"הסיכון בנהיגה בשכרות ברמת אלכוהול נמוכה, זהה פחות-או-יותר לנהיגה בזמן דיבור בטלפון נייד עם דיבורית". כך קובע שופט בית המשפט לתעבורה בירושלים, אברהם טננבוים, בגזר דינו של נהג שנתפס נוהג תחת השפעת אלכוהול. לדברי השופט, המרבה למתוח ביקורת על התנהלות הממסד, הענישה כיום נגד נהיגה בשכרות בעייתית, ופוגעת בנהגים נורמטיביים: "בעוד שבנהיגה תחת השפעת האלכוהול העונש המינימלי הוא שנתיים פסילה, נהיגה תוך דיבור בטלפון נייד בדיבורית אינה עבירה כלל, אף שהסיכון כאמור זהה. אין בכך כל היגיון".

מיהו שיכור בכביש? תלוי את מי שואלים

• שליחת הודעת SMS מגדילה פי 23 הסיכון לתאונה
  

 למרות שבבדיקת שכרות שנערכה לנהג נמצא ריכוז אלכוהול הגבוה ביותר מ-50% מהמותר בחוק, גזר עליו השופט עונש נמוך משמעותית מהמינימום: פסילת רישיון בפועל לתקופה של שישה חודשים, לעומת שנתיים כפי שקובע החוק. "ראוי שבית המשפט יעשה שימוש מורחב בסמכותו להורות על קיצור הפסילה", כותב השופט טננבוים בנמקו את החריגה מעונש המינימום. "הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו, הביע חרטה כנה על מעשיו, ולמעט תוצאת האלכוהול כפי שבאה לידי ביטוי בבדיקת הינשוף, לא ניכרה עליו רמת שכרותו". בנוסף, על הנאשם נגזרו 250 שעות עבודה לתועלת הציבור (של"צ).

"המשטרה משתהה בהגשת אישום על נהיגה בשכרות נמוכה" (צילום: תומריקו)

"בגלל החשש לטעות בבדיקה"

גזר הדין של י', שפורסם בסוף השבוע, מונה שורה ארוכה של ליקויים באכיפת עבירות שכרות כיום. הראשון והעיקרי שבהם הוא חוסר האחידות באשר לרמת האלכוהול שמגדירה נהג כשיכור – חוסר אחידות שנובע במידה רבה מבעיות באמינות מכשיר האכיפה של המשטרה, "הינשוף". על-פי המצב כיום, בתי משפט והמשטרה מתייחסים לרמות שונות של אלכוהול כרף המינימלי להרשעה: יש האוכפים את הרמה הקבועה בחוק – 255 מיקרו-גרם בליטר אוויר נשוף, ומי שסבורים כי יש להעלות את הרף ל-290 מיקרו-גרם, ויש אף מי שקבע כבר כי הרף הראוי הוא 305 מיקרו-גרם.

כך מסביר את הרקע לבעיה השופט טננבוים: "בשל החשש לטעות אפשרית בבדיקה, לטענת מומחים מטעם התביעה – כגון פרופסור דוד שנער (המדען הראשי ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים) וד"ר שלמה אלמוג (המחלקה לטוקסיקולוגיה בביה"ח תל השומר) – יש להעלות את רף האכיפה לכמות אלכוהול הגבוהה מ-290 מיקרו-גרם. מדיניות המשטרה בפועל, היא להגיש כתבי אישום כאשר מידת האלכוהול בליטר אוויר נשוף היא 300 מיקרו-גרם ומעלה".

יש לציין כי עורכי דין רבים המייצגים נאשמים בנהיגה בשכרות, טוענים כי מכשיר הינשוף כלל אינו אמין, ולכן אי אפשר לתבוע נהגים בהתבסס על תוצאות בדיקותיו. לאור הבעיות, הוקם בבית המשפט לתעבורה בירושלים הרכב מיוחד של שלושה שופטים, הבוחן את הטענות נגד הינשוף ואופן הפעלתו בידי המשטרה. טננבוים מציין כי עד שההרכב יפרסם את מסקנותיו, "המשטרה משתהה במקרים רבים בהגשת כתבי אישום על נהיגה בשכרות ברמות נמוכות".

"השתייה לא השפיעה עליהם"

טננבוים מנצל את גזר הדין של י' כדי להסביר פעם נוספת, את חשיבות קביעת "מדרג שכרות" – יצירת התאמה בין רמת השכרות וחומרת העונש. "הקביעה הגורפת של עונש מינימום בעבירת שכרות מקשה מאוד", כותב טננבוים. "ראוי היה כי בעבירה מעין זו, יהיה עונש מינימום 'מידתי' בהתאם לגובה השכרות הנמדדת – מי ששכרותו גבוהה יש הצדקה לעונש מינימום של שנתיים ואף יותר. ולהיפך – מי ששכרותו ברמה הנמוכה, יש להשית עליו עונש קל יותר, בהתאם לרמת שכרותו, כפי שהדבר נעשה בעבירת מהירות".

לדברי השופט, רבים מהנאשים בנהיגה בשכרות הם "חיוביים ונורמטיביים, שעברו בהצלחה את בדיקות המאפיינים שנערכו להם, וסברו בכנות כי שתו במידה המאפשרת להם להמשיך ולנהוג. שלילת הרישיון לתקופה כה ארוכה מהווה פגיעה קשה, הן עבורם והן לחברה בכללותה". במקרים רבים, מציין טננבוים, רבים מהנהגים שנתפסים סבורים כי כמות האלכוהול ששתו נמוכה מהכמות המותרת בחוק, והם מאמינים כי "השתייה לא השפיעה עליהם והם יכולים להמשיך לנהוג".

בעניין הסכנה הכרוכה בנהיגה "בשכרות נמוכה", עורך השופט השוואה בין נהיגה בשכרות ונהיגה בזמן דיבור בטלפון נייד – עם דיבורית: "מחקרים מצביעים על כך שהסיכון בנהיגה בשכרות ברמת אלכוהול נמוכה, זהה פחות או יותר לסיכון בנהיגה תוך דיבור בטלפון נייד עם דיבורית". ולכן, מסכם טננבוים, המצב כיום אינו הגיוני או ראוי, שכן נהיגה תחת השפעת אלכוהול יכולה להביא לפסילת רישיונו של הנהג לתקופה של שנתיים לפחות, בעוד נהיגה בזמן דיבור עם דיבורית כלל אינה נחשבת לעבירה.