יש מאחורי כבר שובל נאה של עזרה משפטית מוצלחת לכאלה שקוראים להם אתיופים. השובל מספיק ארוך כדי שאוכל להביע את התרשמותי האישית – שוטרים לא אוהבים אתיופים. או אם אנסח את זה אחרת, הרבה מדי שוטרים שואבים הנאה מלהציק ולהרביץ לאתיופים.

הפעם הגיע אלי אחד כזה לא נחמד. אפילו מעצבן. לא מפסיק לומר "זה מדינה חופשית" "מותר לי", "יש לי זכות", ועוד ביטויים כאלה שמעצבנים, ושוטרים במיוחד. הסתכלתי על כתב האישום וראיתי שארבעה יסמ"ניקים, טוענים שהאיש המציק הזה, הפריע להם לבצע מעצר, הפריע להם לחפש כלי תקיפה, איים עליהם בידיו ואף ניסה לתקוף אותם עד שנאלצו לירות בו באקדח טייזר. לבסוף הוא נמלט ממעצר עד שנתפס….

הסתכלתי על הרבע עוף הכהה מאד שעמד מולי, אולי מטר חמישים וחמישה ברוטו, ששוקל פחות מחמישים ק"ג, והתחלתי לצחוק – זה הרביץ לארבעה יס"מניקים?

ראיינתי ארבעה עדי ראייה וקיבלתי תמונה מעודכנת: קבוצת אתיופים שחומי עור, חלקם חיילים קרביים בחופשה, ישבו בגן ציבורי עם נרגילה, כמה בקבוקי בירה, ומוסיקה. כמה יס"מניקים שהגיע בעניין אחר הלכו אליהם שלא לצורך ובלי סיבה, אחד מהם שפך את האלכוהול והשני צעק עליהם לקום ולהסתלק. אתיופים אנשים עם עקומת למידה מצוינת. הם למדו שאם שוטר מתקרב כועס צריך ללכת, ושאם הוא עוד לא כועס, אז הוא ימצא סיבה לכעוס, וכדאי לצאת לו מהויטרינה.

חוץ מהמעצבן. זוכרים? "מדינה חופשית" "מותר לי", "יש לי זכות", ועוד מרפרטואר הזה שמותר לומר מעל דפי עיתון "הארץ" או בהפגנה מצולמת בעבלין, אבל לא כשאתה לבד מול שוטר, ובמיוחד כשאתה שחור. זו הייתה ממש סיבה טובה לשלוף את אקדח הטייזר ולירות בקטן המעצבן הכהה הזה. אבל האקדח שאמור לשתק את הקורבן למצהלות שביעות הרצון של היס"ם לדורותיו, כנראה שמחליק על עור אתיופי, שבמקום ליפול משותק ארצה פיזז קיפצץ וכירכר "אתה אזרח כמוני" ו"כאן לא מדינת משטרה", וזה הרגיז את השוטרים עוד הרבה יותר מ"מותר לי" ו"זכותי", והם סגרו חשבון עם יבחוש האדם שעמד מולם.

קראתי בעיון את תיק המשטרה המעובה, ובו תרשומות ומזכרים מנוסחים בפרוטרוט ומודפסים במחשב – וכרגיל, למדתי שהמשטרה משתפרת ומתמקצעת ביכולת לסגור על אדם בטבעת של מזכרים מתואמים היטב. הרשעה סגורה הרמטית.

השופטת שאלה אותי אם "דיברתי" עם התביעה. לדבר פירושו להתחנן בנימוקים מטופשים, מול תובע שמעוניין לעבוד פחות, או לגלות לתביעה את נקודות החולשה שלה, אקט של התרפסות מנומסת וידידותית, כדי שלא יעלבו חס וחלילה מזה שאתה מצביע על חולשותיהם, מה שמסייע לשוטרים לתקן את שגיאותיהם מבעוד מועד לקראת העדות. אני שטויות כאלה כבר כמעט לא עושה.

הגיע מועד הדיון, ושלושה מהשוטרים עלו בסך להעיד. מלאי בטחון, וגרוע מזה- עמוסי תשעה קבין של התנשאות על הסנגור: "מהשאלה שלך רואים שאין לך מושג"... או "מאיפה בא לנו זה עם השאלות האלה. תגיד אתה אמיתי?" ו-"אז אני אלמד אותך"…

החקירה הנגדית עולה יפה מהמצופה. גרסאות השוטרים סותרות זו את רעותה, ההפרעה למעצר חשוד מתאדה ברוח, החיפוש אחר כלי תקיפה נמוג, תמונת הננס השחור התוקף את הר האדם בתלבושת היס"מ נשמעת כמו בדיחה גרועה. ומההפרעה לשוטרים נשאר רק ה "זכותי" המטופש של אזרח שחום עור שלא יטרידו אותו ברשות הרבים.

היום היה קבוע דיון להמשך שמיעת הראיות. אלא שאמש התקשרה אלי התובעת ואמרה שהם החליטו לחזור בהם מכתב האישום. היא שאלה אם אני מסכים, כאילו שהם צריכים את הסכמתי. אני השבתי שזה בסדר. מזל שלא ביקשה ממני לחזור בי מהכפירה, כי לא הייתי מסכים, והיא כלל לא בקשה…

למי שלא יודע – אחרי כפירה באשמה תיק יכול להסתיים או בהרשעה או בזיכוי! אין באמצע. או כפי שהתביעה רואה את זה – אחרי כפירה באשמה יש גם סכנה מוחשית שהנאשם יזוכה….. אוי ואבוי לנו.

אז הבוקר הגיע תובע משטרתי במדים ואמר ש"הוסכם" שהתביעה תחזור בה מהאישום ללא פסיקת הוצאות "והתיק ייסגר מחוסר ראיות"….  (חס וחלילה אסון שלא יתרגש עלינו – כלומר זיכויי)

לא דיברו איתי על הוצאות – ניחא, אבל מה זה התיק יסגר מחוסר ראיות? על איזו תשתית משפטית מונחת האמירה השטותית הזו?

כבוד השופטת "מסבירה" לי, לבור המשפטי הניצב לפניה – ש"זה לפי סעיף 94 אתה מכיר? כן? ", (לחוק סדר הדין הפלילי) ומכתיבה לקלדנית החלטה: "לאור הסכמת הצדדים אני מוחקת את האישום"..…

אני קם לומר לה שלפי החוק עליה לזכות את הנאשם, וחלל בית המשפט הופך לבליל קולות של התובע המשטרתי והשופטת . כשנסיוני להשחיל מילה טובע בים הנחישות להסות אותי. הוא טוען כל מיני דברים שאינם אמת, וכבודה מסבירה לי שככה זה לפי סעיף 94 ובעצם אין כאן הסכמה והיא קובעת את הדיון להמשך לשעה מאוחרת יותר. עונש לסנגור.

כדי להימנע מכל הרמת קול, אני מתיישב ומנסח הודעה לבית המשפט לאמור: הדיון בתיק זה הסתיים בהחלטה השמה סוף להתדיינות. מי שההחלטה לא מוצאת חן בעיניו יכול לערער עליה. סמכות בית המשפט להמשיך ולשבת בתיק זה פקעה!

לפני שהדיון מתחיל אני מבקש מהקלדנית את הפרוטוקול והיא אומרת "אין פרוטוקול"!!! האומנם? כשהשופטת נכנסת לאולם אני מבקש קודם כל לקבל את הפרוטוקול. אחרי ויכוח קצר אני מקבל את הפרוטוקול. ומה אתם חושבים? בית המשפט העלים מהפרוטוקול את החלטתו!!!!

אני אומר לשופטת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שעליה לתקן את הפרוטוקול ולהחזיר אליו את מה שסולק ממנו, ומסביר לה את עמדתי. ברור לה לגמרי שאני אתלונן על זיוף פרוטוקול. או אז קם בא כוח המאשימה עוטף את הבושה בכל המילים האפשריות ומסכם: המאשימה מסכימה שהנאשם יזוכה!

יופי דוד קולקר. באת לחשוף שוטרים שלא מכבדים אתיופים, ומצאת תביעה שחושבת שאתה נתין שלה, כמעט אתיופי, שלא מבין דבר, ושופטת שמוכנה לזייף פרוטוקול ובלבד שהאתיופי שלך לא יצא זכאי עם ראש מורם,

עוד אני שוקע בתוגתי מעיר אותי המעצבן הקטן והשחור: "ומה עם זכותי לפיצויים? אם הייתי אשם היו מכניסים אותי לכלא, והמשטרה לא משלמת כלום? איזה עורך דין אתה?" באמת איזה?

שנינו יודעים שהפעם הבאה שבה יסתבך עם שוטר היא רק עניין של זמן, ולכן הוא רוצה לתבוע את השוטרים. הזיכויי לא מספיק. והוא צודק. מדוע שהשוטרים האלימים יישארו מוגנים?

מי מוכן לייצג אותו?

 

הפרוטוקול המשופץ

שייך לנושאים: עורך דין תעבורה נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר