או: תפרו לנהג תיק ואני פרמתי את התפרים

נהג מסיים את יום עבודתו בחדרה,  ונוסע לביתו בגבעת אולגה. שעת דמדומים. הוא חוצה את הגשר מעל כביש החוף, מבחין בזוג הולכי רגל על המדרכה מימין, ופתאום בוווום. הוא בולם. שמשת מכוניתו מנופצת בצידה הימני,. הראי הימני והדלת הימנית פגועות, ועל הכביש, לצד המכונית, במטר שעד המדרכה מתבוסס בדמו אדם ועליו מונחים אופניו..  מאין בא? איך הגיע לכאן? מדוע לא הבחין בו כפי שהבחין בשני הולכי הרגל שהגיעו מיד למקום וגם הם לא הבחינו שהולכת להתרחש תאונה?

שאלות קשות אלה אינם מכשול במשטרת ישראל לתפירת תיק לנהג. חיש קל קובע הבוחן המגיע למקום שהנהג נסע בעקבות רוכב האופניים מרחק רב, שניהם הגיעו מכיוןן "גשר אולגה", שיכול היה לראותו בבטחה ממרחק של 100 מטר לפחות, ושפגע בו פגיעה חזית אחור, כלומר עם חזית מכוניתו בגלגל האחורי של האופניים, כאשר רוכב האופניים רכב במקביל למדרכה וסמוך לה….. חיש קל מתארגן "שחזור". שוטר מתייצב ומדמה רוכב אופניים, שוטר אחר מדמה את הנהג, את החושך מבטלים על ידי אמצעי תאורה, ומכשיר הוידאו המשטרתי מצלם אירוע שלא היה ולא נברא ומכונה ברוב כבוד "שחזור".

כמה בעיות "קטנות" נפתרות בקלות יתרה. מכיוון שהסבל של האופניים איננו נראה כמו סבל שנפגע מאחור, מקמטים השוטרים את זרועות הסבל בצורה שווה משני הצדדים לפנים. עכשיו הם מניחים את האופניים כשאחוריהם צמודים אל המכונית ומצלמים. "זה "התאמת נזקים" מסביר הבוחן ברוב חשיבות ומראה את התמונה שבה מונצחת ההתאמה המושלמת בין האופניים המקומטות לקימוריה של חזית מכונית הנהג.

אבל נותרה עוד "בעייה" קטנה- כבר צולמו כמה תמונות עם האופניים לפני הקימוט היזום, אבל זו לא באמת בעיה קשה.-  את התמונות הללו מעלימים.  ואם אתם חושבים שרק בוחן זוטר אחד עשה זאת על דעתו שלו – אתם טועים – עוד מעט קט ואפרוש כאן את כל שמות השוטרים והקצינים המעורבים בזה עד צוואר, מי ברשלנות, מי בשתיקה, ומי בהסתרת העובדות. אם תשאלו אותי – אנשי הפרקליטות אינם נקיים כלל וכלל.

או, רגע, כמעט שכחתי – בבית הסמוך מותקנת מצלמת אבטחה. השוטרים נוטלים את הסרט ויודעים איך אירעה התאונה. יודעים מצוין. הם יודעים שרוכב האופניים פרץ לכביש משמאל, מן החושך, מהכיוון הכי לא צפוי, שלא הגיע כלל לרכיבה בצד ימין אלא נפגע מיד כשנכנס לנתיבו של הנהג.. אבל הסרט הזה להבנתו של מישהו עלול חס וחלילה להביא לזיכוי הנאשם. הרי ראויים שם שאיננו אשם טפו טפו טפו. מה עושים? מעלימים אותו. לא היה ולא נברא.

אז עשיתי אל כל מה שאני יודע לעשות שנים רבות. הרגזתי את התובעת, ואת הממונים עליה, את הקצונה המשטרתית שהתגייסה להציל את השרץ ולהכשירו. לא יאומן. אבל כבוד השופטת כרמית פאר גינת – הבינה, ראתה, קלטה ואני משוכנע שיצאה מן המשפט הזה מפוקחת בהרבה ממה שהייתה בתחילתו. אחרי שנתיים של סבל בל יתואר, פסילה מלנהוג עד תום ההליכים, ניתן פסק דין. אבל מה אמר בית המשפט על מעשי הזוועה?  שום דבר. כאילו לא היה. זיכו בן אדם- זה לא מספיק? מי שיעמיק יבין. יזדעזע. אבל לא ימצא גינוי מפורש. את זה מערכת המשפט שלנו ככלל – לא מסוגלת להפיק מעצמה.

שלחתי את הנהג המאושר והדומע מרוב התרגשות למזכירות בית המשפט לקבל מכתב למשרד הרישוי – כדי שיחזור לנהוד כבר מחר והוא חוזר אלי ואומר: הן (המזכירות) אמרו שאין להם מושג מה עושים, כיוון שאף פעם אין זיכויים…..

אתם אומרים זה מקרה לא מייצג? אני מצטער- אינני י מסכים. כלל וכלל לא.

ואלו שבישלו את התבשיל המר הזה, מתחילתו ועד סופו הם: השוטר רס"ר חאתם חרדאן, השוטר רס"מ רמי כהן, השוטר נאדי מזראייב, השוטר פקד אייל ינאי, השוטר סנ"ץ רומן בראונשטיין. וליבי דאב שהפרקליטה עו"ד דורית לוי פראנק לא ידעה לעצור בזמן ולמנוע מהנאשם סבל מיותר,  ותחת זאת הגנה על מה שלא ראוי אלא לגינוי. אולי הימעותה מלהתייצב לשמיעת הכרעת הדין מעידה כאלף עדים שמצפונה אינו שלם, והתוצאה – הזיכויי – התבהרו לה זה מכבר כבלתי נמנעים. רבותי, לא ניצחתי אתכם. זיכוי של נהג אחד אין בו רבותא. לחשוב שכל כך הרבה עוברים תחת שיטות עבודתכם כפי שהתגלו כאן. המפסידים הם כולנו. אני רק  חשפתי אתכם לאור. ישפוט הציבור. ואם מישהו מכם חולק עלי – שטענתי דברים בלתי נכונים בעליל, בבקשה, אני מוכן להתמודד.

לקריאת כתב האישום ופסק הדין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שייך לנושאים: עורך דין תעבורה, תאונות דרכים, תאונות קטלניות נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר