תיק תילת"ן – מה זה

מה זה תיק תילת"ן?

אם תחפשו בגוגל תמצאו שתיק תלת"ן, זה שם קוד לתיקים שסומנו לשיפט מהיר, בעבירות חמורות במיוחד, או לעבריינים סדרתיים. אסמלילמי שהתיק שלו סומן כתיק תילת"ן ידע לו שיטפלו בו ביד קשה, מיד ובתוך פרק הפסילה המינהלית הוא יוזמן לדיון בפסילתו עד תום ההליכים לפני משפט, וצפוי שגם בית המשפט ינהג בו בחומרה רבה מאשר בנהג "רגיל".

האם זה בסדר מבחינת החוק? כמובן שלא. על כתב האישום שמים חותמת גדולה, ולפעמים אדומה – "תיק תלת"ן" וכל הרואה יודע שזה לא יהיה משפט הוגן אלא מטווח ענישה זריז וקשוח. לאחרונה המירו את החותמת בסמליל – ציור של עלה תילתן הלקוח מחפיסת הקלפים….

אז עד כאן הגדרנו מה זה תיק תילת"ן. האם זה קבוע בחוק? התשובה היא לא. אם מבקשים לקיים דיון דחוף אפשר להגיש בקשה להקדמת הדיון ולנמק, ובית המשפט בדרך כלל יעתר לבקשה. אבל השופט שישמע את התיק לא ידע שזה תיק מיוחד. אבל לא כך נוהגים. למשטרה יש גישה ישירה למזכירות, והיא יכולה לזרז את התהליך על ידי מילת הקוד הבלתי חוקית – תיק תילת"ן.

שופט צריך לשבת בדין חף מכל דעה קדומה. כדי שיהיה אובייקטיבי לגמרי אסור לגלות לו דבר על הראיות הצפויות בתיק, אסור להשפיע עליו עם ראיות לא קבילות – פוליגרף למשל – ואסור לגלות לו דבר על עברו של הנשפט בפניו. הוא צריך להיות נקי מכל השפעה זרה ולהתמקד באירוע המבודד. אשם או זכאי.

התחכמו להם השופטים והשוטרים, וכאשר רוצים לומר לשופט את הנאשם הזה צריך לקרוע לגזרים, להעניש בחומרה יתרה, ושיש מאחריו קופת שרצים – אל תתחיל להתחסד לי בבדיקה אובייקטיבית של העובדות – כותבים עלכתב האישום למעלה באותיות בולטות "תיק תילת"ן", וכל המעורבים מבינים ויודעים היטב לאיזה כיוון תנשב הרוח ושדינו של הנאשם נגזר מראש!

אם זה לא חוקי איך זה מתקיים כך סתם ללא עוררין? השופטים הרי היו יכולים להקים קול צעקה. ועורכי הדין מה איתם? הם יודעים שלמרות שאי החוקיות זועקת לשמים המדינה תתעקש והשופטים…. נו מה כבר יש לומר.ju,n, ,k,i

ומי בכלל מחליט שזה יהיה תיק תילת"ן? די בכך שהעלבת את הקצין בשימוע, או שנפלת על שוטר עוין באשוון ליילה, או שסתם קם בבקר בלי מצב רוח – והוא יכול להחתים לך את הדו"ח שהוא כתב האישום בכותרת "תיק תילת"ן"…

מה אפשר לעשות?

כרגיל, צריך לעמוד על זכותו של הלקוח באדיבות אבל בתקיפות. והכי חשוב לא להתייאש.

ניסיתי את כוחי אצל מספר שופטים, מהם הנחשבים "רכים" יחסית וגם אצל אחרים כמו השופטת בבלי בירושלים שדחתה אותי בתקיפות וגם קבעה שזה חוקי – בלי שתהייה מסוגלת להצביע על המקור בחוק…. אחרי שדרשתי ממנה לפרט. "לא הבנת אותי" אמרה, כאילו הדברים לא רשומים בפרוטוקול, "זה ועדת הכנסת החליטה…"xnkhk thauo

עכשיו יש לי כבר החלטה מלומדת מפורטת וחד משמעית של שופטת בשם נועה חקלאי. היא אומרת לשופטים את האמת בפנים ממש כמו הילד של בגדי המלך החדשים. שמדובר בסכנה של הטיית משפט, שזה אסור על פי החוק, וששופט שנקלע למקום הזה עלול להידרש לפסול את עצמו מלשבת בדין!

בפסק הדין המלא של כבוד השופטת נועה חקלאי תוכלו למצוא את כל הנימוקים שהעלתי ואת העובדה שכולם ללא יוצא מן הכלל התקבלו….

נהיגה בשכרות ואסטמה

לא הצלחת לנשוף בגלל אסטמה? מה יהיה?

השאלה בכותרת איננה מה הדין אלא מה יהיה, ולא במקרה. הסיבה היא שהדין איננו מיושם ככתבו  וכלשונו ורוב השופטים, כמו כל השוטרים, נוהגים במי שלא נשף בגלל מגבלה גופנית או נפשית, או במי שנשף ולא הצליח להרשיע את עצמו בנשיפה הגונה מלאת אלכוהול, כנוכל שהכשיל את הבדיקה!

זו נקודת המוצא. ובכל זאת, קל לי יותר להגן על כאלה שנשפו אל תוך המכשיר כמה שיותר פעמים ולא סיפקו את מנת האוויר שהמכשיר דורש מאשר על אלו שלא נשפו כלל, ובית המשפט רואה אותם כסרבנים שראוי להחמיר איתם בענישה.

אל תטעו – באמתחתי זיכויים רבים של כאלה וגם כאלה, אבל מי שלא נשף כלל מציב בפני אתגר גדול מאוד. אני פוסח על שיטות עבודתי במקרים כאלה, ועובר הישר לאלו שנשפו ובכל זאת הוכרזו כסרבנים, ומואשמים בשכרות ממש, כמו הלקוח שאת הדוגמה שלו אני מביא כאן למטה.

כדי שמכשיר הינשוף ייתן תוצאה המכשיר דורש ליטר וחצי אויר נשוף.  אם הוא מקבל פעמיים ליטר וחצי אוויר נשוף הוא יכול לתת תוצאה. אם הוא מקבל פעם אחת ליטר וחצי ושש נשיפות נוספות עם פחות מזה, הוא יכריז שאין באפשרותו לתת תוצאה.

אפילו אם המכשיר הוציא פלט, ומתחילה סדרת נשיפות חדשה ובסדרה הזו תצליחו לתת נשיפה אחת "טובה" באחד משלושת הניסיונות הראשונים ולא תצליחו מעבר לזה, לא יצרפו את הנשיפה הטובה מן הסדרה הראשונה לשנייה ותוכרזו כסרבנים….

אלא מה – מפעיל הינשוף איננו בעל כישורים מקצועיים להכריז על סרבנות ולהכרזה שלו אין תוקף של מומחה. זאת ועוד, ריבוי הנשיפות גורם להפרת האיזון התרמודינמי בריאות, ולכן צפוי שהפער בין תוצאה אחת "טובה" לאחרת בהפרש של חמש נשיפות ומעלה, כל כך גדול, שהדבר עלול להצביע על כשל במכשיר. כאמור, פער העולה על 10 אחוזים בין התוצאות הוא פער שמעמיד את המכשיר בחזקת פסול למדידה.

זאת ועוד, מכשיר שלא נשפו בו – אינו מצריך הוכחת תקינות. מכשיר שנשפו בו נותן לי נקודות אחיזה מקצועיות רבות להטיל דופי בתקינותו.

המסקנה היא שעדיף לנשוף גם אם הקושי בלתי נסבל.

יש פסיקה חמורה מאד המעמידה את מי שנכשל בנשיפה כאשם מוחלט. יש שופטים בבית המשפט המחוזי שקבעו קביעות דרקוניות ממש שמשמעותן: אין כזה דבר לא יכול, יש רק הונאה והתחמקות של שיכור!

ובכל זאת המשטרה  מוצאת את עצמה פעם אחר פעם מול זיכויים, ולכן היא מסכימה להסדרי טיעון מקלים. הנה למשל מקרה מהזמן האחרון (אוקטובר 2013), שבו טענתי שהלקוח עובד במפעל מלט, וכי לאחרונה התגלו אצלו בעיות נשימה, והתוצאה הייתה פסילה מלנהוג של חודשיים בלבד, ואפילו משמעותית יותר העובדה שהתנאי שהצבתי, שסעיף האישום יומר לסעיף שהמילה שכרות איננה מוזכרת בו 26(4) לפקודת התעבורה – התקבל!

 כתב האישום והפרוטוקול המלא. 

 

דרס רוכב אופניים למוות וזוכה

או: תפרו לנהג תיק ואני פרמתי את התפרים

נהג מסיים את יום עבודתו בחדרה,  ונוסע לביתו בגבעת אולגה. שעת דמדומים. הוא חוצה את הגשר מעל כביש החוף, מבחין בזוג הולכי רגל על המדרכה מימין, ופתאום בוווום. הוא בולם. שמשת מכוניתו מנופצת בצידה הימני,. הראי הימני והדלת הימנית פגועות, ועל הכביש, לצד המכונית, במטר שעד המדרכה מתבוסס בדמו אדם ועליו מונחים אופניו..  מאין בא? איך הגיע לכאן? מדוע לא הבחין בו כפי שהבחין בשני הולכי הרגל שהגיעו מיד למקום וגם הם לא הבחינו שהולכת להתרחש תאונה?

שאלות קשות אלה אינם מכשול במשטרת ישראל לתפירת תיק לנהג. חיש קל קובע הבוחן המגיע למקום שהנהג נסע בעקבות רוכב האופניים מרחק רב, שניהם הגיעו מכיוןן "גשר אולגה", שיכול היה לראותו בבטחה ממרחק של 100 מטר לפחות, ושפגע בו פגיעה חזית אחור, כלומר עם חזית מכוניתו בגלגל האחורי של האופניים, כאשר רוכב האופניים רכב במקביל למדרכה וסמוך לה….. חיש קל מתארגן "שחזור". שוטר מתייצב ומדמה רוכב אופניים, שוטר אחר מדמה את הנהג, את החושך מבטלים על ידי אמצעי תאורה, ומכשיר הוידאו המשטרתי מצלם אירוע שלא היה ולא נברא ומכונה ברוב כבוד "שחזור".

כמה בעיות "קטנות" נפתרות בקלות יתרה. מכיוון שהסבל של האופניים איננו נראה כמו סבל שנפגע מאחור, מקמטים השוטרים את זרועות הסבל בצורה שווה משני הצדדים לפנים. עכשיו הם מניחים את האופניים כשאחוריהם צמודים אל המכונית ומצלמים. "זה "התאמת נזקים" מסביר הבוחן ברוב חשיבות ומראה את התמונה שבה מונצחת ההתאמה המושלמת בין האופניים המקומטות לקימוריה של חזית מכונית הנהג.

אבל נותרה עוד "בעייה" קטנה- כבר צולמו כמה תמונות עם האופניים לפני הקימוט היזום, אבל זו לא באמת בעיה קשה.-  את התמונות הללו מעלימים.  ואם אתם חושבים שרק בוחן זוטר אחד עשה זאת על דעתו שלו – אתם טועים – עוד מעט קט ואפרוש כאן את כל שמות השוטרים והקצינים המעורבים בזה עד צוואר, מי ברשלנות, מי בשתיקה, ומי בהסתרת העובדות. אם תשאלו אותי – אנשי הפרקליטות אינם נקיים כלל וכלל.

או, רגע, כמעט שכחתי – בבית הסמוך מותקנת מצלמת אבטחה. השוטרים נוטלים את הסרט ויודעים איך אירעה התאונה. יודעים מצוין. הם יודעים שרוכב האופניים פרץ לכביש משמאל, מן החושך, מהכיוון הכי לא צפוי, שלא הגיע כלל לרכיבה בצד ימין אלא נפגע מיד כשנכנס לנתיבו של הנהג.. אבל הסרט הזה להבנתו של מישהו עלול חס וחלילה להביא לזיכוי הנאשם. הרי ראויים שם שאיננו אשם טפו טפו טפו. מה עושים? מעלימים אותו. לא היה ולא נברא.

אז עשיתי אל כל מה שאני יודע לעשות שנים רבות. הרגזתי את התובעת, ואת הממונים עליה, את הקצונה המשטרתית שהתגייסה להציל את השרץ ולהכשירו. לא יאומן. אבל כבוד השופטת כרמית פאר גינת – הבינה, ראתה, קלטה ואני משוכנע שיצאה מן המשפט הזה מפוקחת בהרבה ממה שהייתה בתחילתו. אחרי שנתיים של סבל בל יתואר, פסילה מלנהוג עד תום ההליכים, ניתן פסק דין. אבל מה אמר בית המשפט על מעשי הזוועה?  שום דבר. כאילו לא היה. זיכו בן אדם- זה לא מספיק? מי שיעמיק יבין. יזדעזע. אבל לא ימצא גינוי מפורש. את זה מערכת המשפט שלנו ככלל – לא מסוגלת להפיק מעצמה.

שלחתי את הנהג המאושר והדומע מרוב התרגשות למזכירות בית המשפט לקבל מכתב למשרד הרישוי – כדי שיחזור לנהוד כבר מחר והוא חוזר אלי ואומר: הן (המזכירות) אמרו שאין להם מושג מה עושים, כיוון שאף פעם אין זיכויים…..

אתם אומרים זה מקרה לא מייצג? אני מצטער- אינני י מסכים. כלל וכלל לא.

ואלו שבישלו את התבשיל המר הזה, מתחילתו ועד סופו הם: השוטר רס"ר חאתם חרדאן, השוטר רס"מ רמי כהן, השוטר נאדי מזראייב, השוטר פקד אייל ינאי, השוטר סנ"ץ רומן בראונשטיין. וליבי דאב שהפרקליטה עו"ד דורית לוי פראנק לא ידעה לעצור בזמן ולמנוע מהנאשם סבל מיותר,  ותחת זאת הגנה על מה שלא ראוי אלא לגינוי. אולי הימעותה מלהתייצב לשמיעת הכרעת הדין מעידה כאלף עדים שמצפונה אינו שלם, והתוצאה – הזיכויי – התבהרו לה זה מכבר כבלתי נמנעים. רבותי, לא ניצחתי אתכם. זיכוי של נהג אחד אין בו רבותא. לחשוב שכל כך הרבה עוברים תחת שיטות עבודתכם כפי שהתגלו כאן. המפסידים הם כולנו. אני רק  חשפתי אתכם לאור. ישפוט הציבור. ואם מישהו מכם חולק עלי – שטענתי דברים בלתי נכונים בעליל, בבקשה, אני מוכן להתמודד.

לקריאת כתב האישום ופסק הדין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נהיגה בשכרות – האיום הפחד והסיכוי להינצל

שופטים המאיימים על הנאשם ועל לקוחו כי יבולע להם אם יעמדו על זכותם לכפור באשמה ולנהל משפט שכיחים ביותר. לא תמצא עורך דין לתעבורה שלא יאשר לך עובדה חמורה ומצערת זו.  יש כאלה שאפילו "מסבירים" לנאשם שעורך הדין לא יעזור לו – ורומזים לו שהיפוכו של דבר יהיה מדוייק יותר. כבר שמעתי במו אוזני שופטת אומרת לנאשם – אל תקשיב לעורך הדין שלך. אבל אף אחד לא נופל מהכיסא. אם מישהו סבור שהדברים לא הגיע לאוזיו של בית המשפט המחוזי או בית המשפט העליון – הרי שזו נאיביות במיטבה. אלו, שם למעלה, מעדיפים לטייח את המציאות הזו במקום להתמודד איתה. בעצם הם אפילו נותנים לה בדרך זו רוח גבית.

לפעמים השופטים כותבים זאת ממש בפרוטוקול כיוון שיש כבר מידה לא מבוטלת של אובדן התחושה שמשהו בכלל לא בסדר. הוא הרי רק מזהיר את הנאשם מתוך טוב לב ודאגה לגורלו. האם המלחמה בנהיגה בשכרות מצדיקה פגיעה כל כך קשה ביסודות המשפט?

הנה לכם דוגמא כתובה בכתב יד השופט – כדי שחס וחלילה לא יאמרו שהקלדנית הוציאה דברים מהקשרם, שבה הוא כותב ומתעד כאילו מפי הסנגור את האזהרה ואת העובדה שהונה על ידי הנאשם..

דוגמא נוספת שהיא עניין של יום בימומו היא העובדה שכל בקשה שהתביעה מניחה לפתחו של בית המשפט לדחות את הדיון, או להוסיף מסמכים, או להוסיף עדים מתקבלת אוטומטית, על פי רוב אפילו מבלי ששואלים את הסנגור. ואם הוא יתנגד זה חסר סיכוי. לאחרונה אפילו בית המשפט העליון הצטרף לזה באופן בוטה. אינני יכול לומר שדבר זה צריך להדאיג את מישהו מן הטעם הפשוט שמי שלא יוצא מגדרו מדאגה למה שכבר קורה – אין זו אלא אפיזודה אחת נוספת שהוא לא מתרגש ממה כיוון שזו מציאות חיי המשפט העגומה שלנו.

באחד המקרים הללו, ויש לומר :כרגל במקומותינו – אחרי ארבע שנים בהם נעתר השופט לדחיות מדחיות שונות של התביעה, לא הסכים לאפשר להגנה להתגונן רק משום שהמומחה מטעמה לא יכול היה הלתייצב לדיון. הוא כמובן ניצל את ההזדמנות כדי להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו עונש קשה של שנתיים פסילה מלנהוג קנס ופסילה על תנאי.

מדובר במקרה שהנאשם צריך להיות מזוכה, אבל הוא הורשע. חלפו חדשיים ופסק הדין בוטל על ידי כבוד השופט רענן בן יוסף מבית המשפט המחוזי בתל אביב. בפסק דינו מותח כבוד השופט רענן בן יוסף ביקורת חריפה בלשון צינית ממש בכבוד השופט אריה זרזבסקי.

פסק הדין, וכתב הערעור מונחים לעיונכם כאן.

סוף דבר – אסור לפחד. צריך להילחם בנחת, בכבוד, אך בקשיחות אכזרית. אין להתפתות לשום פיתוי של בית המשפט. התביעה תאלץ בסופו של דבר להבין שבית המשפט איננו חותמת גןומי.

אגב, כבוד השופט זרזבסקי לא שינה בינתיים מרוח ניהול המשפטים, ולכן כדאי שדבר פסק הדין הזה יופץ ועוד עורכי דין יעמדו על המשמרת.