הריגה בתאונת דרכים . המשטרה האשימה: הרגת את הולך הרגל שחצה משמאל לימין. בית המשפט: נהרג זה שהפתיע מימין לשמאל.

בספטמבר 2011 הוגש כתב אישום נגד חביב. ובו הוא מואשם כי בחודש וני בשעת לילה מאוחרת בהיותו נוהג בשכרות דרס למוות הולך רגל שחצה את רחוב הרברט סמואל בתל אביב ממזרח למערב, כלומר מכיוון המאפיה של אבולעפייה לעבר הים.  לפי הנטען חצה הולך הרגל את הכביש במעבר חציה, ואילו הנאשם שיכול היה לראותו ממרחק רב נהג בגילופין ולא שם לב לדרך והרג את המנוח.

כמו שקורה כמעט תמיד, חביב לא ידע באמת מה קרה. הוא ראה את הולך הרגל החוצה ממזרח למערב ושמע פתאום מכה ולא יכול היה לומר מה קרה. הדרך מכאן להליך משפטי מהיר ויעיל  שבסופו הרשעה מתוקשרת, בחסות עמותת אור ירוק – מהירה וקלה.

וכך חביב מואשם בהריגה – עונש של עשר שנות מאסר ומעלה מרחף על עונשו. האוירה נגד נהיגה בשכרות דורשת עונשים כבדים גם לאנשים רגילים, ללא רקע עברייני. אנשים שזה קרה להם כך  סתם באמצע החיים. רק חודשים ספורים קודם לכן נשלח נהג ל- 13 שנות מאסר על דריסת רוכב אופנים (שניאור חשין ז"ל) באווירת העליהום הקיימת נגד נהגים בכלל ואלכוהול בפרט.

במצב כזה מתגייסת המשפחה ומתחיל מסע נדודים בין עורכי דין ויודעי דבר. כפי שמספר חביב, כל מפגשיו עם עורכי הדין נשאו אופי דומה: אחרי שהבהירו לו את חומרת העבירה, את חומרת האוירה הציבורית, הציעו את שירותיהם בנסיון מיומן להשיג "הסדר טיעון". כשניסה להבין מה זה הסדר טיעון, הסבירו לו שיפעילו את מיטב כשרונם וקישריהם כדי להשיג מאסר מופחת של שנים בודדות…. חביב (26) היה בדיוק בעיצומן של ההכנות לחתונתו, בשירות קבע בצ.ה.ל., הבין שחלום הבלהות הזה הוא עכשיו מציאות – חייו השתנו ברגע אחד.  המינימום הצפוי לו הוא שנתיים שלוש בבית סוהר במקרה הטוב….

חביב ושליחי משפחתו הגיעו גם אלינו.  ראיתי אותו בצרתו והסכמתי להתגייס. זה הרי מה שמצופה מעורך דין – להתגייס . זה הרי מאבק. מלחמה מתוחכמת. מערכה קשה הדורשת את כולך. אין בה פשרות כל עוד לא התייאשת מהאמת. ואת האמת צריך קודם כל למצא ולהבין.

כרגיל במקרים הללו אחת הסכנות האורבות לעורך הדין היא הכניעה הלא מודעת למידע הרב שמוסרים לו ואשר ברובו כולל בעצם מסקנות ו"תובנות" של אחרים – ורק מיעוטו עובדות ממש. כדרכי הודעתי שאינני מבקש לשמוע דבר זולת עובדות, ואינני מתכוון לתת תחזית לפני שאלמד היטב את האירוע. רק זאת אדע – אם אין לפני עובדות מוצקות המעידות על אשמה, חביב הוא בחזקת זכאי, ואני אעשה הכל כדי שהדבר יוכר על ידי בית המשפט. הסדר טיעון והוא הודאה באשמה, ואם אין הודאה באשמה צריך להפשיל שרוולים ולבצר את  החפות! זו עמדה הנותנת תקווה למי שחושב שהוא ראוי לה. מי שמאמין שהוא ראוי לה. וחביב חשב שהוא ראוי לה ובחר בנו.  (למרות שכמה מעמיתי, כפי שאני למד מפיו – הזהירו אותו מפני, ואמרו כמה וכמה דברים לא נחמדים בכלל.  יש אחרים, כמו עורך דין יאיר סטולר מחיפה שיעץ לו אחרת: בחרת לך את האיש הנכון להגן עליך – אמר לו. ואני מודה לו על כך כאן.)

בחומר הראיות המשטרתי מצאתי חומר רב המתעד את האירוע. בוחני התנועה עשו תרשימים, ניסויי ראייה מוסרטים, ניסוי של מהרות התנועה ואפשרוות הבלימה, והכבירו על התיק חומר מדעי ומקצועי כזה היכול להפיל מורך לב על כל אחד. בונקר מבוצר של ראיות.  כאשר יש בונקר מבוצר כזה בדרך כלל המסקנה היא שערך אותו בוחן שאיננו בטוח בעצמו כלל ועיקר. אם הממצאים ברורים ופשוטים מה צורך ראה להוסיף עליהם עוד ועוד? הטריד אותי גם מיעוט עדויות הראיה שנגבו סמוך לתאונה, כאשר ידעתי בוודאות שבמקום היו עשרות בני אדם, שחלקם ודאי יכול היה למסור עדות מכלי ראשון. (האם יכול להיות שהשוטרים בחרו עדים "נבחרים" בלבד?)

רק אחרי שבועיים של קריאה בחומר ומחשבות טורדות לגבי האירוע , ממש כפי שהדבר קורה בעת פתרוון של תשבץ קשה במיוחד, הבנתי פתאום מה קרה. התבהרה לי התמנה . הפתרון נשמע מעט תמוה בתחילה: חביב לא פגע כלל בהולך הרגל שחצה בכיוון הים. אותו הולך רגל חצה בריא ושלם. באותה שנייה , כשתשומת ליבו הייתה נתונה לסכנה מהולך רגל זה,  ירד לכביש הולך רגל אחר מכיוון הים אל העיר, ופגע במכונית ונהרג..

הפתרון נשמע הזוי. השמעתי אותו לחברי במשרד והם לא ממש התלהבו ממנו תחילה.  אבל פרט לפרט, רמז לרמז, עובדה על עובדה,הלכה ההשערה הזו והתבססה. קביעתם המפורטת והנחרצת של בוחני המשטרה שסימני הנזק על המכונית מלמדים על תנועת הולך הרגל ממזרח למערב התבררה כשטות מוחלטת. ברור מעמיק של פרטי הלבוש של זה שחצה  בדרכו אל הים העלו שהיה לבוש, ואילו זה שבה מן הים היה – איך לא – בבגד ים. וכך עוד ועוד פרטים.

אבל המשטרה והפרקליטות עומדים בעקשותם. לבטל אישום? מה פתאום. להודות בשגיאה? לא בא בחשבון. "הלקוח שלך הודה בהריגה" התריסה בפני הפרקליטה המלומדת בחיוך של מי שהניצחון מונח בכיסו. לא בקלות יוותרו אל טרף שכזה.

למרות שמומחיותנו בשכרות היא עניין ידוע ומפורסם, מצאנו חומה בצורה אצל השופט שמן הרגע הראשון, בזמן ההקראה הודיע מפורשות שלא יתיר דיון בתקינות מדידת השכרות. גם העובדה שחביב נמצא כשיר לחלוטין ועורך הבדיקה בעצמו הודה שהמדידה הפתיע אותו וכי נעשתה כשגרה ולא בגלל חשד – לא הועילה. אחרי שחיפשתי בעצמי ומצאתי גם עדי ראייה ניגשנו למשפט עצמו שהתקיים לצערי בחוסר שוויון שאנו רגילים בו. להגנה הוקצב יום אחד בלבד, ועדים אחדים שלא הצליחו להגיע פשוט לא העידו. ביניהם עד ראייה שבעמל רב נאות להעיד אבל אושפז בעצמו בבית חולים יומיים קודם לכן ובית המשפט סירב לדחות את הדיון כדי שיישמע.

סוף דבר: בית המשפט, כלומר כבוד השופט צבי גורפינקל מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל באופן קטגורי את תאור האירוע שאני הגיתי, וקבע שזה שחצה אל הים הוא אדם אחר מזה שקפץ אל מותו ולא הותיר לנהג חביב כל סיכוי למנוע את התאונה. חביב יצא זכאי וטהור. תארו לכם שהיה צריך להכנס לכלא לשנתיים כולו אסיר תודה לעורך דין מוכשר והצליח ברוב ידע וכשרון למזער את הנזק….. ובאשר להרשעה בשכרות – עוד לא נאמרה המילה האחרונה. ימים יגידו. אביא כאן עוד היום את  נוסח כתב האישום ואת הפרק הרלבנטי בהכרעת הדין

ועוד דבר – לצערי מספר השופטים שאני יכול להעיד עליהם שאני בוטח ביכולם לשפוט ללא הטייה לטובת המאשימה הולך ומצטמצם. לכבו השופט גורפינקל יצאו מוניטין של שופט קפדן ומחמיר. ידעו נא כולם: בעיני הוא אדם שניתן לבטוח בו. שופט במלא מובן המילה. הקפדנות והחומרה מופנית באופן שווה כלפי שני הצדדים הניצים. זו דעתי.

כתב האישום

החלק העיקרי בהכרעת הדין

 התיחסותנו להיעדר דיון ציבורי הולם

תגובת משפחת הנאשם בפורום תפוז

שייך לנושאים: נהיגה בשכרות, עורך דין תעבורה, פסק דין נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר