אבולוציה – איך מפרים את החוק בבית המשפט באופן זוחל בחסות בית המשפט.

mhkuo s7sאחת הבעיות בהוראת החוק לעורכי דין צעירים היא שהם נולדים למציאות בלתי חוקית, וקשה להסביר להם שמה שהם רואים כל יום בבית המשפט בחסות השופט זה לא חוקי.

לא פחות בעייתי זה לשכנע שופט תעבורה חדש, שלמד ש"ככה עושים כולם", כולל כל חבריו לשיפוט, זו הפרת חוק בוטה, ופגיעה אנושה בנאשם. כמובן שזה עוד יותר קשה מעצם העובדה שמדובר בזכויות נאשם ולא בצרכי המאשימה. שם תמיד נמצא הכח להפר את החוק.

אתחיל בדוגמא איך נמצא הכח להפר את החוק. לפני כשנתיים הזדעקו להם אנשי המזכירות במחוז המרכז נגד התופעה שבה נפתחים תיקי בקשה לפסילה עד תום ההליכים ביום הדיון, ללא מסירה מוקדמת של כתב הבקשה לנאשם, שלא מאפשרים לו כלל להתגונן. יצאו והודיע כי לא יקבע דיון בבקשה כזו אלא אם הומצא העתק הבקשה לנאשם כחוק. עניין זה החזיק מעמד ימים ספורים בלבד. אנשי המשטרה הפעילו קול זעקה, מפקדיי את"ן התערבו, מישהו עירב את הפרקליטות, וכעבור  שתי יממות הנסיון לשמור על החוק ועל זכויות הנאשם נרמס במכבש המשטרתי. לא מצאתי אפילו שופט אחד שזה מפריע לו שלנאשם ובא כוחו אין שהות חוקית להתגונן או להתכונן, שלא לדבר על להתייעץ. אבולוציהלעניות דעתי כולם עוברים על החוק ומקפחים את זכות הנאשם למשפט הוגן כחוק.  לפחות שלושה שופטים מחוזיים כבר הצליחו להתחמק מלומר את דברם בעניין הזה, ופשוט פסלו את הנאשם מלנהוג. אבל למי איכפת? זו דוגמא אחת.

אבל יש שינויים בלתי חוקיים שתופסים מקום אט אט. בעקביות זוחלת. צעד אחר צעד. אחד מהם הוא סימון הנאשם כאחד שיש לו עבר מכביד וצריך להכניס לו חזק מהר ובאופן אלגנטי. קוראים לזה "תיק תלתן". השיטה פשוטה. כותבים על כתב האישום "תיק תלת"ן" וזה שם הקוד למה שכבר אמרתי – נאשם בלי זכויות ובלי סיכוי למשפט הוגן! מישהו אמר "חזקת החפות"?  מה זה בכלל?

עכשיו זה השתכלל – הנה כתב אישום שהוגש היום 24.5.16 ועליו באדום סמל התלתן – ללא מילים. כבודו, הנה לך קריצה ממזרית באדום – חסל את הנאשם הזה, הוא ראוי לזה. תשמע לי.

מן אבולוציה שכזו. עכשו אני צועק. אולי 6000 איש יקראו את זה בפייסבוק ויעשו לי לייק. עוד שנה מי בכלל ידע שזה אסור? זו תהיה הנורמה. כבר החום זו נורמה בלתי חוקית מושרשת היטב!

ועוד דוגמא מאותו כתב אישום: כל מתמחה לומד את סעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי הקובע מה יכיל כתב אישום. כל מתמחה לומר מה לא יכיל כתב אישום – למשל כתב אישום לא יכיל ראיות לשכנוע באשמה. לזה יש פרוצדורה מיוחדת.

מה כן צריך להכיל כתב אישום בתוכן? את תאור העובדות המהוות את העבירה, את סעיפי החיקוק בהם מואשם הנאשם, ואת שמות העדים….

בתהליך אבולוציוני זוחל מגישה התביעה יותר ויותר ראיות בלתי חוקיות ללא עדים בכלל!!! לפי שיטה זו, ומכיוון שאין עדים, התביעה מציינת שלא כדין בכתב האישום סוגי ראיות שתגיש בהמשך ללא עדים… אני הערתי. אני התנגדתי, אבל השופטת מגי כהן, והשופטת רות רז, והשופט עופר נהרי, והשופטת שרית קריספין, והשופט צימרמן, ודן סעדון והשופט….. בעצם כולם, לא מסכימים להתמודד עם הסוגייה ופוסחים עלי ועלי, ויחד איתנו פוסחים על החוק וזכויות הנאשם. וייתכן שהם חושבים שזה דווקא עונה לצרכיהם. מכיווון שאינם מתייחסים ולא מנמקים – לעולם לא נדע בוודאות מה מניע אותם. רק לשער נוכל.

עכשיו, כלומר היום,  האבולוציה הלכה עוד צעד גדול קדימה: סעיף פרוט עדי התביעה נעלם, ובמקומו הגיע הסעיף "ראיות התביעה" …..  צעד קטן למשטרה, צעד גדול לאחור לאזרח! כל הכבוד לרב פקד החתומה על כתב האישום. זה כמו להשאיר טביעת רגל על הירח. חלוציות.

למעשה בכתב אישום זה אין עדי התביעה ועל כן הסנגור לא צריך לחקור ולהסתפק בטענה המוכרת בשם "פגם או פסול בכתב האישום".

אז הערתי, טענתי, הסברתי, הבהרתי, ובית המשפט התעלם וקבע :מועד ההוכחות יתקיים ביום 26.09.16…..

כנראה שהאבולוציה של העידן החדש היא מושג שנוצק בו תוכן שונה לחלוטין מהתוכן המקובל. ואולי, האבולוציה הזו היא תהליך שבסופו  אפשר יהיה לטעון ולהביא ראיות מדעיות שמוצא הקוף מהאדם שהיה פעם? אולי.

 

זה לא כוחות – סיפור על משפט נהיגה בשכרות

זה ממש לא כוחות

איני מפרסם מזה כמה שנים הישגים בתחום הנהיגה בשכרות. אתם כבר יודעים . הפעם אחרוג ממנהגי זה אם כי לא לגמרי, ואני חושב שתסכימו איתי שזה חשוב..

לכאורה תיק שגרתי. עלמה כבת 22 נלכדת עם כמות של כ-500 מיקרוגרם אלכוהול באוויר שנשפה, ואני יורד לכישה- לאשדוד כדי לחלצה.

אני בוחן את התיק וסבור שהתיק מכיל את כל המרכיבים הדרושים לזיכויי, אבל אומר לעצמי שבאוירה הנוכחית והידע הקלוש של אנשי התביעה והשופטים ביסודות הטכניים של המכשיר ותחזוקתו השלומיאלית, יעד של שלושה חדשי פסילה מלנהוג, אחרי החודש שכבר ספגה הוא יעד ראוי. אני מגיע לאשדוד, משוחח עם קצין תביעות, הוא מנסה שישה חודשים, אני מודיע שהקו העליון שלי הוא שלושה חודשים, הוא מסכים להצעתי, ואנו דוחים את הדיון כדי שאדבר עם הנהגת. אני מקבל את אישורה ומתכונן לישיבה פורמלית על פי הסדר הטיעון.

אני מגיע לדיון ומופתע לשמוע שיש התכחשות להסדר. 11 חודשי פסילה זה מה שאפשר להציע לך…. אני מסתובב והולך לדרכי לקראת הדיון. מישהו במרחב לכיש רוצה מלחמה.

אין זו הפעם הראשונה שאני עומד להופיע בפני שופט/ת שטרם חוו משפט איתי ועורכים את עצמם כדי לעצור אותי ולסכל את התקפותי המשפטיות, ומכיוון שכך אני שולח מספר בקשות מלוות בטיעונים משפטיים כדי שהשופטת תתחיל ללמוד את הנושא שאני מלמד ברצינות ומן היסוד. שתפנים – כאן יש טיעונים רצינ יים לא ברברת.

אני מזמין עדים, וביניהן סגנית היועצת המשפטית של משרד התחבורה עו"ד חווה ראובני ואת עו"ד שרית פיליפסון מהמחלקה המשפטית של אגף התנועה, ודורש להורות להן להביא עימן חומר חשוב. כך אוכיח שהינשוף לא חוקי. עשו בו שינויים ושומרים אותם בסוד. בקשותי זוכות למענה קשקשני מצד התביעה על פני כמה וכמה עמודים, והשופטת מודיעה שבדיון יתקיימו ראיות התביעה בלבד. ובסבטקסט משמעו – אני אאלץ אותך להתפשר. לא יישמעו ראיות הגנה. אני מבקש לפטור את הנאשמת מלהתייצב לדיון – היא נוסעת עם המשפחה לחג – והשופטת משחררת אותה…

אני מגיע לדיון. במסדרון אנשי התביעה נמנעים מלפגוש את מבטי. שלום לבבי הס מלהזכיר. יוצא דופן פקד איל פורטל שמקפיד לשמור על נחמדות. הוא כבר ניסה כוחו בעבר הרחוק להילחם בי והבין שזו לא הדרך.ואני מכבד אותו.

המשפט מתחיל. על ספסל התביעה עורכת דין המנהלת את התיק, ומאחריה צוות עוזרים וקהל תומך. ראש תביעות לכיש יושבת לידה בחולצת טי שירט לבנה ומצודדת, ומדי פעם כשהשעה דוחקת קמה ומדברת אל בית המשפט, וטוענת בצעקות. לא אתי, ולא מכובד. ובמיוחד נוהל כוחני שבא להשפיע על בית המשפט. נסיונותי להשתיק אותה לא צולחים עד שאני מתייחס לחולצתה…..

לאולם נכנס אדם חייכני המקרין כח, כולם מחייכים אליו ומתייחסים. רק אני לא יודע מי זה. ראש לשכת לכיש, שאינני יודע את שמו ותוארו המלא, מגיע כדי לחזק את רוח הקרב של הצוות. ששה איש. ממולם אני לבדי, ולידי במקרה מזכירתי אורטל שהזמנתי ליום קליל ערב חג הפסח. שתתרענן קצת לצידי בשדה הקרב. (אצרף את תמונתה).

ברור לחלוטין שהתביעה מגיעה להנחית עלי מכת נוק אאוט טכני ובטוחה בזה לחלוטין. התיעצויות אחרונות, הנחיות, וכל עד מקבל הסבר והדרכה. כמה החלטות ראשונות של השופטת מלמדות שנקודת הפתיחה שלי גרועה.

ואז מגיעות החקירות הנגדיות של עדי התביעה. מפולת. מפעיל הינשוף לא יודע איך נראה מדריך ההפעלה – אין לו בכלל מדריך הפעלה. הוא מגלה שהגיש לבית המשפט פלטים שלא תואמים את עדותו. התביעה מבקשת להחליף מוצגים… אני מראה לו מזכר רענון שנשלח כל המפעילים לפני שנתיים. הוא טוען שמכיר אותו אבל ברור שלא יודע מה כתוב בו. תוך דקה מתברר שהוא עושה בדיקת אימות יומית למכשיר בניגוד להוראות. נכון אבל הפוך…. שנתיים לפחות…

אחריו מגיע אבנר ברזילי מהמעבדה. אחד שמתיימר לתחזק ולתקן את הינשוף. הוא ממהר לומר שהוא לא מומחה לינשוף, אבל באותה נשימה הוא "קובע" כל מיני "אמיתות" שבעיני הן דברי הבל – ממש כך. תורי לשכנע את השופטת. ברזילי מגיש טופס ביקורת תקופתית שלפיו הוא עובד, ו"כרטיס מכשיר". הוא מתעקש שהפעולות שהוא עושה זה רק מה שכתוב בנוהל ובטופס. הכל מתועד- הוא טוען.
אני מזכיר לו שפעם נהגו לעשות בדיקה מוקדמת, ולכייל את המכשיר לפני הבקורת. הוא "לא זוכר" או לא מבין כהגדרת השופטת, ואני מוציא מתיקי את הטפסים ההם העוזרים לו להיזכר. ואז הוא מפתיע ואומר שגם כיום עושים את זה….. אז עושים דבר שלא כתוב בטופס? ומדוע טענת אחרת לפני דקה?

אתם מבינים – לא תמצאו פרקליט אחד, שופט אחד בכל הארץ שידע על כך. זה נעשה בהסתר. מרמים אותנו… השופטת נדהמת פעם ראשונה.

אני מסביר לה שהבדיקה הראשונה חשובה- כי רק כך אני יודעים אם המכשיר החזיק מעמד מהתיקון הקודם, ומה הסטייה שהתפתחה בחלוף חצי השנה. השופטת מבינה ומבקשת לדעת היכן הנתונים, איך יודעים אם מי יודע כמה אנשים הורשעו על פי ינשוף שסטה? לעד אין תשובה. אני זורק את הנתונים לפח הוא מצהיר……

ומה על התקלות שמגיעות מהשטח. היכן המזכרים עם התלונות כדי שאפשר יהיה לבחון את התיקון? גם אותם אנחנו זורקים לפח…. מודיע אבנר ברזילי.

ואז הוא מודה שאחרי שהוא טיפל במכשיר המכשיר עבר למעבדה אחרת שם עבר כיול. כלומר לא אתה האיש האחרון שטיפל במכשיר – אני שואל, והוא מאשר.

בזוית העין אני רואה שבעלת הטי- שירט ויתרה. היא אוכלת סנדביץ'….

או אז אני מציע לו את התוצאות של הבדיקה המסכמת שלו, זו שמוצמדת לדוח שלו כראייה לתקינות הבדיקה, ואני מראה לו שהתוצאות שממדדו שונות זו מזו בכחמישה אחוזים בזמן שהסטיה המותרת היא עד 2% בלבד…. הוא מנסה להתכחש, השופטת מבינה את גודל הכשל, מקשה עליו עוד שאלה ועוד שאלה והוא נותר באלם פה.

לטענתו לא חשוב הפער אלא רק הממוצע… כלומר, אני שואל, אם יש תוצאה אחת 250 והשניה 450, מה שחשוב הוא שהממוצע הוא סביב שלוש מאות חמישים…. אתם מבינים? שיכור יצא תקין כי המכשירמצא במקרה 250 מיקרוגרם, ואדם חף מאשמה יועמד דין כי המכשיר מצא 450 מיקרוגרם. העיקר הממוצע….

אני ממשיך הלאה, אבל השופטת מפסיקה אותי. בנימוס היא אומרת שיש די והותר כדי להתפשר……

חסכתי מכם פירוט של ארבע שעות חקירה. אבל גם בית המשפט לא רוצה נוק אאוט של התביעה. יותר מזה הוא לא רוצה לתת פסקי דין שיוקיעו את המשטרה. מופעל מכבש.

והתוצאה, סעיף האיש/ום מוחלף בסעיף קל והנאשמת תישא בעוד שני חודשי פסילה……

יכולתי להתעקש על זיכויי. הוא היה מושג. אבל צריך לדעת לא להשפיל את היריב לגמרי.

בעלת הטי שירט סיכמה – ירדו לי שנתיים מהחיים…

אורטל סיכמה: זה ממש לא כוחות אתה מולם….

ואני הלכתי ברגשות מעורבים. זו מדינה זו? זו משטרה? זה מינהל תקין? זה משפט? ותסלחו לי – זו רמה מקצועית המצופה ממקצוענים? ממש לא. מה, אני למדתי ינשוף באיזה שהוא מקום? ודאי שלא – אז מדוע הם שלמדו לא יודעים מספיק? מזלזלים באזרח. פשוטו כמשמעו.

מה קורה בירושלים? שני סיפורים מהזמן האחרון, והנשים המוכות.

תשאל את עורכי הדין בירושלים העוסקים בתעבורה והם יאמרו לך שהסיכוי שערעור שלך יתקבל בפני בית המשפט בית ההמותב בו יושב שופט הנוכחי  הוא אפסי. האמת שהם יאמרו לך ממש אין סיכוי. האם אפשר להסכים שאיכות השיפוט תהא לפי טריטוריה?

תשאל עורך דין העוסק בתעבורה מה הסיכוי להגיע להסדר טעון עם לשכת תביעות ירושלים והוא יאמר לך – סיכוי מצויין, אבל במחיר כבד ביותר – בעונשים כפולים ומכופלים ממה שמקבלים בלשכות אחרות ובתי משפט אחרים. זה בית המשפט היחיד בארץ שבו שמעתי אתמול כמה תיקים בהם השופט מתווכח עם התובע שהעונש שהוא מבקש בלתי סביר!!! וזה קרה כמה פעמים אצל שופטים שונים בתוך שעתיים…

ומה הסיכוי לקבל זיכוי בירושליים? נו, בזה המצב רע בכל הארץ, אבל בכל זאת בירושלים רע מאד!!!

לפני מספר שנים הפציר בי השופט (לשעבר) אברהם טננבוים, לא להגיע לירושלים בגלל העומס המשפטי שגורמים תיקים בהם אני מופיע. לדעתי הוא בא בשליחותו של שופט אחר שסבר שהנזק העיקרי מ"הופעותי" בירושלים הוא נוכחותם של עורכי דין מקומיים בדיון והעובדה שתוצאות החשיפה ותהליך הלמידה מכבידים מאד על בית המשפט.

לא רוויתי נחת משופטי ירושלים, (להוציא שופט אחד יקר – חן אביטל), והדרתי רגלי משם ככל שאך יכולתי במשך כל השנים האלו – כחמש שנים. המפגשים עם כבוד השופטים בבלי, וריבלין היו מאד לא נעימים והתנהלותם חרגה באופן מובהק מהתחום המשפטי. העמדה המשפטית המוצהרת של השאר נראתה בעיני גובלת ב… אינני מצליח למצא מילה שתתאר נכון ולא תביא עלי מתקוממים שקשה להם להאמין מה עומק השבר.

והנה, כל צוות השופטים שם התחלף, צוות התביעה נותר בעקרון כפי שהיה. אלא שאפילו תיק עם מדידה גבולית של 290 מיקרוגרם, ובדיקת מאפיינים  מושלמת מעורר את התביעה שם לדרוש שנתיים מלאות של פסילה, ונהג שנהג ללא רשיון נהיגה, אף שהסדיר בינתיים את מחדלו החמור – מוצא עצמו מול דרישה למאסר בפועל..  זה שמגיע ללא ייצוג מקבל הצעות טובות יותר מזה שמגיע עם עורך דין….  כך נלחמים בסנגורים.

לפני מספר חודשים פנה אלי אדם צעיר, מאור שמו, שנמדדו לו 290 מיקרוגרם ורשיונו נפסל מנהלתית, וביקש לקצר את הפסילה המינהלית כדי שיוכל לצאת לירח דבש עם זוגתו הטרייה כשרישיון נהיגה בכיסו. חשבתי שלא ראוי שאמנע מפנייה ללשכת התביעות ואבקש את הסכמתם לקיצור הפסילה לשבועיים. צירפתי את העתק ההזמנה לחתונה, את העתק כרטיסי הטיסה, ולא העלתי על דעתי אפילו לרגע סירוב. והסירוב בא…. פניתי לעו"ד ברח"ד, עורך דין ותיק ומנוסה והאמנתי שהוא יבחין בשגיאה, וגם , אולי, יחלוק לי מעט כבוד, ויתרצה. אבל הוא בקול חמור הסביר לי ששכרות היא עבירה חמורה, ומובן מאליו שהתביעה מתנגדת, והיא עומדת על פסילה מלא של שנתיים, ועל כן חודש אחד עכשיו זה בהחלט מעט…….

אני מציין כאן את שמו כדי שכולם יראו ישמעו – ואם הוא רוצה להכחיש – הוא יוכל לעשות זאת. השבתי לו שאם חס וחלילה הוא מבקש להתמנות לשיפוט, וזה הרי מסלול מקובל במקומותינו – אני אשכב על הגדר כדי שלא ימנו אותו – משום מבחינתי הוא נכשל קשות במבחן המעשה והוכיח לי שאם ימונה ישפוט בצורה חד ערכית נטולת לב. כך אני שופט את האירוע. גם אם אני אולי טועה.

על כל פנים ביקשתי מידידי יוני שניאור להופיע בדיון (אני יצאתי בעצמי לחו"ל), והשופט חשב כמוני ולא כמו עו"ד ברח"ד וקיצר את הפסילה על אתר….

על המעשה הזה, הענישה התביעה בירושלים את השופט אתמול, כשבקשה שלא ישב בדין כיוון שיש לו עמדה בתיק… השופט שכלל לא זכר את התיק לא רצה להתעסק איתם, ולמרות התנגדותי העביר את התיק למישהו אחר…..  (זה אירע אתמול)

ולסיפור השני:-

לנהגת אחת נמדדו 305 מיקרוגרם, רישיונה נפסל ל-30 יום והיא הוזמנה למשפט. מכיוון שהייתה משוכנעת שזו טעות, גייסה את כל כח השכנוע שלה ונסיבותיה האישיות, ובנימוס רב ביקשה שההזמנה למשפט תבוטל. השיבו לה באדיבות רבה ובהתחשבות יוצאת דופן שהיא מוזמנת להוקיר לתביעה המשטרתית תודה על עונש מופחת של 11 חודשי פסילה נוספים….  נרעשת היא פנתה לעורך דין ירושלמי (מאשיות עריכת הדין שם), שהסביר לה את מציאות חייו והציע לה "לחטוף" את ההצעה…. וכך הגיעה אלי, מירושלים לתל אביב, בתקווה למצוא מישהו שמוכן להתעמת עם התביעה, ואף שהיא מגדלת ילדיה לבדה ומפרנסת אותם, הגיעה למשרדי מלווה בהוריה המודאגים מקטסטרופה שבאיבוד רישיון הנהיגה.

בחנתי את המקרה והשתכנעתי שלא הייתה שיכורה, ושקיימות כל כך הרבה סיבות לזיכויי מלא, ואמרתי לה שבאופן יוצא דופן אני מוכן לייצג אותה גם בירושלים, אבל גם הזהרתי מפני הבאות.

פניתי לתביעה והודעתי לה על רשימה ארוכה של סיבות המצדיקות זיכוי, והצעתי לה לחזור בה מן האישום. במועד ההקראה פרשתי  את הכפירה באשמה בכתב, מניתי את טיעוני המשפטיים והעובדתיים, ולא השארתי דבר לדמיון. ערב הדיון התקשר אלי עו"ד ברח"ד בנסיון להידבר והסברתי לו באדיבות כי הדרך פנויה בפניו לחזור מן האישום. כך גם קרה בבקר הדיון.

אני לא יכול להתעלם גם מכך שהתנהלותו במקרה הקודם, של מאור, וגם במקרים אחרים מן העבר היותר רחוק, שנחווית על ידי כיוהרה של מי שמחזיק בכח, המשחק בנתיניו, לא נתנה לי אפילו רצון להתחיל בשיחת שכנוע, בהכירי את התגובות הצפויות. אף שזה טפשי מצידי – חשבתי שאני חייב ללמד אותו שיש מגבלות לכח.

הדיון החל אתמול בשעה 12:00 לערך, בשאלה המסורתית מדוע לא הושג הסדר טעיון. השבתי כי הדרך פתוחה בידי המשטרה לחזור בה מן האישום. ועד שעה 13:00 ספגתי מבית המשפט החלטות שהביאו אותי לדרוש מהשופט לפסול את עצמו פעמיים. אחר כך העידה עדת תביעה – שוטרת – ולא חקרתי אותה חקירה נגדית – גם לא שאלה אחת. אחר כך העיד מפעיל הינשוף ובשלהי עדותו, איבד השופט את סבלנותו, והבהיר לתביעה שאין לה סיכוי לזכות בתיק משום שהיא התעלמה במפגיע משלל הטענות שבכפירה. הוא אפילו הציע לעו"ד ברח"ד להתייעץ. עו"ד ברח"ד התייעץ לדבריו עם הממונה עליו ואמר: ממשיכים.  דקות ספורות קודם לכן הוא הציע לי הסדר של ששה חודשי פסילה, כשהוא נראה מאמין באמת ובתמים שהוא מטיל עלי אימה, ואפילו נהנה מזה.

והסוף ידוע – בשעה 16:00 ניתנה הכרעת השופט: "אני מזכה את הנאשמת". (תיק תת"ע 9321-10-13)

את פסק דינו של השופט קיבל עו"ד ברח"ד בחיוך השמור למחזיקים בכח השלטון, בהודיעו שיוגש ערוער. נדמה לי שכשיגיע לפרקליטות ויציג את המקרה ויסרבו לו הוא כבר לא יחייך.

והמסקנות:

לדעתי עורכי הדין בירושלים שרויים במצב נפשי הדומה למצב שבו שרויה אישה מוכה בידי בעלה. יש לה ילדים, היא חסה עליהם, בעלה מדי פעם אוהב אותה וגם מבטיח שלא יכה עוד, והיא גם רוצה להאמין וגם  לכודה במציאות בלתי אפשרית. ובהיותה בודדה היא ממשיכה וממשיכה וסובלת. וכמובן שגם הילדים רואים וסובלים.

אי אפשר לגנות את עורכי הדין בירושלים השקועים בצורך להתפרנס. מי שאינו נושא חן בעיני עו"ד ברח"ד וחבריו בתביעות התעבורה בירושלים, כורת את הענף שעליו הוא יושב ויתקשה להתפרנס. עורכי הדין  אחראים ללקוחות שניהול משפט עלול לסכן אותם, ועליהם להגיע להסדרי טיעון – גם כאלה שהם גרועים – בעל כורחם. הם חיים ופועלים בתוך מאזן אימה. וזה בדיוק מה שהם מסבירים ללקוחות, לציבור.

כן אני יודע – אין כזה דבר ערעור בירושלים וכן אי אפשר להתלונן על שהם לא נלחמים כשפניהם מופנות לערכאת הערעור.  בתל אביב למשל – דווקא יש! כבוד השופט רענן בן יוסף – שלא תמיד אני תמים דעים אתו – מפגין שיפוט עצמאי ובעיקר דואג שהשופטים לא יסטו מהתלם.

אבל, חברים ירושלמים יקרים, צריך לזכור שגם מעומק הבור יש לנשים מוכות כח, בייחוד אם הן מקבלות הכרה. תתאגדו – יש לכם הכרה. אם חברינו. אנחנו נעמוד לצידכם. ויש לכם גם כח נגדי להשיב למי שפועל נגדכם בכוח. זו לא רק זכותכם זו חובתכם כלפי המקצוע שלנו.  אנשים דוגמת עו"ד ברח"ד רוצים מן הסתם להתמנות יום אחד לשופטים. אני מציע לכם להבהיר לו שאתם תתנגדו. גם תובע משטרתי צריך להפגין מחשבה פתוחה, לזכור שהוא משרת בכהונה ולא קבלן הרשעות. גם אחרים שרוצים להיות שופטים יראו שיש גם מה להפסיד מהתנהגות שכזו. קחו את גורלכם בידכם.

השגתי זיכוי – נפנפו בו. השתמשו בטכניקה ובטענות שטענתי שם. האמינו לי אלו טענות צודקות ובבית משפט של חוק וצדק הן מבטיחות זיכוי.

נכון – תחילה עליכם להאמין בעצמכם. עשו עבודה משפטית. אתם עורכי דין!

 

פסק דין "נעם שרביט" – מה קרה לפקודת הראיות. "תעודת חוץ" בפלילים?

מתחילתה של "פרשת הינשוף" הצטיינה הפסיקה של בתי המשפט בעיוות החוק לטובת המדינה, ובלבדmhkuo s7s שהאכיפה של הנהיגה בשכרות לא תיפגע. אני יכול להביא דוגמאות לעשרות של שופטים שאמרו כך במפורש, כלומר אנחנו יודעים שאנחנו פוסקים בניגוד לחוק אבל כך נעשה כדי להכרית את הנגע החמור- נסלק את אותם רוצחים בפוטנציה הנוהגים בשכרות מהכבישים, וניתן למשטרה זמן לתקן את דרכיה.

יש שופט שטבע את הביטוי "לוליינות משפטית" כך הוא כינה את עיוות החוק שביצע לעיני כל, ועם "אזהרה" שובבה משהו, שלא לעולם חוסן…  צר לי כבודו – אפילו לשנייה אחת זה היה אסור לך!

אחד השיאים של התנהלות זו הוא פסק הדין הידוע כפרשת שרביט "רע"פ 3981/11 שניתן על ידי בית המשפט העליון בדיון אליו צורפו סנגורים אחדים, ואני בתוכם, מתוך החשיבות שבתי המשפט ייחסו לצורך להסיר עוד אבן נגף שהכבידה משהו על מערכת המשפט בתהליך שצריך להביא להרשעה.

הנושא היה פשוט לכאורה. המדינה שסברה שהיא תציג פלט שהפיק מכשיר הנשיפה ובכך יסתתמו פיות הסנגורים, מצאה שסנגורים בכל רחבי הארץ החלו לתקוף את תקינות המדידה על ידי תקיפת מיכלי הכיול, אותם מיכלים המכילים גז מעורב האלכוהול, שבאמצעותם  "בוחנים" את מכשיר "הינשוף" ומכיילים את המדידה שלו.

המדינה הייתה צריכה לפי דרך הטבע לשנס מותניים ולהוכיח מה יש במיכל,  ועל ידי כך לשכנע שמדובר באב מידה סביר ומדוייק. הדרך הפשוטה ביותר היית לספק מידע מהימן על תוכן המיכלים הללו, על ידי תעודות מוסמכות של מומחה מטעם היצרן ולאפשר לסנגורים לבחון אותם. דרך אחרת הייתה לתת למומחה מטעם הסנגור דוגמא מהמיכל כדי שתעבור אנליזה.

אלא שהמדינה, כדרכה בקודש, הערימה מכשולים וסרבה למסור את תעודות הבלון וגם לא לתת דגימה מן המיכל.

שופטינו בהמוניהם קבעו שהסנגור אינו זכאי לקבל העתק מהתעודה, או דגימה מהמיכל כיוון שמדובר בדייג, וכי זה לא חומר חקירה. גם הטענה שתקינות המכשיר אינה מוכחת בלי שיוכח במה כיילו אותו נדחתה באופן גורף, עד שמספר עורכי דין הגישו ערעור, ובערעור הזה עמדה המדינה במרייה לא לגלות את התעודות….

השפוט ששמע את הדיון הבהיר לנציגי המדינה כי דרכם תוביל לזיכויים המוניים וניסה לשכנע אותם לשנות מדרכם. או אז טענה המדינה כי הוכחת על תעודה היא טרדה בלתי נסבלת ודרשה לראות בתעודות הללו רשומה מוסדית, כך שהיוצרות יתהפכו, והוצאות זימונו של עד התביעה שצריך להוכיח מה יש במיכל יחולו על הנאשם….

כבוד השופט רענן בן יוסף קבע כי ייתכן מאד שתעודות כאלה אכן עונות על ההגדרה בסעיף 37 לפקודת הראיות, והן יוכלו להיות מוגדות כרשומה מוסדית, אבל הוסיף שהוכחה כזו צריכה להתבצע בערכה הראשונה.

סוף דבר, ואל תשאלו אותי איך זה יכול להיות, כל המערערים הורשעו, למרות שבתיקים שלהם לא הוכח דבר וחצי דבר אודות תוכן מיכלי הכיול, שכלל לא הוגשו אפילו כראיה. (העקרון החוזר על עצמו הוא שמרשיעם את המערערים, ו"מזהירים" שזה לא בסדר, עושים תנועת אזהרה וירטואלית כאילו מעתה ואילך יש למדינה קושי משפטי.- כך זה חוזר על עצמו עוד ועוד).

מסתבר שהמשטרה "הבינה" מפסק הדין שהיא איננה צריכה להוכיח דבר, וכל שעליה לעשות זה להגיש את התעודה – כך סתם, והפלא ופלא – נאשמים שייצגתי והורשעו בערכאה ראשונה, זוכו בערעור בפני השופט רענן בן יוסף שחזר והבהיר שעל המדינה היה להוכיח את היסודות של רשומה מוסדית ולא היה מקום לקבל תעודות כאלה סתם כך ללא תשתית עובדתית ראויה….  איך אם כן הרשיע את הנאשמים בפרשת "רודיטי"? את הסתירה הזו אי אפשר ליישב. אפשר רק לומר שבית המשפט הוכיח שוב שהוא ירשיע בכל ויכוח עקרוני שיצוץ.

על פסק הדין בעניין "רודיטי" הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, ומר רודיטי איבד את הבכורה והתיק שלו בבית המשפט העליון זכה לכינוי "פרשת שרביט".

הדיון בתיק זה היה אחד ההזויים שחוויתי בימי חיי כפרקליט. נציגי המדינה, מהפרקליטות הפליאו לתאר את תוכן המיכלים, ואת תכונות היצרן, והסיכויים שחס וחלילה תיפול שגיאה – ממש כאילו היו עדים מומחים, ונציגי המשטרה במדים כחולים החזיקו מכשיר ינשוף ומיכל כיול מצוחצחים, וגם הם הפליגו בשבחם: הנה בבקשה, עובדה.

באותו הדיון העזתי לקום ולבקש לראות את חוות הדעת שבא כח המדינה ציטט ברוב ידע, ובית המשפט העיר לי שאני מפריע. עמדתי על דעתי שאני שומע כאן דברים שאין להם זכר בראיות וכי השיטה הזו שלפיה לובדי המדים "מלמדים" את בית המשפט והוא שותה את דבריהם בצמא כאילו אלו ראיות כשרות לא רצוייה ואני מבקש לראות את חוות הדעת שמוזכרת כאן. התגובה הייתה קשה, קיבלתי נזיפה בוטה מכבוד השופט ג'ובראן שהוסיף איום שלא אעז להטיל דופי בשוטרים המקריבים את חייהם למעני….

דבר מזה לא הגיע אל הפרוטוקול – כך התברר לי בדיעבד.

בסיום הדיון, פנה חברי הטוב, אחד מעורכי הדין הידועים ביותר בענייני תעבורה לבית המפט ואמר בחיוך של שביעות רציון, "אני מבין אחרי הדיון הזה שהרוח נושבת בכיוון טוב", תוך שהוא משוכנע הצלחנו לשכנע בחוסר החוקיות של התנהלות התביעה, אבל כרגיל בפרשה זו פסקי הדין הם בכיוון אחד בלבד.

וכך, בתיק שבו לא הוגשה חוות דעת, לא הוגשה אך "תעודת בלון", או "מיכל כיול", קבע בית המשפט שהמכלים הללו מיוצרים בדרך פלונית   מאובטחת, חישב את סיכויי הטעות, וקבע שהיצרן הוא מעולה והתעודות – שאיש לא ראה – גם לא השופטים הם רשומה מוסדית!!! 

בפסקה האחרונה לפסק דינו, שם לב בית המשפט שהוא פוסק בניגוד לחוק באופן בוטה מדי, שהרי גם אם זו "רשומה מוסדית" יש לסנגור לעולם זכות לחקור את עורכה בחקירה נגדית, או אז הודיע בית המשפט העליון שלנו שזכות זו תוענק רק פעם אחת ויחידה לעורך דין אחד מקרי וזהו…..

ומה על כל המערערים באותו דיון שלא זכו לחקור את עורך התעודה? הם הורשעו, סתם כך, באופן סיטונאי, לפי אותה נוסחה מוכרת – מי שהורשע אבוד לו – אולי בעתיד המצב ישתנה……

המשפטנים שביננו שלא היו שם ודאי לא מאמינים למה שאני כותב כאן.זה הרי בית המשפט העליון. בית המשפט העליון ייתן לתוקף לתעודה שלא ראה? לתהליך שלא הוכח? למפעל שאפילו שמו אינו ידוע? – כן המציאות עולה על כל דמיון.

גם אילו הייתי תובע משטרתי במדים, לא הייתי יכול לשמוח עם פסק דין כזה.

פניתי לבית המשפט העליון בבקשה לקבל העתק מחוות הדעת העלומה, והתברר שבתיק לא הייתה ואין חוות דעת. כבוד השופט ג'ובראן הוצא החלטה המזמינה את המאשימה להשיב לשאלה היכן חוות הדעת, בלי לשלוח לי העתק, והדבר נודע לי באקראי כיוון שנציג הפרקליטות פנה אלי טלפונית לשאול אולי לי יש את חוות הדעת…..

מאז פסק דין זה, שהשפיל את ראשם של הסנגורים והגביר את הבטחון העצמי של המאשימה, מילות הקסם פסק דין "שרביט" – מכשירות כל פיסת נייר באנגלית שהמשטרה מגישה בלי שאף אחד – כולל השופט והמשטרה לא יודעים מי כתב אותה ומה כתוב שם….

בינתיים התברר כי במשך שנים ארוכות הגישו לבתי המשפט תעודות מזוייפות, כשיצרן א' מצרף תעודה מזויפת המתיימרת להיות של יצרן ב'…. בקשות רשות ערעור מונחות בבית המשפט העליון מזה שנתיים ומעלה, וכבר הפרקליטות מודה באופן רשמי "שקיימת אי בהירות בקשר לזהות היצרנים". במדינה מתוקנת זה היה צריך להביא לזיכויים המוניים. אצלנו ההרשעות ממשיכות כרגיל.

חברי שואלים אותי הכיצד זה אינני מתייאש. ואני שואל: להתייאש זה פתרון? יש דור צעיר. יאוש, זה מה שאנו רשאים להדגים לו כנורמה סבירה?

להטיף מוסר- זה דבר חסר סיכויי, אז הבה נתעשת, ונאחז במושכות הטיעון המשפטי. נטען טענות משפטיות. הטענה המשפטית שלי היא כזו: תעודות בלון הן "תעודת חוץ" או "תעודה נכרית" לפי פקודת הראיות, ולכן בלתי קבילות ללא עד בשר ודם המגיש אותן ונחקר עליהן בחקירה נגדית!

סעיף 30 לפקודת הראיות קובע במפורש שההקלות בהגשת תעודת נכרית לא חלות במשפט פלילי.

כלומר: התביעה איננה יכולה להגיש את תעודות הבלון בהיותן תעודת חוץ, אלא באמצעות עד בשר ודם שערך את התעודה הפלונית.

אל תשאלו אותי איך יכול להיות שבית המשפט העליון התעלם מהוראות סעיף 30, אבל אם תשאלו לדעתי, פסק הדין בעניין שרביט הוא פסק דין עצוב ומעציב, ויש בו את כל הדברים הרעים שאפשר לומר על פסק דין שנועד לסייע לצד אחד תוך הקרבת עקרונות יסוד של משפט באשר הוא, עד כדי ליקוי מאורות של ממש.

משסיימתי לכתוב דברים אלו, נשאלתי על ידי רבים מה הסיכוי שבית משפט כל שהו יבטל את הלכת שרביט או יתעלם ממנה לפחות, שהרי היא איננה בוחנת כלל את סוגיית סעיף 30 לפקודת הראיות וכל שופט מהערכאה הנמוכה ביותר חייב לפסוק קודם כל לפי החוק. כך זה ברור מאליו, הלא כן?

פרופסור הרנון בספרו דיני הראיות, חלק שני מצדד לגמרי בלשון החוק. היה דבריו במלואם: הרנון 235

נכון, הפסיקה בעניין זה דלילה ביותר, וכל פעם כמעט שהנושא עלה הוא היה נגוע במסמכים של רשוויות של מדינות זרות. ואף על פי כן הנה פסק דין "טרי" מיוני 2015, של בית המשפט המחוזי בחיפה בעק"פ 53449-06-14 אראביא מיוזיק בע"מ נגד סמיר דמוני ואחרים. (עק"פ-ערעור קובלנה פלילית פרטית).

שם נפל ויכוח על זכויות יוצרים, והמערערת ביקשה להוכיח עובדות על ידי ש להגיש את תדפיסי רשם החברות המצרי ובית משפט קמא קבע כי אינם קבילים מאחר ואינם עומדים בדרישות סעיף 30 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א- 1971 (להלן "פקודת הראיות"). "טענת המערערת בערעור הינה כי "עם כל הכבוד, הסעיף הנ"ל איננו חל בהליכים פליליים" (ההדגשה במקור).". 

בית המשפט סוקר שם את דבריו של פרופסור קדמי על "החריג: סעיפים 29, 32-34 לפקודת הראיות (נ"ח): תעודות ציבוריות ונכריות", ומעיר אגב כך שהחריג לא חל בפלילים. במילים ברורות ונחרצות הוא מסביר:

"באשר לחריג הקבוע בסעיף 30 לפקודת הראיות שעניינו "הוכחת תעודות חוץ  (מסמכים "פרטיים")" הוא אכן חל רק בעניינים אזרחיים, אך הוא בא להקל על דרך ההוכחה בהליך האזרחי ולא להיפך."

נדמה לי שבדוגמאות הללו פרעתי את חובי לקהל הקדוש ונתתי בידיו כלים של ממש לדר4וש למחות ולסלק את המנהג המגונה, לפיו המדינה מגישה צילום של מסמך שאיש לא יודע מי ערך מתי ובאילו נסיבות, ואפילו תוכנו הוא בבחינה חידה. גם במשפט אזרחי אין להתיר זאת, לא כל שכן בפלילים.

אני מציע ומבקש לדרבן את חברי עורכי הדין לעמוד על הטענה הזו במלא התוקף.

בהצלחה לכולם, ואם יכולים לומר שאני שלחתי אתכם.