פסילה מנהלית על פי בדיקת נשיפה
הפסילה המינהלית היא מנקודת ראותי כעורך דין רעה חולה ופגיעה חמורה בעקרון החפות.
רוב אלו שעברו את ההליך המשפיל הזה שבו מעניקים כח בלתי מוגבל לקצין משטרה שברוב המכריע של
כבוד השופט אביהו גופמן
המקרים אין לו בכלל תובנה שזה הליך מעין שיפוטי והוא איננו שוקל כלל את המקרה באמת, יודעים זאת היטב בלי שיהיה צורך להסביר להם במה מדובר.
אחת מלקוחותי התבשרה כי עומדים לשלול את רשיונה, שאלה את הקצין, מדוע בכלל אתה מקיים כאן הצגה כאילו אתה נותן לי הזדמנות למנוע את השלילה. אותו קצין השיב לה שהוא מצטער אבל אלו הפקודות ובעצם בכלל לא נעים לו שהוא יפסול אותה כאשר הוא עצמי איננו מאמין שהיא שיכורה..
אלו דברים חמורים אבל שגרתיים.
נשאלת השאלה מה יעשה עורך דין שהלקוח החדש שלו מגיע ומבקש להחזיר לו מיד את הרשיון וכולו מלא בטחון שהצדק איתו.
התשובה המצערת היא שברוב המכריע של המקרים אודיע לו כי אין סיכוי לכל בקשה כזו וכי,לטובתו יהיה זה שלא להגישה כלל. דברים אלו מחייבים הסבר ואני אסביר.
ראשית, פנייה כזו אל בית המשפט מחייבת כמובן לחשוף מרכיבים ממרכיבי ההגנה בשלב מוקדם מאד. ככלל אני לא ממליץ לגלות שום מהלכי הגנה צפויים לתביעה. "כשלים ראייתיים" למיניהם המתגלים לתובע, מסכלים אחרכך חקירה נגדית יעילה. שוטר שמן המסמכים עולה שנהג שלא כשורה ויודע שמעשיו או טעויותיו נחשפו, יתקן אותם בחקירה ראשית אם התובע ידע על כך ויעמיד אותו על התקלה. לכן יהיה זה מעשה לא נבון לחשוף את הנקודות הללו מבעוד מועד.
בנוסף לכך, מדובר בשלב מוקדם מאד וטרי מאד. עצם הדיון עלול לעורר את התובע לבחון את התיק ולעבות את הראיות ככל שהדבר יראה לו דרוש. זה חוקי בהחלט מצידו לקרא אליו את השוטר לשאול אותו שאלות ולכוון אותו להשלים את כל שחסר או לקוי במזכר חדש ומתקן. עורך דין הפונה בבקשות כאלה בשלב הזה מסכן את הלקוח בכל אלו.
וקיימת גם הבעייה המשפטית. בית המשפט מסתגר די בקלות מאחרי ההלכה האומרת כי בשלב הזה די בראיות לכאורה, ואין בודקים את משקלן. זאת לא תמיד דרך נכונה לבחון את הנושא, אבל מי מבטיח שהתיק יפול על שופט שבאמת יערוך איזון לכאורה של כלל הנסיבות וידע תת משקל ראוי למכשלה גדולה המטילה צל כבד על ראיות התביעה? הנסיון מלמד, וחוויתי זאת על בשרי, במיוחד בשנים הראשונות, שגם "מקרים בטוחים" מתנפצים על קיר אשליות אטום באולם בית המשפט.
לעולם לא אשכח את המקרה ההוא שהשימוע נערך ארבעה ימים אחרי המועד הקבוע בחוק, והשופטים, כולל שופטת מחוזית שלשמחתי פרשה בסמוך מהשיפוט אמרו שלא נורא אם הדברים לא נעשים בדיוק על פי החוק. יותר חשוב להעניש שיכורים. חודשים ארוכים התהלכתי כמעט חולה מהטראומה הזו.לכן אני ממעט לעשות זאת, ואם אני עושה זאת אזי זה בדרך כלל מנימוקים טקטיים הפוכים, כלומר במקום שאני מעוניין להעמיד בפוקוס נקודה חשובה בעיני, אשר לטעמי בית המשפט צריך לראות שהיא איננה מקרית וכי עמדתי עליה מתחילה. במקרה כזה, הבקשה תוגש למרות שאני יודע שאין לה סיכוי כלל וכלל.
ולבסוף צריך לומר מילה טובה על כמה שופטים שהם גם "בני אדם" ויודעים היטב מתי צריך לשים בצד את הכללים האיומים הללו. והפעם ראוי לזה כבוד סגן הנשיא מחדרה כבוד השופט אביהו גופמן. פעם אחר פעם אני פוגש בשופט המעניק לקהל הנשפטים הרגשה שהם בידיים נאמנות. תקיף קפדן כמו גם נעים הליכות וקולע אל המטרה. בעוד שיש שופטים שאיש אינו יוצא מרוצה מאולמם, הרי אצלו גם אלו שהוא מנחית עליהם מהלומות עונשיות ניכרות יוצאים עם הכבוד הראוי לבית המשפט.
דווקא אצלו היה לי הכבוד לפני כשבועיים להביא לקיצור תקופת הפסילה, בבקשה שהגשתי מטעמים טקטיים בלבד, אבל הניבה גם קיצור הפסילה המנהלית לכדי 15 יום בלבד.
רשימה זו נכתבה בעקבות דברים שהעלה כאן אחד המגיבים אשר אמר: הבה נראה אפילו קיצור פסילה מינהלית אחת שהשגת. אז הנה לך אדוני הספקן.
שייך לנושאים: נהיגה בשכרות, עורך דין תעבורה נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר
האם מה שכתבת על פסילה מנהלית על פי בדיקת נשיפה וזה שלא כדאי להגיש בקשה להחזרת הרישיון נכונה גם לפסילה מנהלית שעשו לי היום על מהירות למרות עבר יחסית נקי?
המהירות היא 83 במקום 50 וזו הסיבה היחידה שהקצין החמיר לטענתו.
רן,
הבט נא – לא בכל נושא מטפלים באותה צורה. כאשר יש עבירה חמורה היכולה להביא אותך לשלילת הרשיון לשנים, מן האוי להשקיע משאבים כספיים ואחרים בהתאם לנזק שמאיים עליך.
כאשר אני רואה לפני תיק שהאישום שלו רעוע והסיכוי לשי לערער אותו במשפט טוב ומעלה – אין טעם שאנהל הליך על פסילה מינהלית שיאלץ אותי לחשוף חומר ועמדה, לפקוח לתביעה את עיניים, ולצערי גם לעודד את השוטרים הדים שלא לומר אמת על פי הבנת המטרה אליה אני חותר.
הנה דוגמא של תיק שבו היה ברור לי שהתביעה תיכשל ויהיה זיכוי, אבל אם הייתי פונה ומאיר את עיניהם או את עיני בית המשפט בנימוקי – עד התביעה היה מעיד לגמרי אחרת והסוף היה אומלל.
אבל משפט כזה יקר יותר לנהל מאשר משפט שבו אתה שואף להסדר טיעון. במקרה כזה הנסיון להימנע מעונש מינהלי סביר בעיני.