(1.3.12)  זיכוי מאשמה הקשורה איכשהו בנהיגה בשכרות אינו דבר של מה בכך. מן המפורסמות הוא שיש שופטים שלא הוציאו מתחת ידם פסק דין מזכה מעולם, או שדומה כי התחרטו על שעשו כך מזמן, והזיכרון המתוק ההוא הולך ונעלם בתהום הנשייה.

היו ימים שבהם נתתי אמון בכמה וכמה שופטים. יצרתי איתם מה שנראה לי ככקשר של הבנה. מגע של יושר אינטלקטואלי. סיעור מוחות הגון. היה נדמה לי שהמסך המורד מפני הסכנה שיפסקו ויכריזו על מחדלים חמורים, ועיוותים משפטיים, הוסת הצידה. שפסיקות הנראות בעיני בלתי מתקבלות על הדעת, ולא רק בגלל החוק, אלא בגלל עקרונות בסיסיים של מוסר שבין אדם לזולתו – יעלמו. והתקווה נגוזה.

אני יכול לומר בבטחה, שהזיכויים שאני מפיק הם תמיד, באופן קטגורי, מקרים שבהם חמסה התביעה בעצמה מתחת ידו של השופט את האפשרות להרשיע. וגם כשכבר מזכים כותבים את המילים "מחמת הספק". כן כן, התסכול מכך שקצרה היד מלהרשיע מקבל ביטוי במילים הללו. וכי מה היה קורה אילו נכתב זכאי? ומהו זכאי מחמת הספק אם לא זכאי שהשופט מתוסכל מאי הרשעתו?

בית המשפט בירושלים, שבו מכהנים כיום כבוד סגן הנשיא יוסף ריבלין, כבוד השופט ד"ר טננבוים, כב' השופט אברהם כדורי וכבוד השופטת קסלסי, נחשב בעגה של עורכי הדין הגרוע מכולם. רבים מחברי מדירים רגליהם מבית המשפט ההוא פשוט משום שהם מרגישים ששם הביאו לשיא את בטלות השפעתו של עורך הדין על ההליך המשפטי. חבר טוב שלי שעשה שם קריירה הפסיק לקבל לקוחות ומקווה לסיים את התחייבויותיו שם במהרה. הוא אמר לי שהוא מרגיש שרוקנו אותו מתוכן, שאין לו עם מי לדבר. שהוא בבחינת קורבן בעצמו שאין לו מושיע – גם לא בבית המשפט המחוזי שם.

גם אני בעצמי משתדל לא להגיע לשם. מה יש לי לחפש שם? השופט ריבלין מעליב אותי בגלוי כל אימת שהוא פוגש בי, והשופט טננבוים דורש ממני פעם אחר פעם לא להגיע לשם. ממש כך. למה באת? הוא שואל, ואני משיב – כי אתה מכריח אותי. ….

לאחרונה עוברת רוח חדשה בבית המשפט בפתח תקווה. בבית משפט זה יש כמו בכל מקום שופטים מגוונים באישיותם ודעותיהם, ובמשך שנים אהבו עורכי דין את הרוח ששוררת בו. למרות קשיחות ברורה של רוב השופטים, היחס האנושי נשמר, והכבוד ההדדי איפשר מגע של עבודה.

מזה זמן מה אפשר לקבוע שבית המשפט הזה עבר מטמורפוזה ברורה. במו בירושלים התביעה הפכה מיליטנטית ודורסנית, והזיכויים הולכים ונעלמים.  העונשים מוחמרים באופן מובהק. מספר ההרשעות העומדות בסתירה מפורשת של פסקי דין של בית המשפט המחוזי גדל עד כדי כך שהוא השגרה. עורכי הדין לא מצפים כלל לזיכוי, ומי שנלחם עליו, עם הפנים לבית המשפט המחוזי נראה תמוה בעיני חבריו. כך שנלחם שם רק מי שאין לו ברירה. שימו לב לביטוי שהשתמשתי בו בלי משים: נלחם, לא נשפט!

לאחרונה פנה אלי לקוח שהיה מיוצג על ידי עורך דין אחר, ואמר לי שעורך הדין הודה בשמו באשמה וויתר על חקירה והתגוננות כצעד של התרפסות בפני התביעה כדי שתעשה לו הסדר טיעון מקל… ולא מדובר בעורך דין טירון, אלא באחד המנוסים והמפורסמים! הוא פשוט לא האמין שלא מסכימים להסדר של מספר חודשי פסילה בתיק של 315 מיקרוגרם בלבד, במיוחד שהנאשם נהג ותיק וגליון ההרשעות שלו  כמעט ריק!  שנתיים פסילה בפועל מינים דרשו ממנוגם אחרי שהודה תוך כניעה דמונסטרטיבית ומתרפסת.

עוד לא נרגעתי מהמקרה ההוא, והנה עוד שני מקרים זהים הגיעו לאוזני, בתוך שבועיים, שני עורכי דין שונים, גם הם מפורסמים, וגם הם הודו באשמה והורו לנאשם להפקיד את רשיונו תמורת תקוות לקבל יחס רחמני של התביעה… ועוד לא הזכרתי את זה שהלך להתרפס בפני התביעה בשם לקוח לו הבטיח להילחם על חפות מלאה, והצדיק את עצמו בדיעבד: מה אתה רוצה? אתה לא יודע שהשופטת הזו תטיל עליך מאסר? למי בכלל איכפת אם אתה צודק? בבית המשפט רק השוטרים צודקים…  ואני חוסך לכם את הביטויים הקשים באמת שהתריס במפני הלקוח ההמום.

גם אני עצמי גילית שהתביעה מתנגדת בכל תוקף להסדרי פשרה שמציעים שופטים אגב שמיעת ראיות. וזו תופעה מובהקת. כבוד השופט אנושי כבר ניסה בעצמו לתהות על הסיבה, לאחר שסרבו לפנייתו "לשוחח" עם בא כח הנאשם על התיק,  שלא לדבר על המקרים הקשים בהם מפתים את הנאשם לבא ולדבר אך ורק כדי לחלץ עוד עובדות שיביאו להחמרה בעונש.

על רקע זה העובדה שאחד השופטים אוים בזה שיקראו אותו לברור אצל הנשיאה, כשפסק משהו שלא נראה לתביעה הולם, נראה מובן, ברור ובמסגרת מגמה ברורה. הרשעות ויהי מה והחמרה בעמדת התביעה ובחומרת הענישה.

נדמה לי שהתהליך שעברה ירושליים, עובר על פתח תקווה ובקרוב יחושו עורכי הדין הפועלים כאן, ועדיין מאמינם במה שהיה את מה שחלקם כבר מציין בדאגה רבה.

ויש כאלה שיקראו את הדברים ודווקא ישמחו מאד.

על רקע זה, ועל רקע שורה של אכזבות מפסקי דין של השופטים הנכבדים אוסטפלד, אנושי  ושלזינגר שמאי, שהפתיעו אותי מאד בתוכנם, ובדרך התנהלותם (ועכשיו אני יודע בדיוק למה לצפות ומפני מה להיזהר), מפתיעה אותי לטובה כבוד השופטת רות רז.

לא יהיה זה סוד שיש לי בקורת רבה על פסיקות שלה מן העבר ומן ההווה, אבל אי אפשר שלא להתרשם מרצונה העז לעשות הכל נכון וצודק, ומההתלבטות הפנימית שלה, שאינה מובעת במילים אלא בשפת גוף ובפסיקות לביליות, עולות ויורדות, מעזות ונסוגות, אמיצות ומהוססות  וגם ראקציוניות פה ושם, בזה אחר זה.  זו מלאכת שפיטה. שקילה והערכה בלי פוסקים, התלבטות בין נאמנות ודבקות בערכים שיש בהם הרבה סתירות, ותהיות שלעולם יעמדו במבחן חוזר. ובמיוחד – הקשבה. גם אם איננה רווה נחת ממה שהיא שומעת היא מקשיבה באמת. גם כשהיא פוסקת בניגוד לפסיקה קודמת שלה עצמה, ובניגוד לפסיקה של בית המשפט המחוזי – אתה מקבל בהכנעה וברצון פסק דין שהוא תוצר של בדיעבד ולא מוכן למפרע.

אין קשה יותר מהתחושה שאתה עומד מול שופט שבז לכל מילה שלך, מבטל את מה שעוד לא אמרת, מזלזל בסיכוי שלך לשכנע, וממתין לרגע שבו יראה לך איך הוא יכול לעשות מכל מה שטרחת עפר ואפר.  מי שאומר שאין כאלה שופטים אני מזמין אותו כאן לומר את דברו.  שופטים אלו מרבים לנמק את גזרי הדין בנימוק המדהים: הנאשם הטריח את בית המשפט בניהול משפט במקום להודות באשמה ולהכות על חטא, גם אם זיכו את הנאשם מהאשמה שבכתב האישום, אבל מצאו דרך להרשיעו באחרת שלא הואשם בה. מי שרוצה דוגמאות יבקש ויקבל.

ולכן בחרתי לסיים דברים אלו עם פסק דין מזכה שהוציאה מתחת ידה אתמול, כבוד השופטת רות רז,

(מי שרוצה לקרא זה הקישור), וככל שהדבר מותר, לברך את כבוד השופטת רז על פועלה. לא יהיה זה מיותר להזכיר כי השופטת רז נמנתה בעצמה על שורות התביעה של משטרת ישראל, ואין זה דבר קל לאדם המזדהה עם עברו, להכריח עצמו להיות ניטרלי. תורה.

ואני מאד מקווה שאיש לא יקרא אותה לסדר או ינסה להצר את צעדיה.

שייך לנושאים: בדיקת מאפיינים, עורך דין תעבורה, פסק דין נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר