבעבירה זו הם בהתאם לחריגה של הנוהג מעל המהירות המותרת, הוספה של מהירות מעל למהירות האמיתית במכשיר הממל"ז בעת המדידה מעבר לסטיית היצרן, גם אם הוא בפחות מאחוז אחד מהמקרים וגם אם מדובר במקרה אחד מכל אלפיים, הרי היא מהווה פגיעה של ממש במספר גדול של נהגים.

ז)    אי לזאת, בהרשעת נהג בפלילים בהסתמך על מדידה במכשיר הממל"ז, יש לקבוע, סטייה בדיוק המדידה, ברמת וודאות של מאה אחוז, ככל שהדבר ניתן.

בהקשר זה, האפשרות שנהג יכול לנסוע מספר קמ"ש יותר מעל למותר מבלי להיענש הינה שקולה כנגד האפשרות החמורה יותר שנהג יועמד לדין ויוטל עליו עונש חמור יותר בשל אי דיוק במדידת המהירות האמיתית שנסע הנהג.

לאור כל האמור, החלטתי לזכות את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום 17 באוקטובר, 2001 (ל' בתשרי תשס"ב) במעמד הצדדים הנ"ל.

הכרעתדין לאפורסם שלום אשקלון