סירוב לציית להוראה חוקית של שוטר זו עבירה חמורה למדי, ובית המשפט, כמו המחוקק צריכים להעניש עליה ו"לדאוג" שלא יהיה כדאי לסרב להוראת שוטר. מכאן נובע כמובן שאם החוק גורס ששוטר יכול לערוך על גופנו חיפוש או לדרוש מאיתנו לתת לו דגימת אוויר נשוף או דגימת דם או שתן, ראוי שהמסרב לתת את הדגימה ישלם במחיר עונשי כואב הולם. צריך לוודא שלא יקבל פרס על הסרבנות ועונשו לא יהיה פחות ממה שהיה מוענש לו נבדק ונמצא שיכור.

אלא שבמשחק הזה שבין השוטר, האזרח והחוק – יש יותר גורמים משפיעים על התנהלות הצדדים, וגם על אלו מופקד החוק ומופקדים בתי המשפט להשגיח היטב.

אזרח שנקלע למחיצתם של שני שוטרים ואלו מילאו מזכרים או זיכרון דברים שבו הם מדווחים שהלה סירב לתת להם דגימת דם או נשיפה, גוזרים עליו בפועל עונש פסילה מלקבל רישיון נהיגה למשך שנתיים, ותחילת ריצוי העונש, או יום מתן פסק הדין אינם אלא עניין של זמן. סיכוייו של הנהג להראות שלא ראוי היה לקבוע שסירב בעיני החוק – קלושים ביותר. ביושר לב נאמר – אפסיים.

כל השוטרים שפגשתי עד היום, וחקרתי כעדים בבתי משפט, סברו ללא שמץ של היסוס שלנהג אין זכות לסרב, וכי יש ללמד לקח אזרח הסבור שיש לו זכות להתווכח עם שוטר על עצם זכותו לדרוש את הדגימה.

עוד מצאתי מקרים לא מעטים שבהם ניהלו השוטרים את המפגש עם הנהג לכיוון הסירוב, כמטרה מועדפת, החוסכת לחלוטין את הצורך להוכיח שמדובר בנהג שיכור כלל.

באתר http://www.sanegor.com כבר פרסמנו בעבר את מקרהו של איתמר, נהג שעל פימראהו והתנהגותו היה במלא חושיו, והשוטר שדרש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה הפריע לו לנשוף תוך שהוא דוחף לעברו ומושך ממנו את צינור הנשיפה חליפות, תוך כדי הנשיפה. בקשתו של איתמר תן לי לנשוף בלי הפרעה, נענתה בדו"ח על סירוב, ולא הועילו לו כל תחנוניו. למזלו צולם האירוע על ידי חבר במצלמת הטלפון הסלולארי, וכך החזיר לו בית המשפט את רישיונו!

יש באמתחתי כמה אירועים שבהם הנהג לא ציית מיד לדרישה לתת דגימה, לאחר שסבר שמדובר בדרישה לא חוקית, והקדיש תחילה 10 – 15 דקות לבירור חוקיותה, אך משהודיע על הסכמתו, אמרו לו השוטרים: זמנך עבר. אתה סרבן וזהו!  ויש עוד עימי כמה מקרים שנודף מהם ריח רע במיוחד, אבל די באלו שפירטתי כבר כדי שהתמונה תתבהר די הצורך, ונוכל כולנו להתרשם ולהבין – יש בעיה!

השאלה איך מאזנים בין הצורך לכפות על הנהגים ציות להוראה חוקית והחובה לפקח שהוראת החוק לא תנוצל לרעה היא שאלה קשה שגם הממונים על המשטרה וגם בתי המשפט צריכים לתת עליה את הדעת באופן זהיר ומדוד ולא רק באופן חד צדדי ואוטומטי – דרך המאפיינת כיום את רובם של העושים במלאכת השיפוט. לא יהיה זה מיותר להזכיר לידידי עורכי הדין כי חובתם הבלתי מתפשרת לעמוד על המשמר.

שייך לנושאים: נהיגה בשכרות, סירוב לבדיקת אלכוהול נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר