הזיכוי בערעור

והפעם על הפרק פסק דין של כבוד השופט זרזבסקי. 

עורכי דין רבים מתחילים את השיחה עם הלקוח במילים: אתה תורשע. איןכזה דבר לצאת זכאי. השופט הזה מרשיע, והוא ימצא כבר את הסיבה לעשות זאת.

רשימת השופטים שכך נהוג לומר עליהם ארוכה כל כך, שקל יותר לציין את שמותיהם של אלו שהדעה הרווחת היא שאצלם יש סיכוי למצא אוזן קשבת לבקשה לזיכוי.

לא כן הדבר כאשר באים אליהם עם הסדר טיעון, ואפילו העונש המוסכם הוא עשירית (כך על פי רוב) ממה שהשופט היה פוסק לו היה מרשיע בדין.

בחרתי להביא כאן את סיפורו של פלוני שעמד לדין בפני כבוד השופט זרזבסקי מבית משפט השלום לתעבורה.

פלוני הואשם בנהיגה בשכרות על פי בדיקת ינשוף שמדד לכאורה 355 מיקרוגרם. לאחר שבחנו את התיק מצאנו שהינשוף הופעל באופן רשלני ולא מקצועי, והוראות הפעלתו הופרו על ידי מפעיל לא מיומן.

ואכן, במהלך המשפט נחשפו המחדלים הללו באור נגוהות, ועל כן, מצאנו לנכון כפרקליטים מיומנים שלא להעיד עדים מטעם ההגנה – אפילו לא את הנאשם. לנאשם יש כידוע (אך נשכח) זכות לשתוק, וטרם יפצה את פיו על התביעה להרים את נטל הוכחת האשמה. לא הקימה – מוטב לו שישתוק.

פסק דינו של כבוד השופט זרזבסקי הדהים אותנו – או אולי מוטב לומר בפשטות הצניח אותנו במושב המיואשים העמוס לעייפה – כיוון שלצפות לזיכוי זה ממש לא עניין מתקבל על הדעת.

בפסק דינו כותב השופט כי אכן לא מצא לנכון להרשיע על פי מדידת הינשוף. ואולם מכיוון שהנאשם הודה כי שתה בירה גולדסטאר עובר לנהיגתו, מכיוון שהוא לא רגיל לשתות בירה ומכיוון שנדף ממנו ריח אלכוהול די בזה כדי להרשיעו בדין ולשלול את רשיון הנהיגה שלו לשנתיים וגם להטיל עליו קנס ועונשים על תנאי.

כבוד השופט זרזבסקי הדגים באופן הכי ברור כי אין מקום לנאשם להימלט מעוש. ומדוע הבאנו את הסיפור הנדוש הזה כדוגמא? מן הטעם הפשוט שבין עדי התביעה לא היה אפילו עד אחד שיעיד על מה שהשופט סימן כנימוקים להרשעה, וכזכור הנאשם בעצמו גם כן לא העיד…..

אין קורה כדבר הזה? מה לו לשופט בישראל שירשיע מישהו בגלל ששתה? האם החוק לא מצריך שיוכח תחילה ששתה לשוכרה? מה מוסיפה להרכעה העובדה שהדיף ממנו ריח אלכוהול? מי ששתה וגם איננו שיכור טבעי שידיף ריח אלכוהול…. ומהיכן יודע השופט את כל אלו? מי הניח בפניו את המידע? וגם אם הונח מידע כזה – כלום לא מצווה על שופט מקצועי לדעת להתעלם?

הגשתי ערעור אשר נדון בפני כבוד השופט רען בן יוסף. בפתח הדיון הודעתי שאין לי מה לומר. שהייאוש הכריע אותי, ושגם הברתי למערער שסיכוייו קלושים.

והנה דווקא אחרי המילים הציניות והדוקרות האלה מצא כבוד השופט רענן בן יוסף מבית המשפט המחוזי בתל אביב לזכות את הנאשם.

אבל- וכולי מלא טרוניה על כך כלפי כבוד השופט רענן בן יוסף: פסק הדין לא מזכיר אפילו במילה אחת את שמו של השופט זרזבסקי, ולא מופנית כלפיו אפילו מילה אחת של ביקורת.

ואחרי כל זה צריך לשבח את הנהג – הלקוח שהמתין בסבלנות עד לפסיקת בית המשפט המחוזי.

(לפסק הדין המלא}

שייך לנושאים: מאמרים, נהיגה בשכרות, עורך דין תעבורה, פסק דין נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר